728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"עיתונאים, לא נביאים"

"עיתונאים, לא נביאים"
משתתפי הפאנל "שכרון גושים" בכנס אילת לעיתונות 2019צילום: אודי פורטל

רינה מצליח: "הבסיס של העיתונות לא משתנה גם בעידן שהפוליטיקאים פונים לציבור מעל הראש שלנו. הם עדיין מחכים לכותרות של 20:00 ולשערי העיתונים בבוקר"

בדיון שנערך היום (שני) בכנס אילת לעיתונות 2019 ועסק בסיקור מערכות הבחירות ב-2019, השתתפו רינה מצליח מחדשות 12, בן דרור ימיני מ"ידיעות אחרונות", בן כספית מ"מעריב", ירון אברהם מחדשות 12, ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, חיים לוינסון מ"הארץ" ותמי הראל, סמנכ"לית תוכן ב-I24News. את הפאנל הנחה יובל קרני מ"ידיעות אחרונות".
 
יובל קרני פתח את הפאנל בשאלה: "האם אנחנו בדרך למערכת בחירות שלישית תוך פחות משנה?", קרני המשיך: "יש פרדוקס בסיקור שתי מערכות הבחירות הללו. הנחת העבודה באפריל הייתה שלא תהיה מערכת בחירות שנייה, אולם כעת, הנחת העבודה היא שתהיה מערכת בחירות שלישית. האם יכול להיות שהקונספציה של התקשורת הייתה שגויה?".
 
רינה מצליח: "התקשורת היום בישראל כל כך מגוונת ויש הרבה עיתונאים מסוגים שונים. לכן אי אפשר לדבר על התקשורת כמקשה אחת. בסופו של דבר, הבחירות השניות נערכו מכיוון שהיה מהלך של רוה"מ של הרגע האחרון. אנחנו עיתונאים, לא נביאים. הערכתי כעת היא, שלא יהיו עוד בחירות. מערכת בחירות שלישית נתפסת כאסון ורוב הפוליטיקאים אינם רוצים בחירות, גם אם נתניהו חושב שזאת האפשרות הכי פחות רעה מבחינתו."
 
חיים לוינסון: " אני חושב שיש כאן שאלה יותר עמוקה. האם התקשורת גורמת לפוליטיקאים לטפס על עצים? למה אנחנו נמצאים במערכות הבחירות הללו? מפני שפוליטיקאים נתנו הבטחות לבוחרים, והיום אנחנו נמצאים בעידן שלא נותנים לפוליטיקאים את המרחב להפר את הבטחותיהם לטובת התגמשות פוליטית".
 
יובל קרני שאל: האם יש לחץ של הפוליטיקאים מאיתנו?
 
לוינסון: כמובן. לדוגמה כל העניין של עריקות. בעידן של היום אי אפשר לעבור מפלגה. דוגמה נוספת ניתן לקחת את ליברמן, האם הוא יכול להפר את הבטחתו? מה יהיה בתקשורת? מה יהיה ברשתות החברתיות?
 
רינה מצליח: "אנחנו אמרנו שנמחק את הארכיון אם ירכיבו ממשלה".
 
ירון אברהם: "בניגוד ללוינסון אני חושב שעל הפוליטיקאים לעמוד מאחורי ההבטחות שלהם. ליברמן הצליח להמציא את עצמו מחדש בגלל ההבטחה להקים ממשלת אחדות ליברלית."
 
יובל קרני: "אז למה אנחנו עושים הנחה לנתניהו שאמר בריאיון ל"ישראל היום" שלא תהיה ממשלת אחדות?"
 
ירון אברהם: "אנחנו לא צריכים לעשות הנחות לאף אחד- לא לגנץ ולא לנתניהו. אני לא שמעתי התרעמות על מה שגנץ אמר אתמול בכנסת (הכוונה שהניח סולם להפר הבטחת בחירות. בכך שהוא אמר שנתניהו לא יוכל לכהן תחת כתב אישום משתמע שנתניהו יוכל לכהן עד כתב אישום, קרי עד החלטה של היועץ המשפטי לממשלה בתיקיו)"
 
יובל קרני שאת את בן כספית אם הוא זוכר מערכת בחירות כזאת.
 
בן כספית: "יש תיאורית כאוס שחולל אותה טראמפ והיא שאין כללים במשחק. אני חולק על לוינסון. הציבור הישראלי סולח לנתניהו בכל פעם מחדש כשהוא מפר את הבטחותיו. לעצם העניין, לדעתי הגורם המכריע הוא דווקא איסמעיל הניה, מפני שליברמן מוריד מעל כתפיו את הבטחתו לחסלו. ליברמן נעול חזק שוב על הסיסמה "מילה זו מילה". העניין השני הוא נתניהו- לזכותו אומר שאין פוליטיקאי בעולם שהיה מצליח לעשות את מה שהוא עושה ולהישאר בתפקיד. רק פוליטיקאי-על שקם פעם במיליון שנה מסוגל לעשות את זה. הוא מטיל אימה על הצד הימיני ומשתק את הצד השמאלי של המפה."
 
בן דרור ימיני: "התרגלנו לנורמות מסוימות מהפוליטיקאים שמילה שלהם היא אינה מילה. ופתאום, פוליטיקאים מקיימים את ההבטחות שלהם והעמידה בהבטחות הללו גורמת לנו ללכת לבחירות שוב ושוב. שמירת ההבטחות של הפוליטיקאים הפכה לציניות החדשה. אנחנו צריכים להזכיר לפוליטיקאים שלא צריכים לשמור על קוצו של יוד. באופן מאד מוזר השחקנים הראשיים שומרים על המילה שלהם ולא מתגמשים. ועניין אחר, אני רוצה להזכיר שהחוק אומר שראש ממשלה יכול להישאר עד לקבלת פסק דין חלוט."
 
רינה מצליח: "לאהוד אולמרט היה את אותו חוק. יש מרכיבים נוספים מלבד לחוק."
 
בן דרור: "אני מצפה מפוליטיקאים שיתגמשו בעמדותיהם במצב הנוכחי."
 
יוסי דגן: "אני חושב שהתקשורת היא לא רק מדורת השבט, אלא היא השבט. היא מייצרת אקטיביזם. לדוגמה אירועים רבים של זריקת אבנים על יהודים בידי פלסטינים שבקושי זוכים למבזק בYNET וכתבה רק באתר ערוץ 7. לעומת זאת, כשנערים תקפו חיילים אז כל התקשורת סיקרה ועשתה פולואפים לעצמה. וגם בפוליטיקה, התקשורת מייצרת מציאות והפוליטיקאים מביאים את זה בחשבון. נתניהו מפחד מכם כי התקשורת מכתיבה מושגים שהיא המציאה ואז הפוליטיקאים חייבים להתיישר על פיהם".
 
רינה מצליח: "חדשות זה חריג, חדש ושונה. כשנער זורק אבן על חייל, זה יותר חשוב. זה לא בגלל שמאל ימין אלא בגלל שככה עובדת תקשורת. כשבונים בית ספר חדש זה לא מעניין, שתקרה של בית ספר נופלת זה מעניין. זה חריג, חדש וכו".
 

יובל קרני פנה בשאלה לחברי הפאנל: האם סיקרנו בעצם מרוץ סוסים: נתניהו מול גנץ- לא אג'נדות ותוכן?

חיים לוינסון: "רמת הכיסוי בישראל היא שטחית בצורה בלתי רגיל בכל הנושאים וכמובן גם בפוליטיקה. אמנם גם באופן אמיתי, אין ממש הבדל בתוכן ובמהות, לדוגמה, בין כחול לבן לליכוד, בהשוואה לדוגמה בין הדמוקרטים לרפובליקנים בארה"ב. הפוליטיקאים הרגו את כל השיח על הנושא הכלכלי, במישור המדיני גנץ אימץ את כל עמדות הליכוד, אולי רק וויכוח על מקומו של בית המשפט."
 
יובל קרני "אבל בכל הנוגע לבית המשפט…?"
 
לוינסון: "נתניהו נתן הוראה בבחירות האחרונות לא לדבר על נושאי משפט מאקרו אלא רק על הנושא האישי שלו. גם הוויכוח המשפטי הוא וויכוח פייק."
 
בן כספית: "אני חייב להתייחס ליוסי דגן. הוא זועק את זעקת את הקוזאק הנגזל. רק לפני 10 שנים בלחץ תקשורתי אולמרט התפטר עוד לפני כתב אישום. יש להם המון עיתונאים בתקשורת המיינסטרים, וכאלו שיש להם השפעה גדולה מאד. צריך לומר את האמת, יש פה אנטי ביבי ופרו ביבי. ככל שזה יותר קנאי לצד אחד, ככה זה לצד השני. יש רק שתי קבוצות דומיננטיות היום. הבעיה היא אינה אנשים שאוהבים אותו או לא, הבעיה כיום היא שאנשים אומרים שמערכת שלטון חוק רוצה לדפוק ראש ממשלה."
 
ירון אברהם: "איך עדיין ייתכן שנתח משמעותי מהציבור הישראלי לא מוצא בה אלמנט של הזדהות למרות כניסתם של הרבה כתבים מהצד הימיני של המפה? אני חושב שאנחנו לא צריכים לעשות נעים בגב לצופים, אבל איך זה יכול להיות שהמצד השני דווקא כן מצליחים לחוש הזדהות עם מה שהם רואים על המסך. איך מסבירים את הפער הזה בין הציבור הימני לציבור השמאלי? זו שאלה שחייבים לתת עליה את הדעת. איך ייתכן שיש הידרדרות של אמון הציבור בתקשורת. וכן הסיפור הוא כן ביבי לא ביבי".
 
רינה מצליח: "האמון ירד בבית המשפט ובמשטרה, לא רק בתקשורת, האמון הכי נמוך הוא בפוליטיקאים. אז למה הציבור לא צופה בערוץ 20 אם הוא כל כך ימני? אנחנו עיתונאים, שיכעסו עלינו ויריבו איתנו. התפקיד הראשון של תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית הוא לבקר את השלטון".
 
יוסי דגן התפרץ וטען שדבריה של רינה אינם נכונים: "כשהשמאל בשלטון אז התקשורת מבקרת את האופוזיציה. התקשורת מחאה כפיים לאייבי נתן, אבל לא נתנו להקים את ערוץ 7. הציבור לא אוהב את התקשורת כי היא מוטה".
 
בן דרור ימיני: "זה נכון שחלק גדול בציבור חושב כן ביבי-לא ביבי. אבל תראו מה קרה בבחירות האחרונות. בכל פעם שהשיח היה כזה, ביבי נהנה מכך. אולם לדעתי בסופו של דבר, מה ששינה את הבחירות האחרונות הם האחוזים הבודדים. ביבי הלך ימינה מדי, והימין המתון לא הצביע לו- ביבי הלך לכיוון של סמוטריץ (מדינת הלכה וסיפוח) זה הזיז בין 3 ל-6 מנדטים. כל התעמולה מתרכזת בין אלו שעשויים לשנות את עמדתם".
 
תמי הראל: "לכל כלי התקשורת קל להביא פוליטיקאים. בקמפיין הראשון היה לנו קשה מאד להביא אותם לאולפנים. הם לא מעוניינים להופיע מול קהל זר. במערכת הבחירות האחרונה הצלחנו להביא את כל המגוון. אני חושבת שהם הבינו שקהל ישראלי צופה בנו ולכן באו. בעניין נתניהו או לא, אצלנו אנחנו מתייחסים לשאלה ביבי או לא ביבי, רק כחלק מסך הפוליטיקה הישראלית."
 
יובל קרני הפנה שאלה לחברי הפאנל- "איך אפשר להתמודד היום עם כל המרחב הווירטואלי בהשוואה לעבר?

רינה מצליח: "הבסיס של העיתונות לא משתנה גם בעידן שהפוליטיקאים פונים לציבור מעל הראש שלנו, כי עדיין הם וכלל הציבור מחכים לכותרות של 20:00 ולשער הראשי של העיתונים בבוקר."
 
בן כספית: "הליכודניקים צעקו בשנות ה80 "בגין לשלטון" (כשהוא היה ראש הממשלה) וזה בדיוק מה יוסי דגן עושה כאן עם צעקת הגוועלד שלו. אפשר לחשוב שהתקשורת לא שחטה את אהוד אולמרט. בשנות ה-90 אני זוכר שדיברנו על כך במערכת, שיום יבוא ואנשים יקראו עיתונים על גבי מסך המחשב בבתי קפה. וכידוע, המהפכה הסלולרית טרפה את הקלפים. זאת המהפכה של העידן שלנו בכלל התחומים. אגב, היום אם יש לי ידיעה ביד לעתים אני קודם כל מצייץ אותה. אך אותי יותר מדאיגה לאחרונה התופעה שאצלנו בישראל אין עיתונאים. לוקחים קומיסרים פוליטיים ואנשי עסקים – והם שמשתלטים על תחנות שידור ועיתונים, אין להם כללים וחוקים. אני מסתכל על אפקט טראמפ- העיתונים מתחזקים, כי האנשים כן רוצים לקבל מידע מעיתונאי שהם סומכים עליו. הם יכולים להיות מזוהים עם כל צד מהקשת הפוליטית- אני לראייה מאד אוהב את העיתונאים הימנים המקצועיים".
 
חיים לוינסון: "השאלה מה מצדיק ידיעה בעיתון או ציוץ בטוויטר היא שאלה מורכבת. לא כל וויכוח של פוליטיקאים היא ידיעה בעיתון. יש הצפת יתר של ידיעות על פוליטיקה. לדעתי הטוויטר והכתיבה בעיתון משלימים את עצמם."
 
בן דרור ימיני: "נכון שיש את עמית סגל וקלמן ליבסקינד, אבל אני חושב שעדיין יש המון בעיות לתקשורת המיינסטרים, אין לנו כל כך מה להתגאות אם מסתכלים על הסקרים שבודקים את אמון הציבור בתקשורת".
 
יובל קרני שאל את חברי הפאנל האם התקשורת מוטה נגד נתניהו.
 
חיים לוינסון: "התקשורת משרתת את נתניהו כמו שהיא תשרת מחר את כל מוקדי הכח."
 
בן כספית: "התקשורת היום היא מסה ענקית, אז השאלה, לדעתי, היא פסולה. אולם יש אין ספור שליחים שמקריאים את המסרונים של נתן אשל כמו תוכים."
 
רינה מצליח: "אנחנו תמיד היינו תחת איום. לשלטון יש המון כח. לנו אין כח בכלל, לנו יש תפקיד מקצועי לבקר את אותו כח חזק, שהאינטרס שלו (של כל שלטון) הוא לבסס את שלטונו. מה לעשות שהימין בשלטון, אז יוצא שהתקשורת מבקרת אותו. לפני לא מעט זמן הגיע אלי אחד השרים הבכירים שחברו לליכוד ואמר לי, שאנחנו מביאים המון מנדטים לביבי ואם רק נפסיק לבקר אותו הוא ירד. ואני שואלת, האם הפסקנו לבקר אותו (אם אנחנו כל כך נגדו)?
 
בן דרור ימיני: "כל פעם שהעיסוק הוא לא בלימודי ליבה, בבריאות, בעזה וכו', אלא רק בכן ביבי-לא ביבי ומערכת המשפט, נתניהו מרוויח מזה. למה? כי בעיסוק בו אנחנו מונעים את עצמנו את העיסוק בבעיות האמיתיות. הדיון על נתניהו הפך לדיון רגשי. אין כאן דיון רציונלי. האם מישהו זוכר דיון על ההבדלים בין המפלגות? רק נתניהו מרוויח מזה."
 
יוסי דגן: "צריך לזכור את איך התקשורת איתרגה את שרון אחרי שהחלו התחקירים עליו. התקשורת תוקפת את השלטון רק שהוא לאומי-ימני!"
 
רינה מצליח: אהוד ברק היה האישיות הפוליטית שהתקשורת תקפה הכי הרבה. הוא היה אחד הפוליטיקאים הכי שנואים על ידי העיתונאים. והנה אומר לך אותו דבר, למה אתם והתקשורת הימנית לא תוקפים את נתניהו שהוא 10 שנים בתפקיד ולא ביצע סיפוחים…?"
 
חיים לוינסון: "אני לא זוכר את זעקות הימין על שרון (בכל הנוגע לחקירותיו) לפני שביצע את ההתנקות. הציבור הרחב תמך בהמוניו בהתנתקות".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.