728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

שיר כאב

שיר כאב

נתן אלתרמן פתח את ספר השנה של העיתונאים לשנת תש"ג, בזמנים בהם "העיתונאי העברי בארץ-ישראל עשה נסיון לכנס את אגלי הדמע והטל של השנה"

"קודרת היתה שנת תש"ב בעולם ובישראל. אבל היו בה מדמדומי ערב ושחר כאחד. העיתונאי העברי בארץ-ישראל עשה נסיון לכנס את אגלי הדמע והטל של השנה, לפקוד ולזכור את הנהרס והמוקם. את האודים והאריחים". כך כתבו עורכי ספר השנה השני של העיתונאים תש"ג (1942/1943). את הספר פתח שירו של נתן אלתרמן, לוח ראשון, שמובא כאן.

 

"ספר השנה" של העיתונאים היה מפעל עיתונאי-ספרותי של אגודת העיתונאים בתל אביב. בסדרת ספרי השנה הופיעו 52 כרכים: הראשון – בשנת תש"ב (1941-2), האחרון – בשנת תש"ס (2000-1999). סדרת ספרי השנה כוללת חומר בסיסי רב חשיבות על ההתרחשויות בתקשורת הישראלית (הכתובה והאלקטרונית) ועל השינויים המפליגים שחלו בה במהלך עשרות שנים.


 

לוּחַ רִאשוֹן

 

נְשָׁעֶר נָא, רֵעִים, אֶת הַדַּף הַשָּׁכוּחַ
שֶל רִאשוֹן הַלּוּחוֹת. דַף בּוֹדֵד וְנִכְלָם,
דַף קַדְמוֹן וּמוּזָר שֶׁכָּתוּב עָלָיו "לוּחַ
לִשְׁנַת אָלֶ"ף –
אַחַת לִבְרִיאַת הָעוֹלָם".

 

לוּחַ בְּלִי צִיּוּנִים וְיוֹבְלוֹת שֶנָּמָרוּ,
בְּלִי פֵרוּט תַּקְצִיבָם שֶׁל מוֹסְדוֹת הַחֶבְרָה,
לוּחַ בְּלִי סִכּוּמֵי הַשָׁנָה שֶׁעָבָרָה –
כִּי בִכְלָל לֹא הָיְתָה עוֹד שָׁנָה-שֶׁעָבָרָה…

 

וְהָיָה בוֹ בַּלּוּחַ מְדוֹר אַנֶּקְדוֹטוֹת,
הַחוֹזְרוֹת מִּנִּי אָז לְאֵין קֵצֶה וּגְבוּל –
(בַּסִּפְרוּת תִּמְצָאֵהוּ וּבְכָל הַלּוּחוֹת עוֹד,
אֶת אוֹתוֹ הַהוּמוּר מִלִּפְנֵי הַמַּבּוּל).

 

הָיָה עֶרֶב שָלֵו. עֲצֵי-עַד הִתְנוֹדֵדוּ.
עִתּוֹנֵי הָעוֹלָם לֹא צָפוּ אֶל מֶרְחָק.
כָּל הַחֹמֶר הָיָה –
חְרוֹנִיקָה שֶׁל גַּן-עֵדֶן,
רַק הַצֶנְזוֹר גַֹם אָז כְּבָר יָשַׁב וּמָחַק…

 

וְאָדַם הָרִאשׁוֹן הִתְהַלֵךְ צַעַד-צַעַד,
לְאוֹרָה שֶׁל שְׁקִיעָה
תְּפוּשׂ תְּנוּמוּת וַחֲלוֹם,
וְאָכַל, כָּךְ אוֹמְרִים, מִפֵּרוֹת עֵץ-הַדַּעַת,
אַף כִּי אֵין לָזֶה שֶׁמֶץ סִמָּן עַד הַיוֹם…

 

וְאָדַם הָרִאשׁוֹן – מִי שָׁלֵו עוֹד כָּמוֹהוּ? –
לֹא הָיָה מַאֲמִין לוּ סִפְּרו לוֹ לֵאמֹר,
כִּי הָאָרֶץ הָיְתָה אֵי-אָז תֹּהוּ וָבֹהוּ,
ולא פעם לְתֹּהוּ-וָבֹהוּ תַּחְזוֹר.

 

אַךְ עָבְרוּ הַשָּׁנִים –
וְחָלְפוּ עִם הָרוּחַ
עוֹלָמוֹת וְגַנֵּי-עֲדַנִים מִכָֹּל מִין.
וְאָדַם הָרִאשׁוֹן, הַגוֹּחֵן עַל הַלּוּחֵ,
כְּבָר לַכֹּל מַאֲמִין,
כְּבָר לַכֹּל מַאֲמִין.

 

וְהִנֵּה שׁוּב קוֹלוֹת יְבַשְׂרוּ וְיָהִימוּ
עַל עוֹלָם מְּחֻדָּשׁ שֶׁיִכּוֹן וְיוּקָם –
וְהַלוּחַ הַזֶּה,
שֶׁל שְׁנַת הֵא תָי"ו שִׁי"ן גִּימֶ"ל,
הוּא כְלוּחַ שֶׁל טֶרֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָם…

 

שׁוּב הַכֹּל מִבְּרֵאשִׁית,
שׁוּב מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי,
וְאָדַם הָרִאשׁוֹן קְצָת יָגֵעַ וָשְׂב…
הוּא עָבַר בְּמַחְנוֹת הַשְׁביָה וְהַבֶּכִי,
אֳנִיוֹת הַגוֹּלִים זָעֲקוּ בְּאָזְנָיו – –

 

הוּא רָאָה בְּעֵינָיו אֶת הַתֹּהוּ-וָבֹהוּ –
אַךְ שָׁנָה צְעִירָה קָמָה שׁוּב עַל פְּנֵי תְהוֹם.
הִיא הָאֵם הַחוֹבֶקֶת יָמִים שֶיָבֹאוֹ,
וְאָחָד מִיָּמֶיה
אוּלַי הוּא הַיוֹם.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
STD15

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz