728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

באין סיבות להישאר במקצוע

באין סיבות להישאר במקצוע
נמרוד בוסו"יש הרבה עיתונאים שעושים עבודה מעולה בתנאים לא פשוטים, גם מבחינה כלכלית, ובפניהם אני מוריד את הכובע".

נמרוד בוסו שפרש מהעיסוק בעיתונות, רצה להבטיח עתיד כלכלי טוב יותר למשפחתו. לטענתו, חלק מכלי התקשורת הם שופרות של פוליטיקאים ואינטרסים כלכליים

לאחר 12 שנות עבודה בעיתונות, נמרוד בוסו פרש בחודש שעבר מהמקצוע ופתח בימים אלה משרד לייעוץ אסטרטגי ויחסי ציבור שיתמקד בענף הנדל"ן, תחום אותו סיקר בשש שנות עבודתו בעיתון דה מרקר ובשנתיים וקצת בהם היה עורך מדור הנדל"ן במתחרה, כלכליסט.
 
לדבריו, לא במקרה הנדל"ן היה תחום הסיקור שלו בשני העיתונים האחרונים בהם עבד. "תמיד התעניינתי במדיניות הדיור, במחירים הנתונים לתנודות בשוק זה, בניסיונות לעצור את עליות המחירים ובכל הפוליטיקה שמסביב", הוא אומר. "גם אחורי הקלעים של הדיור הציבורי עורר בי עניין. פחות נמשכתי לשוק העסקאות ורכישות של מגרשים ובתים כי בתחום הזה, אתה כותב על עסקה וזהו. זה לא נושא מתגלגל, עם תפניות מרתקות, כמו מדיניות".
 
על נסיבות עזיבתו את דה מרקר, לפני יותר משנתיים, אומר בוסו כי "נודע לי שהתפנה תפקיד של עורך נדל"ן בכלכליסט, שהוא בכיר יותר מזה שמילאתי בדה מרקר – אז הלכתי על זה. ידעתי שאני לוקח סיכון, אבל הלכתי על זה, והיה מעניין.
 
– בדה מרקר קיבלת את אות העובד המצטיין. בכלכליסט שימשת בתפקיד בכיר. למה עזבת?

ההחלטה שלי לעזוב את כלכליסט היתה בעצם החלטה לעזוב את העיתונות בכלל. לאו דווקא את כלכליסט. זה קשור לטיבה של העבודה העיתונאית. אני בן 39, וכנראה חווה את משבר גיל ה-40. אתה מתקרב לנקודה של אמצע החיים ומתחיל לחשוב מה הלאה, איזה עתיד אני רוצה לעצמי.
 
"הקמתי משפחה. יש לנו הוצאות קיום. לא שאנחנו דלי אמצעים, אבל הגעתי למסקנה שאינני רוצה לראות את עצמי ממשיך לעבוד עד לגיל הזיקנה עם המשכורת המשולמת בעיתונות, שהיא הרבה מתחת לזו המשולמת בהייטק, אם כי גבוהה מזו שמקבלים המורים, למשל. הבנתי שאם אני רוצה לכלכל את בני משפחתי ברווחה וכבוד, אין לי סיבה להישאר בעיתונות".
 


"ילידי שנות ה-70- וה-80 שברובם הקימו משפחה, ויש להם הוצאות מחיה ניכרות, נקלעים לדילמה: האם, כמפרנסים של משפחות, להמשיך לעבוד בשכר הלא אטרקטיבי הקיים בעיתונות, או לפרוש ולפנות לקריירה אחרת, בתחום סמוך, אך מתגמל יותר"


 
– כלומר, עיתונות אינה מספקת ביטחון כלכלי – ובגלל זה עזבת.

"מנקודת המבט של תעסוקה בעיתונות, יש שלוש שכבות גיל: זו של שנות ה-20, של בוגרי צבא או אפילו בוגרי תואר ראשון באוניברסיטה שזה עתה נקלטו באחד מכלי התקשורת, ולא משנה איזה. החבר'ה האלה נלהבים, עדיין לא הקימו משפחה ועדיין לא מתחבטים בשאלות כספיות כמו משכנתא או הוצאות של משק בית. השכבה הזו עובדת בעיתונות למרות תנאי השכר הירודים יחסית, תוך נכונות לספוג תנאי העסקה לא קלים.
 
"יש את השכבה של בני 50 ומעלה. האנשים הללו העובדים בעיתונות והגיעו לגיל הזה, מעוניינים להמשיך לעבוד עד גיל הפנסיה. תנאיהם בדרך כלל משופרים לעומת אלה של קבוצת הצעירים וגם אפשרויות התעסוקה שלהם מחוץ למקום העבודה הקיים שלהם, מצומצמות למדי, אם בכלל.
 
"ויש את הקבוצה האמצעית, ילידי שנות ה-70- וה-80 שברובם הקימו משפחה, ויש להם הוצאות מחיה ניכרות. בני הקבוצה הזו, עליהם אני נמנה, נקלעים לדילמה: האם, כמפרנסים של משפחות, להמשיך לעבוד בשכר הלא אטרקטיבי הקיים בעיתונות, או לפרוש ולפנות לקריירה אחרת, בתחום סמוך, אך מתגמל יותר בהרבה, או בכלל לפנות לתחום מקצועי אחר לגמרי, שאף בו התנאים טובים משמעותית לעומת אלה שבעיתונות".
 
"בני דורי הם הדור של משבר הדיור ושל יוקר המחיה – והם אלה החושבים על שינוי קריירה. אני מתכוון לאלה שאין להם גב כלכלי. כמובן, שאינני מכליל בתיאור הזה את קבוצת הטאלנטים בכל כלי תקשורת, ששכרם עשרות אלפי שקלים בחודש , אלא מדבר על המיינסטרים"
 
– אז השיקול שלך לעזוב היה כלכלי נטו?

"היתה גם סיבה נוספת, משנית: הרצון להרחיב אופקים. כעיתונאים אנו רואים את האירועים במשקפיים מאוד מסוימים. בזווית צרה. לא תמיד יש לנו, כעיתונאים, הבנה לשיקולים המנחים את מי שאינם עיתונאים ביצירת ההתרחשות. אדם בגילי שנשאר באותו מקצוע שנים רבות ולא עובד לעיסוק אחר, מחמיץ את הצורך להתחדש.
 
-איזה מין עולם עיתונות אתה עוזב?

"מטרידה העובדה שחלק ניכר מהעיתונים משמשים באופן מוחלט כשופרות של מנהיגים, פוליטיקאים ואינטרסים כלכליים. גם חלק מהעיתונאים כבר אינו פועל לפי הקוד של טובת הציבור. התוצאה היא שהציבור מקבל מידע שבחלקו מוטה ואינו נכון. אם אני צורך כלי תקשורת אחד ואתה צורך כלי תקשורת אחר, אנו מוצאים את עצמנו כמי שחיים בעולמות שונים, כי אנו ניזונים מעובדות שונות. פה האני חייב הסתייגות: יש הרבה עיתונאים שעושים עבודה מעולה בתנאים לא פשוטים, גם מבחינה כלכלית, ובפניהם אני מוריד את הכובע ורוצה לחזק אותם.
 
– אתה מדבר בהכללה. יש נקודת אור בכל זאת?

יש אתרי חדשות ואקטואליה עצמאיים, והם מבורכים. המקום הכי חם בגיהנום, המציף עוולות חברתיות ו-100 ימים של שקיפות המצביע על ליקויי התנהלות של נבחרי הציבור לנו, הם רק מקצת מהם. האתרים הללו, שאף אחד מהם אינו מודפס וכולם מקוונים, וגם אינם בעלי תפוצה נרחבת, מנסים להפגין אומץ לב ציבורי ומדווחים על תופעות פוליטיות וחברתיות ללא פחד, בלי לעשות חשבון לאינטרסים פוליטיים או מסחריים.
 
"העורכים והכתבים באתרים האלה, מסתפקים במשכורות צנועות, מאוד צנועות, אבל עבודתם זוכה להדהוד על ידי כלי התקשורת הגדולים, הממוסדים, שאינם רואים בהם מתחרים. האתרים העצמאיים, למרות היותם קטנים, ראויים לתמיכת הציבור , כי הם הדוגמא לעיתונות שטוב היה אילו התקיימה כאן".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.