728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

הריפורטאז'ה הראשונה

הריפורטאז'ה הראשונה
אליעזר בן יהודה.צילום: נחלת הכלל

"הנה כי כן, כזה אופיה של העתונות העברית: כל תקופה חדשה בתולדותיה דמתה בעת ובעונה אחת לגרזן המנתק את ההמשכיות ולחוליה המחדשת אותה"

גֶצֶל אליקים קרֶסֶל (1911-1986) היה מחלוצי הביבליוגרפיה הארצישראלית בעת החדשה, ומתעד העיתונות העברית המוקדמת. חקר וכתב על תולדות היישוב בארץ, בעיקר כמשתקף מהספרות העממית והעיתונות.
 
המאמר שהתפרסם ב"ספר השנה" של העיתונאים תשמ"ד 1984, מובא כאן כלשונו.
 
"ספר השנה" של העיתונאים היה מפעל עיתונאי-ספרותי של אגודת העיתונאים בתל אביב. בסדרת ספרי השנה הופיעו 52 כרכים: הראשון – בשנת תש"ב (1941-2), האחרון – בשנת תש"ס (2000-1999). סדרת ספרי השנה כוללת חומר בסיסי רב חשיבות על ההתרחשויות בתקשורת הישראלית (הכתובה והאלקטרונית) ועל השינויים המפליגים שחלו בה במהלך עשרות שנים.
 


 
מי שמסייר כיום ברחובות העיר ורואה דוכני עתונים ובהם שלל עתונים יומיים, שבועונים, ירחונים, וכתבי עת – מן הדין שישווה את כל השפע שלפניו לחוברת צנומה אחת, בת שלושים ושניים עמודים, "מבשרת ציון" שמה. היא יצאה לאור לפני מאה שנה בירושלים ובישרה את ראשית תולדות העתונות העברית בארץ-ישראל. עם זאת, לא היתה החוברת אלא המשך לעתונות הירושלמית, שהיתה אז ה"אחות הבכירה," בת עשרים לערך. הנה כי כן, כזה אופיה של העתונות העברית: כל תקופה חדשה בתולדותיה דמתה בעת ובעונה אחת לגרזן המנתק את ההמשכיות ולחוליה המחדשת אותה.
 
הצירוף "ישוב חדש" אינו מדוייק, כמו גם הצירוף "ישוב ישן." הישוב היהודי שרד בארץ מאות בשנים. כמר בעתונות, היתה כל תקופה, בתולדותיו, המשך וחידוש כאחד. ואולם, אנו מציינים בשם "ישוב חדש" אותו ישוב, שנוצר עם קום המושבה החקלאית הראשונה, פתח תקווה, בשנת 1878, שבעקבותיה צצו השאר. ישוב חדש זה, היה שונה לחלוטין מאותו ישוב יהודי של "ארבע ארצות הקודש": ירושלים, חברון, צפת וטבריה. שכן אנשיו התרכזו בחקלאות ובשאר מלאכות כפיים, שאותן למדו בעמל רב עם הגיעם ארצה.
 
ישוב זה המתאים לכינוי 'מודרני" גדל על ברכי תרבות רוסית וגרמנית, בדרך כלל, ולא היה כאליעזר בן-יהודה לסמל שוני זה בהרכב האוכלוסיה של הישוב החדש. היה בן-יהודה יליד רוסיה, שחי בצרפת לפני עלייתו ונשם את אווירתה של פאריס. בד-בבד, הטיף בן-יהודה בפאריס, ללאומיות ישראל, לשיבת העם למולדתו ולשימוש בשפה העברית כשפת יום-יום של הישוב החדש. הוא השתתף באכסניה העברית המרכזית והחשובה ביותר באותם ימים, "השחר" של פרץ סמולנסקין, ושם פירסם את מאמרו הנודע "שאלה נכבדה". הוא גם השתתף בעתון הירושלמי "חבצלת." שערך והוציא לאור ישראל דוב פרומקין. קשה לשער כיום את פרומקין החב"די, כנושא דגלה של ההשכלה בירושלים. דרך נונקונפורמיסטית זו, הביאה אותו להתנגדות בת שנים מעל דפי עתונו להנהגתו הירושלמית של הישוב. על ידי כך נעשה עתונו חממה למשכילי ירושלים שצעדו בעתונו את צעדיהם הראשונים בספרות ובמחקר. ואף-על-פי כן, היה פרומקין בן הישוב הישן בכל רמ"ח איבריו וקשה לשער את הניגוד בין פרומקין לבין בן-יהודה. ואולם איחד אותם, בימים אלה של ראשית שנות השמונים, עידוד העליה החדשה והשונה מכל העליות הקודמות. כך מצאו השניים שפה משותפת מעל עמודי "חבצלת" והדבר התבטא גם במקרה הראשון בתולדות העיתונות העברית בארץ ישראל, שעורכו של עתון ירושלמי מזמין סופר-עתונאי מחו"ל, כדי שיעזור לו בעריכת עתונו. כך הגיע בן-יהודה לארץ (בראשית 1881) והחל בפעילות קבועה ב"חבצלת".
 
 

"מבשרת ציון" כמוסף של ה"חבצלת"

 
בן-יהודה הביא עמו לארץ כמה עקרונות-יסוד שלאורם הלך כל ימי חייו: "דת היהודים תוכל להאריך ימים גם בארצות נכריות – אבל האומה? חיה לא תחיה האומה בלתי אם על אדמתה, ועל אדמתה זו תחדש נעוריה ועשתה פרי תפארת כבימי קדם. אם נחיה את האומה ונושיבנה על אדמת מולדתה וחיתה גם שפת עברית" (ממאמר של בן-יהודה ב"השחר").
 
מכאן, שתחיית האומה שלובה בתחיית לשוננו, כחוליה מקשרת בין כל עולי הגולה. היתה זו, איפוא, "מנגינה" אחרת מזו של הישוב, אותה מצאו העולים בראשית שנות השמונים.
 
היה זה שיתוף-לא-שיתוף בין פרומקין לבין בן-יהודה. בן-יהודה פירסם מאמרים ב"חבצלת" ושניהם כאחד עודדו את צעדי הישוב החדש. לבסוף נתברר לו, לבן-יהודה, שישוב חדש זה מחייב אף נוסח חדש, שאין הנוסח הקודם, הרווח ב"חבצלת," תואם עוד את הישוב החדש. והדברים אמורים ביחוד בעובדה, שבין ראשוני העולים רווח הצורך בבטאון, שיהא חדור אותה רוח חדשה שהביאו איתם מהגולה. ואכן, ראשון הביל"ויים, ישראל בלקינד, העיד שהוא וריעיו תיכננו להוציא לאור "מכתב-עתי" (כך קראו אז לעתון) בשם "מבשרת ציון". אלה אף אספו כסף לשם-כך, הביאו את החומר לירושלים ומסרו את העריכה לבן-יהודה. בן-יהודה עדיין לא היה עצמאי ועל כן צירף את העתון (למעשה חוברת), ל"חבצלת". כך יצא עתונו הראשון של בן-יהודה "מבשרת ציון" בחנוכה תרמ"ד כתוספת ל"חבצלת" והוא העתון הפותח את התקופה החדשה של העתונות העברית בארץ-ישראל, הקשורה בבן-יהודה.
 
ארבע חוברות "מבשרת ציון" פורסמו במשך שנת תרמ"ד. אולם מה שונה היה מראה "מבשרת ציון" מ"חבצלת!". ראשית הלשון הפשוטה והמשוחררת, בדרך-כלל, משובל של מליצות, שליווה את העתונות ואת הספרות העברית במאה הקודמת. שנית היה זה העתון הראשון של הישוב החדש, שנערך ונכתב כמעט כולו על-ידי בני-הישוב החדש ובראשם אליעזר בן-יהודה. ואמנם, בראש-דבר לעתון בשם "תכליתנו," נאמר במפורש במה ידובר בעתון החדש. ואכן, העובר מ"חבצלת" ל"מבשרת ציון" עובר מן הסתם מעולם ישן לעולם חדש, שכן מחוברת זו החלה ההתמיינות בין ישוב ישן לבין חדש, והתבטאה לאחר עת קצרה בכך, שפרומקין התבצר ב"חבצלת" והיה שופרו ודוברו של הישוב הישן. ואילו בן-יהודה נפרד מפרומקין לאחר ארבע החוברות של "מבשרת ציון" והחל בהוצאת עתון משלו. כך נפסק השיתוף הידידותי והפך בהדרגה לאיבה. זו הגיעה לשיאה בפירסום ב"חבצלת" "איסור" רבני ירושלים על עתונו של בן-יהודה. בינתיים, נעשו חוברות אלה כור-היתוך לבן-יהודה העתונאי של הישוב החדש.
 
לפי שהחוברת הראשונה יצאה לאור בחנוכה, פתח אותה בן-יהודה בנושא, שהיה אהוב מאוד במשך שנים: "הגדולה בגבורות המכבי". הוא העלה על נס גבורה זו וגרס, כי עלינו להיעזר בגבורה נגד היאוש וכו' וכו'. מכאן ואילך נגולה בחוברות אלה מסכת-תולדות המושבות הראשונות. 
סיפורה של פתח-תקווה, הראשונה במושבות, שנכתב על-ידי ר' יחיאל מיכל פינס, פתח את הסדרה. אחר כך הגיע תורה של ראשון-לציון. הסיפור נכתב על-ידי מנשה בן-צבי, אחד מראשי הביל"ויים, המספר בצורה משובבת-לב על העליה על הקרקע, שממנו מובאת בזה אך הראשית:
 

"ויהי בחמשה עשר לחודש החמישי, הוא חודש אב, בשנת תרמ"ב, וחמשה אנשים רוכבים על חמורים ופרדים ועליהם עמוסים אהלים למסע, יצאו מהעיר יפו, היושבת על הים התיכון וילכו בדרך העולה ירושלימה. ופני האנשים האלה היו עצובים ועיניהם היו נטויות לפניהם מביטות מה במרחק, כמו חפצו למצוא במרחק הזה פתרון לענין אשר עינה אותם בעת ההיא. בקרב לבם היתה מלחמה כבדה. ותלך האורחה הקטנה הזאת לאטה במהלך עשרים דקים הלוך ונסוע מזרחה, ואחר סבו מדרך המלך ויפנו הנגבה, ויעזבו את גני החמדה והשדות הנעבדים והזרועים, המשתרעים משני עברי דרך המלך עד בואך מקווה ישראל, ויבואו בערבה רחבת ידים, אשר קוץ ודרדר וחילפה יכסו את כל אדמתה הנשקפה מרחוק בפני הים עת ירומו גליו, ומימינם, על-יד הדרך רכסי גבעות חול, ההולכים נגב מערבה עד הים ומשמאלם נשקפים ממרחק הרי יהודה, כמו מכסים בערפל בכל הדר גאונם, ולפניהם מדבר אין קץ, אשר לא ידעו מה הוא. לרגעים פגשום ערבים פלחים ובדווים, אלה על גמלים גבוהים ואלה על חמורים קטנים ואלה על סוסי ערב למודי המדבר. אבל לכל אלה לא שמו האלה את לבם, ויוסיפו ללכת ויתבוננו אל המקום החדש הזה ודמעות כמעט פרצו מעיני כולם. אך התאפקו, אבל לא יכלו להוציא הגה מפיהם. אז יפתח האחד את פיהו ויאמר: אחי! פה על הגבעה הזאת נשית יסוד להדבר הגדול והקדוש אשר החילונו, ונקווה כי נהיה אנחנו מופת לרבים, אשר יחפצו ללכת בדרך הזאת ועל כן נקרא למקום הזה: ראשון-לציון".

 
זו, למעשה, הריפורטאז'ה הראשונה בעתונות העברית על ייסודו של ישוב חדש, שנכתבה בידי אחד המייסדים. נוסח זה קבע את החידוש של העתון. מעתה מופיעות סקירות על הנעשה בישוב החדש, אם בתחום החקלאות והמלאכה ואם בתחומי-התעשייה האחרים. ואף זאת מצאנו: עירוב של פובליציסטיקה ואינפורמציה, שכן כל ידיעה הצריכה פירוש תביעה ודרישה. ושוב בא סיפור ייסודה של "מושבה יהודית חדשה אצל מי מרום", המתחיל: "הנה עזרנו הבורא ונקנה אחוזה טובה ומבורכת במים ויסוד המעלה שמה". זה סיפורו של אחד מחלוצי המושבה החדשה, ללמדנו, שלפנינו סיפורים ראשוניים של חלוצי המושבות הראשונות. סיפורים אלה לא יימנו בסוג הקרוי "ספרות". אולם, אלה סיפורים מרעידי-לב ונפש על מעשי-בראשית, ללא שמץ של הפלגה והפרזה, והכל בלשון פשוטה, שלפניה אך העובדות בלבד. המליצה התנ"כית, המבצבצת פה ושם, אין תואמת ממנה את התפעמות הלה ממעשה-ראשונים זה. וכך קולחים הסיפורים והתיאורים מראשון-לציון, מ"מושב יהודה אשר לחברת פתח-תקווה" ושוב ראשון-לציון, ענייני המסחר בארץ, העתקת דברי הקונסול האמריקאי בארץ, סלח מריל. מכאן, שהעתון החדש ביקש להקיף את כל תחומי הפעילות של הישוב העברי החדש בארץ, לרבות ידיעות על מרבצים בים המלח, המשקעים (נתונים מדוייקים מידי חודש) וכיו"ב. כל אותו חומר היה חדש בתכלית בעתונות הירושלמית, בדומה למציאות היהודית החדשה והמתחדשת מידי יום.
 
 

מאמר אוהד לישוב הישן

 
אופיינית היא העובדה, שבטאונו של הישוב החדש אינו יוצא נגד הישוב הישן, אדרבא, החוברת השניה פתחה במאמר אוהד ביותר לישוב הישן – "תולדות החלוקה" – והדגיש את זכויותיהם של אלה שבאו לכאן, כדי למות וקיימו בתוך כך, במשך דורות, את רציפות הישוב היהודי בארץ-ישראל. בעתון זה, אנו מוצאים לראשונה את הביטוי השגור: "לאחר אלפיים שנה" ("כל תושבי הארץ ישאו את ליבם לתבואת האדמה בשנה הזאת, אך יותר מכולם יחכו בלב חרד איכרי היהודים במושבות החדשות, מה תענה להם הפעם האדמה ואיך תשלם להם את עבודתם בפעם הראשונה, אחר אלפי השנים אשר נעבדה בידי זרים", עמ' י"ז).
 
עם זאת, בעל המאמר הבדיל היטב בין הישוב החדש והשוני המהותי שבו, לבין הישוב הישן. החלוצים החדשים, "רק בעבודת האדמה יראו יישוב ארץ-ישראל ובזה אמנם לא עשו היהודים היושבים בארץ הזאת הרבה". גם שומעים אנו כאן על היורדים הראשונים מהארץ, זאת כתב אחד הראשונים, עוזר דוב ליפשיץ, שלאחר מכן היה אף הוא ביורדים. הוקדשה תשומת לב גם למתיישבים הגרמנים למיניהם, "הטמפלרים" (בני ההיכל) ומושבותיהם. מסתבר, איפוא, שעתון זה, או ניותר נכון: כתב-עת זה, בלש אחר כל נצנוץ של חקלאות, לשם תיאור וגם לשם עידוד החלוצים הראשונים. ניתן לומר בפה מלא, שלא היתה פעולה ספרותית-פובליציסטית מעולה מנוסח זה.
 
"מבשרת ציון" ביתה, איפא, המבשרת של העיתונות החדשה בארץ, עתונות, שככל שהמשיכה מסורת קיימת, כן גם סללה דרך לחידוש-פנים, בצורה ובתוכן גם יחד. את הרציפות סימלה העובדה, שבן-יהודה ופרומקין ואיתם העולים החדשים, הוציאו לאור כתב-עת זה בכוחות משותפים. ואכן, ארבע חוברות אלה עוררו התלהבות בחוגי חובבי-ציון בחוץ-לארץ, שכן ראו בהן אות מבשר לישוב החדש ונעימה חדשה ושונה בתכלית מזו שהיתה מצויה בעתונות הירושלמית עד אז. נמצאו כל הסממנים המובהקים של בן-יהודה, שייחדו את עתוניו לאחר מכן: כתיב חסר שבחסר, תאריכים לחורבן הבית (תשעה באב היה מעין ראש-השנה של עתוני בן-יהודה), ועל הכל – הסגנון העברי החדש, שאינו עוד מסורבל במליצות מקראיות, אלא מדבר בלשון פשוטה ומדוייקת ככל האפשר.
 
לא עברו ימים רבים ובן-יהודה נטש את פרומקין ואת ה"חבצלת" גם יחד, והקים לעצמו עתון שכל כולו שלו: "הצבי". הגליון הראשון פורסם בחשוון תרמ"ה (24.10.1884). בניגוד למקובל בעתונות העברית, לא היתה כל מגמה מפורשת בראש העתון, זולת כותרת-המשנה: "יבשר פעם בשבוע חדשות מעניני מדינות ומקרי יום יום מעניני היהודים בכל מקומותם". בעתון הורחבה היריעה: לא עוד הישוב העברי החדש בלבד, אלא עתון, פשוטו כמשמעו, העוסק באירועי-יום בארץ, בעולם בכלל ובעולם היהודי בפרט. "הצבי" החל להתרחק מיום ליום מאופי העתונות הירושלמית בכלל ו"חבצלת" בפרט, שכן היתה מהלכת הרוח החופשית, שהתבטאה, בין היתר, בתרגומי רומאנים בהמשכים מצרפתית ובזלזולו של בן-יהודה בכל המקודש אצל הירושלמים האדוקים. הניתוק גדל והלך. מגליון לגליון, ‏ עד אשר היה ברור לכל ש"חבצלת" היא דגלו של הישוב הישן ואילו "הצבי" הוא שופר הישוב החדש. כך החלו הניגודים והמריבות בין שני העתונים, תופעה "רגילה" בעתונות הירושלמית לפני כן.
 
כאן היתה גם הסדנה של הלשון העברית המחודשת. בן-יהודה היה זקוק ללשון פשוטה, ללשון-דיבור של יום-יום, החל במציאות, שהיה צריך לתרגם מצרפתית, והן בצרכי לשון הדיבור, הנתקלת כל שעה ורגע במציאות עברית. כאן החל בן-יהודה בחידושי הלשון שלו, מהם שנתקבלו עד היום, ומהם שנידחו. אולם היה בחידושים אלה מסימניה של לשון חיה, הזקוקה לריענון מתמיד, כמעט מידי יום. היתה זו, איפוא, סדנה מרובת פנים מכל הבחינות, וכשם שידע בן-יהודה לשבור מסורת, כן ידע לבנות אחרת בקומה ולחנך את קוראיו לעתונות בעלת דיוקן שונה מזה שהיו רגילים לו עד אז. אמת, בחו"ל כבר היתה באותם ימים עתונות עברית מודרנית וספרות עברית מודרנית ולאלה כבר לשון חדשה, שהיה בה עירוב הישן והחדש. קשה לומר שהיתה זיקה הדדית בין שני עולמות עבריים אלה. כאן נדרשה העברית למציאות חדשה ושם ריחפה, כביכול, העברית בחלל ריק, ללא מציאות עברית, אף שהקוראים (וכמובן הסופרים) היו בעלי שורשים איתנים בתחום העברית.
 
 

דור חדש של עתונאים מהישוב עצמו

 
ניגודים בין שני עולמות אלה, בין הארץ לבין חו"ל מזה, ובין רבדי הישוב לבין הקוראים בארץ מזה – לא הקלו על בן-יהודה את חייו העתונאיים. אולם האיש היה קנאי וכבש לו דרך, על-אף המכשולים בבית ומחוץ (חוקי הצנזורה, קושי כניסת עתוניו לרוסיה וכיו"ב) הוא החל לחנך בהדרגה דור צעיר של עתונאים ומשתתפים מהישוב עצמו. כך החלה לצמוח, בהדרגה משמרת חדשה של העתונות והספרות העברית גם יחד, שני תחומים, שהיו שלובים והדוקים מראשית הימים עד היום הזה ועד בכלל.. בן-יהודה זכה, איפוא, שמקץ עשרים וחמש שנה לנסיונותיו העתונאיים לחולל מהפיכה בתחום העתונאות העברית, בהקימו את העתון היומי הראשון בארץ, אף הוא בשם "הצבי" – אחר-כך בשם "האור". כאן כבר עמדה לו הזכות האחרת, שבמשפחתו גידל ממשיכים: אשתו חמדה ובנו איתמר. השלישיה המשיכה את הקו, תוך ניגוד גדל והולך בינה לבין "נוסח אודיסה", של ראשית המאה, שהנעימה הקולנית, המתקתקה של איתמר בן אב"י היתה לזרא לחבורת אחד-העם, ביאליק וחבריהם.
 
אולם בעתון היומי חל שלב נוסף בהתפתחות עתונות בן-יהודה. צמחה ריפורטאז'ה כמעט מודרנית, פובליציסטיקה מגיבה על אירועי הימים, מאמרים מדיניים ובעיקר חלו חידושים צורניים בגוף העתון: הכותרות "הרעישו" עולמות וצרמו לא פעם את האוזן הרגישה. בן אב"י אף "התמחה" ב"ניפוח" אירועים בני-חלוף ל"היסטוריים" והתגובות היו בהתאם לכך.
 
כאן אירע לה, לעתונות בן-יהודה מה שאירע לעתונות הירושלמית עם הופעתו של בן-יהודה. בימי העליה השניה החלה לצוץ עתונות חדשה, מנוגדת בתכלית, בצורה ובתוכן גם יחד, לעתונות של בן-יהודה. הופיעו במות ספרותיות ועתוני הפועלים ("הפועל הצעיר", "האחדות", "העומר", "מולדת" וכל שאר קבצים ספרותיים). כאן היה מעין המשך ל"נוסח אודיסה" ("הסולידי"), שהחל משתרש במקביל ובניגוד לעתונות בן-יהודה.
 
הניגוד היה בולט, ובלט ביותר לאחר מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הפסיקה את עתונותו של בן-יהודה ולאחריה הגיעו ארצה סופרים ועתונאים מרוסיה, מפולין ועוד והקימו את היומון "הארץ", כאן שותפו גם בן-יהודה ובנו.
אולם, "כרגיל" בימי פרומקין, לא ארך השיתוף זמן רב ובן-יהודה ואיתמר פרשו מ"הארץ" והקימו את העתון "דואר היום". שוב בלט הניגוד בין "הארץ" לבין "דואר היום". ברם, משנה לשנה החל משקלו של "דואר היום לרדת, ולבהסוף נסגר ואיתו פסק לחלוטין נוסח בן יהודה בעתונות העברית, שרווח בארץ כיובל שנים.
 
עתונות בן-יהודה גידלה עתונאים מכל גווני הקשת של המציאות הארצישראלית, שטבעו את חותמם על העתונות העברית. אולם היתה זו כבר עתונות אחרת, שהעתונות של ימינו היא ההמשך שלה. כשמעיינים היום בעתונות בן-יהודה רואים בעליל, שרוחו היתה נסוכה אך ורק על העתונות שלו ולא על העתונות האחרת, שלא מעטים מחניכי בן-יהודה ובנו איתמר היו בין מטפחיה.
 
שנת המאה לעתונות בן-יהודה היא שעת-כושר לבדוק את מהלך העתונות העברית מאז ועד היום: איזו מורשת הנחיל בן-יהודה ומה לא נתקבל ממורשת זו. נקווה שציון שנת הופעת "מבשרת ציון" לפני מאה שנה, יהיה העילה למחקר הסטורי ועיוני בפרשה רבת עניין זו.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.