728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

ובינתיים, ברשתות החברתיות

ובינתיים, ברשתות החברתיות
חיים זיסוביץ'.צילום: רועי כ"ץ, רדיו ת"א

חיים זיסוביץ': "האיסורים וההגבלות של שידורים מאירועים נראים כיום כל כך מיותרים, עד שהם הופכים את כלי התקשורת הגדולים ללא רלוונטיים מתמיד"

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט חנן מלצר, אסר השבוע על גופי השידור לשדר בשידור חי את דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתח אירוע השקת רשימת המועמדים של הליכוד, אלא בהשהיה של 10 דקות לפחות, שתאפשר לעורכים בגופי השידור  להכריע "באם מדובר בחדשות או בתעמולת בחירות". נתניהו הגיב להחלטה וצייץ בטוויטר: "‫כל ערב ערוצי התעמולה של השמאל נותנים במה מלאה למפלגת השמאל של לפיד וגנץ. רק במקרה של הליכוד זה 'תעמולת בחירות'", והזמין את ציבור צרכני התקשורת : "היכנסו לפייסבוק שלי בשעה 20:00 והצטרפו לנאום המלא שלי – בלי דיליי ובלי צנזורה‬".

 

"המחזה שניגלה השבוע, שבו כלי התקשורת מילאו אחר הוראותיו של יו"ר ועדת הבחירות והמתינו 10 דקות עד לשידור נאומו של נתניהו, בעוד שברשתות החברתיות שידרו את הדברים בשידור חי, הוא מגוחך", אומר חיים זיסוביץ', יועץ תקשורת ובעבר עורך ומגיש של יומני אקטואליה ברשת ב' ודובר אוניברסיטת בר אילן. "האיסורים וההגבלות של שידורים מאירועים נראים כיום כל כך מיותרים, עד שהם הופכים את כלי התקשורת הגדולים ללא רלוונטיים מתמיד.
 

"מדוע לצפות מעורך של משדר טלוויזיה או רדיו שיוכל להבחין בתוך דקות מעטות בין נאום חדשותי לבין נאום שהוא בגדר תעמולה? הרי הכל, ממש כל מה שמשודר ומצולם במסגרת מערכת הבחירות, הוא בגדר תעמולה – גם כשמשודר סרטון המראה את גנץ אוכל פלאפל. כל פעולה או אמירה של פוליטיקאי, במיוחד בתקופת מערכת בחירות, הם חלק ממסע ההסברה שלו. לכן לאיסורים הללו אין מקום. האיסורים האלה הומצאו כחלק ממלחמת האתמול, אבל אנחנו כבר בעידן אחר".

 


"הרי הכל, ממש כל מה שמשודר ומצולם במסגרת מערכת הבחירות, הוא בגדר תעמולה – גם כשמשודר סרטון המראה את גנץ אוכל פלאפל. כל פעולה או אמירה של פוליטיקאי, במיוחד בתקופת מערכת בחירות, הם חלק ממסע ההסברה שלו. לכן לאיסורים הללו אין מקום. האיסורים האלה הומצאו כחלק ממלחמת האתמול"


 

– אולי יש בכל זאת מקרים רגישים שבהם ההגבלות או איסור הפרסום מוצדקים? למשל פרסום מידע על נפילתו של חייל צה"ל, לפני שנמסרה על כך הודעה לקרובי משפחתו.

"גם האיסור בתחום זה לא יעיל. הוא כבר לא עובד. הצנזורה נוהגת להטיל איסור על פרסום פרטי חיילים שנהרגו, לפני שמסרו למשפחות את ההודעה הקשה. אלא שזה היה נכון עד לשנות ה-80, בטח לא לעידן הסמארטפונים.
 

גם צווי איסור פרסום (צא"פ) שמוציאים בתי המשפט, הפכו לכלי מיושן. אז הטילו צו איסור פרסום בעניין רצח בני הזוג כדורי משכונת תלפיות בירושלים. החשוד העיקרי נעצר ושוחרר למעצר בית. אבל לפי הצלליות של תמונתו, אפשר היה לדעת במי מדובר. גם הודעות שמכריזות כי 'זמר מפורסם נעצר' או ש'פקיד בכיר חשוד במרמה' – כבר אין להן מקום, כי האיסורים האלה אינם רלוונטים כשמדובר במידע שמופץ ברשתות החברתיות.
 

"איסורי הפרסום הללו רלוונטיים פחות ופחות ככל שחיינו נעשים מתועדים יותר. אנו בעידן אבדן הפרטיות ונמצאים כפסע מהיכולת של אדם או ארגון לקרוא את מחשבותינו. אנו לקראת עידן שבו לא נוכל להצניע את מחשבותינו. אז מצחיק לדבר על צו איסור פרסום".
 

" במקום הסייגים והאיסורים על פרסום המונחתים מלמעלה על כלי התקשורת, יש לאפשר לעורכים של כלי התקשורת להחליט בעצמם מה משדרים מתוך אירוע כלשהו ומה לא, ובכלל – מהם הכללים לשידור כתבה".

 

– וזה נראה לך פתרון מעשי?

"האמת? זה הפתרון הנכון, אבל הוא כנראה קשה ליישום, משום שלצערי לא קיימת הידברות בין העיתונים, כפי שהיתה בעבר, אלא מלחמת הכל בכל. אני מרגיש מיושן כשאני מדבר על כללי האתיקה העיתונאית שמתכרסמים והולכים מדי יום. אולי ההידברות הזו יכולה לעבוד בהצלחה בקרב כלי התקשורת הגדולים בלבד. הקטנים תמיד ירגישו לא מחויביים.
 

" לכן, יש לשמר את חיוניותם של כלי התקשורת הגדולים. לגרום לציבור לקרוא את העיתון ולהאזין לרדיו. זה קשור בצורך להיאבק על כך שיישמר אימון הציבור בתקשורת זהירה יותר, שבודקת את המידע ולא שוקלת דברים לפי ערכם המסחרי דווקא, או לפי הרייטינג. נכון שאין דבר כזה היום.
 

"יש להצטער על היעדרה של מועצת עיתונות עם שיניים. מועצת העיתונות יכלה אולי להציב סטנדרטים, לקבוע ולאכוף כללים בנוגע לפרסום תכנים עיתונאיים, ולהגביר בכך את אימון הציבור בתקשורת. הבחירה בשופטת דליה דורנר לעמוד בראש מועצת העיתונות הייתה שגויה. התפקיד הזה לא מתאים לשופט, משום ששופט בוחן דברים לפי אמות מידה של חוקי או לא חוקי, ולא לפי אמות מידה מוסריות".

 

– עניין אחר: עיתונאים רבים מותחים ביקורת על כך שהמועמדים לראשות הממשלה, נתניהו וגנץ, מסרבים להתראיין ועוסקים בהפצת מסרים בלי הצורך להשאל גם שאלות קשות. האם הם פועלים נכון?

"ההחלטה הזו שלהם היא נבונה מבחינה אלקטורלית. הדיון המתנהל בהקשר למערכת הבחירות הוא שטחי מאוד. כל מה שאנו יודעים על בני גנץ כאיש פוליטי הוא שקומתו היא מטר ותשעים. באמצעות מעטפת השתיקה, האיש מוביל בסקרים. אותו דבר נתניהו: העיתונאים מקטרים על כך שהוא אינו עונה על שאלותיהם – והוא עושה את שלו. הרעיון של נתניהו להקים את ערוץ הטלוויזיה של הליכוד הפועל ממצודת זאב היה נכון, גם אם הביצוע שלו כושל . ויש לו פייסבוק וטוויטר. אז הוא עושה מה שהוא רוצה, ולא נשאל שאלות קשות. עדיף לו המצב הזה, למרות הכעס עליו מצד עיתונאים.

 

– ההשתלחות של נתניהו בתקשורת סייעה לו פוליטית?

"בקרב הציבור הנאמן לנתניהו, כנראה שההשתלחויות הללו עזרו. אבל בגדול, ההתקפות שלו על כלי התקשורת הן בעייתיות ומכעיסות. ביקורת על התנהלות התקשורת וכל מיני הרגלים שפיתחה היא במקומה וגם רצויה. אבל אצל נתניהו זה מגיע לכדי תיאור התקשורת כאויב. ולמה לדבר רק על ההשתלחויות שלו בתקשורת? האמירות שלו בנוסח 'הערבים תומכים' מדיפות ריח רע. ראש הממשלה הוא ראש ממשלה גם של הציבור הערבי. מותר לו להגיד שחבר כנסת ערבים מסוימים מועלים בתפקידם, אבל ההכללה הזו? אין מקום לומר 'ערבים' בתעמולת הבחירות, כפי שאין מקום להגיד 'יהודים'".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.