728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

בארבע עיניים עם הראיס

בארבע עיניים עם הראיס
חוסני מובארק ואהרל'ה ברנע.צילומים מאלבומו של ברנע

"לאורך השנים, התפתחה ביני לבין מובארק מערכת יחסים קרובה", מספר העיתונאי אהרון ברנע, שהרבה לראיין, בערבית מצרית, את הנשיא לשעבר שמת אתמול

נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק, שמת אתמול בגיל 91 לאחר שאושפז בטיפול נמרץ בעקבות ניתוח שעבר לפני כמה שבועות, הובא היום למנוחות בהלוויה צבאית בקהיר.
 
מי שהיה מפקד חיל האוויר המצרי במלחמת יום הכיפורים, סגנו של אנואר סאדאת אותו החליף כנשיא הרפובליקה לאחר שנרצח; מי ששלט ביד חזקה במצרים במשך שלושים שנה, ונאלץ להתפטר מתפקידו נוכח הפגנות הענק בכיכר תחריר בעקבות "האביב הערבי"; מי שהועמד למשפט על הרג מפגינים, הורשע ונדון למאסר עולם ולבסוף זוכה בשנת 2017 – היה בתקופת שלטונו מהמנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר בעולם הערבי.
 
"כשראיתי את מובארק בכלוב הנאשמים בבית המשפט במצרים, ממתין לגזר דינו, ישבתי מול הטלוויזיה ובכיתי", מספר היום העיתונאי אהרן ברנע, שהכיר מקרוב את נשיא מצרים לשעבר. "אמרתי אז לעצמי, אהרל'ה אתה נודר נדר: כמה שאהבת את מצרים והיית שם מאות פעמים, גרת שם – לשם אתה יותר לא חוזר. כל עוד נשמה באפי כף רגלי לא תדרוך יותר שם".
 
ברנע (75) נולד, גדל והתחנך בחיפה. בנעוריו למד בבית הספר הריאלי בעיר מגוריו. בצה"ל הוא שירת בחיל המודיעין בשירות חובה ובהמשך גם בשירות קבע. בין השאר שימש כמפעיל סוכנים וכחוקר שבויים ביחידה 504. לאחר שחרורו מצה"ל למד מזרחנות, גילה התעניינות רבה בספרות המצרית ועשה דוקטורט בחוג לספרות ערבית של אוניברסיטת תל אביב. במקביל עבד ברנע בקריינות להשלמת הכנסה. בעקבות שיחות השלום בין ישראל ומצרים עזב ברנע את עבודת הדוקטורט באמצע ועבר לסקר את האירועים בקול ישראל.
 
"היו לנו הרבה שיחות בארבע עיניים, לפני או אחרי ראיון עיתונאי רשמי שערכנו. השיחות התנהלו רק בשפה הערבית בניב המצרי", מספר ברנע.
 
את מובארק הוא פגש בפעם הראשונה, כשהיה עדיין סגנו של הנשיא אנואר סאדאת. "בשנת 1979, מייד לאחר חתימת הסכם השלום בוושינגטון, הגענו מספר עיתונאים לקהיר לקבלת פנים שערך סאדאת לבגין", הוא מספר. "הובילו אותנו במסדרון לארוחת ערב שנערכה בארמון, ובאחד החדרים הבחנו במובארק שישב ושוחח עם עזר ויצמן. עזר ראה אותי והזמין אותי להכנס לחדר. הוא הציג אותי בפני מובארק באומרו: 'האשכנזי הזה מדבר ערבית טוב יותר ממך'.. .הייתה זו הפעם הראשונה שדיברתי אתו באופן אישי. הוא התקשה להאמין שאני מדבר איתו ערבית מצרית, הלהג הערבי המדובר בצפון עמק הנילוס. כששאל אותי על כך, הצחקתי אותו כשאמרתי לו שהורי מפולין.
 


"כשראיתי את מובארק בכלוב הנאשמים בבית המשפט במצרים, ממתין לגזר דינו, ישבתי מול הטלוויזיה ובכיתי. נדרתי אז שכל עוד נשמה באפי כף רגלי לא תדרוך יותר במצרים"


 
בתחילת 1980, עם פתיחת שגרירות ישראל בקהיר, מונה ברנע לנספח העיתונות של השגרירות. לאחר כחצי שנה, לקראת לידת בתו, קיצר את שהותו במצרים וחזר לישראל להיות כתב ופרשן לענייני ערבים בקול ישראל. בסוף 1986 הצטרף ברנע לצוות שהחל את שידורי הניסיון בערוץ 2. לאחר סגירת הערוץ הנסיוני, לקראת פתיחת שידורי הזכייניות של ערוץ 2, שימש כדוברו של הנשיא עזר ויצמן. בהמשך חזר לחדשות ערוץ 2.
 
"לאורך השנים, התפתחה ביני לבין מובארק מערכת יחסים קרובה", מספר ברנע, שקיים למעלה מעשרה ראיונות עם הנשיא המצרי. כמה מהראיונות הללו שודרו גם בטלוויזיה המצרית, במלואם, ללא עריכה. "הייתי נותן את קלטות חומר הגלם והוא היה משדר אותם בטלוויזיה המצרית. קריין מצרי היה עולה לשידור ואומר ל'בקשת הקהל נשוב ונשדר לכם את הריאיון של השדר הישראלי עם כבוד הנשיא'. זה הביא לכך שהייתי הולך בקהיר ולא יכולתי לעבור ברחוב מבלי שיעצרו אותי או יצביעו עלי כעל 'הישראלי שראיין את מובארק'.
 
"לראיונות אתו היה נוהל קבוע. הייתי מגיע לקהיר בערב. ראש ההסברה הממלכתי המצרי היה מטלפן אלי למלון ומבקש שאכתוב את כל השאלות שארצה לשאול את הנשיא ושאשים אותן בתוך מעטפה סגורה. הייתי כותב כ- 40 שאלות , גם על כדורגל, ושם במעטפה סגורה בידי השליח. בבוקר ראש ההסברה הממלכתית היה מגיע למלון לוקח אותי במרצדס מפוארת לביתו של שר ההסברה, שהנחה אותי מה כן ומה לא לשאול. תמיד אמרתי 'בסדר, בסדר' . משם היו מסיעים אותי בלווי חיילים עם רובים שלופים לבית מובארק או למשרדו בקהיר, באלכסנדריה או בשארם א-שייח. שר ההסברה היה מציג את השאלות ומובארק היה מהסה אותו ואומר 'שישאל מה שהוא רוצה'. בכל פעם הטקס הזה חזר על עצמו".
 


"היו מסיעים אותי בלווי חיילים עם רובים שלופים לבית מובארק או למשרדו בקהיר, באלכסנדריה או בשארם א-שייח. שר ההסברה היה מציג את השאלות שדרש לקבל מראש ומובארק היה מהסה אותו ואומר 'שישאל מה שהוא רוצה'. בכל פעם הטקס הזה חזר על עצמו"


 
בראיונות שקיים ברנע עם מובארק, ניכרה לא פעם תחושת הקירבה והידידות בין השניים. הראיונות התקיימו בערבית מצרית, וגם כשנשיא מצרים העביר מסרים, לעתים תקיפים, שפת הגוף שלו שידרה פתיחות וקרבה. כך היה, למשל, בראיון שקיים עמו ברנע בארמון הנשיאות בקהיר ב-2005, כשישראל השלימה את ההכנות האחרונות לנסיגה מרצועת עזה. כשנשאל האם יבוא לבקר את שרון בישראל לאחר הנסיגה מרצועת עזה, השיב בהומור: "איני רואה מדוע שלא אבוא, זאת לא בעיה. אני רוצה לראות את הכבשים האלה שמדברים עליהם. הוא הזמין אותי לבוא לפני שהכבשים ישמינו. אמרתו לו: 'אני אחכה לדור הבא, יש לי בחירות'. אחרי הבחירות, בתחילת השנה, אוכל לבוא, אינשאללה. אבל תגיד למר שרון שלא יאכלו את כולם, עד שאני אבוא אליו".
 

בשנת 2001, כשאמו של ברנע הלכה לעולמה והוא ישב עליה שבעה, צלצל הטלפון. "זה היה מובארק שביקש להביע את תנחומיו. הייתי מופתע שנודע לו. אני משער שזה היה השגריר בסיוני, שדיווח לו".
 
והיו מקרים נוספים של גילויי חיבה מצד הראיס המצרי לעיתונאי הישראלי. "יום אחד הייתי בפריז ופגשתי שם את ספי הנדלר כתב מעריב . ישבנו ושוחחנו בבית קפה. שמעתי שמובארק בטיפול רפואי בפריז. הצעתי ללכת למלון שלו בפאלאס קונקורד. הרל"ש של מובארק, שהיה בלובי עם כמה אנשים, סיפר לי שהנשיא יצא בזה הרגע. בחוץ הייתה תנועה של מאבטחים ומכוניות שרד. לפתע נעצרה התנועה. מאחת המכוניות יצא מובארק, לחץ לנו את היד באהלן וסהלן – וחזר למכוניתו בשיירה המצרית. ספי היה המום".
 
אירוע דומה התרחש לאחר הלוויית מלך מרוקו חסן השני, ביולי 1999. "עזר וייצמן והעיתונאים הישראלים חזר למטוס אל-על שחנה ליד מטוסו של מובראק. הנשיא מובארק כבר עלה בגרם המדרגות למטוסו ואנחנו העיתונאים צפינו בו מלמטה. כשמובראק הסתובב לנופף לשלום הוא הבחין בי, ירד ולחץ את ידי. כולם נפלו מהרגלים מהמחווה שלו".
 


"אהבתי אותו מאד. אני חושב שגם הוא אותי. פעם הוא הציע להעניק לי אזרחות מצרית לשם כבוד ואני ברוב טמטומי סירבתי. אמרתי לו שאין צורך. היום אני לא יודע אם זה היה ברצינות או בצחוק"


 
ברנע משוכנע שבמצרים יתגעגעו למובארק. "כבר עכשיו מתגעגעים אליו. הוא החזיק את הארץ הקשה הזאת בצורה שלא תאמן. בזמנו, לקח לנו שעתיים-שלוש להגיע משדה התעופה לקהיר. הוא הורה לסלול כבישים בקומות והנסיעה לקהיר התקצרה ל-20 דקות. כל מצרים השתנתה מבחינה כלכלית. זו ארץ עם בעיות בלתי ניתנות לפתרון. אמרו שהוא לא יצליח להיכנס לנעליו של סאדאת ועובדה שהוא הפך להיות מנהיג ערבי חזק".
 
פינוי סיני על ידי ישראל על פי הסכם השלום נעשה בשני שלבים. בינואר 1980 נסוגה ישראל מן הקווים בהם ניצבה בעקבות הסכם הביניים עם מצרים מ-1975 אל מעבר לקו שנמתח לאורך חצי האי, מאל עריש שבצפונו ועד לראס מוחמד שליד שארם א-שייח' שבדרומו. באפריל 1982 פינתה ישראל את יתרת שטח סיני, למעט אזור טאבה.
 
"ביוני 1982 פרצה מלחמת לבנון. ישראל הגיעה עד לעומק בירה ערבית עם הטנקים שלה ומובארק לא הזיז אף חייל. השלום עם ישראל היה חשוב לו. גם הסיוע האמריקני. מובארק הרים את הכלכלה המצרית הכושלת, עבר בשלום את החרם של הליגה הערבית, ובשנת 96 הפסגה הערבית חזרה לקהיר. מצרים צויידה בנשק אמריקני במקום הנשק הרוסי המיושן. כיום הם טסים ב-אף 16. מובארק הביא לפיתוח יחסים בטחוניים מתחת לפני השטח.
 
"אהבתי אותו מאד. אני חושב שגם הוא אותי", אומר ברנע ומגלה: "פעם הוא הציע להעניק לי אזרחות מצרית לשם כבוד ואני ברוב טמטומי סירבתי. אמרתי לו שאין צורך. היום אני לא יודע אם זה היה ברצינות או בצחוק".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.