728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

סוגיית האיזון הקדוש

סוגיית האיזון הקדוש
צילום מסך

במאמרו בספר השנה של העיתונאים תש"ם ניתח נסים משעל את סוגיית האיזון הפוליטי במשדרי החדשות בטלוויזיה

ספר השנה 80t"ספר השנה" של העיתונאים היה מפעל עיתונאי-ספרותי של אגודת העיתונאים בתל אביב. בסדרת ספרי השנה הופיעו 52 כרכים: הראשון – בשנת תש"ב (1941-2), האחרון – בשנת תש"ס (2000-1999). סדרת ספרי השנה כוללת חומר בסיסי רב חשיבות על ההתרחשויות בתקשורת הישראלית (הכתובה והאלקטרונית) ועל השינויים המפליגים שחלו בה במהלך עשרות שנים.

מובא כאן כלשונו מאמרו של נסים משעל ב"ספר השנה" של העיתונאים תש"ם 1980. משעל היה אז הכתב לענייני מפלגות של הטלוויזיה. מאמרו מבוסס על עבודת מ.א בנושא: "רשות השידור – דינמיקה פוליטית"


זכות שווה במקום זמן שווה

אין פתרון חד-משמעי לבעיית האיזון הפוליטי ב"מבט", שגורמת למתחים בין הטלוויזיה ובין השלטון. במערכת החדשות מנסים לפתור את הבעיה על פי אמות מידה חדשותיות, המאפשרות גם שמירה על נורמות מקצועיות. הליכוד כמפלגלת שלטון מקבל ב"מבט" ביטוי הנמוך ב-14 אחוז מכוחו בכנסת.


 

שאלת האיזון הפוליטי במשדרי החדשות בטלוויזיה הפכה לבעיה המרכזית, כיום, ביחסים בין הממשל לבין רשות השידור. הוויכוח סביב סוגיה זו הינו חרב פיפיות המאיימת, בקביעות, על עצמאותה – ואלי אף על עצם קיומה של רשות השידור. דברי ביקורת על חוסר איזון פוליטי במשדרי האקטואליה הוטחו באנשי הטלוויזיה, למעשה, מאז הקמתה. אך באחרונה נשמעת הביקורת בתכיפות ובעוצמה רבה יותר מצד נציגי כל המפלגות והגופים הפוליטיים בישראל. נראה, כי בנושא זה נוצר קונסנסוס כמעט לאומי.
בדיקה בדברי-הכנסת ובארכיוני העיתונים, בחמש השנים האחרונות, מעלה כי ללא הבדל השקפות והשתייכות לקואליציה או לאופוזיציה, הביקורת על "חוסר איזון" במשדרי האקטואליה בטלוויזיה עוברת כחוט השני בדברי ראשי כל המפלגות: חיים לנדאו, בהיותו חבר כנסת באופוזיציה, הביע את תחושת הליכוד שבאופוזיציה לגבי בעיית האיזון הפוליטי בטלוויזיה, בהצעה לסדר היום, שהגיש ב-20 בנובמבר 1974: "כל התומך בממשלה, או כל קבוצת שוליים דפטיסטית, כל פסבדו-אינטלקטואל פלשתיני – המסך לרשותם…ואילו אנשי הליכוד צריכים להיאבק כדי לזכות ולהופיע במשדרים…עושים איתנו חסד לדקה-דקותיים, מפעם לפעם".
יצחק רבין, בהיותו ראש ממשלה, יזם ב-16 באוקטובר 1974, פגישה עם הוועד המנהל של רשות השידור, בה התלונן על חוסר איזון פוליטי במשדרי האקטואליה ברדיו ובטלוויזיה. רבין טען, כי עובדי רשות השידור מסקרים בצורה מוגזמת את מבצעי ההתנחלות בשטחים, שהיו באותה תקופה, ודחה את ההסבר, שהסיקור נעשה על-פי קריטריונים מקצועיים.
המהפך הפוליטי ב-1977 לא הביא עמו שינוי בביקורת המוטחת באנשי הטלוויזיה. ראש הממשלה מנחם בגין, ואיתו ראשי כל סיעות הקואליציה, אינם חוסכים את שבט ביקורתם ממשדרי החדשות, תוך שהם טוענים- בעקביות ובהתמדה – ל"חוסר איזון פוליטי" בהם. דומה, כי שלטון הליכוד נוטה – ובכך אולי נעוץ המתח הרב השורר בין המשטר הנוכחי לבין רשות השידור – להתייחס בחשדנות לשיקול דעתם המקצועי של אנשי רשות השידור. מכאן אף נובעת – ככל הנראה – גם התחושה של הממשלה, כי הטלוויזיה מקפחת אותה בדיווחיה ומציגה את פעולותיה באור שלילי. אך גם מהצד השני של המתרס אין ראשי האופוזיציה מסתירים את ביקורתם – לעיתים זו ביקורת קשה ונוקבת – על חוסר איזון ואף על קיפוח בדיווחי הטלוויזיה על פעולותיהם בכנסת, במפלגה ובקרב הציבור הרחב. ללמדך: כי גם אם השלטון מתחלף הביקורת כלפי הטלוויזיה לעולם נשארת.

"מה שקובע הוא התמונה"…

ביקורתה של המערכת הפוליטית כלפי הטלוויזיה מצביעה, יותר מכל, על החשיבות והרגישות הרבה שהיא מייחסת למסך הקטן. חשיבות זו נובעת, בראש ובראשונה, מהמודעות לכוחה ולהשפעתה של הטלוויזיה בעיצובה של דעת-הקהל. אישים ומנהיגים, שהיו בעבר לגבי האזרח כותרות בעיתון, נהפכו בעידן הטלוויזיה לדמויות מוכרות בחזותם החיצונית ובאישיותם הפנימית. ג'יימס רסטון היטיב להגדיר את עוצמתה של הטלוויזיה והשפעתה על המערכת הפוליטית, בכותבו ב"ניו יורק טיימס", כי אמצעי זה נהפך לכוח הגדול החדש במדיניות ובפוליטיקה: "יאמרו הפרשנים או בעלי הטורים והמאמרים הראשיים מה שיאמרו, מה שקובע הוא התמונה.."
על רקע עוצמתה זו של "התמונה הטלוויזיונית" מובנת, אפוא, רגישותו הרבה של הממסד הפוליטי לבעיית האיזון הפוליטי בטלוויזיה. מהו "איזון" על-פי חוק רשות השידור? סעיף 4 בחוק זה קובע, כי "הרשות תבטיח, כי בשידורים יינתן מקום לביטוי מתאים של השקפות ושעות שונות הרווחות בציבור ותשודר אינפורמציה מהימנה". ניסוח זה אמור היה לממש, למעשה, את עיקרון "האיזון", שבו רואה רשות השידור ביטוי מהותי לממלכתיותה. אך הניסוח הכוללני למדי של הסעיף מאפשר מרחב תמרון לעורכים ולכתבים, על-פי שיקול דעתם המקצועי. כבר עם קבלת החוק זכה ניסוח סעיף זה, לביקורת חריפה מצד כתבים ועורכים בכירים ברשות השידור. אחד מהם היה יגאל לוסין, שהיקשה בשעתו בביטאון פנימי של עובדי הרשות "גל נעול": "לא ברור מהו בדיוק 'ביטוי מתאים'. למי הוא צריך להתאים?…זהו מונח מאוד סתמי…האם צריך להסיק בגלל השמטת ה"א הידיעה (לא נאמר 'ההשקפות והדעות השונות'), שיש השקפות שאין לתת להן 'ביטוי מתאים'? ומהו גורלן של השקפות שינן רווחות בציבור, השקפות מקוריות ויוצאות דופן של יחידים בלתי-מפלגתיים?.. לי נדמה, שאין כאן גבול אלא מעין שטח הפקר, שההחלטה להסתנן לתוכו אינה על פי שיקול דעת ענייני אלא על-פי אינסטינקט…"
כדי לנסות ולסתום את הפרצות בנושא זה, נעשה ברשות השידור ניסיון לתת לנורמות אלה ניסוח בכתב. במארס 1972 נכתב, לראשונה, "התדריך לעובדי החדשות והרפורטז'ה ברשות השידור". את התדריך ניסחה ועדה מיוחדת מטעם מליאת רשות השידור ובהשתתפות עובדים בכירים ברדיו ובטלוויזיה. אחד הפרקים בתדריך היה: "איזון מהו וכיצד הוא נעשה". התדריך קובע, כי "איזון הוא התרגום המקצועי לקביעה ביטוי מתאים שבסעיף 4 בחוק רשות השידור…הטיפול במשדרי החדשות ברשות, בכל נושא השנוי במחלוקת, חייב להיות טיפול מאוזן, הווה אומר – טיפול המביא באורח הגון ובפרופורציות הנכונות את הדעות השונות והמנוגדות שהובעו בנושא על ידי אנשים, שיש להם סמכות, מיומנות או זיקה ממשית לנושא האמור…".

מתן ביטוי לקבוצות שוליים

מושג ה"איזון" התקבל, אפוא, על אנשי רשות השידור כנורמה מקצועי-עיתונאית מחייבת, בדומה לנורמות אחרות מקובלות, כמו: אחריות, אובייקטיביות, אמינות וכיו"ב. ובמסגרת נורמות אלה אפשרו אנשי החדשות לקבוצות שוליים לבטא את דעותיהם מעל ומעבר לכוחם הפוליטי. ההחלטה לתת ביטוי לקבוצות מיעוט פוליטיות בעלות דעות נון-קונפורמיסטיות, נתונה בכל מקרה לשיקולו ולשיפוטו של העורך, והיא מהווה למעשה, את הפירוש הוא נותן לסעיף 4 בחוק רשות השידור.
ראשי הטלוויזיה מודעים היטב לכך, שהם נותנים פירוש רחב לנאמר בחוק ביחס למתן ביטוי לקבוצות מיעוט. "אם לא ינהגו כך" – אומר ארנון צוקרמן, מנכ"ל הטלוויזיה לשעבר – "קבוצות המיעוט לא יישמעו בציבור…על כן, מותחים בטלוויזיה את אפשרויות הביטוי עד לקצוות…הסכנה הגדולה של מערכת שידור ממלכתית היא לשכוח או להתעלם מדעות של קבוצות מיעוט". למתן ביטוי לקבוצות מיעוט מעל לכוחן הפוליטי יש הסברים נוספים, והעיקרי שבהם נעוץ באופי הטלוויזיה. זהו מדיום בעל אופי דרמטי, שהצד הוויזואלי בו הינו גורם חשוב בעיצוב טיבו של המשדר. על כן, קיימת נטייה טבעית לדווח על אירועים בעלי ערך ויזואלי, אשר יש בהם אלמנטים מיוחדים ומעניינים ואפילו על חשבון הנושאים הרגילים והמרכזיים. נוצר כאן מעין "בומרנג": כלי התקשורת, המנחים על ידי קריטריונים מקצועיים, להוטים אחר חומר שיש בו אלמנטים דרמטיים, ומזה יוצאות נשכרות אותן קבוצות שוליים, ללא הבדלים בהשקפותיהן האידאולוגיות. כך ניתן במשדרי החדשות בטלוויזיה ביטוי רב יחסי לתנועות כמו "הפנתרים השחורים", "גוש אמונים" ו"שלום עכשיו" – מבלי להתחשב בכוחן הפוליטי. גם קבוצות מיעוט פרלמנטריות זוכות לביטוי יתר, בהשוואה לגודל נציגותן בכנסת. תנועות ומפלגות כמו של"י, "התחיה" ו"אגודת ישראל" זוכות ב"מבט" על-פי בדיקה סטטיסטית שערכתי, לביטוי גדול פי שניים ויותר מאשר כוחן בכנסת. אמר בהקשר זה יצחק ארצי, חבר הוועד המנהל לשעבר: "ברשות השידור הקונפורמיזם זקוק להגנה מצד מוסדות הרשות יותר מאשר הנון-קונפורמיזם., שכן דבר יוצא-דופן מושך ברשות השידור יותר מאשר גישה שגרתית, שאיננה מתסיסה במיוחד".

יחס הכוחות ויחס ההופעות

אך השאלה המרכזית היא, באיזו מידה מצליחים אנשי רשות השידור לשמור על ה"איזון" במשדרי האקטואליה בקרב המפלגות הגדולות במערכת הפוליטית? שאלה זו נבדקה במסגרת מחקר שערכתי, באמצעות מדגמים סטטיסטיים, כדי לנסות ולהשיב עליה בדייקנות מרבית. בעזרת נתונים שנאספו במשך כשנתיים ערב ערב, בדקנו את תדירות הופעתם של הח"כים מהמפלגות השונות ב"מבט", בהשוואה לכוחן של המפלגות בכנסת. תקופת המדגמים משתרעת על פני שנה מתקופת שלטון המערך (1976) ועל שנה מתקופת שלטון הליכוד (1977-78). מהממצאים עולה, כי יחסי הכוחות בכנסת השמינית (שלטון המערך) מתורגמים בדיוק סטטיסטי ליחס שבין שבין הופעת הח"כים מהקואליציה לבין הח"כים מהאופוזיציה בתוכנית "מבט". לאמור: אם למפלגות הקואליציה בכנסת השמינית, היה ייצוג של 54.6 אחוז בבית הנבחרים, הרי שתדירות הופעתם של הח"כים מהקואליציה ב"מבט" הגיעה ל-53 אחוז; ואם למפלגות האופוזיציה היה ייצוג של 45.4 אחוז בכנסת השמינית, הייתה ב"מבט" תדירות הופעתם של הח"כים מהאופוזיציה 46 אחוז. ביתר פירוט: המערך, שהיה לו ייצוג של 39.6 אחוז בכנסת, קיבל ב"מבט" 41 אחוז. המפד"ל שכוחה בכנסת השמינית הגיע ל-6.3 אחוזים, תדירות הופעת אנשיה ב"מבט" הגיעה ל-8 אחוזים, ובאשר למפלגת האופוזיציה הגדולה – הליכוד – מתברר, כי בכנסת השמינית הופיעו אנשיה ב"מבט" ב-7 אחוזים יותר מאשר כוחה בכנסת. תמונת המצב בכנסת השמינית היא, אפוא, איזון כמעט מדוייק, עם נטייה לטובת הליכוד.
וכיצד מתמודדת הטלוויזיה עם "האיזון הפוליטי" בכנסת התשיעית-הנוכחית? על-פי הממצאים מתברר, כי המערך, מפלגה אופוזיציונית, מקבל ב"מבט" ביטוי העולה ב-14 אחוז על כוחו בכנסת. סתירה זו נעוצה, בראש ובראשונה, במהפך הפוליטי. העובדה שבסיעת המערך נמצאים שרים לשעבר, שלדעותיהם, בעיקר בתחומים בהם עסקו, יש משקל ועניין רב, תרמה לא במעט לריבוי הופעת אנשי המערך בטלוויזיה. לשון אחרת: אישים כמו יצחק רבין, שמעון פרס, יגאל אלון, חיים בר-לב, שלמה הלל ואחרים עדיין מעוררים בתוקף תפקידיהם בעבר – עניין בציבור. זאת ועוד: אישים אלה נותרו עדיין "דמויות טלוויזיוניות" המסוגלים "לייצר" חדשות. עוד מתברר מהממצאים, כי ריבוי הופעת הח"כים של המערך ב"במבט", בשנה הראשונה לכנסת התשיעית, היה על חשבון הליכוד. סיעה זו קיבלה ב-14 אחוז פחות מאשר כוחה בכנסת הנוכחית. אפשר להסביר נתון זה בעובדה, שלסיעת הליכוד בכנסת נכנסו חברי כנסת חדשים רבים, שלא ידעו, בשנה הראשונה לפעילותם בכנסת, כיצד לרתום את הטלוויזיה ככלי ביטוי להבעת דעותיהם. זאת, שעה שהאישים הבולטים בליכוד עברו לממשלה, ובשל פעילותם השוטפת בה הם זוכים לביטוי נרחב ב"במבט".

עדיפות לבעלי הופעה מעולה

אך בעוד שהטלוויזיה מצליחה לתמרן בין המפלגות ולשמור, פחות או יותר, על איזון ב"מבט", הרי בתוך המפלגות עצמן מופר האיזון ותדירות הופעת הח"כים תלויה בעוצמתם הפוליטית והאישית. לשון אחרת: לצד האיזון הבין-מפלגתי, בולטת סטיה בכל הנוגע להופעתם של אישים פוליטיים וחברי כנסת בטלוויזיה. ישנם ח"כים שאינם זוכים כלל להופיע ב"מבט", ולעומתם כאלה המופיעים בתדירות גבוהה. הסיבה נעוצה בעוצמתו האישית-פוליטית של אותו חבר כנסת, בדימוי שיצר לעצמו בדעת הקהל, וב"כישוריו הטלוויזיוניים": הופעה פוטוגנית, כושר ביטוי מעולה, יכולת להציג נושא בצורה מעניינת, הפגנת בטחון עצמי לנוכח המצלמות ויכולת "לשכנע" את כתבי הטלוויזיה, המוצפים הצעות לנושאי סיקור, בחשיבות הנושא. על-פי המדגמים שערכנו מתברר, כי בכנסת השמינית רק 60 אחוז מהח"כים הופיעו ב"מבט", ואילו בכנסת התשיעית עלה המספר ל-68 אחוז.
בצד תיאור הפרובלמטיקה של בעיית האיזון הפוליטי, מתבקשת השאלה כיצד מתמודדת מחלקת החדשות בטלוויזיה עם בעיית האיזון? בשנים האחרונות נעשה ניסיון לפתור את בעיית האיזון באמצעות אימוץ מושג חדש, כתחליף לעקרון ה- Equal Time ("הזמן השווה"). ראשי המחלקה הציעו להתבסס על עקרון ה- Equal Chance ("ההזדמנות השווה") – כלומר, זכות שווה ולא זמן שווה. על-פי גישה זו, האיזון חייה להימדד קודם כל על-פי אמות מידה חדשותיות – שמירתו של האיזון תיעשה לאורך זמן ובשום אופן אין למדדו על בסיס יומי. לשון אחרת: השקפה שיש בה משום חידוש, תמצא את ביטוייה בשידור גם אם בעליה אינו נמנה עם מחנה פוליטי שבסיסו הפרלמנטרי רחב. השקפות אחרות, אם יימצא בהן חידוש, תבואנה גם הן לידיעת הציבור, אם לא באותו יום, הרי במרוצת הזמן. יישומו של עיקרון זה, הלכה למעשה, בשידורי החדשות הוכיח את עצמו כעקרון יעיל, המאפשר לשמור על נורמות מקצועיות ועל איזון פוליטי כאחד. וכל זאת תוך כדי הקפדה על ביצועו של סעיף 4 בחוק רשות השידור.

ההחלטות מתקבלות בשתי מסגרות

אך מחלקת החדשות אינה מסתפקת בכך. תהליך קבלת ההחלטות במחלקה אינו מאפשר סטייה או הפרה של האיזון-הפוליטי במשדרים. שכן, החלטות, הן במישור היומיומי והן במישור העקרוני, מתקבלות באמצעות שתי מסגרות קבועות. במסגרות אלה מתקיימים חילופי דעות, מושמעות הערכות, מוצגות שאלות ומובאות העמדות המקצועיות של כל אחד מכתבי ועורכי המחלקה. המסגרת הראשונה היא של ראשי ה"דסקים" והעורכים. הצוות מתכנס לדיון שבועי במרכיבי השידור, לבחינת יוזמות עיתונאיות של כתבים ולתכנון לטווח קצר וארוך ולניתוח תכניות ששודרו בשבוע שחלף. זהו, אפוא, צוות החשיבה המרכזי בחדשות, הקובע, למעשה, את פני המחלקה ואת תוכן שידוריה. והמסגרת השנייה בחדשות היא מסגרת יומית רבת משתתפים, המהווה ישיבת תכנון של המהדורה היומית – "מבט". משתתפים בה כל העורכים והכתבים של המחלקה. הישיבה מתקיימת כל בוקר והיא נפתחת בתחקיר ובהערות למהדורת ליל אמש. משתתפי הישיבה כולה יכולים להשמיע הערות או הצעות אלטרנטיביות בכל נושא המועלה בה ובסיומה מתקבלות ההחלטות אילו אירועים יסוקר ב"מבט".
דרך זו של דיון פתוח בישיבות הבוקר היומיות ובישיבות השבועיות של "צוות המערכת" מונעת אפשרות של שידורה של כתבה שלא על-פי שיקול דעת מקצועי. וגם אם בישיבת הבוקר אושרה לצילום כתבה, שלגביה יש ספקות והתלבטויות, הרי שלאחר הצילום – בשעת העריכה – מופעל שיקול דעת מקצועי נוסף של עורכי המשנה; ואם מתגנב הספק לליבם, נקרא עורך "מבט" לצפות בכתבה, ובשעת הצורך יכול הוא להסתייע בשיקול דעתו של מנהל המחלקה. לאמור: לא תיתכן שידורה של כתבה חסרת איזון פוליטי מבלי שתהליך אישורה לשידור יזכה לשיקול דעתם ולביקורתם של אנשי מחלקת החדשות, ובשלב הסופי של ראש המחלקה. כך שכל סטייה, אם היא קיימת, אינה יכולה להיות רצופה ולאורך זמן.
סיכומו של דבר: האיזון-הפוליטי הוא נושא בעייתי לא רק מבחינה מעשית, אלא גם מצדו העקרוני. כל ניסיון לחתור לשיפור הכלים לצורך ייצוג קשת הדעות הפוליטיות באמצעות האיזון – אין בכוחו לספק פתרון חד-משמעי ומבטיח יותר לבעיה זו. שכן, עצם תרגום כוונת המחוקק בסעיף 4 ללשון של "איזון" בין דעותיהם ועמדותיהם הפוליטיות של המפלגות, יש בה משום מתן פירוש לערכים שהנחו את המחוקק על-ידי עובדי רשות השידור. לפיכך נראה, כי המאבק, בין הממשל לבין רשות השידור סביב סוגיה זו ימשיך ללוות ולאפיין את מערכת היחסים בינהם, כשהעליות והירידות במתחים בין השניים יהיו פונקציה של המציאות הפוליטית במדינה, קרי: חולשתו או חוזקו של השלטון.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
STD15

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz