728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

שיתפת – נחשפת

שיתפת – נחשפת
אילוסטרציה: Shutterstock

בית המשפט העליון: שיתוף של פוסט דיבתי שהופיע ברשתות החברתיות עלול להחשב כעבירה על חוק איסור לשון הרע, כי הוא יוצר עותק הפרסום העוולתי

שיתוף של פוסט המכיל דיבה שהופיע בפייסבוק עלול להיות בגדר של הוצאת לשון הרע, בעוד שסימון חיבוב (לייק) של אותו פוסט מכפיש אינו יכול להחשב כלשון הרע. הלכה זו קבע אתמול (רביעי) בית המשפט העליון בהרכב השופטים דפנה ברק -ארז, מני מזוז ויעל וילנר.
 
העליון, בהרכב השופטים דפנה ברק -ארז, מני מזוז ויעל וילנר, קיבל את פסק הדין בעקבות בקשת ערעור שהגישו בני הזוג יואל וגלית שאול על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מינואר 2016 שקבע כי שיתוף מהווה פרסום לכל דבר ולכן עלול להיות בגדר לשון הרע, בעוד שסימון "לייק" אינו כזה. העליון אימץ בכך את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור של השניים.
 
הפרשה החלה ב-2014, כאשר בני הזוג שאול שיתפו וגם סימנו לייק על שני פרסומים שפגעו בשבועון "המקומון רמת גן גבעתיים", אותו מוציאה לאור חברת ניידלי תקשורת בבעלות המו"ל אלי עזור. השניים שיתפו תמונה של המקומון מושלך לפח האשפה לצד שורות מלל שכל אחת מהן פותחת במילה "זיבלון" וטוענת כי המקומון "מזלזל" ו"פוגע" בתושבי גבעתיים והם קראו להחרימו. כמו כן בני הזוג סימנו לייק לפוסט של קבוצת פייסבוק שפרסמה תמונה של כלב העושה את צרכיו על המקומון.
 
בעקבות זאת, ניידלי תקשורת הגישה לבית משפט השלום תביעת לשון הרע נגד בני הזוג בסך 640 אלף שקל, ואולם באוגוסט 2016 בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי הפעלת הלייק והשיתוף אינם בגדר הוצאת לשון הרע.
 
חברת התקשורת ערערה על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי, וזה קבע בינואר 2019 כי שיתוף מהווה פרסום (שעלול להיחשב כלשון הרע) שלא כמו סימון הלייק, שאינו מהווה כלל פרסום. במהלך הדיונים במחוזי הציג היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו ולפיה ניתן להגיש תביעת לשון הרע נגד מי שתרם באופן אקטיבי להפצה של ידיעה נוספת של הפרסום הדיבתי המקורי במתכונת של שיתוף, אך לא נגד מי שגרם לתוצאה זו באופן עקיף עקב סימון לייק.
 
ערעורה של חברת התקשורת התקבל איפוא במחוזי באופן חלקי בכל הנוגע לקיומה של עוולת לשון הרע נוכח ביצועה של פעולת השיתוף – ונדחה בכל הנוגע לקיומה של עוולת לשון הרע נוכח סימון הלייק. בני הזוג חויבו לשלם לחברת התקשורת פיצוי בסך 5,000 שקלים בלבד (הודות להסכמות במהלך המשפט בין בני הזוג והחברה ולפיהן אם תתקבל התביעה, או חלקה, ייקבע הפיצוי בהתאם למצבם הכלכלי). הפיצוי נקבע בגין הפרסום שהם שיתפו, אך לא בשל הלייק שסימנו.
 
על החלטת המחוזי ערערו בני הזוג. הם טענו, באמצעות עוה"ד אורה בר-גיל, פנינה בכר ואורטל אייזנברג, כי אם פעולת השיתוף תיחשב כפרסום לפי חוק איסור לשון הרע, המשתמשים בפייסבוק יהיו חשופים לתביעות בעת ביצועה של פעולה כמעט אקראית, אשר לא פעם עשויה להיעשות בהיסח הדעת וללא הפעלת שיקול דעת. עוד הם טענו כי תכליתה של התביעה נגדם היא להשתיק קולות ביקורתיים נגד המקומון.
 
לעומת זאת חברת ניידלי תקשורת טענה בין היתר, באמצעות עוה"ד חיים בן יעקב ויהושע הגלר, כי פעולת השיתוף מגבירה בהכרח את החשיפה לפרסום המהווה לשון הרע, וכי לעתים היא שתהווה את עיקר הפגיעה במושא הפרסום. לפיכך, טענה החברה, אין הצדקה לפטור באופן גורף את מי שפעל לשתף פרסומים דיבתיים בפייסבוק.
 
השופטת דפנה ברק-ארז, שכתבה את פסק הדין, קבעה כי יש להפריד, מבחינת חוק איסור לשון הרע, בין פעולת השיתוף לבין סימון לייק. "פעולת השיתוף יוצרת מעין 'עותק' של הפרסום העוולתי אשר יוצג לחבריו או עוקביו של המשתף ברשת החברתית", היא כתבה. "מדובר איפוא בפעולה של חזרה על פרסום מסוים החושף אותו למשתמשים נוספים – בדרך כלל מי שמצוי ברשימת החברים או העוקבים של המשתף, שאולי לא נחשפו לפרסום המקורי".
 
"מנגד", קבעה השופטת, "קשה לראות בסימון לייק יצירת 'עותק' של הדברים וחזרה עליהם, ואין לאמר שהמשתמש עצמו הוא שחוזר על הפרסום המקורי בפני משתמשים נוספים – אלא רק משפיע באופן עקיף על פעולת האלגוריתם של הרשת החברתית".
 
לדבריה, יש מקום לאמץ את פרשנותו של היועץ המשפטי לממשלה, שהתקבלה גם על ידי ביהמ"ש המחוזי, לפיה יש להבחין בין פעולת השיתוף לבין סימון הלייק (או סימני 'תחושה' דומים) ולקבוע כי רק השיתוף הוא פרסום לכל דבר כמובנו בחוק איסור לשון הרע, כך שניתן יהיה להגיש תביעות כנגד משתפים, ולא רק כנגד המפרסם המקורי של הדיבה.
 
השופטת התייחסה לחשש שכעת יוגשו תביעות נגד משתפים, תוך שימוש בלתי הוגן בכוח התביעה דווקא נגד משתפים שאינם בעלי אמצעים, או כאלה שכוחם חלש. על כך היא השיבה כי ברירת המחדל היא שהתביעה תוגש קודם כל נגד המפרסם המקורי, בהיותו מי ש"חולל" את הפגיעה בשם הטוב. "המפרסם המקורי הוא זה שבכוחו להסיר באופן מיידי את הפרסום – שכן המשתף יכול רק למחוק את השיתוף מטעמו, מבלי שהדבר השפיע על הפרסום המקורי.
 
היא גם הביעה חשש מפני תביעות השתקה ותביעות סרק היוצרות "אפקט מצנן" כלפי התבטאות לגיטימית וכן חשש מפני הצפת בתי המשפט בתביעות לשון הרע אם יוכר השיתוף כפרסום לכל דבר לעניין חוק איסור לשון הרע. לדבריה, לשם כך נחוצים מנגנונים מאזנים שיצמצמו את החבות של מי ששיתפו. "חשוב וחיוני שהרשתות החברתיות יישארו מקום תוסס, שכולל הבעת דיעות מגוונות, מחאות, ויכוחים וביקורות נוקבות – גם על ידי הפצתן של כל אלו באמצעות פעולת השיתוף".
 
את עמדת היועץ המשפטי לממשלה יצגה עורכת הדין שרון מן אורין.
 

1 תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

1 תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.