728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

שיח שזורע שנאה

שיח שזורע שנאה
אילוסטרציה: pixabay

האם הטוקבקיסטים המסתתרים מאחורי שמות בדויים ועושים שימוש בביטויים פוגעניים, מזוהמים וחסרי רסן משקפים את פניה של החברה הישראלית כיום? אני מסרב לחשוב כך

בכל פעם שאני מפרסם מאמר במדור הדעות, אני עובר על התגובות ולומד מהן. אני גם מעיין בתגובות למאמרים רבים אותם אני קורא בעניין רב. השיח כשלעצמו חשוב מאוד ומשקף את הדמוקרטיה הישראלית על כל היבטיה – היחודיים למדינת ישראל והמשותפים לכל העולם החופשי. אך לצערי, איני מצליח להסתגל לסגנון המתלהם, הבוטה ולעיתים אף הגדוש שנאה של חלק ניכר מהמגיבים.
 
לאט לאט ובניתוח מעמיק, למדתי שאלה שמנבלים את פיהם חוזרים על עצמם כאילו היו אמונים על מלאכה מוזמנת. הם דוחים נושאים שמריחים "שמאלניות", כותבים מסוימים ועוד. לפעמים נדמה לי שהם אינם קוראים לעומק, אם בכלל, את מה שנכתב ומעלים טענות קשות גם כשמה שנכתב תומך בבירור בטענותיהם. העיקר לקטר, להתקומם ולהביע זעם נגד הממסד.
 
במאמר האחרון שלי – ׳׳נתניהו משתמש במרוקאים׳׳, שפורסם ב׳׳הארץ׳׳ ב-5 בדצמבר 2019, נאמר במפורש שמדובר בחלק ניכר מיוצאי מרוקו המתגוררים בעיירות הפיתוח. אין ספק שרוב יוצאי מרוקו המתגוררים בערים גדולות מרגישים ישראלים לכל דבר. הם משתלבים בכל הקשת הפוליטית, ובוחרים מימין ועד שמאל. צר לי שחלק מהם, מרגיש עלבון ומגיב למאמרי כאילו חץ הופנה אליהם.
 
מדאיגה בהרבה התייחסותם של הגזענים. אלה המנצלים את נושא המאמר כדי לשפוך רפש על עדה שלמה. גם הם מגיבים בשפת רחוב, בביטויים פוגעניים, מזוהמים וחסרי רסן. כולם מסתתרים מאחורי שמות בדויים. האם אלה הם פניה של החברה הישראלית העכשווית? אני מסרב לחשוב כך. בישראל, כמו בכל מדינות העולם הנאורות, יש אנשים יפים ואנשים מבישים. מאז בחר נתניהו במדיניות ׳׳הפרד ומשול׳׳, השיסוע וניבול הפה של הפוליטיקאים המתחנפים לו וחסידיו נהיה ׳׳טבעי׳׳ וחסר גבולות.
 
קוראי מדורי דעות אמורים לשקף שכבה משכילה ומתורבתת. פרזיטים שכל מטרתם ללבות שנאה, חולמים על קיטוב החברה ומאבק בין שתי המחנות. טוב שיש עדיין קוראים שפויים המגיבים עם אמונתם ודעותיהם באופן ענייני. הם מלמדים, גם כשהם מתנגדים לדעתו של הכותב. יש גם כאלה המעיזים לבטא דעה חיובית ואף תמיכה במאמר. אך חיש מהר, האש של הפירומנים מוסטת אליהם אליהם בתת-תגובה לא פחות פוגענית.
 
יוצא לי לא פעם לפרסם מאמרי דעה בעיתונות הצרפתית – בלה מונד, ליברסיון ועוד. ברור שלא כל הקוראים המגיבים מסכימים עם תוכן המאמר – וטוב שכך, אך תגובותיהם תמיד ענייניות ומובאות בנימה מכבדת. אם כך, למה פשוט לא לדחות את ה׳׳טוקבקים׳׳ הרעילים? על מערכת מדור הדעות מוטלת אחריות בעניין זה. במקום לאפשר לדווח עליהם כתוכן ׳׳פוגעני׳׳ יש להתעלם מתגובות מזהמות ולמנוע מהן חשיפה. לעומת זאת, צריך וחשוב לפרסם דעות מנוגדות כשהן מובעות בכבוד ושפיות.
 
כבר ביוון העתיקה, תקופה בה צמחו פילוסופים בעלי הגות של היגיון במקום הסברים מיתיים שניתנו לתופעות העולם, אריסטו כתב: ׳׳כל אחד יכול להתרגז – אין קל מזה. אך להתרגז על האדם הנכון, במידה הנכונה, בעיתוי הנכון, למטרה נכונה ובדרך נכונה – אין זה דבר קל כלל ועיקר.׳׳ לגזענים, נלסון מנדלה אמר: ׳׳איש אינו נולד לשנוא, אנשים לומדים לשנוא. אם כן נוכל ללמד אנשים לאהוב, כי אהבה באה בטבעיות ללב האנושי בניגוד להיפך ממנה.׳׳
 
הכבוד ההדדי בין הכותב והקורא, נשים וגברים, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, היהודים והערבים, חייב להיות נר המאיר את הערכים הבסיסיים של מדינתנו היקרה מכל. אם לא, היא תידרדר עד אובדן צביונה היהודי-דמוקרטי, יחד עם החזון הציוני. וזאת, למרות חוזקה הביטחוני, עושרה, וכישרונותיה ביצירה, במדעים ובטכנולוגיה.
 


ד"ר מיכאל פריאנטה הוא סופר, ביבליוגרף ומו"ל ישראלי, החי בפריז.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.