728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

אחרית דבר

אחרית דבר

החודש ימלאו 20 שנה לסגירת עיתון דבר; העיתון שהיה כלי תקשורת משפיע במשך עשרות שנים, הלך ודעך, חרף ניסיונות לשנות את תדמיתו הארכאית ולהצילו

בחצי השנה האחרונה השתעשע יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ברעיון להחיות מחדש את עיתון "דבר", שנסגר החודש  לפני 20 שנה ולהקים אתר אינטרנט בשם "דבר ראשון". אלא שלאחר שכבר מונה לאתר עורך ראשי, חיים הר-זהב, ולאחר שליוזמה הזו כבר הוקצו 6 מיליון שקל, המהלך ירד מהפרק אחרי שניסנקורן הבין כי הוא יואשם בהקמת אתר שישמש לו במת תעמולה לקראת הבחירות הקרובות להסתדרות, שהוא צפוי להתמודד בהן. במקום זאת, העדיפה ההסתדרות להגיע להסדר עם עיתון ידיעות אחרונות לסיקור מערכתי של כמה מפעילויותיה – מהלך מפוקפק למדי מבחינה אתית.
זו לא הפעם הראשונה שבה נעשה ניסיון להקים מחדש את עיתון "דבר", שיצא לאור בישראל במשך 71 שנים והגיליון האחרון שלו הופיע ב-21 במאי 96'. ואולם, איש מיוזמי התחייה של העיתון לא האמין באמת שלהוציא עיתון במתכונת דומה לזו של עיתון דבר, הוא מהלך שיחזיק מים.

Davar_1

הגיליון הראשון של "דבר", 1 ביוני 1925

"דבר"  "עיתון פועלי ארץ ישראל", נוסד על ידי ברל כצנלסון ומשה בילינסון, ממנהיגי תנועת העבודה והגיליון הראשון של העיתון ראה אור ב-1 ביוני 1925. המטרה של השניים היתה שהעיתון ישמש מכשיר בידי ההסתדרות (שנוסדה חמש שנים קודם לכן) ותנועת העבודה בכלל, לקידום החזון הסוציאליסטי והלאומי.
במשך שנים רבות היה ל"דבר" מעמד חשוב ככלי ביטוי של הנהגת הישוב ואחר כך – של הנהגת המדינה ובמיוחד ראשי מפא"י. הוא היה נפוץ בקרב האוכלוסיה היהודית, ובעיקר בקיבוצים. במשך עשרות שנים היתה לעיתון השפעה רבה, מאחר שתפוצתו היתה גדולה, באמצעות מערכת סניפים פרוסה בכל הארץ. ראש הממשלה דוד בן גוריון, שרים, חברי כנסת, בכירי ההסתדרות ואף ראשי מפלגות אחרות, נהגו לכתוב בו, לצד עיתונאים מהשורה הראשונה.

 

רצית לדעת מה חושב השלטון, או הפוליטיקאים מהזרם המרכזי? פתחת את עיתון "דבר". זה גם היה העיתון היומי הראשון שהחל להוציא מוסף שבועי בכל יום שישי – דבר השבוע, מגזין מוביל בעריכתו של אהד זמורה, שכתבו בו גם סופרים ומשוררים. ב-71' הצטרפו ל"דבר" עשרות אלפי המינויים של העיתון למרחב, ביטאון מפלגת אחדות העבודה שנסגר.
תחילת הקריסה של "דבר" היתה בשנת 77', עם המהפך הפוליטי ועליית הליכוד לשלטון. ירידת כוחה של מפלגת העבודה והיחלשות ההסתדרות פגעו בעניין הציבורי שהיה במה שכתוב בעיתון. התדמית המפא"יניקית והארכאית הבריחו ממנו קוראים. משנות ה-80', במהלכן הקיבוצים נקלעו למשבר חובות, "דבר" החל לאבד קוראים וסבל מקשיים כספיים מתעצמים – תופעה שפקדה גם את עיתונה של מפ"ם, על המשמר (שנסגר ב-95', שנה אחת לפני "דבר").
שתי זריקות עידוד ניתנו לעיתון "דבר", במאמץ להותיר את כוח המשיכה שלו. באחת – מינויה של חנה זמר לעורכת הראשית, אחרי שהיא שימשה ככתבת המדינית וכעורכת המשנית. זמר החלה להצר את רגליהם של כותבי המאמרים הארוכים מבין עסקני המפלגה וההסתדרות, עודדה פרסום של "כתבות צבע" ובמקביל היא יסדה את המוסף הסאטירי "דבר אחר", שהופיע במשך 12 שנה. אלא שהיעילות של המהלך התפוגגה ו"דבר" המשיך לאבד קוראים.

RBI

רון בן ישי. תכנן להפוך את העיתון משופר של מפלגת העבודה וההסתדרות לעיתון פלורליסטי (צילום: שלומי דעי)

בניסיון אחרון להציל את "דבר" מונה לעיתון רון בן ישי, פרשן ידיעות אחרונות לענייני ביטחון, כעורך. בניסיון להפיח בעיתון רוח חדשה, שמו של העיתון שונה ל"דבר אחר", נקלטו בו כתבים חדשים והוכנסו שינויים לצורתו הגרפית. אבל ב-94' בא המהפך הפוליטי בהסתדרות, היו"ר החדש של הארגון חיים רמון, שניצח בבחירות לארגון את הגווארדיה הוותיקה של מפלגת העבודה, לא ראה סיבה להמשיך ולתקצב אותו וכמוהו גם היו"ר שאחריו, עמיר פרץ. במקום המבנה של בית הדבר, ברחוב שינקין בתל אביב, שוכן כיום בית דירות יוקרתי.
האם סגירתו של "דבר" עוררה זעזוע ציבורי? לאו דווקא. העיתון התפורר בהדרגה. לקראת סוף ימיו הוא אפילו הופיע כשדפיו אינם מודבקים זה לזה, ואיש לא התרגש. הסגירה אירעה שמונה ימים בלבד לפני הבחירות לכנסת שהתקיימו ב-29 במאי 96'. איש מבין ראשי מפלגת העבודה לא חשב שיש להשקיע מאמץ הסברתי על ידי שימוש ב"דבר" כבמה תקשורתית לקראת אותה מערכת בחירות.

 


לטענת רון בן ישי, מי שהרס את התקדמות המו"מ ולמעשה הביא להפסקת הפעולות להצלת "דבר ראשון", היו עובדים בעיתון, ובמיוחד חלק מחברי הוועד, שדרשו כי כל עובדי העיתון המאוחד יועסקו במסגרת הסכם העבודה הקיבוצי. "המשקיעים ששמעו את הדרישה הזו נבהלו והחליטו לסגת מכל העניין"


 

 

"באתי לעיתון דבר עם המון תקווה שהניסיון להחיותו ברגע האחרון יצליח. בשביל זה עזבתי משרה חשובה ב'ידיעות'", מספר בן ישי. לדבריו, הוא תכנן להפוך את העיתון משופר של מפלגת העבודה וההסתדרות לעיתון פלורליסטי שיתן במה גם לדעות של אנשי ימין. "הדבר הראשון שעשיתי הוא להזמין את פרופ' הלל וייס, מראשי המתנחלים, כדי שיכתוב אצלנו", הוא משחזר.

davar2

הגיליון האחרון של "דבר ראשון", 21 במאי 1996

לדבריו, אחד המרכיבים המרכזיים של תכנית ההצלה היתה איחוד בינו לבין העיתון הכלכלי "טלגרף", אותו ערך מתי גולן, דבר שנועד לחזק את תחום הידיעות העסקיות בעיתון ולאפשר ל"דבר" להתחרות בהצלחה עם המדור הכלכלי של "הארץ". "גם שינינו את העיתון מפורמט ברודשיט לפומרמט של טבלואיד, כדי שגם אדם שיושב בשירותים יוכל לקרוא את העיתון בנחת".
במקביל בן ישי החל לחפש משקיעים בארה"ב, כדי שיזרימו כסף לעיתון, שבינתיים שינה את שמו ל'דבר ראשון'". "שמעון פרס, שהיה אז ראש ממשלה, עזר לי בכך וארגן לנו קבוצת משקיעים שכללה בין השאר את האחים עופר, אבי טיומקין, דייויד פדרמן ומוזי ורטהיים וכבר התחלנו לנהל עמם מו"מ באמצעות שלום זינגר ואמיר ברנע. הרעיון היה להפוך את "דבר ראשון" למעין 'וולסטריט ג'ורנל".

 


אמיר אורן: "הטוב שב'דבר" עלה על הפחות טוב. היתה שם איכות ורצינות של כותבים והתייחסות מעמיקה לנושאים מסויימים, למשל חברתיים. אבל היתה בין דפיו גם טרחנות, בדמות מאמרים ארוכים ובעיקר מאולצים, שהרחיקו קוראים"


 

 

לטענת בן ישי, מי שהרס את התקדמות המו"מ ולמעשה הביא להפסקת הפעולות להצלת "דבר ראשון", היו עובדים בעיתון, ובמיוחד חלק מחברי הוועד, שדרשו כי כל עובדי העיתון המאוחד יועסקו במסגרת הסכם העבודה הקיבוצי. "המשקיעים ששמעו את הדרישה הזו נבהלו והחליטו לסגת מכל העניין. ברגע האחרון עוד ניסיתי להציל את העסקה והצעתי, כפשרה, שעובדי 'דבר ראשון' ימשיכו לעבוד תחת ההסכם הקיבוצי, בעוד שעובדי טלגרף, ימשיכו להיות מועסקים באמצעות חוזים אישיים. אבל נציגי העובדים ב'דבר ראשון' סירבו. זה הפך למאבק אידיאולוגי ממש – והמשקיעים, שהיו אמורים להציל את העיתון, הסתלקו. אחר כך שהתברר לי שרק מסכומי הפיצויים האדירים שקיבלו שניים מבכירי 'דבר' אפשר היה להחזיק את העיתון. שדדו את העיתון ממש".

ביקור רוה"מ דוד בן גוריון במשרדי עורך עיתון "דבר", ינואר 1949. (צילום: אוסף התצלומים הלאומי, לע"מ)

אמיר אורן, לשעבר עיתונאי ב"דבר" וכיום כותב בכיר ב"הארץ", אומר כי ההיגיון הכלכלי האכזר של כוחות השוק, הראה שלא היה ביקוש מספיק למרכולת הזאת הקרויה "עיתון 'דבר'". לדבריו, אף שההערכות מדברות על כך שתפוצתו של העיתון התקרבה ל-30 אלף עותקים ביום, אין לדעת מה הייתה התפוצה האמיתית, "כי גיליונות העיתון נזקרו למרפסות של קוראים מתים שלא נמחקו מרשימת המנויים".
לדבריו, בעוכריו של עיתון "דבר" היתה ההתפתחות שחלה בתחום המדיה הטלוויזיונית, ובמיוחד לידתו של ערוץ 2 בשנת 92', שהפך את צרכני התקשורת מקוראים לצופים – תופעה שלטענת אורן הביאה גם לסגירתו של עיתון חדשות, בשלהי 93'.
"'דבר' לא היה עיתון מפלגתי, פרט לנושאים הקשורים להסתדרות – בעיקר עובדים מול מעסיקים – אבל לא היה לו קו מערכתי במיוחד בענייני מדיניות השלום, ואולי זה היה בעוכריו", אומר אורן. לדבריו, הופיעה כתובת על הקיר שהיתה אמורה להזהיר את פרנסי "דבר", בדמות סגירתו של השבועון "כותרת ראשית", שבבעלות העיתונים "דבר" ו"ידיעות אחרונות", אבל בדבר התעלמו ממנה. "בהמשך אירע המהפך בראשות ההסתדרות והיו"ר רמון עסק במכירת נכסים של ההסתדרות "והיה ברור שיגיע גם תורו של 'דבר'".
לדברי אורן, "הטוב שב'דבר" עלה על הפחות טוב. היתה שם איכות ורצינות של כותבים והתייחסות מעמיקה לנושאים מסויימים, למשל חברתיים. אבל היתה בין דפיו גם טרחנות, בדמות מאמרים ארוכים ובעיקר מאולצים, שהרחיקו קוראים. נכון שרוב בוגרי העיתון התפזרו לתחומי עיסוק אחרים שלא נשארו בעיתונות, אבל זה קרה גם לאלה שפרשו מעיתונים אחרים, לנוכח הזעזועים הפוקדים את ענף העיתונות והתקשורת,.

– כמי שעבד ב"דבר" שנים רבות, צר לך על מותו של העיתון?
"דבר התאים לזמנו, כנראה. אבל להגיד לך שצריך להתאבל עליו ולהתייחס אליו כאל אבידה? ממש לא".

1 תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

1 תגובה

  • ליליה פתר
    9 במאי 2016 @ 12:24 pm, 12:24 pm

    ר או לא צר על מותו, אבל על בתי מתים פחותים בהרבה ממנו מתנוססים שלטי זיכרון בתל אביב רבתי. האין זו חרפה שעד היום לא מצאה לנכון עיריית תל אביב או אגודת העיתונאים – או מי שקובע את הדברים הללו – לקבוע שלט זיכרון על הבניין ברחוב שיינקין., שהוציא מקרבו שורה נכבדה של עתונאים נכבדים, ביניהם גם חיים ביאור, ואמיר אורן, וכמובן נחום ברנע, ודורון רוזנבלום, ודני רובינשטיין , ואלי מוהר ז"ל ועוד ועוד ועוד….
    ליליה פתר

    הגב
STD11

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz