728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

עברית לצורכי שידור

עברית לצורכי שידור
רות אלמגור רמון.ציךום: Arielinson, CC BY-SA 4.0

יועצת הלשון המוערכת רות אלמגור-רמון מכירה מקרוב, כשומרת סף ותיקה, את השינויים וההתפתחויות בלשון העיתונות המשודרת בעברית בעשורים האחרונים

"…קרבתה של לשון-העתונות לחיי המעשה, שאיבתה מן הדיבור החי – אף שהוא שורץ שיבושים וסטיות מן הלשון התקנית ומנחיל מהם גם לכתיבה העתונאית — משוות לה לא אחת מידה של דינאמיות, שאין למצוא כמותה ברובד הספרותי". כך כתב חיים איזק ז"ל – שהיה עיתונאי ועורך, איש "דבר", לשונאי ומתרגם עברי פורה של ספרי עיון וסיפורת מגרמנית ואנגלית – במאמר שכותרתו "על לשון העתונות", בספר השנה של העיתונאים תשמ"ו.
 
השפה העברית מדוברת, נקראת ומובנת זה אלפי שנים. היא שפת התנ"ך, היא שפת המשנה והגמרא, היא שפת חכמי ספרד, היא גם שפת ההשכלה, ושפת היישוב בא"י לאחר קום המדינה.
השפה העברית גם מתפתחת ומשתנה.
 
הבלשנית הישראלית רות אלמגור-רמון, יועצת לשון בתאגיד השידור הציבורי כאן, ולפני כן יועצת הלשון של רשות השידור מאז 1983, מכירה מקרוב, כשומרת סף ותיקה, את השינויים וההתפתחויות בלשון העיתונות המשודרת בעברית בעשורים האחרונים.
 
"הדקדוק שלנו נחשב מסובך וקשה ויש מתמרדים ואומרים: זו עברית חדשה ואפשר לדבר כך", היא אומרת, ומדגישה את טיפולם המסור של אנשי האקדמיה ללשון עברית בצרכים העולים מן השטח. "היום, למשל, שאל אותי אחד השדרים אם לומר פירות יבשים או מיובשים. יריתי מהמותן ואמרתי שבעיניי שני הצירופים טובים. התשובה שודרה אצלנו ואף הגיעה ליועצי לשון בכלי תקשורת אחרים. התברר שאחד היועצים הורה לומר פירות מיובשים, לאחר שקרא על כך באתר האקדמיה. נכנסתי גם אני לאתר, ושם נאמר שבמשנה אמרו 'פירות יבשים' אבל אמרו גם 'תאנים מיובשות'. האקדמיה בעד מיובשים אבל במקורות יש גם יבשים.
 
"בעבר ביקשתי מהאקדמיה להכשיר את הצורה רָטוּב, כמו חשוּב, לצד הצורה המסורתית רָטֹב, כמו צָהֹב. היום שתי הצורות תקינות, וכך אנחנו יכולים לומר בשידור רטוּבים, לצד רטֻבּים. האקדמיה עושה הקלות כשהשיקולים הבלשניים מאפשרים זאת, והקשר שלה עם הציבור הוא אינטנסיבי ואמיץ ביותר.
 
"יש חידושי לשון למונחים רבים בתקשורת כמו 'מסרון' וכמו 'כרוכית'. לא כל המילים מתקבלות בציבור. למשל, שאלו בחדשות איך אומרים קפוצ'ון בעברית. המילה היא ברדס. עד כה היא איננה בשימוש, אבל אם ירבו להשתמש בה בשידור, יש לה סיכוי טוב להיקלט.
 
לפני שנים היה סיפור שהסעיר את המדינה: העבירו חלק של טורבינה מקצה הארץ עד קצהה בשבת. המפלגות החרדיות זעמו, והעניין נעשה חדשותי. התברר שלחלק הזה של הטורבינה יש שם: הוא נקרא מַשְׁחֵן, כי תפקידו להפוך קיטור רטוב לקיטור יבש – קיטור שחון – ומכאן המונח משחן". ביום אחד כל המדינה דיברה על משחן, וכשהידיעה נעלמה מן החדשות, המילה נעלמה מן השימוש".
 
ובכל זאת, לצד ההקלות והחידושים של האקדמיה, קשה שלא להבחין בהתרופפות בכל הקשור לשמירה על לשון תקנית בשידורים.
 
"נכון שיש התרופפות מכמה בחינות אצל השדרים. צריך להבין שיש כתבים, מגישים ואורחים קבועים שלא עברו קורס מסודר, שבו לומדים עברית לצורכי שידור, כפי שהיה פעם. היום אנשים באים לשדר מכל מיני עיסוקים, ונוסף על כך יש אלתור רב בשידור. הטקסטים המשודרים אינם נערכים מצד הלשון. אבל ראוי לציין שבכל רשת שידור יש היום יועץ לשון, וזה מבורך. אנחנו, היועצים, מתואמים בינינו בשמירה על הלשון העברית הנכונה, בעיקר בפרסומות המשודרות בכל הרשתות. יש לנו קבוצת ווטסאפ, וזה מאפשר לנו לתאם עמדות ולשמור יחד על השפה המשודרת. כפי שנוהג לומר אבשלום קור: 'כוחנו באחדותנו'.
 


"צריך להבין שיש כתבים, מגישים ואורחים קבועים שלא עברו קורס מסודר, שבו לומדים עברית לצורכי שידור, כפי שהיה פעם. היום אנשים באים לשדר מכל מיני עיסוקים, ונוסף על כך יש אלתור רב בשידור. הטקסטים המשודרים אינם נערכים מצד הלשון. אבל ראוי לציין שבכל רשת שידור יש היום יועץ לשון, וזה מבורך"


 
"צריך להבין שהלשון איננה חד-משמעית. לדוגמה, בפרסומות מסוימת המפרסמים מבקשים לומר 'ביטוח מקיף וחובה' אבל שני סוגי הביטוחים אינם מתחברים יחד בעברית. ההיגיון של השפה העברית גורס: ביטוח מקיף וביטוח חובה. לפעמים המנצח הוא המפרסם, כי מדובר בכסף. המפרסם נוטה לאיים על אנשי השיווק שלנו שיפנה לגוף אחר, ואנחנו נאלצים להיכנע: לפעמים הכסף מבטל את הלשון.
 
"קרייני החדשות ועורכי החדשות שלנו כולם ידענים: הם בוגרי קורס קריינים או קורס עורכי חדשות. אלא שהיום אין הדרכה מסודרת, ואם היא נעשית, הרי זה בתוך העבודה, ולא לפני העבודה. ברשות היה כתב מתקבל לעבודה רק אחרי שעבר קורס כתבים, וכך הקריינים והעורכים. מבחינה זאת יש התרופפות. זה גם נובע מאופי השידור. פעם היו נערכים לשידור מראש. היום יש הרבה קשקשת. דיבורים של כל מיני אנשים. ההערות שלנו הן מדגמיות. בעיקר מקשיבים למי שמשדר יום יום ויש לו האזנה גבוהה. פעם שלחנו מכתבים עם תיקוני הטעויות. היום שולחים בווטסאפ או בדוא"ל: גם הערות שלנו וגם הערות של צופים ומאזינים, המרבים לפנות אלינו.
 
"ברור מדוע יש שיבושים במילים שיש בהן עיצורים גרוניים, בעיקר ח: הרי איננו הוגים אותן כמו אבותינו, ולכן ח נוטה להתנהג כמו כ – גם מצד הדקדוק: אומרים, למשל 'מְשחְקים'. אבל חי"ת, ושאר הגרוניות, אינן מקבלות שווא נע, אלא חטף פתח. לכן הצורה הנכונה היא: מְשחֲקים. הדקדוק קשה, כי הוא מבוסס על מבטא שכבר איננו בפינו. אברהם אבינו ורבי עקיבא הגו אותיות גרוניות, ואז הדקדוק התאים למבטא שלהם. היום ההגייה מתרחקת מן הדקדוק.
 
"הלשון העברית המשודרת רצופה אפוא 'מוקשים', ועבודת יועצי הלשון מרובה".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.