728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"שעתה הקשה של איטליה"

"שעתה הקשה של איטליה"
אילוסטרציה: Shutterstock

כיצד המאבק של ממשלת איטליה בנגיף הקורונה, בנסיון לכבד את הנורמות הדמוקרטיות חרף קשיים מעשיים באכיפת מגבלות רחבות, הפך לבעיה פוליטית

מרטין ג'יי בול הוא פרופסור לפוליטיקה באוניברסיטת סלפורד ולשעבר מנהל הקונסורציום האירופי למחקר פוליטי (ECPR). מאמרו פורסם באתר The Conversation, והוא מפורסם כאן תחת רשיון Creative Commons.


 
החלטת ממשלת איטליה להרחיב את ההסגר משני אזורים קטנים בצפון, באופן שיקיף את המדינה כולה, היא סימן לייאושה הגובר והולך מהשגת שליטה בהתפשטות נגיף הקורונה החדש. מספר הנדבקים בנגיף בערב ה- 9 במרץ עמד לפחות על 7,000 איש, כאשר יותר מ -400 איש איבדו את חייהם. ראש הממשלה ג'וזפה קונטה, תיאר זאת כ"שעתה הקשה של איטליה".
 
ההסגר הוטל בתחילה על לומברדיה ו -14 מחוזות באזורים שכנים, מה שהשפיע על כרבע מאוכלוסיית איטליה (16 מיליון איש) בחבל ארץ שנחשב למנוע היצרני של כלכלת המדינה. אך התברר שאפילו זה לא מספיק, ועכשיו האמצעים הללו חלים על כלל האומה. התנועה אסורה אלא אם הסיבות לה קשורות לעבודה, מצבי חירום או צרכים רפואיים.
 

ראש ממשלת איטליה, ג'וזפה קונטה. צילום: Presidenza della Repubblica

 
בתי ספר ואוניברסיטאות (או לפחות כל פעילויות ההוראה) ברחבי איטליה כבר היו סגורים והוטל איסור על כל הפעילויות בהן הצפיפות לא מאפשרת לשמור על מרחק של מטר בין אנשים. בתי הקולנוע והתיאטראות הפסיקו לפעול. כל אירועי הספורט נדחו עד אפריל, אלא אם כן ניתן לערוך אותם בדלתיים סגורות או ללא קהל. על מכוני כושר ובריכות שחייה לאכוף שטיפת ידיים ואת שמירת המרחק של מטר אחד בין אנשים. טקסים אזרחיים ודתיים, כולל הלוויות, אינם מורשים עוד.
 
ישנם קשיים מעשיים באכיפת מגבלות כה רחבות – וכבר הייתה יציאה של אנשים מהצפון לדרום. הדבר משקף את הקשיים של ממשלה דמוקרטית כלשהי בהתמודדות עם משבר בריאות הציבור בסדר גודל כזה. למדע ישנן מגבלות בקביעת החלטות שהן בסופו של דבר פוליטיות מטבען.
 
לאיטליה, כמדינה האירופית שניצבת בחזית המשבר, היה מעט מאוד על מה להסתמך למעט התגובה בסין. שם, נראה כי המדיניות הממשלתית הנוקשה עובדת, אך היא הופכת לעניין אחר כאשר מדינה לא סמכותנית צריכה לנקוט בפעולה. במדינות כמו איטליה יש תרבויות פוליטיות פחות כנועות ולכן כל אמצעי בקנה מידה גדול בהכרח יפעל אחרת.
 
גישת הממשל האיטלקי עוצבה על פי הסינים, והיא כרוכה בתגובה נוקשה שמטרתה להכיל את הנגיף באמצעות הקמת אזורים "ללא תנועה", והגבלות על התנועה בשילוב עם בדיקות מאסיביות לגילוי הנגיף.
 
במקביל, כשהיא מודעת לביקורות על חוסר השקיפות של סין, ממשלת איטליה הייתה פתוחה לחלוטין בנוגע לקבלת ההחלטות שלה. היא סיפקה מידע נרחב על התפשטות הנגיף ברמות אזוריות ומחוזיות במטרה ליידע את הציבור על אופיו הקריטי של מצב החירום. העיתונות הצליחה לייצר מהנתונים הללו מפות אינטראקטיביות יומיות של התפשטות הנגיף, המאפשרת לקורא להתעמק ולראות היכן בדיוק נמצאים המקרים המדווחים.
 

לצייר את המפה מחדש

גישה זו – נוקשה אך שקופה – מייצרת פערים חברתיים גלויים. מתחילת ההתפרצות, צפון איטליה כולה אופיינה יותר ויותר כסוג של אזור נגוע, למרות שבתחילה נפרשו האזורים האדומים על פני שטחים קטנים יחסית.
 
זה לא היה רק בתפיסה של מדינות אחרות (שהחלו להתריע מנסיעות לאזורים בצפון או להגבילן), אלא גם בתקשורת האיטלקית ובתגובה הציבורית. היו דוגמאות לאפליה ברורה של איטלקים החיים באזורים ה"נגועים", שנוכחותם באזורים אחרים במדינה כבר לא נראתה רצויה.
 
זהו היפוך פרדוקסאלי של הפילוג המסורתי בין צפון לדרום באיטליה. הסטריאוטיפ הוא בדרך כלל של צפוניים העובדים קשה, ומתחים ביקורת על דרומיים "תלויי תועלת", המגיעים לצפון כדי למצוא עבודה.
 
האירוניה היא שההחלטות הדרסטיות שקיבלה הממשלה נועדו בעיקר להגן על התשתית החברתית והכלכלית של הדרום. הסיכון הוא שאיבוד השליטה על ההידבקות יביא לקריסה מוחלטת של מערכת הבריאות הלאומית שם, שאינה קרובה למערכת הבריאות החזקה של לומברדיה, האזור שנפגע באופן הקשה ביותר בצפון. בשבעת האזורים בדרום ובאיים ישנן רק כ -1,500 מיטות לטיפול נמרץ ובחלק מהאזורים ישנו מחסור כרוני של אנשי רפואה מתמחים.
 
פיליפו אנלי, נשיא פדרציית הרופאים הלאומית, אמר: "אם לומברדיה נאבקת, דמיינו מה יקרה בדרום, שם יש חוסרים אדירים מבחינת ציוד ואנשי צוות רפואי." הוא דיבר על הצורך בבתי חולים ארעיים ובגיבוי צבאי, במיוחד באזורים כמו קלבריה ומוליזה.
 
כדי להתמודד עם ההרס הכלכלי המתקרב, הממשלה מאיצה חבילת אמצעי חירום בשווי של 7.5 מיליארד אירו (6.5 מיליארד ליש"ט), מה שמעלה את הגירעון הלאומי הצפוי השנה מ -2.2% ל -2.5%. הדבר יקזז את העלויות הנוספות של בריאות והגנה אזרחית, אבטלה, תמיכה בעסקים ובנקים וכן הלאה. כל האמצעים הללו יידרשו לאישור של הנציבות האירופית. ועדיין, ההשפעה הכלכלית ארוכת הטווח של ההסגר אינה ניתנת לחישוב.
 

ירי פוליטי לא זהיר

אפילו נשיא הרפובליקה האיטלקית, סרג'ו מטרלה, התערב. הוא הדגיש כי על אנשים לכבד את החלטות הממשלה, אך גם הזהיר כי על הממשלה לדבר בקול אחד – בהתייחסו לחילוקי הדעות בין מפלגות הקואליציה הנמצאות כיום בשלטון.
 
מטרלה הזהיר גם כי על מפלגות האופוזיציה להימנע ממתקפות פוליטיות מיותרות על הרשויות. מנהיג מפלגת הימין "הליגה הצפונית", מתאו סלביני, אמר שקונטה "לא עומד בניהול המשבר". הוא ציין שמפלגתו תצביע נגד חבילת הצעדים הכלכליים בפרלמנט.
 
אם איטליה אכן במצב מלחמה, היא אינה מציגה תחושה אמיתית של אחדות לאומית. ניהול משבר בריאות הציבור בדמוקרטיה כרוך באיזון בין אמצעים המגנים על האזרחים לבין ההשפעה החברתית והכלכלית של החלטות אלה – כלומר, אי אפשר לדכא פוליטיקה דמוקרטית.
 
קשה להכריע בשאלה האם איטליה הצליחה להשיג את האיזון הנכון. ייתכן שלא יעבור זמן רב עד שמדינות אחרות יצטרכו להחליט אם התגובה האיטלקית לנגיף הקורונה היא מודל שיש לעקוב אחריו או לקח שיש ללמוד.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.