728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"ערעור מוסד החיסיון"

"ערעור מוסד החיסיון"
אילוסטרציה: pixabay

ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר: "כשהמשטרה יכולה להאזין לשיחות של עיתונאים, תוך מיטוט של החיסיון הקיים בינם לבין מקורותיהם - זו מכה לחופש העיתונות"

חרף הפסיקה בנושא חיסיון מקורות עיתונאיים, אמרה אתמול קצינה מימ"ר תל אביב –  בעדותה במהלך משפטם של העבריין אבנר הררי ואבישי בן דוד, הנאשמים בהנחת מטעני חבלה לזמרת מרגלית צנעני, איש העסקים מאיר שמיר והכדורגלן קובי מוסא – כי "על פי הנהלים אצלי יש לי אפשרות להאזין לעיתונאי".

 

על פי הדיווח של ynet, התברר שבמסגרת החקירה הסמויה ביצעה המשטרה האזנות סתר לאובייקטים שונים המעורבים בפרשה, ותוך כדי כך האזינה במודע לשיחות שלהם עם עיתונאים ותיעדה אותן. מדובר, בין השאר, בהאזנה לשיחות שניהלו איילה חסון, גיא פלג, קרן מרציאנו, ניב רסקין, דורון הרמן, שלי טפיירו ועוד.

 

מהפרקליטות נמסר בתגובה כי "..בשום שלב לא בוצעה האזנה לעיתונאים עצמם. השיחות שבהן נשמעו עיתונאים הן שיחות שבהן הם פונים לחשודים או לעדים בתיק לאחר פרסום כתבות על הפרשה בערוצי התקשורת השונים, בשלב החקירה ובנושא החקירה. בשום שלב לא מדובר בשיחות שאופיין שיחות עיתונאי-מקור. בהתאם לפסיקת בית המשפט בנושא, למשטרה ישנם כללים שמסדירים את אופי הביצוע של האזנות סתר כשמדובר בשיחות עם עיתונאים. כללים אלו נועדו להבטיח שלא ייחשף מקור עיתונאי. בתיק זה, האזנות הסתר בוצעו על פי הכללים ולא הייתה בשום שלב חשיפה של מקור עיתונאי".

 

ממשטרת ישראל נמסר כי "…במקרה המדובר, האזנת הסתר שקיבלה היתר מבית המשפט, לא התבצעה כלפי העיתונאים אלא כלפי החשוד בלבד. ראוי להדגיש כי פניות עיתונאים מבחירתם לחשוד מרכזי בעבירות חמורות בנושאים שבהם עוסקת החקירה, מהווה חלק בלתי נפרד ממנה, ואינה מספקת לעיתונאי מעטה הגנה אוטומטי לנהל שיח ממודר מול החשוד כשהוא נתון תחת האזנת סתר. השימוש בתוצרי חקירה אלו מתבצע בכל מקרה בהתאם לנהלים מוקפדים ובזהירות הנדרשת, שאושרו על ידי משרד המשפטים ואף הוצגו בוועדת החוקה, ורק בכפוף לאישורים המתאימים ולצורך קידום החקירה והגשמת תכליתה: הגעה לחקר האמת".

 

"המצב שבו המשטרה יכולה להאזין לשיחות של עיתונאים, תוך מיטוט של החיסיון הקיים בינם לבין מקורותיהם, הוא מכה לעיתונות – ומכאן שגם לחופש העיתונות", אומרת ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, חוקרת בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה בבית הספר פדרמן למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית.

 

לדבריה החיסיון העיתונאי, שהוא הבסיס ליחסי אמון בינו לבין האנשים שהם מקורות המידע שלו, אינו מעוגן בחוק, אלא רק בפסיקת בתי המשפט, ולכן חיסיון זה הוא יחסי ואינו מוחלט. "רשויות האכיפה מרשות לעצמן חירות רבה בהאזנה לשיחות של עיתונאים, יותר מהחירות שהן נוטלות על עצמן בהאזנה לעורכי דין. האזנה לעורכי דין נחשבת לחציית קו מובהקת יותר מאשר האזנה לעיתונאים", היא אומרת.

 

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר. צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה

לטענת שוורץ-אלטשולר, הפסיקות האחרונות של בתי המשפט מחזקות את עיקרון החיסיון העיתונאי, ורק לאחרונה נקבע בביהמ"ש כי צלמת העיתונות מרים צחי ממקור ראשון אינה חייבת למסור למשטרה חומרים שצילמה. היא מצביעה על המקרה המפורסם יותר שבו בית המשפט דן בתביעה של ענת קם נגד עיתונאי הארץ אורי בלאו, ובו השופט פסק פיצויים לקם על כך שהעיתון והכתב הפרו את החסיון כלפיה.

 

"ערעור מוסד החיסיון פוגע בעיתונאים פעמיים", טוענת שוורץ-אלטשולר. "בפעם הראשונה כאשר מתמוסס האמון בין העיתונאי לבין מקור המידע שלו ובפעם השנייה, כאשר המקור שתובע בבית המשפט את העיתונאי על הפרת החיסיון, מצליח בדין".

 

לדבריה, המשטרה מנסה לעתים תכופות להשתמש בעיתונאים לצורך קיצורי דרך בעבודתה. "למשל, כאשר עיתונאים מסקרים ומצלמים הפגנה, המשטרה דורשת מהם למסור לידיה את התמונות שצילמו, או כאשר עיתונאים מכינים תחקיר, המשטרה מנסה לשים יד על החומר שהם אספו במסגרת עבודת התחקיר".

 

– אם כך, לא די בפסיקות של בתי המשפט בעד השמירה על החיסיון העיתונאי. אולי הגיעה העת שהחיסיון יעוגן בחוק.

"דרושה חקיקה שתגן על החיסיון העיתונאי, בזה אין ספק. הבעיה שמונעת את המהלך היא שאי אפשר להגדיר מיהו עיתונאי. האם ההגדרה כיום צריכה לחול גם על בלוגרים או אפילו על כותבי פוסטים? החיסיון חייב לחול, לדעתי, לא רק על השיחות של העיתונאי עם מוסר המידע, אלא גם על המעקבים שמנהלת לעתים המשטרה על תנועותיו ופגישותיו של העיתונאי.

 

"וכל עוד עניין החיסיון אינו יציב כסלע, אני מצפה מהעיתונאים פשוט לנהוג בזהירות, מתוך שיקול דעת, בידיעה שעוקבים אחריהם ומקליטים את שיחותיהם. עניין בסיסי הוא לקחת בחשבון תמיד שייתכן כי מישהו מאזין לך".

 

עוד אומרת שוורץ-אלטשולר כי כאשר המשטרה רואה לנגד עיניה את הצורך ל-פענח פשע, היא אינה קובעת לעצמה גבולות ואז עניין החיסיון העיתונאי הוא יעד לפגיעה מצידה. "מי שנפגע יותר מכל היא העיתונות החוקרת, שממילא מצויה בדעיכה, מסיבות כלכליות".

 


עו"ד ששי גז: המשטרה מודה במעשים האלה, במקום שהיא תתנצל. אם עיתונאים יהיו מואזנים, נהפוך לצפון קוריאה. מה שנחוץ הוא להציב למשטרה גבולות; קו אדום שהיא לא תחצה אותו שנקרא: 'שמירה על חיסיון עיתונאי'"


 

עו"ד ששי גז, מומחה לתחום הפלילי, טוען כי העובדה שנציגה של המשטרה הודתה כי הנהלים מאפשרים לה להאזין לשיחות של אנשים שהם יעד משטרתי עם עיתונאים הם בגדר "דריכה ברגל גסה על תחום שהיה טאבו".

 

לדבריו, עד לפני כמה שנים החיסיון העיתונאי היה מוחלט, "ועכשיו השיחות של העיתונאי עם המקורות שלו הופכים להיות נכס של המשטרה. המשטרה מודה במעשים האלה, במקום שהיא תתנצל".

 

-אבל החוק אינו אוסר להפר את החיסיון העיתונאי.

"עיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. אם נהרוג את השומרים, נהרוג את האיזונים והבלמים. נכון שהחוק אינו אוסר את הפרת החיסיון העיתונאי, אבל בית המשפט העליון, בראשות נשיאו מאיר שמגר, כבר העניק למוסד החיסיון יסודות מוצקים.

 

"תאר לך מצב שבו מחמת הידיעה שהחיסיון נרמס, אינך יכול לנהל שיחה עם עיתונאי. אנשים יפחדו להצביע על עוולות, עובדים שחשפו מעשי שחיתות יחששו לדבר מפחד מעבידיהם. אף אחד לא יעז להתלונן. הרי אדם פונה לעיתונות מתוך מחשבה שהוא הולך לתקן עוולות, לספר על מקרה חמור שאירע לו או לסביבתו. אם עיתונאים יהיו מואזנים, נהפוך לצפון קוריאה. מה שנחוץ הוא להציב למשטרה גבולות; קו אדום שהיא לא תחצה אותו שנקרא: 'שמירה על חיסיון עיתונאי'".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.