728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"הבוקר"- שופר שנדם

"הבוקר"- שופר שנדם
עיתון "הבוקר". "כתבי העתון גילו מסירות וכושר התמצאות במאמציהם לזכות את הקורא בסיפורים טריים ובידיעות בלעדיות".

סגירתו של עתון "הבוקר" ב-1 בדצמבר 1965 היתה לא רק מאורע ציבורי מצער, שפגע קשות ביוקרתם של החוגים ששימש להם כלי-מיבטא, אלא גם זעזוע מקצועי חמור

"ספר השנה" של העיתונאים היה מפעל עיתונאי-ספרותי של אגודת העיתונאים בתל אביב. בסדרת ספרי השנה הופיעו 52 כרכים: הראשון – בשנת תש"ב (1941-2), האחרון – בשנת תש"ס (2000-1999). סדרת ספרי השנה כוללת חומר בסיסי רב חשיבות על ההתרחשויות .בתקשורת הישראלית (הכתובה והאלקטרונית) ועל השינויים המפליגים שחלו בה במהלך עשרות שנים.
 
 

 
 
מובא כאן כלשונו מאמרו של גרשון הנדל ז"ל, כפי שהופיע ב"ספר השנה" של העיתונאים תשכ"ו 1996. הנדל (13 במאי 1914 – 25 באוקטובר 1998) היה עיתונאי עברי, מזכ"ל האיגוד העולמי של העיתונאים היהודים, חבר ועד אגודת העיתונאים בתל אביב ואיש ציבור. שמותיו הספרותיים היו "גרשון הל", "ג. ה." ו"העגע".
 


 
סגירתו של עתון ,"הבוקר" ב-1 בדצמבר 1965 (בעת ובעונה אחת עם סגירת העתון "חרות"), היתה לא רק מאורע ציבורי מצער, שפגע קשות ביוקרתם של החוגים ש"הבוקר" שימש להם כלי-מיבטא, אלא גם זעזוע מקצועי חמור בתחום העתונאות, שהעמיד אתגר רציני בפני אגודת-העתונאים בתל-אביב.
 
זו הפעם הראשונה בחצי יובל שנים שניצבה בפני מצב של עשרות עתונאים הנפלטים ממקום עבודתם, ואף נאלצה להחלץ למערכה הנמשכת עדיין – להבטחת פיצוייהם.
 
למה נסגר "הבוקר". לאחר שהתקיים שלושים שנה ושלושה חודשים (אוקטובר 1935 – דצמבר 1965)?
לכאורה אפשר להשיב בצרור תשובות כלליות: אין זאת תופעה בלתי רגילה בארץ, ובודאי לא בעולם הגדול, שנסגרים עתונים ואפילו ותיקים בשנים.
 
באירופה המערבית ובאמריקה נאלצו בשנים האחרונות עתונים בעלי מסורת של עשרות בשנים להתחסל. רבות הסיבות לכך: עלית הוצאות הייצור, יוקר שירותי העזר, ההתחרות בין העתונים על התפוצה, צמצום שטח המודעות בגלל הטלביזיה ועוד. ואמנם נסגר "הבוקר" כתוצאה מגרעונות כספיים רציניים שנצטברו במשך מספר שנים, אך בכל זאת אין תשובות אלו ממצות כל צרכן.
 
עם יסודו, חרת "הבוקר" על דגלו את המאבק למען חופש היוזמה הפרטית, מתוך אמונה ובטחון כי זו הדרך שהישוב העברי בארץ צריך לבור לעצמו למען התפתחותו הכלכלית וביסוסו המדיני. אך מעולם לא שרת אינטרסים מעמדיים צרים.
 

בגליון הראשון של "הבוקר", שהופיע ב-11 באוקטובר 1935, כתב מאיר דיזנגוף ז"ל – שהיה מיוזמי הקמת העתון יחד עם ישראל רוקח ז"ל וקבוצת אישי ציבור מעסקני הציונות הכללית והחוגים הכלכליים האזרחיים – את השורות הבאות:
"עתון כזה צריך להיות ציבורי וראש תפקידיו לשרת את העם, בלי הבדל מעמד, להגן על קניניו הרוחניים, התרבותיים והחומריים. כל מטרתו איננה אלא ליצור במה לביטוי כל רעיון חופשי וכל מחשבה בלתי תלויה בכל שאלות חיינו בארץ".
 
בכל שנות קיומו השתדל העתון להשאר נאמן לקו זה. הוא לחם למען יוזמה פרטית, ותחושה אזרחית, אך מעל לכל: למען אהבת ישראל. תמיד התייצב לימין המקופחים והמדוכאים והגן על זכויות האזרח הפשוט והאדם הקטן. קוראיו היו מבני "עמך", שהתקשרו אל העתון העממי ורובם שמרו לו אמונים עד גליונו האחרון.
 

***

 
שנים רבות סבל "הבוקר" מקשיים כספיים. אך היו גם שנים טובות לעתון. עיון במאזנים של העתון משנות השלושים והארבעים מגלה כי בשנת 1937, בשנה השניה לקיומו, הגיע הגרעון הכולל שלו לשמונת אלפים לא"י. גירעון זה כוסה בחמשת אלפים לא"י מהון המניות של חברת "השחר" (החברה המו"ל של העתון) ונותר חוב של שלושת אלפים לא"י.
 
ברם, בשלוש השנים הבאות ירד ההפסד והחל משנת 1940 היו לעתון רווחים שהגיעו עד לאלפיים לא"י לשנה. רווחים אלה איפשרו להנהלת העתון לרכוש בשנת 1947 את בנין בית "הבוקר" ברחוב הרכבת בתל- אביב תמורת 15 אלף לא"י. הבנין נרכש בעזרת משכנתאות שנפרעו אח"כ מרווחי העתון. באותה תקופה רכש העתון בחו"ל מכונת הדפסה רוטציונית "דובלקס" ושלושה לינוטייפים וכך, לאחר שהיה סמוך במשך שנים על בתי-דפוס זרים, נעשה ,הבוקר" לבעל דפוס משלו, שמעתה כבר הדפיס עתונים אחרים, כגון "ידיעות אחרונות", "חרות", "אוי קלט".
 
בראשית שנות הארבעים הגיעה התפוצה של "הבוקר" ל-12 אלף עותקים ובימי ו' וערבי-חגים ל-13 אלף, בדומה לתפוצתם של יתר העתונים באותם הימים. הופיעה גם מהדורת צהרים ‏ של "הבוקר" בעריכתו של ד"ר אלחנן הורוביץ, החל מאפריל 1936 עד שנת 1949. ל"הבוקר" היה גם שבועון לילדים בשם "הבוקר לילדים", בעריכת הסופר והמחנך יעקב חורגין ושבועון ספורט ("ספורט הבוקר"), בעריכת אלכסנדר אלכסנדרוני. כן נעשתה התחלה צנועה להקמת הוצאת ספרים ליד העתון, בשם "מולדת", שהוציאה לאור כמה ספרים.
 
פרט מענין הוא כי "הבוקר" היה הראשון מבין עתוני הארץ שנתחייב לשלם מס-הכנסה לשלטון המנדטורי, לפי פקודת מס-הכנסה. באותן שנים זכתה מפלגת הציונים-הכלליים לתמיכות כספיות של "הבוקר" לצרכי בחירות מוניציפליות, להסתדרות המורים ועוד. היו ימים!
 

***

 
רשאים מיסדי ‏"הבוקר", עובדיו הראשונים והאחרונים להתגאות בקורותיו של העתון ובגלריה המגוונת של אישי רוח, הוגי דעות, סופרים ומשוררים, פובליציסטים מחוננים ואישי-ציבור דגולים, ש"הבוקר" שימש להם אכסניה בזמנים שונים.
 
קצר המצע מלפרט את כולם, החל בעורך הראשון של העתון, ד"ר שמואל פרלמן. סופר ומתרגם למופת; העורך יוסף הפטמן, האישיות הרוחנית הקורנת ובעל העט השנון והלב החם, איש הפשטות העממית האוהב את "עמך" בכל נימי ישותו; ויבדל לחיים ארוכים העורך פרץ ברנשטיין, העתונאי והמדינאי בעל התרבות האירופית הרחבה – וכלה באנשי הרוח, אלתר דרויאנוב, שמריהו גורליק, אהרון ראובני, המשוררים שאול טשרניחובסקי, יעקב כהן, זלמן שניאור ואורי צבי גרינברג, הסופרים ב"צ כ"ץ, י.ח. רבניצקי, ז. סגלוביץ, פרופ' יוסף קלוזנר, פרופ' נחום סלושץ, ברוך קרוא, אבא אחימאיר ועוד ועוד.
 
"הבוקר" נוסד אמנם על-ידי קבוצת עסקנים פוליטיים מחוגי הציונות הכללית ו"האיחוד-האזרחי", אך היה זה עתון כללי שפתח את עמודיו וטוריו לבעלי גוונים ודעות שונות – בניגוד לעתונים אחרים באותה תקופה, אשר היו סגורים בפני כל בעל דעה נוגדת לקו העתון.
 
בתקופתו הראשונה היתה עריכת העתון עדיין כפופה למושגים של עתונות כבדה, שמרנית ורצינית, תוך הינזרות מפרסום ידיעות מרעישות וסנסציות עתונאיות. אבל הדינמיקה של חלק מאנשי הצוות חוללה מהפכה בשמרנות נוקשה זו. הוא הפך לעתון תוסס ולוחם; הוא הצטיין בשרות חדשות זריז והגשה ערה ומושכת את העין, ולחם בממשלת המנדט, במדיניות הציונית הרשמית, בפשרנותו של הועד-הלאומי ובגישתה המדינית הבלתי-מציאותית של "ברית-שלום".
 
"הבוקר" זוקף לזכותו את דבר היותו העתון הראשון שפירסם את תכנית החלוקה בשנת 1937. עורכו האחרון של ,הבוקר", גבריאל צפרוני, ‏ ששימש באותן שנים סופר העתון בתל-אביב, קיים בשנות המאורעות 1939-1936 מגע עם חבר לעט בעתון הערבי הקיצוני "אדיפע" שהופיע ביפו, ודיווח מעל טורי "הבוקר" על המתרחש במחנה הערבי. ב-16 באפריל 1936, התריע "הבוקר" בפני הישוב והשלטונות על המתיחות השוררת ביפו ועל הסכנה המאיימת על יהודים המבקרים בה. ואמנם בו ביום פרצו המאורעות ונפלו חללים.
בשנות השלושים פירסם העתון בהמשכים יום-יום את קורות ניל"י, מאת יערי-פולסקין, ובזה גולל לראשונה בפני הישוב את הפרשה רבת הגבורה והמסירות מימי מלחמת העולם הראשונה. "הבוקר" היה העתון היחידי ששיגר שליחים (בעיצומם של המאורעות) לכלא עכו כדי להפרד מעולה הגרדום שלמה בן-יוסף הי"ד.
 
כתבי העתון גילו מסירות וכושר התמצאות במאמציהם לזכות את הקורא בסיפורים טריים ובידיעות בלעדיות. יהודה הגדרתי, התחפש כערבי ועלה בידו לחדור למחנה צבאי בריטי סמוך לעזה ביום שביקר בו במפתיע ובחשאיות סיר אנטוני אידן. יצחק איזנברג ניצל בנס כאשר בליל התקפת האצ"ל על בנין בית-הדר בתל-אביב (מקום מושבה של מפקדת הצבא הבריטי בעיר, בשנת 1947), נקלע למקום בתוקף תפקידו ועל המכונית שבה הגיע הומטרו מאות כדורים והיא נוקבה ככברה. ישראל גינזבורג, שהיה מצעירי הרפורטרים באותם הימים, הצטיין בזריזותו. ולא העלינו אלא דוגמאות בודדות בלבד.
 
לא פעם התנכלה הצנזורה הבריטית לעתון בשל פירסומיו הבלתי רצויים לשלטונות, כגון הידיעות על המתרחש במחנה הערבי בשנות המאורעות ומלחמתו התקיפה של העתון בממשלת המנדט, וסגרה את העתון בתור עונש לימים אחדים. ערב קום המדינה, בימים של מתיחות בין ה"הגנה", אצ"ל ולח"י, הטיף "הבוקר" לאיחוד הכוחות הלוחמים, נגד מלחמת אחים ובעד הידברות בין כל אירגוני המחתרת. ואם כי הפובליציסטים הראשיים מהימים ההם, כגון יצחק זיו-אב ופ. ברנשטיין היו בעצמם קשורים ב"הגנה", הם גילו אומץ ותקיפות בעמדתם נגד הקו הרשמי, תוך קריאה לאחדות ולמאבק משותף בממשלת הספר-הלבן העויינת.
 

***

 
זעזוע חמור פקד את העתון דווקא עם קום המדינה. אחד מעורכי העתון, מר פ. ברנשטיין, היה לשר המסחר והתעשיה בממשלה הזמנית; מזכיר המערכת מר יצחק זיו-אב פרש מן העתון ונתמנה מנהל אגף ההסברה ויחסי הציבור של משרד הבטחון; עורך המדור הכלכלי מר י. גרומן, פנה גם הוא לשרות המדינה; חברי המערכת א. דיסנצ'יק וד"ר ה. רוזנבלום, פרשו עוד קודם לכן, הראשון ל"מעריב" והשני ל"ידיעות-אחרונות". מובן שהדבר נתן את אותותיו בסדרי העבודה בעתון ואף פגע ברמתו. אולם הוא התאושש עד מהרה.
 
כעבור שנה הוזמן מר י. גרומן להתייצב בראש המערכת ובסוף שנות החמישים עברה העריכה לידיו של מר גבריאל צפרוני. על אף הצוות המצומצם הוסיף העתון לשמור על ערנותו ואופיו התוסס, וזכה להערכה אף מיריביו.
 

אולם מצבו הכלכלי של העתון נתערער. הקוראים הותיקים אמנם שמרו אמונים לעתון, אך חדשים נוספו רק מעט – בעיקר בגלל הנהירה של רוב הקוראים לעתוני-ערב, ובגלל הגושפנקה המפלגתית שהוטבעה על העתון בשנותיו האחרונות. במחצית השניה של שנות החמישים, כשגבר נטל הגרעון המצטבר, שיתף ראש ההנהלה הציבורית של העתון, ישראל רוקח המנוח -שראה ב"הבוקר" את יציר כפיו ודאג לקיומו עד ליום מותו – את הנהלת מפלגת הציונים הכלליים בבעלות העתון תמורת הקצבה כספית ניכרת. אולם לא היה די בכך כדי לפתור את בעיות העתון ונדרשה הקצבה חודשית קבועה כדי לקיימו.
 
בצמרת הציונים הכלליים החלו להישמע קולות שתבעו את סגירתו. קולות אלו גברו ביתר שאת לאחר מותו של י. רוקח. בינתיים התאחדו הציונים הכלליים עם הפרוגרסיבים והקימו את המפלגה הליברלית, ו"הבוקר" הפך בטאון המפלגה הליברלית. לאחר הקמת גח"ל, ועם פרישת הפרוגרסיבים מן המפלגה הליברלית, שוב גברו הקולות שתבעו סגירת העתון בטענה שהנטל הכספי שהחזקתו מטילה על המפלגה הוא כבד מנשוא.
לאחר הבחירות לכנסת הששית נתקבלה ההחלטה הגורלית.
 
נקבעה "ועדה מבצעת" לפירוק העתון בראשות מר ש. ארליך. ב-30 בנובמבר 1965 נשלחו הודעות פיטורים לכל עובדי "הבוקר" – במערכת, בדפוס ובמינהלה.
 
בגליון האחרון של "הבוקר", שראה אור ביום ו' 31 בדצמבר 1965, נפודו חברי המערכת מקהל הקוראים.
אחת הרשימות הוכתרה "קשה עלי פרידתכם". כעבור ימים אחדים קיבל מחבר הרשימה מכתב מאת אחד מראשוני הקוראים ומבעלי המניות של חברת "השחר". מר ח. זיידמן, שבו נאמר בין השאר:
 
"שלום רב! יום 2 לינואר 1966 – יום א' לסגירת עתון ‏ "הבוקר"! קראתי מאמרך "קשה עלי פרידתכם" – ואם קשה עליך הפרידה אחרי 17 שנים ב"הבוקר", מה יענה לבי אחריך, אחרי 30 שנות "הבוקר" -כמה קשה עלי להפרד מעתוני. מובטחני כי תבין גם לרחשי לבי. אחרי 30 שנה מצאתי את תיבת הדואר שלי ריקה – "הבוקר" אין שם! נסתם הגולל עליו! "הבוקר"שרת את הציבור הנקרא "אזרחי", האיחוד האזרחי, התאחדות האכרים, התאחדות בעלי התעשיה, הסוחרים וסתם בעלי-בתים. הוא שרת בנאמנות את התנועה הנקראת ציונים-כלליים ב'; ציונים-כלליים סתם, ליברלים וכו'. "הבוקר" היה שופרם הכשר – כי שופר שפיו מצופה זהב פסול".

1 תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

1 תגובה

  • צבי רימון
    11 בינואר 2020 @ 2:24 pm, 2:24 pm

    הייתי שם,בלילה האחרון של "הבוקר'.כל הכתבים והעורכים ירדו לדפוס לקראת סגירת הגיליון האחרון.ותיקים וחדשים עמדו,אחדים בכו.אחרים עמדו בראש מורכן.היתה זו הלוויה ללא מילים.רעש מכונות הדפוס ליווה את הבוקר בדרכו האחרונה.

    הגב

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.