728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

רחוב חד סטרי

רחוב חד סטרי
השלט עם שמו החדש של רחוב גטו ורשה: חזון עובדיה.צילום מסך, N12

שינוי שמו של רחוב "גטו ורשה" ברמלה ל"חזון עובדיה" המחיש שאפילו זיכרון השואה, שאמור לאחד אותנו בראש מורכן, משמש כיום בידי עסקנים פוליטיים כאמצעי לביטויי שנאה ושיסוע

הפגיעה בזיכרון השואה מחלחלת גם לעסקנות הפוליטית. לסיפור הבא התוודעתי באיחור, באופן מקרי. לפני יותר משבועיים, בימים בהם סדר היום התקשורתי עסק בעיקר בסבב הבחירות השלישי בתוך שנה ובהתפרצות העולמית של נגיף הקורונה, דווח על כך בשולי החדשות, והסיפור לא עורר דיון ציבורי.
 
מעשה שהיה, כך היה: שמו של רחוב גטו ורשה שברמלה שונה לרחוב חזון עובדיה – על שם הרב עובדיה יוסף. בעירייה טענו, השינוי בא בעקבות בקשה של כמה תושבים ש"לא נעים להם לחיות ברחוב עם שם שיש לו משמעויות טעונות".
 
משה שטה, חבר ועדת השמות במועצת רמלה, אמר לעיתונאי גלעד שלמור מחדשות 12 שמי שיזם את השינוי הוא יו"ר מפלגת ש"ס בעיר שהוא גם סגן ראש העיר, מאור אשש. כשנשאל למה דווקא ברחוב הזה, ענה: "אתה יודע, כשאתה מנציח, מן הסתם זה בא על חשבון משהו אחר".
 
צעד זה אינו תמים כלל וכלל. לא סתם שונה שם רחוב המזוהה עם יהדות פולין לשם עם תווית מזרחית, דתית, פוליטית. אמנם ההחלטה התקבלה ברוב קולות של חברי מועצת העיר, אך היא פוגעת לא רק ביהדות פולין, לא רק בזיכרון השואה, לא רק בגיבורי גטו וורשה וצאצאיהם – אלא במורשת העם היהודי בכללותו.
 
ייחוסה של השואה ליהדות אירופה בלבד, הינה עוד סממן לשסע העמוק שנפער בחברה הישראלית. לעסקנות הפוליטית אין גבולות. בשם ׳׳שוויון זכויות׳׳ רומסים, לפעמים בצדק, החלטות שהתקבלו עם קום המדינה. אך כשמדובר בשואה, כל החלטה, כל התבטאות, כל התערבות מחייבות את כלל העם היהודי ואף כל גוי שמודע לטרגדיה הנוראית ביותר בהיסטוריה האנושית.
 
ברמלה, כמו בכל עיר, יש רחובות עם שמות ניטרליים. למשל, רחוב האורן, רחוב האיריסים, רחוב האילנות… אם חברי ש׳׳ס היו חפצים בתום לב רק בהנצחת מנהיגם, עובדיה יוסף, הם היו יכולים לבחור באחד מהרחובות הללו ולהמיר את שמו. אך אופן פעולתם, הגובל בגזענות, כלל אינו אקראי. הם עושים שימוש מכוון ברגשות האפלים ביותר של בני האדם: נקמה, זילות, התחשבנות.
 
מצער מאוד שאפילו זיכרון השואה, שאמור לאחד אותנו בראש מורכן וללא הבחנה בין תומכי ימין ושמאל, דתיים וחילונים, יהודים ושאר העמים, משמש היום בארץ כאמצעי לביטויי שנאה, מאבקי כוח ושיסוע.
 
כבר בהפגנות נגד הסכמי אוסלו (אוקטובר 1995), נפרצו הסכרים שהוצבו להנצחת זיכרון השואה והטאבו בנושא זה נשאב למצולות הרוע. בהצגת ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז׳׳ל, במדי אס.אס, הכל נהיה מותר ובנאלי – אפילו בארץ ישראל. יוצרי הכרזות ומי שהניף והפיץ אותן לא נענשו ואף לא הוקעו. הימין ניצח למרות השימוש בהן, או אולי בזכותו. מקבלי ההחלטות בשלטון, בעיריות, בעמותות, בציבור הרחב, מתעלמים משורדי השואה שחיים היום בעוני ובתנאים בזויים. מספרם הולך ומתמעט. בנוסף לזוועות אותם חוו בילדותם, הם ייקחו איתם לקבר, כאב ואכזבה.
 
קלות הדעת של השימוש בהגדרות קיצוניות כמו ׳׳נאצי׳׳, ׳׳היטלר׳׳, ׳׳הרייך השלישי׳׳ – בלתי נסבלת. כל שימוש בהם פסול ודורש גינוי. מחובתנו, להוקיע את כל מי שפיו מזוהם בביטויים מרושעים שכאלה. העובדה שגם התקשורת לא כל כך התייחסה להחלפת שמו של רחוב ׳׳גטו וורשה׳׳ ברמלה, כאילו היה מדובר בידיעה שולית ביותר, מדאיגה מאוד.
 
החברה הישראלית הולכת ומשלימה עם ניבול הפה כחלק מהווייתה. הפוליטיקאים נוהגים ללא רסן. השיח הפוליטי-חברתי מתלהם ללא מעצורים. המחנות יורים ביריבים חצים מורעלים, אמנם מילוליים בשלב זה, אך הם כאלה שפוגעים ישירות בנפש. בכל זאת, נדרש מכל יהודי, בארץ ובמחוצה לה, כבוד לקורבנות וזיכרון השואה.
 
מסביבי, בפריס בה אני חי, לא מעט מכרים, לעיתים ׳׳אינטלקטואליים׳׳, מעיזים לא פעם לומר שישראל מתנהגת כלפי הפלסטינאים כ׳׳נאצים׳׳. למרות היותי מזוהה כאיש שמאל, אמירה זו מקוממת אותי עד ניתוק היחסים איתם. אפילו עם חבר ותיק שאהבתי והיה יקר ללבי. אדם המכבד את עצמו נדרש לא רק לסכור את פיו אלא גם להתנער ממחשבות שיש בהן רק רוע וקלילות דעת. אלי ויזל ז׳׳ל אמר: ׳׳מי שישנא קבוצה אחת, ישנא לבסוף את כולם, וכתוצאה מכך גם את עצמו׳׳.
 
בינתיים ועד חלוף איבוד הדעת, דחוף להביא לתיקון טעות נוראית זו. יש להחזיר לאלתר את שם הרחוב ׳׳גטו וורשה׳׳ המנציח את התקוממותם וגבורתם של יהודים נגד הנאצים.
 


ד"ר מיכאל פריאנטה הוא סופר, ביבליוגרף ומו"ל ישראלי, החי בפריז.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.