728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מוכיח בשער

מוכיח בשער

החמצה, כישלונות וטעויות בשיקול הדעת של קברניטי המדינה עוברים כחוט השני בספרו של שמעון שיפר, המבוסס על שיחות שערך עם האלוף (במיל.) עמוס גלעד

בשנתיים האחרונות קיים העיתונאי שמעון שיפר, הפרשן המדיני של ידיעות אחרונות, שורה של שיחות עם אלוף במיל. עמוס גלעד, שכיהן במשך שנים רבות במערכת הביטחון הישראלית, החל מקצין באמ"ן, דרך מתאם פעולות הממשלה בשטחים ועד לראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון. על בסיס השיחות הללו כתב שיפר את ספרו "המתריע", שיוצא כעת במהדורה הרביעית שלו ועוסק בשאלות מטרידות בתחום הביטחון והמגעים עם גורמים משפיעים במרחב הערבי.
 
"המתריע" בהחלט יכול להיכלל בקטגוריה של ספרים הנקראים בנשימה עצורה, שיד של עיתונאי מנוסה ידעה לשים בו את הדגש במקומות הרגישים של העשייה המדינית והביטחונית של קברניטי המדינה. החמצה, כישלונות וטעויות בשיקול הדעת עוברים כחוט השני בספר. הקורא מסיים את הספר בתחושה פסימית למדי, במיוחד בנוגע לסיכויים להגיע להסדר עם הפלסטינים.
 

שמעון שיפר. צילום: תומריקו

 
שיפר מסביר בספרו כי החליט לכתוב את הספר עם גלעד, מכיוון שגלעד מעולם לא נרתע מלהביע את עמדתו בכל סוגיה (ביטחונית- מדינית) שעלתה לדיון אצל הקברניטים. ההתרעות שהעביר למפקדיו נתקלו לעתים בתגובות שליליות, ואף בניסיונות לסלקו מצה"ל, אך הוא עמד על שלו. הספר מונה שורה של החלטות שגויות שקיבלה צמרת המדינה, למשל בנוגע למלחמת לבנון הראשונה שפרצה ב-82' וההסתמכות היתרה על הנוצרים במדינה זו, או האימון שניתן ליאסר ערפאת כשהתנהלו המגעים עמו.
 
גלעד מתייחס גם לעימותים בזירות אחרות: הוא אינו סבור כי הפתרון לבעיית הטרור מעזה הוא כיבוש הרצועה או אפילו מהלך למסירתה לידי הרשות הפלסטינית. לגבי ירדן, הוא הודף את הטיעונים של כמה מזרחנים ולפיהם שטחה של מדינה זו צריך לשמש חלק משטחה על מדינה פלסטינית עתידית.
 
מלחמת לבנון הראשונה היתה עבור גלעד "טראומה לכל החיים". הרעיון שבסיס הכניסה הצבאית לשכנה מצפון היה שישראל תחבור לפלנגות הנוצריות שהיו גורם משמעותי שם ויחד עמם ניתן יהיה לכונן שלום עם מדינה ערבית שניה, לבנון. לכאורה רעיון נהדר, מכיוון שנוצרים במדינה זו נחשבו למשכילים ועשירים – סוג של אליטה. אלא שלפי גלעד לא היתה לפלנגות יכולת צבאית ולא היה שום מיתאם בין יכולותיהם האמיתיות לבין דברי הרהב שלהם. "הם נזקקו לישראל כדי לסלק את הפלסטינים מלבנון, ולא התכוונו כלל להגיע לשלום עם ישראל", הזהיר גלעד את הצמרת המדינית. הוא גם התריע כי הפלנגות מנהלים חיי שחיתות, נשענים על הברחות, והתאפיינו במיוחד ביחס אכזרי לאוכלוסיה האזרחית, עוד לפני הטבח בסברה ושתילה. "היחסים עמם היו מקסם שווא", כדבריו.
 
בזירה הפלסטינית, גלעד מצביע על כך שישראל לא הצליחה לכונן את השלטון הרצוי לה ביהודה ושומרון ובעזה. "היו בזמנו אגודות הכפרים. לכאורה, רעיון מבריק, אבל זה לא עבד בדיוק כמו עם הפלנגות. קיבלנו את ערפאת. סילקנו את ערפאת מלבנון לטוניס, אך הוא סיים את חייו 20 ק"מ מירושלים, ברמאללה".
 
הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף, שנחתמו בספטמבר 93', הם לפי גלעד הסכמים שנרקמו ללא ידיעת אמ"ן, תוך הסתרה גדולה: "מקסם שווא ושקר עלה לנו באלף הרוגים", הוא קובע. לטענתו, ערפאת לא התכוון להגיע להסכם שלום עם ישראל, אלא למרחץ דמים, אלא אם כן היו מקבלים את תפיסת השלום שלו, שגם היא נועדה לחסל את ישראל בסופו של דבר". הוא מאשים את אנשי המודיעין שבמקרה של הסכם אוסלו, אבל גם במקרה של הקשר עם הפלנגות בלבנון, לא פעלו כשופט אובייקטיבי, כמצופה מהם, ולא היו אמיצים מספיק כדי להגיד לקברניט את דעתם, גם אם הוא לא אוהב את זה.
 
גלעד מעיד על עצמו כי חרף הסכמי אוסלו והשיחות בין אהוד ברק לערפאת בקמפ דייויד, הוא היה משוכנע כי בספטמבר 2000 תפרוץ האינתיפאדה השניה, מה שבאמת קרה. "אמרתי לברק עוד לפני השיחות בקמפ דייויד שלערפאת יש נטייה להמיט טרור בכל מקום, והוא, כמו קפיץ דרוך, מחכה לרגע הזה. מדובר באדם רצחני שמאמין באלימות, שרואה בחזונו פלסטין גדולה , מהמדבר ועד הים התיכון, שתבלע את ישראל וירדן כאחת. ואולם הערכה זו של גלעד לא שכנעה את ברק שלא ללכת לשיחות שלום עם ערפאת והוא (ברק) נימק זאת ששליחותו היא למצות את אופציית השלום.
 
לעומת ערפאת, הרי שלגבי היו"ר הנוכחי של הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, גלעד סבור שהוא "הסיכוי האחרון שלנו להגיע להסכם, אם זה בכלל אפשרי". מדוע? כי אבו מאזן ממש מתנגד לטרור נגד ישראל, לא משום שהוא אוהב את ישראל, אלא משום שהוא מאמין כי הטרור מכשיל את הפלסטינים ושכוחם האמיתי הוא הזירה המדינית. עובדה שהאש מעזה לא מתפשטת לשטחי יהודה ושומרון.
 
האם זה אומר כי על ישראל לנצל את הערוץ המדיני כדי להתחיל בהידברות עם אבו מאזן, ואם כן, איזה פתרון יש להעלות על שולחן המו"מ? לכך אין לגלעד תשובות בספר. למעשה גם כאן הוא נותר פסימי. אמנם אבו מאזן דוגל בדרך של שלום, אומר גלעד, ואולם הוא עשוי להיעלם בקרוב מהזירה ומי שאורב בפינה הוא חמאס וגורמים שכל אחד מהם ירצה להראות עד כמה הוא קיצוני כלפי ישראל. פתרון שתי המדינות? גלעד אינו רואה לכך סיכוי, כי נתניהו נסוג מהרעיון, וגם היוזמה האמריקאית (תוכנית מאה הימים – ח"ב) נראית כמו משהוא שהפלסטינים ידונו בה 15 דקות וידחו אותה.
 
גלעד תמיד חשב שהסיכויים להגיע להסכם עם הפלסטינים הם נמוכים, אך ככל שהזמן חולף הם נמוגים. "בסופו של דבר", הוא מזהיר, "הפלסטינאים יתאהבו ברעיון מדינה אחת לשני עמים, כי הוא משרת אותם, מבחינה דמוגרפית וגם מבחינה מדינית. בעיניו אנו במבוי מדיני סתום והוא מזהיר מפני התפרצות אלימה, דבר שישפיע על העולם הערבי, שלא ירצה לבגוד בפלסטינים, ויעלה את קרנה של איראן, גדולת אויבותיה של ישראל". גלעד עד כדי פסימי שהוא לא מרחיב את הדיבור לכיוון של פתרון הסכסוך או מהלך כלשהו בדרך לכך.
 
רצועת עזה: כאן שולל גלעד את התיאוריות של כיבוש הרצועה על ידי צה"ל, מסירת הרצועה לידי הרשות הפלסטינית ("לכאורה פתרון טוב, אבל הרשות לא תסכים כל עוד החמאס נוכח שם במודל חיזבאללה"), מסירתה לידי מצרים ("המצרים פשוט יסרב להיכנס לשם"). הוא מעדיף את אופציית ההכלה שבה דוגלת מערכת הביטחון: להרתיע אותם, לבודד אותם ויחד עם זאת לדאוג שהמצב ההומניטרי ברצועה לא יתדרדר. אופציה זו, מקובלת כיום על מרבית המפלגות בישראל, לרבות הליכוד בראשות נתניהו, אף כי לא פעם היא משמשת כלי לניגוח בידי פוליטיקאים, שבעצמם ספק אם הם מאמינים באופציות האחרות.
 


המתריע – שיחות עם האלוף (במיל.) עמוס גלעד, מאת שמעון שיפר; הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד; 245 עמודים; 98 שקלים.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.