728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

כשר, אבל מרוויח

יוסי בר מוחאתפקידה של התקשורת בישראל הוא להגן על האינטרס הציבורי.
יוסי בר-מוחא

כשרות אלטרנטיבית, ליברלית יותר, תפגע קשות במקור הכנסה משמעותי שהמפלגות החרדיות רוצות להגן עליו, בענף שמגלגל כמיליארד שקל בשנה

השבוע פורסם כי מס הכנסה דורש ממשה יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף, תשלום בסך 19 מיליון שקל – לאחר שנמצאו בחשבונו הפרטי תנועות בהיקף של מיליוני שקלים. לטענת משה יוסף, מדובר בקופת גמילות חסדים (גמ"ח) ממנה ניתנו הלוואות לנזקקים.
אולם, במס הכנסה בודקים אפיקי הכנסה נוספים מהם התגלגלו כספים לחשבונו הפרטי של יוסף. בין היתר בודקים אם הועברו כספים ממערכת הכשרות שייסדה משפחת הרב יוסף, "בד"צ עטרה – בית יוסף", כדי להתחרות במערכות הכשרות החרדיות-אשכנזיות כגון "חתם סופר", "הרב לנדא", "בד"צ העדה החרדית" ועוד כשרויות שונות בעדה החרדית, שמאלצות חסידים בחצרות השונות לשלם בעשרות אחוזים יותר עבור מוצרי מזון בהשגחתן ולא להסתפק בתעודת הכשרות של הרבנות הראשית.
זאת ועוד: המפלגות החרדיות, ובעיקר ש"ס, פועלות לשנות את חוק הכשרות, ולאלץ בתי-עסק המבקשים לקיים כשרות אלטרנטיבית להסיר, על פי חוק, את תעודות הכשרות שלהם, שלדעת הרבנות הראשית וראשי המפלגות החרדיות אינן עומדות בסטנדרטים שלהם. התקשורת בישראל לא מניעה דיון ציבורי ראוי בתופעה. מדובר בכפיה של סטנדרטים המוכתבים במטרה לשרת את האינטרסים הכלכליים של גורמי כשרות, בבעלות חצרות האדמו"רים – הליטאים ומשפחות יוסף ומחפוד.

kosher
מרבית בתי-העסק מעוניינים בכשרות אלטרנטיבית, הניתנת על ידי רבנים ליברלים או קבוצות של דתיים הגובות סכומים נמוכים עבור ההשגחה. ככל שמדובר בעסקי מזון קטנים, הכשרות האלטרנטיבית אינה מחייבת את בעל העסק בהעסקת משגיח כשרות צמוד, בעלויות ניכרות, שבהרבה מקרים עובד בכמה מקומות, ומשתכר למעלה מעשרת אלפים שקל בחודש, במצטבר.

 


כפיה מצד המפלגות החרדיות לאסור כשרות אלטרנטיבית, היא ניסיון להכתיב לנו את אורחות חיינו. מדובר במהלך שנועד להכתיב לנו את העסקתם של עשרות אלפי משגיחי כשרות מטעם הרבנות הראשית. לדרישה הזו יש תג מחיר של מאות מיליוני שקלים בשנה, ומי שמשלם הם אנחנו, האזרחים. בעלי העסקים נאלצים להעלות את מחירי המוצרים בשל האגרה החצי שנתית והמשכורת למשגיח הכשרות, ואת הפער הזה משיתים עלינו.


 

הרבנות והמפלגות החרדיות חוששות למטה לחמן. לכל חסידות או חצר של רב ידוע יש כשרות משלו, וכאלה, כאמור, יש בשפע: "החתם סופר", "הרב לנדאו", "העדה החרדית". חותמות הכשרות הללו יתנוססו תמיד לצד חותמות הרבנות המקומית והרבנות הראשית לישראל. חותם כשרות הצובר תאוצה בשנים האחרונות, הוא "עטרה – בד"ץ בית יוסף" של משפחת יוסף. בראשות המפעל הכלכלי של כשרות בד"ץ בית יוסף, שהוקם בהוראות הרב עובדיה יוסף בסוף שנות השמונים, עומד כאמור משה יוסף. לפני כן עמד בראש הכשרות אברהם יוסף. ההכנסות מהפעילות הזו הן קודש למשפחת יוסף.
מערך הכשרות "יורה דעה" הוא בבעלות הרב שלמה מחפוד, שהיה בעבר אחראי ברבנות הראשית על צוותי הכשרות והשחיטה, שנשלחו למפעלים ובתי מטבחיים בדרום אמריקה, אירופה ואוסטרליה. הוא היה זה שקבע מי יעמוד בראש צוות השחיטה ומי יהיו חברי הצוות שלפעמים גם שחטו בבתי-המטבחיים, בהם בוצעה השחיטה לכשרות שלו בדרום אמריקה, כדוגמת בית המטבחיים "פניקס קור" בבואנוס איירס. עבודתו ברבנות הראשית הופסקה לאחר תחקיר שפרסמתי בעיתון "הארץ", בו נחשף ניגוד העניינים בו הוא נמצא.
המלחמה של הרבנות הראשית, הנשלטות כיום ע"י המפלגות החרדיות היא לא כנגד הכשרות האלטרנטיבית, אלא מלחמה על "הבית".
כשרות אלטרנטיבית, ליברלית יותר, תפגע קשות בכשרות של הרבנות הראשית ובעיקר במשגיחי הכשרות שמרביתם הם פעילים במפלגות החרדיות.
מדובר במקור הכנסה משמעותי שהמפלגות החרדיות רוצות להגן עליו, בענף שמגלגל כמעט מיליארד שקל בשנה, ונסמך בעיקר על מצביעי המפלגות החרדיות – מרביתם ממשפחות מעוטות יכולת. שומרי הכשרות נאלצים לשלם מכיסם התייקרות של עשרות אחוזים במוצרי הבשר, לעומת מחירם בכשרות הרבנות הראשית. אחרי הכל, מדובר "בכשרות למהדרין". למרבה האירוניה, במרבית העסקים והמפעלים בהם יש "כשרות למהדרין", המשגיח של הרבנות הראשית הוא זה שמשגיח עבור "הכשרות למהדרין" והוא זה מחזיק ברשותו חותמת של הכשרות הנוספת.
תפקידה של התקשורת בישראל הוא להגן על האינטרס הציבורי. כפיה מצד המפלגות החרדיות לאסור כשרות אלטרנטיבית, היא ניסיון להכתיב לנו את אורחות חיינו. מדובר במהלך שנועד להכתיב לנו את העסקתם של עשרות אלפי משגיחי כשרות מטעם הרבנות הראשית בבתי מלון, מסעדות, דוכנים, מפעלים למוצרי מזון ומזנונים. לדרישה הזו יש תג מחיר של מאות מיליוני שקלים בשנה, ומי שמשלם הם אנחנו, האזרחים. בעלי העסקים נאלצים להעלות את מחירי המוצרים בשל האגרה החצי שנתית והמשכורת למשגיח הכשרות, ואת הפער הזה משיתים עלינו.
מדובר בסוגיה שצריכה להדיר שינה מעיננו. היום מכתיבים לנו איזו כשרות נכונה עבורנו. מחר יכפו עלינו איסורים אחרים הנוגעים לאורחות חיינו. כי היום זה הכשרות, מחר זה עלול להיות איסור להשמיע שירת נשים בציבור.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.