728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

הדפוס של איתמר בן-אב"י

הדפוס של איתמר בן-אב"י
מבין מכונות הסידור שהגיעו לארץ בשנת 1920, שרדה בירושלים ב-1970 המכונה הנראית בתצלום.צילום: מתוך ספר השנה של העיתונאים תש"ל, 1970

ספר השנה תש"ל, 1970: מכונות-סידור מדגם "אינטרטייפ", שנשלחו ב-1920 מאנגליה ליומון הירושלמי "דואר היום" חוללו את "השביתה הגדולה" של פועלי הדפוס בבירה

"ספר השנה" של העיתונאים היה מפעל עיתונאי-ספרותי של אגודת העיתונאים בתל אביב. בסדרת ספרי השנה הופיעו 52 כרכים: הראשון – בשנת תש"ב (1941-2), האחרון – בשנת תש"ס (2000-1999). סדרת ספרי השנה כוללת חומר בסיסי רב חשיבות על ההתרחשויות בתקשורת הישראלית (הכתובה והאלקטרונית) ועל השינויים המפליגים שחלו בה במהלך עשרות שנים.
 
מובא כאן כלשונו מאמרו של אהרן אבן-חן ז"ל ב"ספר השנה" של העיתונאים תש"ל 1970.
 


 
מספר ארגזי-מטען שהגיעו מנמל אלכסנדריה ברכבת לירושלים, בקיץ של שנת 1920, חוללו את "השביתה הגדולה" של פועלי הדפוס בבירה.
 
הארגזים, שנפרקו ליד בית-דפוס צנוע בשכונת נחלת-שבעה. הכילו שלוש מכונות-סידור מדגם "אינטרטייפ", שנשלחו מאנגליה ליומון הירושלמי "דואר היום". אותן מכונות, שהיו בשעתן תמרור חשוב בדרך התפתחותה של העתנות העברית, היו גם הראשונות מסוגן בארץ-ישראל ובמזרח התיכון כולו.
 
כיום, אחרי חמישים שנה, אין להעלות על הדעת קיומה של עתונות מודרנית ללא ה"מיפלצות" הללו, הפולטות שורות עופרת במהירות מסחררת. אולם בימים ההם, כשהגיע הציוד החדיש לירושלים, קיבלה אותו אגודת פועלי הדפוס בעין זועמת ובהכרזת חרם גלוי. החשש היה, שהמכונות החדשות יתחרו במאות סדרי-היד העסוקים בבתי-הדפוס וישברו את מטה לחמם. כך אסר ה"בחור הזעצער" מלחמת חרמה על ה"זעץ-מאשין". כך קראו המדפיסים בירושלים למכונת הסידור.
 
השביתה והחרם של פועלי הדפוס על מכונות-הסידור, הסבו עגמת נפש רבה לאיתמר בן אב"י, עורכו של "דואר היום". בן-אב"י, הנחשב בצדק כחלוץ העתונות המודרנית בארץ, לא האמין כי כזו תהיה. קבלת-הפנים למכונות, שאותן הביא לירושלים במאמצים רבים, כשכל מגמתו היא לפתוח תקופה חדשה לעתונות הדלה והמפגרת של אותם הימים ולמקצוע הדפוס, כאחד. לשוא ניסה להאבק על "נפשן" של מכונותיו, להסביר, לשכנע את מנהיגי הפועלים כי "אין לעצור את התפתחותה של הטכנולוגיה". דבריו נפלו על אוזניים אטומות. השביתה נגד הפעלת מכונות-הסידור הוכרזה. אך,בן-אב"י לא ויתר. הוא גמר אומר לעמוד במלחמה שנכפתה עליו.
 
אפיזודה נשכחת זו, מלפני חמישים שנה, נשמעת היום כבלתי מתקבלת על הדעת, ואף על פי כן, זו עובדה היסטורית בקורות העתון והדפוס.
 
איתמר בן-אב"י לא זו בלבד שהיה חולם גדול, הוא היה גם איש הנסיונות הנועזים. ‏ כשהגיעו המכונות, עדיין לא היה בירושלים חשמל. על מנת להפעיל את מכונות-הסידור הותקן בדפוס "הסולל" – הוא הדפוס של "דואר-היום" – גנרטור חשמלי. גנרטור זה ברחוב הסולל – הוא רחוב החבצלת כיום – סיפק לירושלים גם מאור חשמלי בשנות העשרים הראשונות.
 
כיצד השיג בן-אב"י את מכונות הסידור היקרות לעתונו – אף זהו סיפור של תעוזה.
 
בשנת 1919, בדרכו בספינה מארצות-הברית לצרפת, על-מנת להצטרף אל המשלחת הציונית בועידת השלום בוורסאי, כשליחו של מנהיג ציוני אמריקה, השופט לואי ברנדיס, נקלע איתמר בן-אב"י ערב אחד להרצאתו של העתונאי הבריטי הנודע, סר ג'ון פוסטר-פרייזר, שהיה עם נוסעי הספינה. אגב ניתוח המצב המדיני בעולם השמיע המרצה הערות אנטישמיות ארסיות בסקרו את התהפוכות ברוסיה. כשכילה את דבריו. זינק בן-אב"י ממקומו, סוער כולו, וביקש רשות להגיב.
 
בטרקלין הספינה המלא מפה אל פה היו גם נוסעים יהודים לא מעטים, אך כולם החשו. רב-החובל הרגיע את אורחו הירושלמי והניאו מלהגיב בו במקום. "אין זה מועדון ויכוחים", הסביר לו רב-החובל, ,אך אם רצונך בכך, נתכנס כולנו מחר בערב, בטרקלין זה עצמו להאזין לדבריך". בן-אב"י קיבל את ההצעה, אך עמד על כך, שבמודעות אשר יודבקו בספינה ייכתב כי .איתמר בן-אב"י מירושלים ישיב על דבריו של סר ג'ון פוסטר-פרייזר מלונדון".
 
למחרת, לאחר מענהו המוחץ לעתונאי האנטישמי, ניגש אל בן-אב"י גבר צעיר ולחץ את ידו בחמימות. היה זה בן רובינשטיין, איש-עסקים יהודי מלונדון. כה נפעם היה האיש מדבריו הגאים של העתונאי הירושלמי, עד שאמר לו בו במעמד: .אמור לי, איתמר, מה רצונך וינתן לך!"…
 
וכך, בעזרתו הנדיבה של בן רובינשטיין, הקים בן-אב"י בירושלים את הוצאת "הסולל", שהוציאה שלושה עתונים – את דואר היום, את "בריד-אל-יום", בערבית, ואת "פלשתיין וויקלי", באנגלית. "אני רוצה", אמר לו בן רובינשטיין, "כי שלושת העיתונים ישמיעו קול של אומץ מירושלים, – אותו קול ששמעתיו הערב מפיך".
 
לימים קשר בן-אב"י קשרי-ידידות עם לורד נורתקליף, "מלך" העתונות הבריטית באותם הימים, ובביקורו בלונדון מינה הלורד את עמיתו הירושלמי כסופר ה"טיימס" וה"דיילי-מיילבארץ-ישראל. הוא אף ערך לכבודו מסיבה והזמינו לסייך בדפוס. הענק, שבו נדפסו עתוניו. בעברם על פני סוללה ארוכה של מכונות-סידור רועשות, הירהר בן-אב"י בקול רם ואמר: הייתי מאושר אילו היתה לי בירושלים מכונה אחת שכזאת. "אמכור לך שלוש מכונות!" הגיב נורתקליף, "אך דע לך, כי מחיר כל מכונה הוא אלף וארבע מאות שטרלינג!"…
 

אי אשלם את מלוא המחיר, כבוד הלורד!" אמר בן רובינשטיין, שנלוה אל בן-אב"י בסיורו זה.
"עשוי!" לחץ מלך העתונות את ידיהם של שני אורחיו.
 
כך הגיעו שלוש מכונות-הסידור (,אתנועים" בלשונו של בן-אב"י) לירושלים, ויחד עמן הגיע טכנאי מלונדון להרכיב את המכונות ולאמן פועלי דפוס בהפעלתן.
 
שביתת פועלי הדפוס שקידמה את פניהן, העיבה את מה שקרא בן-אב"י בשם "המהפכה הדפוסית והעתונית". בעוד הפועלים עומדים במריים, למד בן-אב"י עצמו את מלאכת הסידור, ובמשך השביתה בדפוס, כש"דואר"היום" מופיע מדי יום בשני עמודים, במקום ארבעה, ישב העורך הראשי בעצמו ליד מכונת-הסידור ותיקתק במו ידיו את המאמרים ואת הידיעות. מרת בן"אב"י היתה מביאה לו באותם הימים את ארוחותיו אל המכונה, בבית הדפוס.
 
עברו שבועות, ועקשנותו של העתונאי החדשן נשאה פרי. הפועלים השובתים נמלכו בדעתם והחליטו, כי אין טעם להמשיך במלחמה נגד התפתחות הטכניקה. הם התחילו לומדים את המקצוע, ומכל הארץ באו מדפיסים לירושלים לראות את הפלא החדש.
 
חנוכת המכונות החדשות בבנין "הסולל" (מול מערכת ג'רוזלם פוסט כיום), נערכה במעמד רב-רושם, כשבין הנואמים הנציב העליון סר הרברט סמואל ; ד"ר חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית; אליעזר בן-יהודה; סר אלפרד מונד, הוא לורד מלצ'ט, שהיה אז מיניסטר העבודות הציבוריות בממשלה הבריטית. סמואל, שהוזמן לסדר את השורה הראשונה במכונת-הסידו,: ישב ותיקתק: "פרוספריטי טו פלשתיין"; הליידי סמואל תיקתקה את איחוליה בצברית : "שלום לארץ-ישראל". כן התישבו ליד המכונות ורשמו איחולים משלהם ויצמן, סר אלפרד, וראגב נשאשיבי, ראש עירית ירושלים.
 
עם הפעלת מכונות הסידור על-ידי פועלים מאומנים, יצאו שלושת בטאוניה של חברת "הסולל" לדרך המלך. כששנים מהם, העברי והאנגלי, מסודרים במכונות החדשות. לצידו של בן-אב"י היו במערכת אלכסנדר אהרונסון, איש ניל"י; אברהם אלמאליח ; אשר ספיר; יצחק עבאדי ; פרץ דגן-קורנפלד; ואחרים. כעורך לבטאון האנגלי, "פלשתיין וויקלי", הוזמן, לפי המלצת ויצמן, הארי סאקר, ממנצ'סטר, שבשנים הבאות היה מראשי הסוכנות היהודית בירושלים.
 
עם הפעלת מכונות-הסידור, הפך בן-אב"י את "דואר היום" לעתון בוקר (על מנת להגישו לקורא יחד עם ספל הקפה..) והוריד את מחירו מגרוש לחצי גרוש.
 
שלוש המכונות מבית-דפוסו של "מלך" העתונות הבריטית, רשמו עשרות שנות היסטוריה של מדינה נולדת. אחת מאותן הגרוטאות עדיין גוררת בקושי את גלגליה בבית-דפוס ירושלמי קטן, אך הסדר שהיא פולטת כיום שוב אינו בגדר "חדשות".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.