728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

שר העתונות העברית

שר העתונות העברית
נחום סוקולוב.צילום מקורי: George Grantham Bain Collection (Library of Congress) . נחלת הכלל

דומה, כי אין סופר עברי בדורות האחרונים שזכה לכינויי-הפלגה כה מרובים כפי שזכה בהם נחום סוקולוב, בעיקר בשל הקושי למצוא לתופעה זו הגדרה ממצה

"ספר השנה" של העיתונאים היה מפעל עיתונאי-ספרותי של אגודת העיתונאים בתל אביב. בסדרת ספרי השנה הופיעו 52 כרכים: הראשון – בשנת תש"ב (1941-2), האחרון – בשנת תש"ס (2000-1999). סדרת ספרי השנה כוללת חומר בסיסי רב חשיבות על ההתרחשויות בתקשורת הישראלית (הכתובה והאלקטרונית) ועל השינויים המפליגים שחלו בה במהלך עשרות שנים.
 
מובא כאן כלשונו מאמרו של ג.קרסל ז"ל ב"ספר השנה" של העיתונאים תשמ"ו 1986. גֶצֶל אליקים קרֶסֶל (1911-1986) היה מחלוצי הביבליוגרפיה הארצישראלית בעת החדשה, ומתעד העיתונות העברית המוקדמת. חקר וכתב על תולדות היישוב בארץ, בעיקר כמשתקף מהספרות העממית והעיתונות.
 


 
ואכן, העוסק בסוקולוב חייב להתייחד עם שפע של סופרים, שלכל אחד מהם ייחוד משלו וסימן-היכר משלו. ולא זו אף זו, ייחוד זה אינו אך ורק בסוקולובים המרובים והשונים לביניהם לבין-עצמם, אלא גם בינו לבין בני-מינו-וסוגו האחרים בספרות העברית. את חינוכו בילדותו הוא מתאר פעם כקפיצות "מן הקולטור האירופית אל הקולטור הבבלית (התלמוד) ובין קפיצה לקפיצה היו רבים שפיענחו בתוכי 'עילוי' ויהפכו ידיהם בי להכינני לגאון בישראל". ה"גאון" כאן פירושו רב ומורה-הוראה בישראל. אולם כתבה אחת בעתון עברי נידח משנת תרל"ד (1874), והוא אז כבן י"ד – ט"ו, שינתה משמעות זו של "גאון" ונתנה צירוף זה לעניין אחר-לספרות ולעתונות העברית ובמקום רב ומורה-הוראה נעשה שר העתונות העברית.
 
מתעתועי הגורל הוא, כי סוקולוב, ששמו נעשה שם נרדף לעתון "הצפירה" לא צעד כאן את צעדיו הראשונים בשדה העתונות. "הצפירה" החלה לצאת בוורשה בתרכ"ב (1862), ככתב-עת המוקדש בעיקרו למדעי הטבע, בעריכתו של חיים זליג סלונימסקי (חז"ס). אולם, באותה שנה נפסקה וחודשה רק בתרל"ד (1874) בברלין, ושוב בעריכתו של חז"ס. "הצפירה" הברלינית אף היא לא האריכה ימים ולבסוף העביר חז'"ס את העתון לורשה (בשלהי השנה השניה). כאן הפך העתון לעתונה של יהדות פולין. אולם לשם כך צריך היה שהעתון יהא עתון של ממש ולא כצביון שביקש לשוות לו חז"ס: עתון למדעי הטבע. מעניינת היא אפוא ההיאבקות בין חז"ס לעוזריו, עד שלאחר שנים "הוכרע" חז"ס ונאלץ לוותר ל"רוח הזמן" – המנצח היה סוקולוב. אולם עד לנצחון זה נמשך מאבק חשאי זה במשך שנים, מאבק המתגלה לכל המעיין יפה בכרכי "הצפירה" ובעיקר לכל העוקב אחרי השתתפותו של סוקולוב, הפותחת בכתבות מהפרובינציה ומסתיימת במילוי כל הגליון מראשיתו ועד אחריתו.
 
דראמטי ביותר הוא מהלך התפתחותו של סוקולוב ב"הצפירה". הוא מופיע לראשונה בעתון זה בשנת 1876 ותחילה, בהשפעתו ותידרוכו של חז"ס הוא עוסק במדעי הטבע, ואף ספר הוציא בתחום זה, שחז"ס הקדיש לו הקדמה. עדיין השפעתו של חז"ס גדולה. אולם בהדרגה הוא מנתק עצמו מרבו זה ועובר לענייני דיומא ולבסוף מאבד חז'"ס שליטתו על הצעיר הפורה (והוא עדיין רחוק מגיל עשרים!) ואינו חש אפילו שצעיר זה מתחיל להשתלט עליו ועל "הצפירה" גם יחד, עד שחז"ס המזקין "נכנע" לפני הצעיר. ביחוד גדול בליבו של חז"ס החשש, שמא יפרוש סוקולוב לעתונים אחרים, בהם השתתף באותו זמן. מאבק זה של חז"ס בסוקולוב הוא ללא כל ספק מן התופעות המעניינות ביותר בתולדות העתונות העברית עד לתשובתו של חז"ס לפונים אליו על מנת להשתתף ב"הצפירה": "יש לי סוקולוב ואיני צריך עוד"…
 
בינתיים, משנה "הצפירה" את הצביון שהעניק חז"ס לעתון וסוקולוב מטשטש אפוא את ייחוד "הצפירה" ועושה אותה עתון ככל שאר העתונים. סוקולוב המשתלט בינתיים על כמה וכמה לשונות נעשה בן-בית בכל המתרחש בעולם היהודי והכללי. הוא שופע, כמעיין המתגבר, מאמרים, שלא מעטים מהם הם ספרים בהמשכים. מגליון לגליון נדחקים ענייני המדע בעתון לקרן זווית ובמקומם באים מאמרי סוקולוב ורשימותיו, תחילה בשם "הצופה לבית ישראל" (משנת 1880) ובסמוך לכך הסידרה המפורסמת, המוקדשת למדיניות כללית בשם: "דברי הימים".
 
סידרה אחרונה זו מתפרסמת בעולם היהודי, מושכת המוני קוראים, הנעשים חסידים דבקים בנ"ס זה ועד אחרית ימיהם יוזכרו בנוסטאלגיה במאמריו אלה. כך זוכה סוקולוב לפירסום, ששום עתונאי וסופר עברי, לא רק בימים ההם, לא זכה לכך.
 
מאמריו, ולא רבים יודעים שצעיר ביותך הוא הכותב (המשורר יל"ג נדהם לשמוע על גילו הצעיר של סוקולוב באותם ימים). הוא קונה את ליבות הקוראים תחילה בסגנונו העברי המיוחד, שכל כולו טבל במקורות ואין קץ לכושרו לדלות מהמקורות העבריים צירופים, ביטויים ומכמני לשון, שכל פעם הוא "לש" צירופים אלה למשמעויות חדשות. כך מחייה הוא את העברית ומגמישה מיום ליום ואף עושה אותה כלי-שרת, שאין למעלה ממנו, לצרכיו הספרותיים-הפובליציסטיים.
 
ב-1886 הוקם העתון היומי העברי הראשון "היום" והמריבה בין "היום" ל"הצפירה" גוברת מיום ליום. סוקולוב כופה על חז"ס להפוך גם את "הצפירה" לעתון יומי, ומראשית שנת 1886 מופיע לראשונה שמו של סוקולוב בראש העתון ליד שמו של חז"ס, לאמור, עתה הוא כבר העורך למעשה. ליד "הצפירה" מדפיס סוקולוב ספרים, מוציא את הקבצים "האסיף", שהם רבי-המכר הראשונים בספרות העברית, שעל כן הם ממלאים מזן אלא זן בכל הסוגים הספרותיים. בהדרגה, וללא מעט היסוסים, הוא נכנס לפעילות בהסתדרות הציונות ומאז הקונגרס הראשון נעשה עוזרו הנאמן של הרצל ומתרגם את "אלטנוילאנד" לעברית בשם "תל-אביב" ועל ידי כך מנחיל לעיר העברית הראשונה את השם, שדלה מגנזי ספר הספרים, שעל כן לא הושם לב עד ימיו לשם זה, המסמל בשביל סוקולוב (וכך הסביר להרצל) את צירוף הישן לחדש.
הוא גם מוציא לראשונה בתולדות העתונות העברית מוסף ספרותי לשבתות ב-(1904) וכך נעשה מולך בכיפת העתונות העברית ופירסומו אף גובל באגדה.
 
משנפסקת "הצפירה" ב-1906 מזמינו נשיא ההסתדרות הציונית דוד וולפסון לכהן כמזכיר ההסתדרות הציונית. סוקולוב נענה להזמנה בתנאי, שליד הבטאון הרשמי בלשון הגרמנית: "די וועלט" תוציא מעתה ההסתדרות הציונית שבועון עברי מקביל בשם "העולם". וכך הוקם שבועון זה ב-1907, תחילה בעריכתו של סוקולוב ולאחר מכן עבר "העולם" גלגולים מרובים מארץ לארץ עד שנפסק מקץ עשרות שנים בירושלים.
מאז קשור פועלו של סוקולוב בהסתדרות הציונית. אולם יחד עם זאת אין הוא מניח את עטו אם בעתונים ואם בספרים. הוא עובר מלשון ללשון ובה במידה אין קץ לססגוניותו הספרותית. כמעט אין סוג ספרותי שהוא לא עוסק בו ואף מחדש הוא סוגים ספרותיים חדשים, כגון המונוגראפיות המופלאות "אישים", שהוא מפרסם כמעט ער ימיו האחרונים. דומה, ששום סוג ספרותי שלו אינו מייצג כה את סוקולוב כ"אישים" אלה, שכן כל ה"אישים" אינם למעשה אלא "איש" אחד בלבד – והוא סוקולוב עצמו. הקורא בעיון ב"אישים" אלה מוצא על נקלה, שכל מקום שהוא מוצא נקודת מגע בין המתואר לבין עצמו עולה הרמה ועולה קולו של סוקולוב האיש, על כל נפתולי חייו, ומתפשטת החמימות בנעימתו. ויותר משהוא מדבר בזולת הוא מתאר למעשה את עצמו.
 
כך הוא נמשך ב"אישים" אלה אל יוצאי-דופן, כלומר, אל כל אלה, שאינם נדחסים לשום מסגרת מקובלת, אלא נוטים לצדדין, או לפינות, שאין ה"נורמה" מגיעה לשם.
 
חיבה יתירה לו לקפיצות, שהן מוטיב עיקרי ב'אישים", משל כל אותן הקפיצות הן בבואה לקפיצה שלו מווישוגרוד, עיר מולדתו, לשיא השיאים, שעם ישראל יכול לזכּות בו אחד מבניו בימינו: הכרה מבפנים ומבחוץ. וביחוד אמורים הדברים בשני מוטיבים ב"אישים", כשאתה מגיע אליהם אי אתה יכול לעבור על שרטוטים אלה ללא התרגשות יתר, הלא הם: פולין ואבטודידקטיות.
 

תקצר היריעה לנגוע אפילו בקצה הקולמוס בסוגי כתיבתו, שפרצו את מעגל העתונאות, שכן הירבה לכתוב מסות גם על ספרות כללית ואף תירגם לעברית משירתו של א.א.פו. הרחבתי על כל אלה את הדיבור על פני עשרות עמודים (במבואי למבחר כתבי סוקולוב בשלושה כרכים בעברית ובמבואי למבחר כתביו ביידיש – כולם בהוצאת הספריה הציונית). בקצרה ייאמר, שייחודו של סוקולוב בתחום העתונאות והספרות העברית הוא בכך, שטישטש את הגבול בין שני סוגים אלה, שלכל אחד מהם פלש האחר. כך גדלותו של סוקולוב.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.