728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

עיתונים יחידאים ואחרים

עיתונים יחידאים ואחרים
עיתון למרחב, 4 בדצמבר 1957: לבן גוריון המאושפז נמסר גיליון שהודפס במיוחד, ללא הידיעה על התאבדות שלישו.

ספר השנה תשל"ז, 1977: במשך השנים ראו אור עתונים יחידאים, חורגים מן השיגרה, הן במכוון והן בטעות. עתונים אלה הם פרק כשלעצמו בתולדות העתונות

"ספר השנה" של העיתונאים היה מפעל עיתונאי-ספרותי של אגודת העיתונאים בתל אביב. בסדרת ספרי השנה הופיעו 52 כרכים: הראשון – בשנת תש"ב (1941-2), האחרון – בשנת תש"ס (2000-1999). סדרת ספרי השנה כוללת חומר בסיסי רב חשיבות על ההתרחשויות בתקשורת הישראלית (הכתובה והאלקטרונית) ועל השינויים המפליגים שחלו בה במהלך עשרות שנים.
 
מובא כאן כלשונו מאמרו של שלמה שבא, כפי שהופיע ב"ספר השנה" של העיתונאים תשל"ז 1977.
 
שבא, (28 ביוני 1929 – 5 במאי 2015) היה סופר ועיתונאי ישראלי. עבד כעיתונאי ועורך בעיתונים "למרחב", "על המשמר" ו"דבר". לימים היה מייסדו ועורכו הראשון של כתב העת ההיסטורי "עת-מול", אותו ערך במשך 25 שנה ובו פרסם מאמרים וכתבות רבים.
 


 

 עתונו של בן גוריון

עיתון שאין לו – כך נראה לי – אח ודוגמה יצא לאור בשנות החמישים: זהו העותק המיוחד שנדפס בשביל דוד בן-גוריון.
 
ב-29 בנובמבר 1957 הטיל משה דואיק, חולה נפש לשעבר, רימון מיציע הכנסת הישנה אל שולחן הממשלה. השר משה שפירא נפצע קשה (והוסיף לשמו את השם חיים כסגולה) וראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרת החוץ גולדה מאיר ושר התחבורה משה כרמל, נפצעו קל.
 
בן-גוריון הובא לבי"ח לטיפול. ארבעה ימים אחר-כך, ב-3 בדצמבר 1957, התאבד שלישו של בן-גוריון, נחמיה ארגוב. בן-גוריון היה קשור אליו מאוד והרופאים אמרו, כי אין להודיע לו על מות שלישו. בן-גוריון היה קריין עיתונים מושבע גם בביה"ח וכל העיתונים – להוציא את "קול העם" שאותו לא קרא בן-גוריון – הסכימו להדפיס עותק אחד של עיתון ה-4 בדצמבר, שיימסר לבן-גוריון, בלי הידיעה על מות ארגוב. נראה לי שאין דוגמה נוספת בתולדות העיתונות בארץ ובעולם שעתונים בעלי השקפות שונות יסכימו ביניהם על הוצאת עותק מיוחד למען איש אחד.
 

גיליון ראש השנה של "במחנה" תשכ"ה. הרמטכ"ל אינו רכוס כהלכות הצבא.

 

כפתורו של הרמטכ"ל

"עתון הכפתור" הוא עתון הקשור ליצחק רבין, בימי היותו רמטכ"ל. היתה זו התקופה הראשונה לשירותו בתפקיד זה והוא פירסם על מבצע בצה"ל, לשמירת הליכות הלבוש הצבאי. היה זה לפני ראש השנה של תשכייה, 1964. "במחנה" עתון צה"ל, כמסורת, יצא במהדורה חגיגית. כרגיל, הופיע בעתון ראיון מסכם עם הרמטכייל וצילום שלו.
 
והנה כשכבר נדפס מספר ניכר של עתונים, התברר, לתדהמת הכל, שכפתור אחד בצווארון חולצתו של הרמטכ"ל איננו רכוס כהלכות הצבא. מייד ניתנה הוראה לעצור את מכונות הדפוס, הצילום הוחלף ושוב החלו הגלגלים לנוע. העמודים עם התמונה הישנה הוצאו מן העתון והקוראיס קיבלו "במחנה" עם תמונה של רבין, כשהוא מכופתר כדין וכהלכה…
 

שתי המהדורות של "מעריב" מיום 14.12.64 שלא ראו אור

 

עתונים שלא ראו אור

בתולדות עתונות ישראל מצויים עתונים נוספים שלא ראו אור, כמו שתי המהדורות של "מעריב" מיום 14.12.64. לעתון הגיעו ידיעות כי ראש הממשלה לוי אשכול שוקל התפטרות. הוא פירסם את הידיעה בכותרת ראשית "אשכול כינס ‏ את הממשלה לישיבת חירום, מציע להגיש התפטרות לפני ישיבת המרכז".
 
גליונות ראשונים של העתון כבר יצאו" מן הדפוס ונשלחו להפצה ואז הגיעו ידיעות נוספות לעתון, שפיקפקו אם אמנם כינס אשכול את הממשלה. המכוניות עם העתונים המודפסים -להוציא אלו שכבר הגיעו לבני-ברק ולבית-חולים בילינסון – נקראו חזרה והעתונים נגנזו. ואז הודפס עתון עם כותרת חדשה: "אשכול מכנס השרים להתייעצות חירום".
 

משהחלה ההדפסה, נתעוררו ספקות גם לגבי כותרת זו וגם גליון זה נפסל ואחר הודפס במקומו, עם הכותרת "תומכי בן-גוריון מציעים את ידין או דיין לראשות הממשלה אם אשכול יתפטר".
 
עתון אחר שלא ראה אור ובעצם, לא היתה כוונה שיראה אור, הוא "ידיעות אחרונות" מ-1.3.66. נמסר בו (בעקבות טיסת אייבי נתן לקהיר), ש"קצין צה"ל נמצא במטוס שביצע נחיתת אונס בקהיר". הקצין הוא – הצנזור הראשי של צה"ל. היתה זו ידיעה שהורכבה על עתון רגיל ושימשה כ"מתיחה" לבאי מסיבת הפורים של אגף המודיעין במטכ"ל.
 

מעשה שהיה, כך לא היה. נשיא המדינה התקבל בטקס ממלכתי בצ'ילי?

 

הגיע או לא הגיע

עתונים "מיוחדים" אחרים הם כאלו שמסרו ידיעות על מאורעות שקרו ובעצם, לא קרו.
 
דוגמה לכך משמשים עתוני יום 28.6.66. הנשיא שזר היה בביקור בדרום-אמריקה.
 
הוא עמד לצאת מבירת אורוגוואי, מונטווידאו, לצ'ילי. 'יהיוםיי ו"שערים" של אותו יום (הסוגרים את עמודי החדשות מוקדם יותר בלילה) פירסמו, כִי "נשיא המדינה התקבל בטקס ממלכתי בצ'ילי, תיארו בהרחבה את טקס קבלת הפנים החגיגי והביאו מדברי נשיא צ'ילי ונשיא ישראל. אלא שעתון "'הארץיי, הסוגר את עמודי החדשות בשעה מאוחרת יותר בלילה, פירסם את האמת : הנשיא לא הגיע לצ'ילי, שכן סוּפה אילצה את המטוס לחזור למונטווידאו. מסתבר. שסוכנות הידיעות סט"א העבירה תיאור של קבלת הפנים ודברי הנשיאים עוד לפני ששזר הגיע למקום.
 

כשהסדר מעניק לעצמו את פרס סוקולוב.

 

המת החי, הסדר הממורמר, מודעת סיום

בכל פינה, מדי פעם, אורב איזה "אסון" לאיזשהו עתון. למשל, מישהו מטלפן ידיעה שלא היתה. "הארץ" מ-27.1.71 מוסר על מותו של שגריר בון בישראל ולמחרת מתנצל : מישהו התחזה כאיש השגרירות בטלפון והודיע את הידיעה שאין בה אמת.
 

"אסון" אחר הוא "'חשבונות" או טעויות של סדרי דפוס. אחד מהם, שהסתכסך עם הנהלת "למרחב", הגניב שורה לעתון ובה קללות בלשון ערבית, שכמו שאומרים "גם הנייר היה מסמיק". אלא שהנייר לא הסמיק, רק הצהיב ברבות השנים.
 
והתערבות אחרת של סדר דפוס: "הערכה"' על כתיבת העתונאי. הסדר אמנם מקווה, כי המגיה ישגיח בדבריו ו"יזרוק" את השורות הנוספות, אלא שהמגיה של "דבר" באותו לילה, היה כנראה עייף ובסופו של סיפור על חלוקת פרט סוקולוב, נשארה לדורות הערת סדר-הדפוס : "'הפרס הכי גדול מגיע לי – על קריאת קתב היד". ומכיוון שהמגיה לא השגיח, נשאר קתב – ולא כתב…
 

גליונו האחרון של עתון "היום". עתונאיו "הגניבו" בעמוד הראשון מודעה גדולה בה נמסר על מותו של צ. היינט

 
ולבסוף, מעשה על סופו של עתון. ב-14.12.69 הופיע גליונו האחרון של עתון "היום" ועתונאיו "הגניבו" בעמוד הראשון מודעה גדולה בה נמסר על מותו של צ. היינט, הלא הוא צייטונג היינט באידיש ובעברית -"היום".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.