728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מי שמטריד – יודע

מי שמטריד – יודע
הדס שטייף. "גם אצלנו זה קורה. אנחנו אנשי תקשורת שאומרים: ידעת ולא עשית כלום. זה קורה אצלנו. מה זו הצביעות הזו?"צילום: תמיר בר-גיג, מכללת נתניה

מדוע הדס שטייף לא פרסמה ראשונה את החשדות נגד סילבן שלום, וכיצד, לדבריה, איילה חסון קשורה לגל הפרסומים השני - שהביא לפרישתו

הדס שטייף, הכתבת לענייני משטרה של גלי צה"ל, שהתארחה אתמול בארוע "מפגשי מדיה", בבית הספר לתקשורת במכללה האקדמית נתניה, סיפרה  על התהליך מאחורי הפרסומים בתקשורת, שהובילו בשבוע שעבר לפרישתו של סילבן שלום מהחיים הפוליטיים.

שטייף סיפרה למנחים, פרופ' מוטי נייגר, דיקן בית הספר לתקשורת  וד"ר ערד ניר, מרצה בבית הספר ועורך חדשות החוץ בחדשות 2, על מה שקדם לפרסום הראשון, שהוביל לפרישתו של שלום מהמירוץ לנשיאות:

"כשפורסם שסילבן שלום הולך להתמודד, פנו אלי חמש נשים. ארבע נשים שהן גם בכירות בכנסת, ועיתונאית אחת. כל אחת לא יודעת על השניה. זה היה שלושה חודשים לפני הבחירות לנשיאות. כל אחת מהן מספרת לי את אותו סיפור. אני פוגשת כל אחת מהן. אני מקליטה אותן ברשותן. הן אומרות לי שיהיה לך – אבל את לא עושה בזה שימוש. ואז מגיעה אלי אותה מ' (המתלוננת הראשונה) ומבקשת להיפגש. היא מגיעה לפגישה איתי עם חברה, שהייתה עדה למקרה, לפני 15 שנה. אני שואלת אותה, תהיי מוכנה ללכת למשטרה? והיא עונה לי: אני רוצה ללכת למשטרה. כשהמקרה קרה היא הייתה בחורה צעירה. היא הלכה עם חברות שלה לעורכת דין, כי היא רצתה לפנות למשטרה. עורכת הדין אמרה לה אז: אל תלכי למשטרה. זה סילבן שלום. זו עדות מול עדות – את לא תעמדי בזה –הוא ינצח אותך. ואל תשכחי את ג'ודי. ולכן היא ויתרה.
"עברו 15 שנה, היא הרגישה יותר מחוזקת, הרגישה שהיא רוצה להלחם עד הסוף – והיא נלחמה עד הסוף. אחרי שבדקנו אותנו, ושלחנו אותה (גלי צה"ל) לפוליגרף ראשון, והיא יצאה דוברת אמת, היא הגיעה למשטרה ומסרה עדות מלאה. במקביל, אני מסרתי למשטרה, בעילום שם, את העדויות שהיו אצלי. בלי שהם ידעו מי הנשים – כי לא יכולתי למסור את זהותן. הם התחילו בחקירה. עבר חודש וחצי ובגלי צה"ל מאוד התלבטנו עם הסיפור הזה. לא פרסמנו אותו. ואז, במשטרה פנו ליועץ המשפטי לממשלה, וביקשו ממנו אישור לחקור את סילבן שלום.
לאחר כמה ימים, זה היה ביום ראשון, שלחנו את הבחורה לפוליגרף שני, כי ירון דקל רצה לנקוט משנה זהירות. שימו לב: יש כבר חקירת משטרה, יש עדויות, אבל עדיין לא פרסמנו. בצהריים ידענו כבר שהיועץ המשפטי לממשלה מאשר לזמן את סילבן שלום לחקירה. דחינו את הפרסום ליום שני, כדי להיות מגובים מכל הכיוונים.
ביום ראשון מישהו הדליף לרשת ב' שהיועץ המשפטי לממשלה אישר לחקור תלונות על שר בכיר בממשלה. ברשת ב' ידעו שיש לנו את הסיפור והם פרסמו אותו ב-11 בלילה. הדבר לא השאיר לנו ברירה וב-12 בלילה יצאנו עם הסיפור כולו, עם כל העדויות.
מרגע זה התחיל מחול השדים סביב פרשת סילבן שלום – והמשטרה הגיעה לעדות נוספות. לפחות שתיים מהן סירבו לשתף פעולה עם המשטרה. התיק נסגר. סילבן שלום הכחיש, עברו 15 שנה, חוק ההתיישנות חל. אבל קרה דבר טוב: סילבן שלום הסיר את מועמדותו".

שטייף 2

פרופ' מוטי נייגר, הדס שטייף וערד ניר. צילום: תמיר בר-גיג, מכללת נתניה

שטייף סיפרה על הנסיבות שלדעתה הניעו את גל הפרסומים השני, שהביא לבסוף לפרישתו של שלום מהחיים הפוליטיים ולבדיקה נוספת בפרשה: "כשבוע-שבוע וחצי לפני שאיילה חסון עלתה לאויר בערוץ 10, רצה הגורל שהיא הגיעה לכנס של סלונה – ובכנס הייתה מ'. הן נפגשו במדרגות, באולם – והתלחשו. נשות תקשורת שהיו באולם ראו את זה – ומישהי שמעה שם את חסון אומרת 'אני מטפלת בזה' ו'סילבן שלום'. זה הגיע לעיתון הארץ וזה הגיע לערוץ 2 – שכנראה איילה חסון הולכת לטפל בסילבן שלום – וזה הצית את המדורה מחדש. ואז עיתון הארץ שהייתה לו את העדות של אחת הנשים מהסבב הראשון – פרסם את העדות הזו בפרוטרוט – מה שלא קרה קודם".

שטייף סיפרה גם חשיפת מקרים של הטרדות מיניות בכלי התקשורת, שהבולט בהם הוא פרשת עמנואל רוזן. "בפרשת עמנואל רוזן ידעו – ושתקו לאורך זמן. מי ידע שבאמצעי התקשורת תוקפים מינית? אתה יודע מה חשפה פרשת עמנואל רוזן? הטרדות מיניות במסות ברוממה בירושלים, בערוץ 2. אני לא אומרת באיזה זמן. זאת אומרת היו דברים, וכולם שתקו. מדובר בעיתונאיות, נשות תקשורת. לכאורה, נשים חזקות. איפה נשים חזקות? ברגע הזה כל אחת מתכרבלת ומתקרבנת – וזה לא יוצא החוצה.
"תא העיתונאיות החליט להתארגן כדי לסייע לעיתונאיות להסתדר במקומות העבודה שלהן. אחד הדברים שהמצב הכלכלי הביא, זה שכשפגעו בשכר של העובדים, בדרך כלל שילמו על זה נשים. לכן התכנסנו – אז מעריב נקלע למשבר – כדי לבדוק איך אנחנו, כנשים בתקשורת, מסייעות לחברות שלנו לעבור את הדבר הזה. התכנסנו באוניברסיטת תל אביב, בחדר ובו 60 נשות תקשורת. עשינו דיון והתחלקנו לקבוצות עבודה. לתדהמתי, כל אשה שניה מקרב נשות התקשורת – עורכות, מפיקות, מגישות – כל מה שהטריד אותה לא היה הקטע הכלכלי – אלא זה שהיא הוטרדה מינית במקום העבודה. והסיפורים היו נוראים. אמרתי רגע אחד, אתן נשות תקשורת. איך אתן שותקות לאורך כל כך הרבה שנים? זה לא ברור לי. הן לא ידעו אחת על השנייה. ואז אמרתי לעצמי שאני מרימה את הכפפה: אני עושה כתבה ואומרת: גם אצלנו זה קורה. אנחנו אנשי תקשורת שאומרים: ידעת ולא עשית כלום. זה קורה אצלנו. מה זו הצביעות הזו? חטפתי מימין ומשמאל – אבל פירסמתי. מרגע שפירסמתי, התחילו להגיע אלי עשרות עדויות של עיתונאיות. עשרות. עם רובן לא היה לי מה לעשות – כי זה מאוד ישן. אבל עם שישה סיפורים עכשוויים היה לי מה לעשות. שלושה מהסיפורים הללו טופלו, בהם עמנואל רוזן – שניים מהם לא דרך המשטרה, לצערי הרב – אבל זה טופל. שלושה סיפורים עדיין ממתינים על שולחני עד היום. למה? כי הנשים מסרבות להתלונן. וכשהן לא מתלוננות וגם מבקשות ממני לא לעשות בזה שימוש, אז ידי קשורות"


אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.