728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

סיקור שמעורר פחד

סיקור שמעורר פחד
אדם חובש מסיכה ומעיין בעיתון בעת שהוא ממתין בתחנת ה-MTR בהונג-קונג. 29 בינואר 2020צילום: katherinekycheng, shutterstock.com

הסיקור הסנסציוני של התפרצות נגיף הקורונה עלול לזרוע פאניקה במקום ליידע את הציבור. כיצד דיווחה התקשורת על התפרצות האבולה, הסארס ושפעת החזירים?

פרופ' קארין ווהל-יורגנסן היא מרצה ומנהלת פיתוח מחקר וסביבה, בבית הספר לעיתונאות באוניברסיטת קרדיף. מאמרה פורסם באתר The Conversation, והוא מפורסם כאן תחת רשיון Creative Commons.


 
מחלות מדבקות חדשות הן מפחידות. הן מפחידות אותנו מכיוון שהן לא ידועות ולא צפויות. ההתפרצות המתמשכת של נגיף הקורונה החדש זכתה להתייחסות תקשורתית רחבה, שיכולה לספר לנו רבות על איך אי-ודאות נוכח מגיפה כזו יכולה בקלות רבה מדי לעורר פחד.
 
מזה כעשור אני חוקרת את תפקיד הרגשות בעיתונות, כולל בסיקור אסונות ומשברים. סיקור תקשורתי חיוני לשיחות המשותפות שלנו והוא ממלא תפקיד מפתח בוויסות הרגשות שלנו, כולל פחד.
 
בעוד שפחד הוא רגש שאנחנו חווים לעתים קרובות כיחידים, זה יכול להיות גם רגש משותף וחברתי, כזה שמסתובב בין קבוצות וקהילות ומעצב את התגובות שלנו לאירועים מתמשכים. כמו רגשות אחרים, הפחד מדבק והוא יכול להתפשט במהירות.
 
הסיקור התקשורתי קובע את סדר היום לדיון ציבורי. בעוד שהחדשות לא בהכרח אומרות לנו מה לחשוב, הן אומרות לנו על מה לחשוב. בכך, החדשות מסמנות אילו סוגיות ראויות לתשומת ליבנו. מחקרים הראו בעקביות שכאשר הנושאים זוכים לסיקור תקשורתי נרחב והם בולטים בסדר היום החדשותי, הם גם נתפשים כחשובים יותר על ידי הציבור.
 
ההתפרצות הנוכחית בלטה הרבה יותר בסיקור התקשורתי בהשוואה למגפות האחרונות, כולל אבולה. לדוגמה, מחקר של מגזין Time מראה כי היו פי 23 יותר דיווחים בעיתונות הדפוס בשפה האנגלית שסיקרו את התפרצות נגיף הקורנה בחודש הראשון שלה, בהשוואה לתקופה המקבילה של התפרצות מגפת האבולה בשנת 2018.
 

"וירוס רוצח"

המחקר שלי מעלה כי הפחד מילא תפקיד חיוני במיוחד בסיקור של התפרצות נגיף הקורונה החדש. מאז תחילת הדיווחים על המחלה המסתורית החדשה ב- 12 בינואר, ועד 13 בפברואר 2020, עקבתי אחר הדיווחים בעיתונים הגדולים בשפה האנגלית ברחבי העולם, באמצעות בסיס הנתונים של LexisNexis בבריטניה. זה כולל כמעט 100 עיתונים בעלי תפוצה גבוהה מרחבי העולם, אשר פרסמו ביחד 9,387 סיפורים על ההתפרצות. מתוכם 1,066 מאמרים מציינים "פחד" או מילים קשורות, כולל "פוחד".
 
סיפורים כאלה עשו שימוש לעתים קרובות בשפה מפחידה אחרת – למשל, 50 מאמרים השתמשו בביטוי "וירוס רוצח". מאמר אחד בעיתון הטלגרף היה אופייני לשימוש בשפה מעוררת פחד זו, בתיאור זירות ההתרחשות בעיר ווהאן ששותפו במדיה החברתית:
 

"חולים חובשי מסיכה מתעלפים ברחוב. מאות אזרחים מפוחדים מצטופפים תוך סיכון שידביקו זה את זה, במסדרונות צרים של בית חולים בזמן שהם ממתינים לטיפול על ידי רופאים בחליפות בידוד לבנות מאיימות. חובש זועק ממכאובים".

 
הצהובונים כמו הסאן והדיילי מייל, נטו יותר להשתמש בשפה המעוררת פחד. לדוגמה, בבלוג נגיף הקורונה של הסאן התייחסו לנגיף, כמעשה שבשגרה, כ"מחלה קטלנית".
 
סיפורים רבים הציעו זוויות מקומיות באמצעות דיווח על חששות באזורים שנפגעו מההתפרצות. בבריטניה זה הוביל להתמקדות מסוימת בברייטון, שם דווח על מספר מקרים. כך, לדוגמה, נכתב בדיווח ב"טיימס":
 

"בקבוקוני חיטוי אנטיבקטריאליים בדרך כלל אינן מהווים נושא שעולה בשיחות החולין בפאב בשעות הצהריים. עם זאת, חרדה כזו מהנגיף הובילה אתמול מקומיים בפאב The Grenadier בהוב, להודות כי שינו את שגרת שטיפת הידיים שלהם".

 
דיווחים אחרים הפכו את הסיפור למקומי, באמצעות דיון בהשפעה על עסקים בבעלות סינית. ב-Manchester Evening News, למשל, דיווחו כי: "הפחד מפני וירוס קורונה פוגע קשה בעסקים, כאשר חלקם מדווחים על ירידה של 50 בהיקפם ההתפרצות. הסינים במנצ'סטר מדווחים כי הם סובלים יותר מגילויי גזענות".
 
כמה סיפורים, לעומת זאת, ביקשו למתן פחדים ולהעניק ביטחון. לדוגמה, ראש ממשלת סינגפור, לי הסיין לונג, צוטט באופן נרחב בהזהירו מפני פאניקה:
 

"פחד יכול לגרום לנו להתפס לפאניקה, או לעשות דברים שמחריפים את העניינים, כמו הפצת שמועות ברשת, אגירת מסכות פנים או אוכל או האשמת קבוצות מסוימות בהתפרצות".

 

פחד יכול להיות מִדַּבֵּק

מחקרים שנערכו אודות התפרצויות קודמות של מחלות מראים דגש דומה על פחד. במקרה של מגפת ה- SARS בשנת 2003, מחקר שערכו ההיסטוריון פטריק וואליס והבלשן בריג'יט נרליך מצא כי "המטאפורה הרעיונית העיקרית בה עשו שימוש הייתה SARS כרוצח".
 
בדומה לכך, חוקרי התקשורת פיטר ווסטרמן ונל רייגרוק בחנו את הסיקור למגפת H1N1 (שפעת החזירים) בהולנד, ומצאו שהוא מאופיין בנימה ה"מדאיגה "שלו. כמו נגיף הקורונה, גם ההתפרצויות ההיסטוריות הללו התאפיינו בחוסר וודאות, ועוררו פחד ובהלה.
 
בכדי להציב את האבחנות הללו בפרספטיבה, זה מאלף להסתכל בהשוואה על הסיקור של שפעת עונתית, שעל פי הערכת ארגון הבריאות העולמי יוביל מדי שנה למותם של בין 290,000 ל 650,000 בני אדם ברחבי העולם. מאז 12 בינואר 2020 פרסמו עיתוני העולם רק 488 מאמרים על שפעת עונתית מבלי להזכיר את נגיף הקורונה.
 
בניגוד חריף לסיקור של נגיף הקורונה החדש, פחות מאחד מכל עשרה סיפורים על שפעת (37 מתוך 488) הזכירו פחד או ביטויים דומים.

 

בולטות הפחד כתמה בדיווחים על נגיף הקורונה מרמזת כי חלק גדול מהסיקור של ההתפרצות הוא יותר שיקוף של הפחד הציבורי מאשר דיווח אינפורמטיבי על הנעשה בפועל מבחינת התפשטות הנגיף.
 
נשיא ארה"ב לשעבר, פרנקלין ד רוזוולט, הפריז ככל הנראה באמרתו המפורסמת, לפיה "הדבר היחיד שיש לנו לחשוש ממנו הוא הפחד עצמו". עדיין, בעת של שפע מידע שגוי, חדשות מזויפות ותיאוריות קונספירציה, כדאי להישאר ערניים לסכנות הרגש המדבק הזה אל מול חוסר הוודאות.
 


פרופ' קארין ווהל-יורגנסן היא מרצה ומנהלת פיתוח מחקר וסביבה, בבית הספר לעיתונאות באוניברסיטת קרדיף. מאמרה פורסם באתר The Conversation, והוא מפורסם כאן תחת רשיון Creative Commons.

2 תגובות

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

2 תגובות

  • יפעת ראובני
    21 בפברואר 2020 @ 12:04 pm, 12:04 pm

    הסיקור מתייחס לקורונה, אבל גם למגפה ויראלית כאלטרנטיבה ללוחמה ביולוגית, המוציאה את הציבור בעולם משליטה; זהו הסבורסט הדרמתי של הסיקור הנ״ל.

    הגב
  • От СМИ тоже можно заболеть - Детали
    24 בפברואר 2020 @ 7:01 am, 7:01 am

    […] Воль-Йоргенсен, «Итонут», Ц.З. Автор – профессор, директор по исследованиям в […]

    הגב

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.