728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

סמל לאי-אמון בממסד

סמל לאי-אמון בממסד
השחזור של רומן זדרוב, דצמבר 2006.צילום מסך מתוך האתר "האמת היום".

בספר שהוא משלים את כתיבתו בימים אלה, עוסק פרופ' אזי לב און בהיבטים שונים של הכיסוי התקשורתי - הנרחב בהיקפו והחריג במאפייניו - בפרשת זדורוב

פרופ' אזי לב און, ראש המכון לחקר ניו מדיה, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת אריאל, מסיים בימים אלה את כתיבת ספרו שעוסק בהיבטים שונים של הכיסוי התקשורתי הנרחב בהיקפו, והחריג במאפייניו, במשפטו של רומן זדורוב. זדורוב הורשע ברצח הנערה תאיר ראדה – ב-6 בדצמבר 2006, בתא שירותים, במבנה חטיבת הביניים של בית הספר התיכון "נופי גולן" בקצרין.
 
לפני כ-13 שנים, ב–19 בדצמבר 2006, הודה זדורוב – אזרח אוקראיני ששהה בישראל באשרת תייר, ועבד כרצף בבית הספר שבו למדה ראדה – ברצח של הנערה, ושיחזר אותו בזירה. מאוחר יותר חזר בו מהודאתו והכחיש כל קשר לרצח.
 
ב-14 בספטמבר 2010, הורשע זדורוב ברצח בבית המשפט המחוזי בנצרת ונדון למאסר עולם.
 
ב-23 בדצמבר 2015, דחה בית המשפט העליון ברוב של שני שופטים נגד אחד את ערעורו של זדורוב על הרשעתו, והותיר את פסק הדין המרשיע על כנו. השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל פסקו שזדורוב אשם, ואילו ראש ההרכב, השופט יורם דנציגר, סבר בדעת מיעוט כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק. סנגוריו של זדורוב הגישו בקשה לדיון נוסף אך הבקשה נדחתה.
 

פרופ' אזי לב און

 
פרופ' לב און סבור שהפרשה לא יורדת מהכותרות במשך תקופה כה ארוכה לא רק בשל ההתפתחויות החדשות – פרסומו מעת לעת של חומר ראיות חדש שמוכיח לדעת פרקליטיו של זדורוב ואחרים את חפותו, או הבקשה למשפט חוזר- אלא גם משום שהיא מייצגת הרבה יותר מאשר רצח במועצה מקומית בצפון: אובדן האמון של הציבור בממסד, בעיקר המשפטי – ואת יכולות התארגנות הציבור באמצעות הרשתות החברתיות, כדי להשפיע על התנהלות הממסד.
 
לדבריו, דמות מפתח להפיכת הפרשה לסמל של אי-אמון בממסד היא אילנה ראדה, אמה של תאיר ז"ל. כבר למחרת ההודאה ברצח והשחזור של זדורוב, הביעה ראדה, בראיונות לתקשורת, ספק גדול בכך שהוא הרוצח.
 
העובדה כי אינה סתם אזרחית אלא אם הקורבן, היוצאת להגנת האדם שהודה ברצח בתה, עוררה ענין תקשורתי רב. כפועל יוצא מחוסר האמון של בני משפחת ראדה במערכת הם פנו לחוקרים פרטיים כדי שיפעלו במקביל למשטרה. משפחת ראדה אף פנתה לבג"צ בבקשה לבדוק כיווני חקירה נוספים, שהמשטרה שללה ונטשה.
 
עוד לפני הודאתו של זדורוב, ולאחר ששני גברים אחרים שנעצרו לפניו שוחררו, העלו פרסומים בעיתונות את האפשרות שמדובר בקורבן תמים, מהגר ש"תפרו לו תיק".
 
לדיונים בהארכות המעצר של זדורוב הגיע עמוס ברנס עמוס המנוח, שהפך לסמל להתגברות על התנהלות ממסדית שנתפסת כדורסנית: הוא הורשע ב-1976 ברצח רחל הלר ונשפט למאסר עולם. לאחר שהתברר כי היו במשפטו עיוותי דין ועדויות שקר של חוקרי המשטרה, נקצב עונשו של ברנס על ידי נשיא המדינה ל-12 שנות מאסר, ולאחר ניכוי שליש הוא שוחרר מהכלא בתום שמונה וחצי שנות מאסר. לאחר מאבק ארוך של ברנס לקיום משפט חוזר נקבע לו משפט חוזר ב-2002, אך עקב החלטת פרקליטות המדינה שלא להגיש נגדו כתב אישום חוזר, זוכה ברנס זיכוי אילם, ואף נפסקו לו פיצויים בסך 5 מיליון שקלים על מאסר שווא.
ברנס טען אז כי אין לו ספק שהמשטרה התנהלה בפרשת זדורוב "תחת לחץ כבד, רצתה לצוף מעל המים ומצאה את הקרבן. אסור להתמקד בחפים מפשע, אלא לעסוק במציאת האשמים האמיתיים". נוכחות ברנס בשלב כה מוקדם של ההליך המשפטי יצרה קישור בעיני רבים בין פרשת ברנס לפרשת זדורוב.
 
לאורך השנים, הפעילים שהתארגנו למען צדק לזדורוב מחוץ לכותלי בית המשפט, הפכו לרוח החיה מאחורי פעולות מחאה שונות כמו מול בית היועץ המשפטי לממשלה ובכיכר רבין, ובעיקר במרחב הווירטואלי. החל משנת 2009 – וביתר שאת משנת 2013 – הוקמו קבוצות פייסבוק רבות שעסקו בפרשה והפכו לזירת שיח ציבורי נוכחת ופעילה.
 
לב און מציין כי דווקא התנהלות של הממסד הקשורה בעקיפין למשפט זדורוב, כמו למשל בסוגיות הקשורות לעמדה המקצועית של הרופאים המשפטיים ד"ר מאיה פורמן-רזניק וד"ר חן קוגל, היא זו שהאירה עליו זרקור שהציגו כדורסני כלפי מי שמעז לצאת נגדו.
 
גם תכנים תיעודיים שעסקו בפרשה, היו מנוע מרכזי בהעלאת מפלס אי-האמון של הציבור בממסד. סדרת הדוקו-פשע "צל של אמת" חשפה בפני הציבור בשנת 2016 את קיומה של חשודה פוטנציאלית חדשה -א"ק. מעבר להתפתחויות המשפטיות והתקשורתיות, השמיעו אנשי ציבור ביקורת חריפה לגבי התנהלות הממסד המשפטי בפרשה. למשל, פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא לחקר הדמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, שטען כי "התנהלותה של הפרקליטות בתיק זדורוב מפחידה". יצחק אילן, סגן ראש השב"כ לשעבר, שאף סייע רבות לעורך דינו של זדורוב בהכנת הבקשה למשפט החוזר, טען בראיון ל"הארץ" כי הוא "שם את הקריירה [שלו] על זה שזדורוב לא רצח", ופירט כשלים שלדעתו עלו בחקירות ובשחזור.
 
התגלגלותה של פרשת זדורוב לסאגה של אי-אמון בממסד מגולמת היטב בפוסטים רבים שעולים ברשתות החברתיות, באיורים, בממים, ובדרכים נוספות. אחת מצורות הביטוי החזקות של אי-אמון היא סקרים. למשל, סקרים שנערכים בקבוצות ברשתות החברתיות העוסקות בפרשת זדורוב, ובהם באופן טיפוסי נשאלים המשתתפים האם ועד כמה הם מאמינים לממסד, ומה דעתם בנוגע לסוגיית אשמתו/חפותו של זדורוב. תוצאות סקרים אלו משקפות לכל היותר את הלך הרוחות בקבוצות, ולא ניתן ללמוד מהן לגבי התפלגות הדעות בקרב הציבור כולו. כך, בסקר שנערך בתוך קבוצת הפייסבוק "הגדולה", "כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל" ב-14.10.2006 בתשובה לשאלה: "האם יש לך אמון בבית המשפט בישראל?" ענו למעלה מאלף בשלילה, ו-33 משתתפים בלבד ענו בחיוב .
 
כאמור, סקרים שנערכים בקבוצות הפייסבוק הללו – בוודאי שאינם מייצגים את אקלים הדעות בציבור הכללי. אבל גם אם נבחן ממצאים מסקרים מדעיים בקרב מדגם מייצג של הציבור, ואף בקרב עורכי דין, נוכל להתרשם שהם משקפים מתח רב עם פסקי הדין של הערכאות המשפטיות השונות.
כך, מסקר שנערך בפברואר 2018 בקרב מדגם מייצג של הציבור, עולה כי בסולם שבין 1 (בטוח בחפותו) ל-7 (בטוח באשמתו), ממוצע הדעות של הציבור לגבי חפותו של זדורוב הוא 3.2 (סטיית תקן= 1.6). בסולם שבין 1 (התנהלות גרועה ביותר) ל-7 (התנהלות טובה ביותר), ממוצע הדעות של הציבור לגבי התנהלות המשטרה בעניינו עומד על 2.4 (סטיית תקן= 1.4), לגבי התנהלות הפרקליטות- 2.8 (סטיית תקן= 1.4), ולגבי התנהלות בתי המשפט- 3.1 (סטיית תקן= 1.6).
 
פרופ' לב און:" גם הממסד המשפטי זיהה את משבר האמון של הציבור בפרשת זדורוב. בתגובה נקטה פרקליטות המדינה בצעד חריג. למשל בינואר 2016, היא פרסמה מסמך המגיב לטענות שעלו נגדה ברשתות החברתיות ובהמשך אותה שנה היא העלתה לאינטרנט סרטונים מחקירת זדורוב, שיחותיו עם המדובב והשחזור שעשה, במטרה לעורר דעת קהל חיובית כלפיה. פעולות אלה ממשיכות וממסגרות את השיח סביב פרשת זדורוב כעימות בין הציבור לגופי הממסד שעסקו בה".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.