728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

ידו הקשה של א-סיסי

ידו הקשה של א-סיסי
נשיא מצרים גנרל עבד אל-פתאח א-סיסיצילום: Shutterstock,360b

נשיא מצרים נהנה מתמיכה ציבורית נרחבת בארצו בשל נחישותו להלחם בטרור האיסלמי. האם זו הסיבה שהוא מרשה לעצמו להשליך לכלא עיתונאים המבקרים אותו?

הישאם ג'עפר, עיתונאי מצרי חוקר, הכלוא בבית הסוהר טורה בקהיר, מבתי הכלא השמורים ביותר במצרים, דיווח השבוע בדף הפייסבוק שלו כי הוא ו-8 מחבריו העיתונאים הכלואים במקום פתחו בשביתת רעב, במחאה על תנאי מעצרם.
ג'עפר עצור בבית הכלא מאז אוקטובר האחרון וממתין להמשך משפטו לאחר שנעצר בחשד לחברות בתנועת האחים המוסלמים, הנמצאת מחוץ לחוק במצרים מאז עלייתו של הנשיא גנרל עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון. לטענתו, הוא וחבריו אינם זוכים לתנאים הבסיסיים להם זכאים עצורים וגם זכותם לקבל ביקורים נרמסת.

 

shutterstock_83526772

הפגנות בקהיר, פברואר 2011. צילום: Mohamed Elsayyed / Shutterstock.com

חמש שנים לאחר ההפגנות ההמוניות שאילצו את הנשיא חוסני מובארק לפרוש מהשלטון, מצרים היא בין המדינות שבהן היחס לעיתונאים הוא מהגרועים ביותר בעולם הערבי וגם מיקומה בעולם, מבחינה זו, הוא מהנמוכים ביותר. עשרות עיתונאים וצלמי עיתונות במדינה הואשמו בבתי המשפט על פרסום "ידיעות כוזבות" ונעצרו או שנאסר עליהם לצאת את מצרים.

 

עקל

ג'יהאד עקל

"אי אפשר לאמר שמצרים היא הכי בעייתית מבחינת זכויות העיתונאים. דווקא עיראק וסוריה הן במקום הראשון, המפוקפק, מבחינת מספר אנשי התקשורת שנהרגו או נעצרו ב-2015, לפי דו"ח של ארגון עיתונאים ללא גבולות", אומר העיתונאי ג׳יהאד עקל, כותב ותיק בעיתון אל אתיחאד. "ועם זאת, מצרים עוברת תקופה קשה במיוחד מבחינת היחס לעיתונאים. למיטב ידיעתי, כעת כלואים שם לא פחות מ-24 עיתונאים, כמעט כולם כאלה שנחשבים למקורבי האחים המוסלמים. חלקם ממתינים למשפטם".
לדבריו, ההידרדרות החלה בתקופת הנשיא מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים שירש את מובארק. בתקופתו, המשטרה והצבא נקטו יד קשה נגד חופש הפעולה של עיתונאים, כאשר עיתונאים נעצרו ונדונו למאסר עולם ואף למוות.

 

 


העיתונאי ג׳יהאד עקל: "תחת הסעיף בחוקה החדשה אותה יזם א-סיסי, המתיר לשלטון להאבק נגד הטרור, עיתונאים וצלמי עיתונות נעצרים חדשות לבקרים. במצרים מתרחשת ממש מתקפה על חופש הכתיבה היצירה, גם אם נשמר גרעין מצומצם של חופש ביטוי בתחומים אחרים, כמו תיאטרון, ספרות וסרטי קולנוע"


 

עקל מדגיש שבעקבות ההפיכה של גמאל עבד-אל נאצר במצרים ב-1952, מדינה זו דווקא שימשה דוגמא לחופש עיתונות בעולם הערבי. מצרים אפשרה אז את קיומם של עיתונים מכל הקשת הפוליטית. לדבריו, גם כלי תקשורת המקורבים לשלטון, העניקו במה לדעות אחרות, ביקורתיות, גם אם לא מדובר היה בחופש עיתונות ללא גבולות.
"המדינה היחידה שקיבלה באמת השראה מחופש העיתונות היחסי ששרר באותה עת במצרים היתה לבנון. עד היום קיימת במדינה זו עיתונות מגוונת וכן, אפילו כלי תקשורת אחדים שמגלים יחס חיובי כלפי ישראל", אומר עקל. "מקור השראה נוסף לחופש העיתונות הקיים בלבנון היא צרפת, ששלטה בה והותירה בה חותם תרבותי ניכר",
לדבריו, א-סיסי אינו גרוע יותר, מבחינת השמירה על חופש העיתונות, מקודמו בתפקיד מורסי, עוד בטרם נערכו הבחירות בהן הוא זכה בכהונת הנשיא, נסגר הסניף המצרי של תחנת הטלוויזיה אל -ג'זירה בשל הביקורת שהיא מתחה על המתרחש במצרים ואופן הסיקור של המחאות העממיות במדינה.
"תחת הסעיף בחוקה החדשה אותה הוא יזם, המתיר לשלטון להאבק נגד הטרור, עיתונאים וצלמי עיתונות נעצרים חדשות לבקרים", אומר עקל. "במצרים מתרחשת ממש מתקפה על חופש הכתיבה היצירה, גם אם נשמר גרעון מצומצם של חופש ביטוי בתחומים אחרים, כמו תיאטרון, ספרות וסרטי קולנוע", הוא מסכם.

 


ד"ר מרדכי קידר: "יש לזכור כי מה שהפיל את שלטון מורסי היתה עצומה נגדו בפייסבוק, עליה חתמו 30 מיליון איש. א-סיסי השתמש בעצומה הזו כעלה תאנה במטרה לפעול כנגד הבעת דיעה ביקורתית כלפיו מצד אנשי תקשורת. אילו הייתי עיתונאי במצרים, הייתי מרגיש טוב רק אם הייתי מפאר ומרומם את א-סיסי. אבל אילו הייתי מותח ביקורת על שלטונו, היה ברור לי שבכל היום אני עלול למצוא את עצמי אזוק בתוך ניידת משטרה"


 

מרדכי קידר

ד"ר מרדכי קידר

ד"ר מרדכי קידר, מזרחן וחוקר במרכז בגין- סאדאת שבאוניברסיטת בר אילן, אומר שכל מצרי, במיוחד מקרב האינטלקטואלים, שרק מגלה נטיה למתוח ביקורת על א-סיסי, זוכה לאיומים כי יבולע לו או לפיטורים מעבודתו, או לשניהם יחדיו. שלא כמו עקל, הרואה במורסי וב א-סיסי אשמים במידה שווה בדיכוי חופש העיתונות, קידר טוען כי השלטון הקודם במצרים, בראשות מורסי, דיכא פחות את חופש הביטוי. אולי משום שלא הספיק לעשות זאת בשנותיו המעטות עד לנפילתו.
"יש לזכור כי מה שהפיל את שלטון מורסי היתה עצומה נגדו בפייסבוק, עליה חתמו 30 מיליון איש. א-סיסי השתמש בעצומה הזו כעלה תאנה במטרה לפעול כנגד הבעת דיעה ביקורתית כלפיו מצד אנשי תקשורת",אומר קידר. "אילו הייתי עיתונאי במצרים, הייתי מרגיש טוב רק אם הייתי מפאר ומרומם את א-סיסי, אבל אילו הייתי מותח ביקורת על שלטונו, היה ברור לי שבכל היום אני עלול למצוא את עצמי אזוק בתוך ניידת משטרה".
קידר פסימי לגבי עתיד חופש העיתונות במצרים: "הבעיה היא שא-סיסי זוכה תמיכה נרחבת בציבור המצרי. אנשים שהתנגדו בשעתו לחוסני מוארק, בגלל שהיה מושחת ואכזר, תומכים כעת בא-סיסי. הם מבינים שהאיש נחוש להאבק בטרור האיסלמי וזה מה שחשוב להם, גם במחיר של דיכוי כל ביקורת ושליחתם של עיתונאים אל מאחורי סורג ובריח".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.