728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מחירה של ראיית זהב

מחירה של ראיית זהב
צילום מסך מתוך תחקיר חדשות 12 על הנומרלוג ניר גוטליב

העיתונאית יפעת גליק ל"אחיותיי התחקירניות והחוקרות הפרטיות": "אל תלכו למטרידים מינית כדי לצלם אותם במצלמה נסתרת...דבר אינו שווה את המחיר שתשלמו"

כתבת התחקירים של כאן 11, יפעת גליק, פרסמה אמש (ראשון) בטוויטר קריאה לתחקירניות וחוקרות פרטיות שלא להשתתף בכתבות החושפות מעשים של הטרדה מינית, אם נדרש מהן לבוא במגע עם תוקף שמבקשים לחשוף את מעשיו החמורים.

 

גליק פרסמה את שרשור הציוצים מעורר התגובות בעקבות התחקיר ששודר אתמול בערוץ 12, ובו חשפה כתבת התחקירים של חברת החדשות, אדוה דדון, עדויות של נשים שטופלו אצל הנומרולוג ניר גוטליב. לפי העדויות, גוטליב נהג, לפחות במקרים שתועדו בכתבה, להסיט את הטיפול המקצועי לפסים אישיים, שכנע את הנשים שטופלו על ידו לעזוב את בני זוגן וניסה להגיע עמן למצבים אינטימיים וקיום יחסי מין.

 

"צפיתי בכתבה על הנומרולוג המטריד מינית", כתבה גליק. "מבלי לשפוט, הנה ההצעה שלי לאחיותיי התחקירניות והחוקרות הפרטיות: אל תלכו למטרידים מינית כדי לצלם אותם במצלמה הנסתרת. אל תתנו לאף אחד לגעת לכן בגוף. גם אם זה אומר שלא יהיה אייטם, גם אם המטרידן לא ייענש. דבר אינו שווה את המחיר שאתן תשלמו בסוף".
 

גליק סיפרה, כי כשהיתה תחקירנית מתחילה בת 22 בתכנית תחקירים בערוץ 2, קיבלה יום אחד שיחת טלפון מאשה במצוקה. רב מרחובות, שהאמינה כי יוציא אותה מדיכאון, פגע בה מינית (במהלך ה"טיפול").

 


 

"היא ביקשה עזרה. היה ברור שעדותה לבד לא מחזיקה את האייטם העיתונאי. גם לא תלונה במשטרה נגד הרב. דברים כאלה נחתמים בלא כלום, אלא אם נשיג ראיית זהב.
"הגעתי לרב עם מצלמה נסתרת. אמרתי לו שאני זקוקה לעזרה. הוא לא בזבז זמן. אחז במותניים שלי ובתנועה מהירה הפיל אותי על הברכיים שלו. ברגע הבא היד שלו הייתה על החזה שלי. וזה לא נגמר שם. בתקוה ההיא הייתי משוכנעת שהמקצוע מגן עלי מהכל. שפנקס ועט הם תרופה חוצצת מציאות. הכל שטויות".
 

היא סיפרה גם על מפגש שני ושלישי עם הרב המטרידן, במסגרת הכתבה. "בדרך חזרה עשיתי תאונה. הקאתי. לא הצלחתי לישון. היו לי סיוטים. עד היום לפעמים אני נזכרת במגע של הידיים שלו על הגוף שלי ונגעלת. בעקבות התיעוד ששידרנו הגיעו עוד מתלוננות ונפתח משפט. אבל אז הוזמנתי להעיד וזה היה כמו שמספרים שזה.
 

"האווירה במשפט היתה של שוק הכרמל. הרב ובני משפחתו היו באולם, מעירים הערות תוך כדי שהסנגור שלו שואל אותי שאלות על מין ונכנס לי עמוק לתוך התחתונים. בסוף, עוד הפרקליטות ניסתה לחתוך עניינים ולסגור אתו על הסדר טיעון. השופט לא קיבל את ההסדר ושלח אותו לכלא.
"והנה אנחנו מגיעות לפואנטה", כותבת גליק. "זה שידעתי לאן אני הולכת, לא אומר שהייתי מוגנת. לא אומר שאני מרגישה מוגנת עד עכשיו. לו אני, בת 36, צריכה לתת המלצה לתחקירנית בתה-22 שהייתי, לא הייתי הולכת על זה. חד משמעית. הייתי מסבירה לי, איך יש זכרונות שלא נעלמים. גם אם יחלפו שנים.
 

"בעצם, כמעט 15 שנה, זה אני והזכרונות הדפוקים שלי. לבד. מרוב שזה הציק, העדפתי לחשוב שמדובר בתעתועי זכרון. שההתנהלות בבית המשפט היא הגזמה מחשבתית פרועה. אלא שלפני חודשיים, כמעט במקרה, אחרי שיחה עם חברה, ניגשתי לתוכנה המשפטית 'נבו' והקלדתי את השם שלו. סקרנות עיתונאית, וכל מה שזכרתי קרה".
 

גליק אומרת כי מטרתה להזהיר תחקירניות, עיתונאיות וחוקרות פרטיות, כי הן אינן מוגנות. "דבר אינו שווה פגיעה מינית. גם לא הידיעה שבזכות התיעוד המטרידן מינית נשלח לכלא".

 


מנכ"לית איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו: "לתחקירנית צעירה אין כלים להתמודד עם הפגיעה הנפשית שיכולה להיגרם לה עקב מעשיו המיניים של האיש. לעומת זאת, חוקרת פרטית או בלשית עברה הכשרה מתאימה. חוקרת פרטית מחושלת יותר, כי זה מקצועה"


 

לפני 14 שנה, ב-2005, פורסמה בתכנית הטלוויזיה "כלבוטק", בהגשתו של רפי גינת, סדרה של כתבות על "בעלי מקצוע" המבטיחים להסיר כישוף ו"עין הרע" ואשר ניצלו את מצוקותיהן של נשים שפנו אליהם, כדי לבצע מעשים מיניים במטופלות אלה. לצורך אימות החשדות, שלחה מערכת התכנית תחקירניות שנפגשו עם המטרידים מינית ואף חוו על גופן את המעשים הפוגעניים שלהם.
 

שליחת התחקירניות למשימה זו עוררה ביקורת חריפה. איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בישראל שלח אז מכתב מחאה לרפי גינת, בעקבות שידור התכנית שבה תועדה תחקירנית של התוכנית מקבלת "עיסוי אירוטי" מאדם שמבטיח להסיר עין רעה וכישופים. מנכ"לית האיגוד דאז, הילה קרנר-סולימן, כתבה לגינת כי לאחר השידור הגיעו למרכזי הסיוע תלונות של צופים, שטענו כי עצם שליחת התחקירניות של התכנית למשימת "חשיפת מטרידים" היא הטרדה מינית.
 

"התחקירנית אינה בעלת הסכמה או בחירה מלאה בשל מחויבותה לתפקיד", היא כתבה אז, "מכאן עולה הסכנה כי ההסכמה לביצוע שליחות מעין זו – לעבור הטרדה מינית 'בהסכמה' תיהפך לנורמה ולחלק מדרישות התפקיד". לרשות השנייה הגיעה תלונה נוספת על התוכנית, שנכתבה בידי עיתונאית ששימשה תחקירנית בטלוויזיה. "מניסיוני אני יודעת כמה להוטים עיתונאים ותחקירנים צעירים לרצות את עורכיהם", כתבה, "עובדה שנוצלה בציניות רבה במקרה זה".
 

גינת אמר אז בתגובה כי האייטם היה יוזמה של התחקירנית וכי התחקירניות בתכניתו רואות במשימה מסוג זה שליחות. לדבריו, הצגת התופעה היא הדרך היחידה להוקיע אותה והגבולות הראויים נשמרים.

 

מנכ"לית איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו, אומרת היום בשיחה עמנו, כי במקרה של התחקיר שפורסם אמש,  אין לה אלא לשבח את התנהלותה של אדוה דדון. "הכתבת התנהגה באחריות. למרות שאחת הנשים שטופלו על ידי גוטליב התראיינה אצלה כדי לספר על מעלליו, היא ויתרה על שידור הראיון עמה, אחרי שהאיש שלח לה מכתבי איום, המתריעים בפניה על ההשלכות של שידור דבריה".
 

"דדון שיתפה את איגוד מרכזי הסיוע, בשלבים השונים של הכנת הכתבה והבינה שאין מקום לשלוח תחקירניות צעירות למשימה של מפגש עם אנשים החשודים בהטרדות מיניות", אומרת סוליציאנו. הרי תחקירן או תחקירנית זו הרמה ההתחלתית ממש של קריירה עיתונאית. תחקירנים יעשו כמעט הכל כדי להתקדם במערכת ויעשו כל מה שהעורכים ידרשו מהם, גם דברים דוחים. לכן אני מעריכה את ההחלטה של דדון  לא לערב תחקירניות בשלב של המפגש עם גוטליב".

 

– אבל במקום תחקירניות נשלחה למשימת המפגש עם האיש חוקרת פרטית צעירה. מה ההבדל?

"זה לא אותו הדבר. לתחקירנית צעירה אין כלים להתמודד עם הפגיעה הנפשית שיכולה להיגרם לה עקב מעשיו המיניים של האיש. לעומת זאת, חוקרת פרטית או בלשית עברה הכשרה מתאימה. חוקרת פרטית מחושלת יותר, כי זה מקצועה. לא אגיד שהיא חסינה לגמרי, מבחינה נפשית, מהחוויה של הטרדה מינית, אבל ההסתייעות בה עדיפה על השימוש בתחקירנית שפגיעה וחשופה לתחושות קשות, כמו אלה עליהן דיברה גליק, ואשר ילוו אותה שנים רבות".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.