728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

אות מתה

אות מתה
אילוסטרציה: pixabay

למרות האיסור בחוק על פרסום כל פרט מזהה של קטין שהתאבד, כמה כלי תקשורת חשפו את זהות הנער שנפל אל מותו, לאחר שכתב בפוסט "נמאס לי מהחיים"

חלק מכלי התקשורת פרסמו את שמו ותמונתו של נער בן 12 שנפל אל מותו אמש מבניין רב קומות באשדוד. צוות מד"א שהוזעק למקום מצא אותו מחוסר הכרה במצב אנוש בחצר הבניין, והוא פונה תוך ביצוע פעולת החייאה לבית חולים בעיר, שם נקבע מותו.
 
לצד הדיווח על כך שנסיבות המקרה נבדקות, פורסם בחלק מכלי התקשורת כי לפני האירוע, שיתף הקטין פוסט באחת מהרשתות החברתיות בו כתב "נמאס לי מהחיים".
 
על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה) פרסום שמו, דמותו או כל פרט מזהה אחר של קטין שהתאבד או ניסה להתאבד, הינו אסור. בעידן הרשתות החברתיות, ובשעה שנסיבות נפילתו של הנער אל מותו עדיין לא ברורות לגמרי ועולה חשד ששלח יד בנפשו, נראה האיסור בחוק על פרסום שמו כהמלצה שחלק מכלי התקשורת בוחרים שלא לקבל.
 
"המצב שבו כלי התקשורת, שלא לדבר על הרשת, רומסים את לשון החוק כאשר הם מדווחים על מותם של קטינים, הוא מחדל שמחייב את רשויות האכיפה לפעול בעניין", אומר עו"ד עמית בן-ארויה, שותף במשרד בן-ארויה וולף ולשעבר עורך מדור המשפט בעיתון דה-מרקר.
 

עו"ד עמית בן-ארויה. צילום: שירלי פוקס

 
לדבריו, יש מקרים שבהם נסיבות מותם של קטינים לא מונעות את פרסום שמותיהם, למשל כאשר הם קורבנות למעשי רצח, תאונות או מעשי טרור, או כאשר הם קורבנות לאסון טבע.
 
"בישראל, לשמחתנו, אין הרבה מקרים של התאבדות קטינים יחסית למקומות אחרים בעולם, ולפיכך הפרסומים בכלי התקשורת וברשת בנושא זה מועטים", אומר בן-ארויה, "אבל מחקרים בישראל ובעולם הראו כי פרסום שמם של קטינים שמתאבדים עלול לגרום לכך שקטינים אחרים, הנקלעים למצבים נפשיים שונים, כגון דיכאון, עלולים לבצע מעשה חיקוי. זה ההיגיון באי פרסום שמם של קטינים במקרים טרגיים אלה"
 
יחד עם זאת בן-ארויה טוען כי הקביעה שאין לפרסם את שמו של קטין ששולח יד בנפשו היא מורכבת. "מצד אחד, יש את בעיית החקיינות, אך מצד שני פרסום כזה עשוי דווקא להוביל לפעולות בתחום החינוך וההסברה שמטרתן לגרום לקטינים להאמין שאין לעשות מעשים חמורים כאלה. איסור הפרסום יכול להשפיע לשני הכיוונים.
 
"למרות ההיבטים השונים של פרסום שמות קטינים ששולחים יד בנפשם, יש מקום לאכוף את האיסור בחוק הנוער שהפך לחוכא ואיטלולא על רקע המקרה העצוב הזה. אם חקירת המקרה הטרגי באשדוד תוביל למסקנה שמדובר בהתאבדות, על המשטרה לשקול העמדתם לדין של אלה שהפרו את האיסור על פרסום שמו של הילד, וזאת חרף העובדה שהמפרסמים את שמו יכולים לטעון של ידעו בוודאות שמדובר בהתאבדות".
 
אפרת זיו, עורכת תוכן ומנהלת קהילות, אומרת כי גם אילו הקפידו כלי התקשורת לקיים את איסור הפרסום של שם הילד שנפל אל מותו ושאר הפרטים המזהים, הפרטים היו מתפרסמים ברשתות החברתיות. "גם אחר שכלי התקשורת מחליט להסיר את הידיעה המזהה, גולשים זריזים מצלמים בדרך כלל את הידיעה ומפיצים אותה הלאה.
 
"מה אפשר לעשות בעניין כדי להקטין את הנזק לילידים שעשויים לחקות את המעשה הטרגי של הילד באשדוד? הייתי מוסיפה לטקסט העגום עוד קטע הפונה אל ההורים ומצביע על עשרה סימנים לכך שהילדים נמצאים במצוקה ומצרפת כתובות של ארגונים העוסקים בסיוע נפשי, כגון ער"ן. זה המעט שאפשר לעשות בעידן שבו אפילו מילה כתובה בחוק היא בקושי בגדר המלצה".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.