728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

בתוך נייר עיתון

בתוך נייר עיתון

בית הדין לעבודה דחה את תביעתו של מפיץ עיתונים נגד ידיעות אחרונות, להכיר בו כעובד מן המניין ולשלם לו פיצויים וזכויות סוציאליות לאחר 42 שנות עבודה

איש הפצה ותיק של ידיעות אחרונות תבע את העיתון על כך שלא הכיר בו כעובד מן המניין. הוא ביקש שבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפסוק לו פיצויים וזכויות סוציאליות שלא קיבל במשך שנים רבות. בפסק דין בעל השלכות על עובדי הפצה לא מעטים בידיעות אחרונות ובעיתונות הדפוס בכלל, דחה השופט הבכיר יצחק לובוצקי את תביעתו של האיש.
 
מפסק הדין עולה כי בן ציון ירושלמי החל לעבוד עבור ידיעות אחרונות בשנת 1973 עד שההתקשרות עם העיתון הסתיימה לאחר 42 שנה. ההתקשרות בין ירושלמי לבין ידיעות אחרונות הוגדרה בהסכמים בין הנהלת העיתון לבינו, בהם צוין כי התובע הוא עוסק עצמאי ויש לו תיק של עצמאי במס הכנסה, ביטוח לאומי ומס ערך מוסף. עוד נאמר בהסכמים, בין היתר, כי הוא מתחייב שלא להעלות שום טענות כלפי העיתון ולא לפתוח כנגדו בשום הליך משפטי או אחר, המבוסס על קיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין החברה.
 
באוקטובר 2014 קיבל התובע מהעיתון הודעה על הפסקת הקשר בין הצדדים, תוך שניתנה לו הודעה מוקדמת של 4 חודשים, כך שההתקשרות ביניהם הגיעה לסיומה בינואר 2015. על פי העדויות שנשמעו במשפט, ירושלמי נהג להחתים כרטיס כאשר הגיע לשערי ידיעות אחרונות כדי לאסוף את העיתונים שנועדו לחלוקה. הוא עשה שימוש ברכבו שלו לצורך חלוקת העיתונים, אף שגודלו של הרכב הנדרש נקבע על ידי הנהלת העיתון. ההסכם לא הגביל את ירושלמי בנוגע למשלח יד נוסף, עבור לקוחות אחרים. התמורה שהוא קיבל עבור עבודת ההפצה הסתכמה ב- 12,508 שקל עבור חודש עבודה מלא.
 
השופט לובוצקי קבע בפסק הדין כי לאור העדויות והראיות שהובאו בפניו, לא התקיימו בין ירושלמי לבין ידיעות אחרונות יחסי עובד ומעסיק. הוא הצביע על פסיקה של בית הדין הארצי לעבודה בפרשת סלקום מיום 1.5. 18 (ע"ע 26932-12-14), ממנו עולה כי יחסים בין עובד קבלן לבין מזמין עבודה, גם אם התקיימו במשך שנים רבות, אינם מעידים בהכרח על קיום יחסי עובד ומעביד
 
"מערכת היחסים שבין התובע לבין העיתון, הגם שהיא שהתקיימה במשך תקופה ממושכת, לא היתה כזו שבה התובע השתלב בעסקו של המעסיק או היה חלק מהמערך הארגוני של המעסיק, אלא נשענה על יחסים שבין מזמין לבין קבלן עצמאי", קבע השופט.
 
"כל הפעילות של חלוקת עיתונים אינה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל", כתב השופט לובוצקי בפסק הדין, בהסתמך על שורה של פסיקות קודמות של בתי הדין לעבודה. לדבריו, מפעלה של הנתבעת הוא הוצאתם לאור של עיתונים. עבודת החלוקה היא עבודה נלווית ונספחת לעבודה זו ואינה חלק אינטגרלי מפעילותו. זאת, אף אם ברור שהיא הכרחית. השופט קבע כי "התובע ידע היטב כי בין הצדדים לא שוררים יחסי עבודה והודה כי חתם על ההסכם ההתקשרות מרצונו החופשי."
 
השופט הוסיף והצביע על סממנים נוספים לכך שהתובע היה עצמאי ולא עובד לכל דבר ועניין של העיתון: הוא היה רשאי לבצע את עבודת ההפצה באמצעות עובדים אחרים; אמנם הוא החתים כרטיס עם שעת הגעתו למפעל, אך שעות עבודתו היו גמישות והוא לא נדרש לדווח מתי סיים את החלוקה של העיתונים; כלי העבודה העיקרי שבו השתמש היה רכב מסחרי שבבעלותו (ולא של העיתון) ולבסוף – התובע היה רשום בפני הרשויות (מס הכנסה וכד') כעצמאי.
 
לסיכום קבע השופט, כי בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, בין העיתון לבין התובע לא נתקיימו יחסי עובד ומעסיק ועל כן התביעה נדחית. עם זאת, השופט התחשב בכך שירושלמי הגיש את תביעתו בתום לב, גם אם שגה בפרשנות הקו העדין שנמתח בין "קבלן עצמאי" לבין "עובד שכיר", והוא החליט שלא לחייבו בהוצאות המשפט.
 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.