728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מתחזקים, בעזרת השם

יוסי אליטוב

כ-130 כלי תקשורת, המעסיקים למעלה מאלף עיתונאים – משרתים אוכלוסייה המונה פחות מ-200 אלף בתי-אב. מה עומד מאחורי הצמיחה בצריכת התקשורת במגזר החרדי?

הנה נתון פתיחה: קשה למצוא נקודת איזון בין גודלו המספרי של המגזר החרדי בישראל לבין השיטפון התקשורתי הפוקד אותו. ניסיון להשוות בין מספר בתי האב בציבור החרדי (פחות מ-200 אלף) לבין מספר כלי התקשורת המתקיימים בו (כ-130) – מוליד תוצאה שאינה אלא תעלומה מסתורית, משוואה בלתי פתורה, מעט דמיוניות אפילו. בשורות הבאות אנסה לעמוד על כך.

אמשיך בנתונים: 130 כלי התקשורת הפועלים במרחב החרדי, מעסיקים למעלה מ-1,000 עיתונאים בתפקידים שונים. מלבד טלוויזיה, שבה אין לחרדים דריסת רגל – כלי התקשורת החרדים נמצאים בכל מדיום אפשרי, מודרני ומסורתי כאחד: ארבעה יומונים מודפסים, מספר מגזינים שבועיים, חינמונים לרוב; שתי תחנות רדיו, אינספור אתרי אינטרנט ועוד מספר בלתי ידוע של קווי תוכן טלפוניים ('קווי נייעס', בשפת המגזר), שזוכים לפופולריות גבוהה בחוגים השמרניים יותר, שאנשיהם אינם נחשפים במידה מספקת למדיומים האחרים.
צריך להודות: הטבלואיד מת בעולם המערבי – וקם לתחייה בבני ברק. המקום היחיד במדינה – אולי בעולם כולו – שבו זוכה העיתונות המודפסת לעדנה של ממש, הוא המגזר החרדי בישראל. עובדה: אחת למספר חודשים אנו מתבשרים על עיתון חדש שמושק בקול תרועה. פלג כלשהו לא מצא את מקומו בתנועת-האם? אין בעיה, חונכים יומון. איש תקשורת מסוים חש שיכולותיו אינן באות לביטוי מספיק? הידד, מחר הוא יקים מערכת וידפיס מגזין. ועוד לא דיברתי על שטף של חינמונים שנפתחים בקצב שמסוגל לסחרר את ראשו של האדם הממוצע שאינו מחובר דיו ל-DNA החרדי. איפה עוד תראו תופעה כזו?
בשנים האחרונות אנחנו נוטים להעריך שהעיתונות המסחרית כבר מזמן אינה שייכת למשפחת הנכסים המניבים, וקרוב הרגע שבו העיתונים המסחריים יהפכו רשמית לעמותות ללא כוונות רווח. התקשורת החרדית סובלת מבעיה הפוכה: אחת לשלושה חודשים נולד לו גוף תקשורת חרדי חדש, כשכמה מאות חסידים נלהבים עומדים מאחוריו.
הדינמיקה התוך-מגזרית, כמו גם היכולת המיטבית להתכתב עם ההמון – הם נכסי הברזל של התקשורת החרדית. הם גם סוד הצלחתה. וזה קורה בזמן שבו בשער קלאסי של יום שישי בעיתונות המסחרית בישראל – שיעור גבוה מהכותרות הן ידיעות שעונות להגדרת תוכן שיווקי, ומאחורי הרבה ידיעות שזורחות לך מול העיניים בצבעים עזים – יש מישהו עם אינטרס כלכלי מובהק, שדחף את האייטם לעמוד הנכון. בו זמנית, העיתונות החרדית מציגה דינמיקה של התכתבות עם הקוראים בגובה העיניים, ומספקת עבורם את התוכן שאותו הם רוצים, ללא פילטרים מסחריים. לצד זאת, לעיתונות החרדית יש גם בעיות, אולם זו סוגיה לדיון נפרד.
המצב האמור משליך גם על הזירה המסחרית: כמות האנרגיות שהגופים במשק מפנים אל היחידה שמתקראת התקשורת החרדית – זהה ליחס שניתן לכל המגזרים במדינה גם יחד. מספר רב של משרדי פרסום אחראיים על תחום השיווק במדיה החרדית, וגם בגזרה הזו, הצפיפות גדלה מיום ליום. זהו כנראה טבעו של ענף חי, תוסס ומלא פעילות בלתי נלאית.
הכבוד למילה, הצורך להתכתב ולהתבטא, להתווכח ולגשר בצורה המסורתית של מילה כתובה שמלווה בניחוח נייר מודפס – אלה בני לווייתו של מגזר שלמעלה מחמישים אחוזים ממנו נחשבים תלמידי חכמים. מגזר שמבקש להחכים וללמוד ואינו נרתע מטקסטים תלמודיים סבוכים ומפולפלים – לא יוותר בקלות על הפריבילגיה לפתוח את היום בקריאת עיתון ולהקדיש חלק משעות השבת הארוכות להעמקה בכתבות מגזין נרחבות, המתפרסות על פני עמודים שלמים ומנוסחות בקפידה.
האתגר הגדול שעומד בפני העיתון המוביל במגזר "משפחה'" נחלק לארבעה ראשי פרקים: לתת ביטוי לבליל הקולות והדעות שרוחשות במרחב החרדי. פרויקט כמעט בלתי אפשרי. מצד שני, זו הסיבה מדוע העיתון שומר על מעמדו כמוביל במגזר. כולם, מהציונות הדתית ועד אנשי מאה שערים, יקבלו ביטוי ויחס; להציג התייחסות הוגנת למנהיגים הרוחניים של החוגים השונים, גם כאלו שאינם חיים בכפיפה אחת. נקודת המפגש שלהם היא מעל דפי "משפחה"; לא לעשות הנחות לשליחי הציבור, הח"כים והנציגים ברשויות. לא פעם הם אוהבים להסתתר מאחורי גלימות הרבנים ולשייך כל נאום או החלטה לסמכות הרוחנית שמעליהם. המשימה שלנו, אנשי התוכן, היא לדרוש הסברים והתאמות ולא להסס להתריע שצריך, גם אם נינזק תדמיתית אצלם; לפתוח את השערים בפני כל שומר מצוות, אבל בו בזמן לדעת גם לדפוק על השולחן ולזעוק כאשר נחשפות תופעות מכוערות של גזענות, אפליה ועוולות חברתיות אחרות. החברה החרדית מגוונת ומחולקת לשבטים. המבנה המגזרי יוצר בעיות של מעמדות ורצון להתכנס בשבט פנימה, מבלי לשים לב להשלכות הרוחב על המגזר כולו.
בהגדרה כוללת יותר, האתגר של "משפחה" הוא לעשות חגיגה של עיתונות בלתי תלויה, שנעזרת בפלטפורמות תוכן מתחדשות – אבל גם להצליח לחבר את שולחנות השבת באורתודוכסיה החרדית על פני 25 בירות בעולם, לכדי חבילת תוכן אחת שיש בה שלל מוספים ומגזינים לכל המשפחה.
מיזוג האתגרים הזה הוא כמעט בלתי ניתן ליישום, הייתי אומר שאפילו אכזרי מעט. אבל כשמצליחים לעשות זאת – הסיפוק הוא אדיר, וזאת לנוכח אופייה הדינמי של החברה החרדית מלאת ההתרחשויות, שמבקשת להעביר את המטען היהודי בגרסתו האותנטית לדורות הבאים.
ישנה תופעה חרדית קלאסית: המונים מבקשים להתניע תהליכים של עשייה חברתית ותרבותית. הרצון של היחיד להפוך את עולמו של אלוקים לנעים יותר, מתבטא באלפי יוזמות של אנשים ונשים מכלל האוכלוסייה לקום בבוקר, ליצור עולמות חדשים, לצקת תוכן בעולמות ישנים. להניע חשיבה חדשה ולייצר שינוי בתוך הגבולות המסורתיים של ארץ החרדים. הלהט, הרצון להשפיע והסירוב לקבל כל דבר כמובן מאליו, הם אלו שהופכים את המגזר לדינמי ופעיל הרבה מעבר למספר הפיזי. זו הסיבה גם לכך שהתקשורת החרדית חיה ובועטת, משקיפה ומתעדת את התהליכים ומנהלת את השיח העירני שמתנהל סביב שולחנות השבת בהמון שפות וסגנונות. הרוח והאמונה חד הם: לדבוק בבורא העולם ולעזור לכל אדם למלא את שליחותו כאן בעולם ולבצע את המוטל עליו. זה מה שהופך את העולם החרדי על כלי התקשורת שבו לצבעוני ואנרגטי, מלא חיים, ניצב תמיד בפתח למלא כל אתגר רוחני חברתי או תרבותי. לשם כך נבראנו. להתווכח. לנהל סיעור מוחות מעל דפי העיתונות. לא לסתום פיות לאף אדם ולהקשיב בריכוז לצלילים השונים שבוקעים מכל בית.
*יוסי אליטוב הוא עורך העיתון החרדי "משפחה"

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
aguda ad haaretz

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.