728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

פייסבוק במחאה

פייסבוק במחאה

מחקר: הייצוג התקשורתי של פייסבוק וכיצד מוסגר בזמן מחאה חברתית רחבת היקף- "הקיץ של המחאה" ב-2011 - בעיתונות המקומית בישראל

רבים בישראל כינו את קיץ 2011 "הקיץ של המחאה". בין שלל המחאות, שכולן ללא יוצא מן הכלל נולדו בפייסבוק, היו "מחאת העגלות" של הורים שעסקה בעלויות גני הילדים; "מחאת הקוטג'" שעסקה בעלויות הגבוהות של מוצרי חלב; ובעיקר "מחאת האוהלים" שהוציאה מאות אלפי ישראלים לרחובות במחאה על מחירי הדיור הגבוהים בפרט, ויוקר המחיה בכלל. "ערי אוהלים" הוקמו בכל רחבי הארץ, ואירועי מחאה גדולים התקיימו במרכז הארץ ובפריפריה.
 

"מחאת האוהלים", מחאת יוקר המחיה והדיור הגדולה בהיסטוריה של מדינת ישראל, החלה ביוזמה של כמה צעירים תל אביביים למחות על דמי השכירות הגבוהים בעיר, ולהקים אוהלים בכיכר הבימה, בסמוך לשדרות רוטשילד. האירוע שנפתח בפייסבוק בשם "מצב חירום, לוקחים אוהל ונוקטים עמדה" צבר לאחר כשלושה ימים יותר מ-2,000 משתתפים, ועד יום האירוע 7,000 איש אישרו הגעתם. ביום שנקבע הגיעו למקום רק קבוצה קטנה של פעילים, אך פעילויות נוספות, בדף הפייסבוק הרשמי של המחאה J14 ובדפים נוספים וכן ההצטרפות של התאחדות הסטודנטים לפעילים, הפיצו את הבשורה ברחבי הארץ. במקביל החלו לצוץ מאהלים במקומות נוספים במרכז ובפריפריה. כחודש לאחר תחילת המחאה היו מאהלי מחאה ב-41 יישובים ובהם כ-2,350 אוהלים (וואלה!, 2011). ב-3.9.2011 התקיים אירוע השיא של המחאה, בו כ-400,000 איש יצאו להפגין (גורן, 2011), 300,000 הפגינו בעצרת המרכזית בתל אביב, ו-100,000 איש נוספים הפגינו בערים שונות ברחבי ישראל (YNET, 2011).
 

בעיתונות, וגם בספרות האקדמית, יוחס תפקיד מרכזי לאינטרנט, ובמיוחד לפייסבוק, בארגון ההפגנות, המאהלים והפעילים, במיוחד בשלבי ההתהוות הראשונים של המחאה, בהם עיקר המידע הגיע אל הפעילים דרך איוונטים בפייסבוק, עמוד המחאה הרשמי J14, ועמודי הפייסבוק האישיים של היוזמים. כך טוענות לירן-אלפר וצרפתי (2012, עמ' 37) כי "תנועת המחאה החברתית הגדולה בתולדות מדינת ישראל החלה בפרסום הודעה בפייסבוק", ופבל (2012, עמ' 28) מסכים כי מחאת האוהלים "נוצרה בעיקרה באינטרנט, בדגש על הפייסבוק".
ככל שחולפות השנים מאז הקמתה נדמה שפייסבוק זוכה למקום מרכזי בשיח על ההשפעות החברתיות והפוליטיות של הטכנולוגיה. מקומו של פייסבוק בהקשר של תנועות חברתיות מוזכר בספרות בהרבה היבטים. החוקרים מתייחסים להיבטים שונים של תרומת השימוש בפייסבוק למחאות חברתיות, למשל לצורך שליחת וקבלת מידע, גיוס משתתפים ומשאבים, תיאום וארגון ארועי מחאה ועוד. ניכר כי חלקו של הפייסבוק במחאות חברתיות שהתרחשו ב-2011, במדינות ערב ובמדינות אחדות באירופה ובארה"ב, היה רב (Juris, 2012; Hussain & Howard, 2013; Wolfsfeld, Segev & Sheafer, 2013; Benski et al., 2013; Bastos, Mercea & Charpentier, 2015). לצורך המחשה, ה- Time Magazine בחר בשנת 2011 את המפגין (the protester) כאיש השנה שלו, כאשר השימוש של המוחה "הגנרי" ברשתות חברתיות מקוונות על מנת לסייע בארגון המחאה הודגש בכתבה שליוותה את הבחירה (Andersen, 2011).
 

יחד עם זאת, כמעט ואין שום התייחסות מחקרית הבודקת כיצד הפייסבוק עצמו מוצג ומסוקר בעיתונות המרכזית. חשוב מאוד להבין את הייצוגים התקשורתיים של הרשתות החברתיות מכיוון שיש להם כוח לעצב עמדות ולהשפיע על אופני השימושים בכלים אלו. המחקר הנוכחי ממלא חסר זה ובוחן את הייצוג התקשורתי של פייסבוק וכיצד מוסגר בזמן מחאה חברתית רחבת היקף בעיתונות המקומית בישראל. אך, לפני שנדון בהרחבה באותם מחקרים העוסקים ישירות בייצוג התקשורתי של פייסבוק בזמן מחאה חשוב להבין את ההקשר הרחב של ייצוגים אלו ולבחון כיצד התקשורת המרכזית בחרו לייצג את האינטרנט בכללותו לאורך השנים.

 

ייצוגים של האינטרנט בתקשורת הכללית

בבואנו לבחון את הייצוגים של האינטרנט מתחילת השימוש ההמוני בו חשוב לזכור שבכדי להעריך נכון את השפעותיה של טכנולוגיה כלשהי על החברה והפרטים המרכיבים אותה נדרש לעבור פרק זמן מסוים של שימוש בטכנולוגיה זו. עד אז, השיח הראשוני המתקיים אודות הטכנולוגיה הוא טעון אידיאולוגית ומשקף בעיקר פחדים ותקוות של הכותבים (Ogburn, 1922). בהמשך לכך, פישר ורייט טוענים כי כיצד השיחים אודות האינטרנט והשלכותיו הן באקדמיה והן בתרבות הפופולארית רוויים בטענות אוטופיות מחד ודיסאוטופיות מאידך. התפיסות האוטופיות כוללות התייחסות לאינטרנט כטכנולוגיה שעשויה לפתור בעיות חברתיות, בעיקר בהיבטים של העמקת הדמוקרטיה, הגברת ההון החברתי בקהילות, הגברת המעורבות האזרחית ואפשור מרחבים דיוניים וצורות חדשות של פעילות קולקטיבית. לעומת זאת התפיסות הדיסאוטופיות רואות באינטרנט כלי שיהרוס את החברה ובעיקר את השלד הדמוקרטי שלה, יוביל להתפוררות ולאובדן מרכזי הכובד של הממשל, החברה והקהילות (Fisher & Wright ,2001; see also Larsson & Svensson, 2014).
 

מספר קטן של מחקרים בדקו את המסגור של האינטרנט בתקשורת המיינסטרימית. מחקר שמבוסס על ניתוח תוכן לכתבות בנושא אינטרנט בקרב תשעה עיתונים מרכזיים בארה"ב בין 1988 ל-1995 מצא שבשנותיו הראשונות של האינטרנט התקשורת האמריקאית בחרה להתמקד בסכנות ממנו על פני מתן במה לפונציאל החיובי שבו. חמשת המושגים שזכו למספר האיזכורים הגבוה ביותר והם: virus, security, crime, attack and benefit. בשנת 1988 המסגורים העיקריים של האינטרנט היו בהקשרים של סכנה, כלי טכנולוגי המבשר רעות וכסופר היי ווי כאוטי. ככל שחלפו השנים הסכנות שבאינטרנט הפכו להיות יותר קונקרטיות, בעיקר בהקשר של גניבת מידע וזהויות. בשנת 1994 האינטרנט הופיע לראשונה בהקשר של התמכרות ומידת החברתיות של המשתמשים בו הוטלה בספק (Cornish, 2008).
 

לעומת זאת, מחקר שביצע ניתוחי תוכן כמותני לכל הכתבות שסיקרו את התקשורת המקוונת בשלושת העיתונים הגדולים בגרמניה בין השנים 1995-1998 מצא ממצאים הפוכים: 77% מהטענות היו בעלות מסגור חיובי של האינטרנט. המסגור הבולט (28.4%) היה קשור לאופטימיות כלכלית (האינטרנט יוביל לצמיחה כלכלית, יתרום לתחרותיות בינלאומית ויסייע לייצר מקומות עבודה חדשים). המסגור השני בשכיחותו היה אופורי (25.4%)- האינטרנט הוצג ככלי מהפכני בעל תועלות רבות לחברה תוך כדי התעלמות ממגרעותיו. המחקר מצא שטענות שעסקו ישירות בספקולציות בנוגע להשלכות העתידיות של האינטרנט גם הן ברוב המקרים נמצאו חיוביות מאוד ונקשרו להיבטים של שחרור והעצמת הפרט (67%). (Rössler, 2001).
 

במחקר שבדק בארה"ב (2008) טורי דעות, מדורי פרשנות ומכתבי למערכת שהכילו בכותרתם את המילה "אינטרנט" נמצא שארבע המטאפורות הכי נפוצות לתיאור לאינטרנט הן: מרחב פיזי, מהירות, ובעיקר גאולה לעומת הרס. מטאפורות רבות היו קשורות לטבע, ובעיקר לתופעות טבע הרסניות שעלולות לגרום אפילו למוות כגון הצפות וסערות. כמו כן, פעמים רבות יוחסו לאינטרנט תכונות אנושיות, רגשות ומעשים. ייחוסים אלו מסגרו את האינטרנט כאויב, ככלי שמפורר את החברה ומוביל לאנרכיה, וכמכשיר שמכיל כוונות ויכולות זדוניות- לתקוף, לפגוע ולאיים. לעומת זאת, הסוג הרביעי של המטאפורות שנמצאו ביחס לאינטרנט הציגו אותו כמושיע. ככלי מהפכני ומעצים שבכוחו להציל ולרפא את החברה מתחלואיה, כשומר ומגן וככלי שמאפשר לממש הזדמנויות חברתיות ופוליטיות חדשות בכך שהוא מעניק קול וכוח למדוכאים שבחברה (Johnston, 2009).
 

כפי שניתן ללמוד מהמחקרים שהוצגו, כבר מתחילת דרכו של האינטרנט ההמוני, הוא זוכה להתייחסות אמביוולנטית מצד התקשורת המרכזית. מצד אחד הוא מוצג באופן חיובי כמושיע ומועיל עד כדי אוטופיה, ומצד שני האינטרנט מוצג כאויב העם והחברה, שעשוי לזרוע חורבן והרס. מסגורים אלו חזרו והופיעו לאורך תקופות זמן שונות, במדינות שונות וכמובן בארגוני תקשורת שונים. יהיה מעניין לראות כיצד הפייסבוק- כפלטפורמה מקוונת ייחודית- מוסגר בתקשורת הכללית, ובעיקר בזמן של מחאות חברתיות, שהינה המוקד של המחקר הנוכחי.
 

ייצוגים של פייסבוק במחאות חברתיות

מקומו של פייסבוק בהתארגנות תנועות חברתיות מוזכר בספרות בהיבטים רבים, וניכר כי חלקו במחאות חברתיות בהיקף גדול שהתרחשו במקומות רבים בעולם בשנים האחרונות, ובמיוחד במדינות ערב ובמדינות אחדות באירופה ובארה"ב, היה רב (Juris, 2012; Hussain & Howard, 2013; Wolfsfeld, Segev & Sheafer, 2013; Benski et al., 2013; Bastos, Mercea & Charpentier, 2015). אולם כמעט ואין מחקרים העוסקים בייצוג פייסבוק בכלל, ובמחאה בפרט בתקשרות הכללית. בבואנו לבדוק מסגורים של פייסבוק בתקשורת חשוב קודם לכן להכיר מושג מפתח של סיקור רשתות חברתיות תקשורת- Internet Centrism, מושג שצומח מתוך גישת הדטרמניזם הטכנולוגי. מרכזיות האינטרנט יכולה לבוא לידי ביטוי בכך שהעיתונאים ידגישו את העוצמה שיש לכלים דיגיטאליים להשפיע על כמות המשתתפים במחאה הפוליטית ועל התוצאות שהיא תשיג. הסכנה הטמונה בסוג כזה של מסגור היא היווצרותה של תפיסת מציאות מעוותת בנוגע לכוחם הממשי של כלים דיגיטאליים לחולל שינוי פוליטי והפחתת החשיבות של גורמים נוספים (Freelon, Merritt & Jaymes, 2015).
מן המחקר היחיד אשר אותר שבדק את מסגור פייסבוק במחאות עולה תפיסה של internet centrism, מיקוד בצדדים החיוביים בלבד, ובהמשך לנאמר למעלה, המסגור היה הרבה יותר קרוב למטפורות של גאולה מאשר של הרס. כך, המחקר של Campbell and Hawk (2012) שבדק מסגורים של רשתות חברתיות בתקשורת המרכזית ניתח כיצד סוקרה המחאה במצריים בתחנת הטלוויזיה אל ג'אזירה בערבית. באופן כללי הסיקור החדשותי הציג את המדיה החברתית באור חיובי, השימושים המחאתיים בפייסבוק בפרט ובאינטרנט בכלל מעולם לא בוקרו או הוצגו כבעיתיים. הרשתות החברתיות הוצגו כגורם או כיוזם של המחאות- כמרחב לשיתוף חומרים טקסטואלים וויזואלים העוסקים בהתרחשויות האמיתיות במצריים, ומשמשות כ"דלק ויראלי" למחאה ובכך למעשה מאפשרות למחאה להשיג את מטרותיה. כלומר הפייסבוק והמדיה החברתית הוצגו כחלק בלתי נפרד מהמחאה ומתוצאותיה. הרשתות החברתיות הוצגו גם כמשאב להפצת מסרי המחאה, ככלי לקבלת אישור שמטרת המחאה מוצדקת ולהעצמת המשתמשים. אזכורים של אלימות היו בעיקר בהקשר של סטטוסים של המוחים בהם מתוארת האלימות שהם חווים כנגדם. חלק ניכר מהאזכורים המפורשים של פייסבוק היו בהקשר של התפקיד שממלאים הצעירים המצריים במחאה. הפייסבוק והרשתות החברתיות הוצגו כבני זוג, כחברים, וכבני אותה הארץ של המוחים הצעירים. יתרה מזאת, הפייסבוק הוצג ככלי שמבסס את החזון ואת האנרגיות של הצעירים, והם בתורם מעצבים את המחאה הן ברחובות והן ברשת.
 

עיתונות מקומית

ההחלטה להתמקד בעיתונות המקומית נובעת מכך שמדובר בעיתונים הפונים לאוכלוסיה מגוונת, ונותנים קול לאיזורים גאוגרפיים שבדר"כ לא זוכים לייצוג בכלי התקשורת המרכזיים. המקומונים מספקים פריסה של סיקורים מכל רחבי הארץ, ממקומות בהם חתכים סוציו-אקונומיים שונים, והרכבי אוכלוסיה מגוונים (Manosevitch & Lev-On, 2014). העיתונות המקומית משמשת כספק מידע לתושבים בהקשר המקומי בענייני פוליטיקה, כלכלה, חינוך, תרבות, תחבורה ותשתיות ועוד. נושאים אלה עשויים להיות מרכזיים בחיי היום-יום של הציבור המקומי, אך חסרי ערך חדשותי לעיתונות המרכזית עקב קהל היעד המצומצם המתעניין בהם. העיתונות המקומית עשויה למלא תפקיד חשוב בהעלאת סוגיות מקומיות לסדר היום המקומי ובעיצוב הדיון הציבורי והפוליטיקה המקומית (Manosevitch & Lev-On, 2014; Heider et al., 2005). לפיכך, מעניין לבדוק באמצעותם את אופני הייצוג והמסגור של הפייסבוק בזמן התרחשויות כלל ארציות דוגמת המחאה החברתית של 2011.
בישראל פורסמו בזמן ניתוח הנתונים למאמר 295 מקומונים שיוצאים לאור על בסיס שבועי, מתוכם 134 באזור תל אביב והמרכז, 78 באזור חיפה והצפון, 27 באזור ירושלים, ו-56 בדרום המדינה. המקומונים נקראים ע"י חלק נרחב מאוכלוסיית ישראל, לפי סקר מ-2012, 34.4% מהישראלים דיווחו כי הם קוראים את העיתון המקומי בקביעות. קריאת מקומונים רווחת בכל רוחב הקשת הסוציו–כלכלית ובכל אזורי הארץ, ובמיוחד בקרב האוכלוסייה המבוגרת. 50.9% מבני 65 ומעלה מדווחים על קריאת מקומונים בקביעות, לעומת 24.7% בלבד בקרב בני 24-18 (Manosevitch & Lev-On, 2014).
 

מתודולוגיה

המחקר בוחן את מסגור המדיה החברתית כלל ופייסבוק בפרט במחאות חברתיות, תוך התיחסות למחאת האוהלים בקיץ 2011 בישראל כמקרה בוחן.
במחקר נעשה שימוש במאגר הנתונים של חברת "יפעת" המתמחה בניתוח מדיה. ברשות חברת יפעת עומד מאגר דיגיטאלי של כל אמצעי התקשרות שיוצאים לאור במדינת ישראל. במחקר הנוכחי הוחלט לבדוק את המקומונים בשפה העברית. לצורך כך נדגמו כל העיתונים המקומונים שיצאו לאור בקיץ 2011 בשפה העברית.
 

כמו בכל מאגר כתבות דיגיטאלי החיפוש בוצע באמצעות מילות חיפוש. מילות החיפוש במחקר הנוכחי היו: מחאת הדיור, מחאת האוהלים, מחאה חברתית, דיור ציבורי, דיור בר השגה, צדק חברתי, צעדת המיליון, הפגנת המיליון, דפני ליף, איציק שמולי, סתיו שפיר ורוטשילד. טווח התאריכים החל מיומה הראשון של המחאה 14/07/2011 ועד יום שישי שקדם להפגנת המיליון ה-02/09/2011 שהיתה "אקורד הסיום" של המחאה.
 

בניית המדגם נעשתה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, נעשה ניפוי ידני של הכתבות שאינן רלוונטיות כלל וכלל למחאת האוהלים. ונשארו כתבות שעיקרן עסק במחאת האוהלים נכללו גם כתבות שמחאת האוהלים לא היה הנושא המרכזי בהן אך הן הכילו התייחסות קצרה אליה. הכוונה מאחורי החלטה זו היא לחקור את מכלול הייצוגים והמשמעויות הנלוות ולא רק התמקדות בכתבות ייעודיות, דבר שייחזק את תוקפו החיצוני של המחקר. במדגם הכללי נכללו 1,005 כתבות.
 

בשלב השני, מתוך כלל הכתבות הוצאו כל הכתבות שבהן הוזכרה פייסבוק- נמצאו 134 כתבות כאלו. בשלב שלישי, היה צריך לנפות מבין 134 הכתבות את הכתבות שאזכור המילה פייסבוק כלל לא עסק במחאת האוהלים. היו 22 כתבות שהוגדרו כלא רלוונטיות למחקר הנוכחי, למשל כתבה בה אזכור הפייסבוק היה רק בהקשר זה:

"… אנשים נוספים מגיעים. ביניהם [נ.ד.] העוסק בבניית דפי פייסבוק לעסקים…"

בשלב הרביעי נופו מהמדגם כתבות כפולות, כלומר כתבות זהות שהופיעו ביותר ממקומון אחד, היו 20 כתבות כאלו, מה שהותיר את המדגם עם 92 כתבות רלוונטיות ומקוריות. 49 כתבות פורסמו בשלושת השבועות הראשונים מתחילת המחאה (מ-14/07/2011 ועד סוף השבוע של ה-10/08/2011) ו- 43 כתבות פורסמו בשלושת השבועות האחרונים של המחאה (מ-10/08/2014 ועד ה-02/09/2011 כולל). מבחינת מרכז לעומת פריפריה- 16 כתבות פורסמו במקומוני הדרום, 25 כתבות פורסמו במקומוני הצפון, ו-51 במקומוני המרכז. הרוב המוחלט של יחידות הדגימה היו כתבות חדשותיות- 68, 15 טורים אישיים ו-9 אייטמים "אחרים" (רכילות, מוזיקה, מדור סאטירי וכו').
 

על מנת לנתח את הכתבות במדגם הסופי נעשה שימוש בניתוח תוכן איכותני. לאחר קריאה פתוחה של כל הטקסטים ורישום רשמים ראשוניים בנוגע למשמעויות העולות בכל כתבה בנוגע לפייסבוק ככלי פוליטי, נערך סינון ראשוני של המשמעויות והמסרים שעולים מהטקסטים. משלב זה הוחלט להתמקד רק ברעיונות שהופיעו שוב ושוב, והם הורכבו מחדש לתמות ותתי-תמות בעלות מכנה רעיוני משותף.
 

ממצאים


בפרק זה יוצגו ממצאי המחקר האיכותני שנערך בקרב 92 הכתבות שבהן הייתה התייחסויות מפורשות לפייסבוק בהקשר ציבורי-מחאתי. הממצאים יוצגו באמצעות שלוש תמות שיחולקו לתתי תמות, המציגות היבטים שונים של מסגורי פייסבוק בקורפוס המחקרי.


 

תמה ראשונה: "הטוב"- יתרונות הפייסבוק ככלי פוליטי

תמה זו מציגה את יתרונות הפייסבוק ככלי פוליטי ומעידה לא רק על תפיסות חיוביות מצד העיתונאים והמרואיינים, אלא גם על ניסיון מעשי טוב עם פלטפורמה זו. ב-70 כתבות (76%) מתוך כלל המדגם הופיעה לפחות תמה חיובית אחת שמפורטת בהמשך הפרק.
1. הפייסבוק כחלק מרכזי מהמחאה עצמה- תמה זו הופיעה ב-34 כתבות והיתה השנייה בשכיחותה. תמה זו מעידה על עוצמת ההשתרשות של הפייסבוק ככלי פוליטי. בולטת דווקא הבנאליות שבה מוצג הפייסבוק ככלי מרכזי במחאה. השימוש בכלי הזה הפך להיות מובן מאליו עד כדי שפעמים רבות הזכירו אותו באותה נשימה עם השלטים והאוהלים.
 

"חניכי תנועת הנוער העובד והלומד לוקחים חלק נכבד בפעולות המחאה בטבריה. מלבד השותפות באוהל המחאה, הם הקימו קבוצה בפייסבוק וארגנו ביום שלישי הפגנה במרכז העיר…"
 

הוכחה נוספת לכך שדף הפייסבוק של המאהל נתפס כחלק בלתי נפרד מהמאהל עצמו מגיעה דווקא מצד מתנגדי המחאה. מהדוגמא המצורפת עולה שהמתנגדים לא הסתפקו בפגיעה וחבלה במאהל הפיזי, אלא גם השחיתו את דף הפייסבוק של המאהל:
"בסוף השבוע האחרון (ימי שישי ושבת) מאהל האוהלים הושחת פעמיים בצורה מכוונת… נורות נופצו, נחתכו כבלי החשמל ונגנב ציוד. בנוסף… הושחת דף המחאה בפייסבוק"/
 

לעיתים נדמה שחשיבות של דף הפייסבוק של המחאה המקומית עולה על חשיבותו של המאהל הפיזי בשטח, כפי שהגדיל לתאר העיתונאי בכתבה הבאה, שסבר שגם אם המחאה נראית ברחובות הרי שמטה המאבק ממוקם בסייבר ולא בשטח:
"גם אם הדבר האמיתי כבר כאן, העם נרתם ואלפים שוטפים את הרחובות, מטה המאבק עדיין ממוקם אי שם בסייבר ספייס, במרחק של לייק מעמוד הפייסבוק שלכם"/
 

2. הפייסבוק ככלי גיוס- תמה זו הופיעה ב-55 כתבות, והיא הנפוצה ביותר במחקר הנוכחי. תמה זו מעידה על כך שהפייסבוק נתפס בראש ובראשונה ככלי גיוס למגוון רחב של פעולות מחאה- הגעה פיזית למאהל, השתתפות בהפגנות, ולקיחת חלק בפעילויות השונות שהמוחים מארגנים (ערבי דיון, הקרנת סרטים, מעגלי שיחה, ועוד). אופני הגיוס היו מגוונים וכללו כתיבת סטטוס, הודעות אישיות בפייסבוק, פתיחת אירוע, הקמת עמוד או קבוצה והם נעשו לאורך כל שלבי המחאה- משלב טרום המחאה המקומית, ועד אקורד הסיום של המחאה הארצית.
"… במוצאי שבת 03.09.2011 בשעה 21:00 תתקיים עצרת מחאה במאהל המחאה ותכלול צעדה לשכונות העיר. שם כולנו בקול גדול נאמר כי בית שמש שייכת לכולם. ניתן להתעדכן על כל פעולות המחאה בעיר בדף הפייסבוק ' מחאת הדיור בבית שמש'…"
"… במאהל בראש פינה… מתקיימים כל ערב דיונים פתוחים במגוון נושאים רלוונטים, וכן הרצאות והופעות. פרטים ניתן לקבל בדף הפייסבוק של המאהל ב-' מחאת האוהלים ראש פינה'…"
בכתבה מאת אחד מיוזמי מחאת האוהלים הוא תיאר את התפקיד שהוקצה לו: "קצין מבצעים של פייסבוק". בחירה בביטוי זה מעידה על החשיבות שמנהיגי המחאה העניקו לפייסבוק כזירת פעילות הכרחית לצרכי גיוס והנעה לפעולה.
"… ומכיוון שאני הייתי חייל אמיץ וגיבור ועשוי ללא חת, קיבלתי את התפקיד הקרבי ביותר במאבק- קמב"צ פייסבוק. בתור שכזה, תפקידי בעצם היה לעשות את ההיפך- לשלוף את האנשים מהמזגן ומהמחשב ולהביא אותם, בשר ודם, לכיכר. הצלחתי לא הייתה אמורה להימדד בלייקים, אלא בצ'פחות…"
 

הפייסבוק מתואר ככלי חשוב במוביליזציה החברתית, תודות ליכולת לאתר ולחבור באמצעותו במהירות לשותפי דעה ובעלי ברית למאבק. תכונה זו מסייעת הלכה למעשה לגבש אותם מאינדיבידואלים במצוקה לכדי קבוצת מחאה בעלת נוכחות. בהקשר זה יש לציין את החשיבות הפיסיכולוגית הגדולה שיש לחיבור זה בין המוחים- אנשים מרגישים שהם "לא לבד", ושלמצוקה שהם חווים שותפים רבים נוספים. כלומר, יש בכוחו של חיבור זה לעודד לא רק התקשרות בין אנשים, אלא לעורר תודעה פוליטית משותפת:
"[י.א.] הגיע למאהל אף על פי שלא הכיר איש מהסטודנטים בו. כבר שבועיים שהוא שם. 'אני עובד בשתי עבודות כדי להחזיק את הדירה שלי ואת הלימודים', הוא מפרט את מניעיו. 'זה קשה, אני חי המינוס ונמאס לי… אני פותח פייסבוק ומגלה שאני לא היחיד, אז באתי…"
"[א.פ.]: 'המרירות והקושי היו קיימים תמיד, אך מה שהצטרף השנה היה הפייסבוק. פתאום כולם מגלים שיש להם בעיה דומה ושלא רק הם מתנהלים בהלוואות ומינוסים בלתי נגמרים."
 

3. הפייסבוק ככלי לארגון לוגיסטי של המחאה- תמה זו הופיעה ב-24 כתבות והיא מעידה על אופי השימוש בפייסבוק ככלי לוגיסטי שנעזרים בו בכדי להוציא לפועל פעולות מחאתיות, כגון רישום להסעות להפגנות בעיר אחרת:
"במוצאי שבת הקרובה ייצאו מספר אוטובוסים מאשדוד לתל אביב והרישום מתבצע בפייסבוק ובמתחם המאהל…"
 

היבט חשוב שהופיע בכתבות רבות הוא המימד הגיאוגרפי-לוקאלי של השימוש בפייסבוק, שכן בכתבות רבות הודגש שהמחאה מתרחשת "קרוב לבית" בזכות הפייסבוק. כלומר הפייסבוק מקל על ארגון מחאה "בחצר האחורית". פעמים רבות ניתן היה לזהות בכתבות את הסכימה הבאה: העיתונאי בחר לראיין את היזם או היזמים של מחאת האוהלים המקומית בעיר. במסגרת הראיון הוא נשאל מדוע הוא החליט להקים מאהל מחאה בעיר וכיצד הוא עשה את הצעד הראשון. ברוב המקרים התשובות היו זהות וכללו הבנה שאפשר למחות קרוב לבית שכן המחאה רלוונטית גם לעיר הספציפית, והפייסבוק היה הכלי הלוגיסטי שבו נעשה שימוש:
"החלטתי ללכת להפגנה שהייתה במוצא שבת בתל אביב יחד עם אישתי והילד. ואז ממש לפני שיצאתי, חשבתי, למה לנסוע עד לשם אם אפשר למחות גם כאן. המצוקה פה הרבה יותר קשה… באותו יום פתחתי קבוצה בפייסבוק תחת הכותרת 'גם בלוד צריך אוהלים'. אחרי 24 שעות הצטרפו אליה 1,000 איש רק מלוד…"
 

"ביום שבת רציתי לנסוע לירושלים להפגין. הייתי צריכה לנסוע למודיעין ומשם לקחת אוטובוס לירושלים, ולהיסחב עם שלושת הילדים. אז אמרתי לעצמי, למה שאסע כל כך רחוק, אני אמחה ליד הבית שלי, לכן אירגנתי אירוע בפייסבוק, שלחתי כמה מיילים וקצת מסרונים וכך כולם ידעו והגיעו…"
הפייסבוק מוסגר לא רק בהיבטים מרחביים אלא גם בהיבטים של זמן. היבט חשוב שהופיע במספר כתבות הוא המהירות העצומה שבה דברים מתרחשים בעידן הפייסבוק. ראשית, הפייסבוק מאפשר לארגן אירועים בקצב מהיר, ותהליכים שבעבר נמשכו זמן רב מתבצעים כיום
"מהיום למחר":
"ש. החליטה שלא הגיוני כי תושבי הבקעה יסעו לתל אביב להפגין, ותוך פחות מ-24 שעות הופץ המידע דרך הפייסבוק של מנהלת נשים בקעת אונו…"
 

"מחאת האוהלים סוגרת שבוע שביעי, ונראה כאילו הייתה פה מאז ומעולם. אולי בגלל שזו המהפכה העוצמתית והמהפכנית ביותר בתולדות ישראל, ואולי בגלל שבעידן פייסבוק וטוויטר הזמנים מתקצרים. לתנועת הפנתרים השחורים לקח כמה שנים ומלחמה הרסנית בדרך בכדי לבוא לידי ביטוי פוליטי במהפך ההיסטורי של 1977, ולתנועת J14 יש לקוות ולהאמין שזה ייקח פחות…" 

שנית, מחאה בעידן הפייסבוק דורשת עדכונים מיידים תמידיים לצורך העברת אינפורמציה בין הפעילים והנעה לפעולה. הפייסבוק מאפשר העברת מידע ועדכונים בכל זמן ומכל מקום, בקלות ובמהירות חסרות תקדים.
"[ארגון ארועי מחאה] הרבה יותר קל בעידן הפייסבוק. ברגע שיצאת בקמפיין 'בום', כבר מצטרפים אליך 100 איש. בעידן הדיגיטאלי האינפורמציה טסה במהירות"
 

4. הפייסבוק ככלי לשמירה על קשר בין המוחים- תמה זו מופיעה ב-21 כתבות ומעידה על כך שפייסבוק הוא ערוץ תקשורת מרכזי שמשרת את כלל ציבור המוחים בכדי להעביר מידע ומסרים ביניהם. בניגוד לפונקציית הגיוס המתייחסת לקהלים פוטנציאלים, תמה זו מתיחסת לשמירה על קשר ושימור פעילים שכבר השתתפו באופן פעיל בפעולות המחאה השונות.
 

"…פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות הן המדיום להעברת המסרים, ו'קבוצות לובי' אינטרנטיות גדולות המאורגנות סביב דרישות ספציפיות, הן המוציאות לפועל. לכן בתום פרק ההפגנות, האקשן הקולקטיבי יעבור לפייסבוק, טוויטר ושאר רשתות חברתיות. אלו המכשירים המכריעים שבהם האזרחים ישתמשו לגיבוש כוחם המשותף מול מדינה מסואבת."
 

5. הפייסבוק כמרחב דיוני- תמה זו מופיעה ב-17 כתבות, ומתייחסת להיבטים הדיוניים שפלטפורמת הפייסבוק מציעה. מהכתבות שנבדקו עולה שמשתתפים רבים תרמו לשיחות אודות המחאה, החל מרשימת היעדים שצריכה להיות למחאה, דרך פריסת המשנה הכלכלית-חברתית וכלה באמצעים להשגת מטרות המאבק. 

"בתודעה מהפכנית כבר הצטיידנו. אם על הנייר, אם בעל פה ואם על גבי קירות פייסבוק- כולנו כבר גיבשנו מניפסט משלנו, ניסחנו רשימת יעדים ושטחנו את משנתנו באשר למטרות המאבק ואיך בדיוק צריך לפעול כדי להשיגן…"
"רבבות אנשים טובים…כ-ו-ל-ם כותבים ומתכתבים בפייסבוק ורווים נחת מעצם ההתגייסות ותחושת הכוח של סתם אזרחים. כשהם מתחרים זה בזה 'בהצעות ייעול' ופתרונות…"
הרשת החברתית זוהתה כמרחב פתוח ודמוקרטי לדיונים, שבמסגרתו ניתן להשמיע מגוון עצום של דעות ולתת ביטוי לרחשי הלב האותנטיים.
"הרשתות החברתיות, המהוות כיום את ה'הייד פארק' ממנו צומחת המחאה"
 

בהקשר זה, ב-9 כתבות הפייסבוק הוצג גם כמרחב שיתופי להפצת תכנים וגיוס ליוזמות אלטרנטיביות מקוריות בין המוחים.
"… 'יש פה קראייטיב מטורף של אנשים' מספר ברק סגל מהמארגנים, 'הכל מורכב מיוזמות פרטיות. [למשל], אנשים בנו בית מקירות גבס דרך יוזמה שהופצה בפייסבוק ובטוויטר…"
"…לקראת מחאת המיליון, השיקה אושית ראשון איטל בציר אלשיך דף פייסבוק עם הזמנה להורים להעלות תמונות שצילמו ילדיהם מזווית הראייה שלהם את המחאה…"
 

6. הפייסבוק ככלי משפיע שתורם להצלחת המחאה – תמה זו הופיעה ב-23 כתבות. תמה זו מעידה על כך שהכתבים והעורכים בחרו לקשר במידה מסוימת בין הצלחת המחאה ובין השימוש בפייסבוק. במילים אחרות אנשי התקשורת העניקו בולטות לסיפורי ההצלחה שצמחו ממרחב הפייסבוק, או שנעזרו בו באופן משמעותי, ובכך תרמו למיצובו ככלי יעיל לשימוש בזמן מאבק חברתי.
"… קבוצת נערים שישבה בבית קפה ושוחחה על המצב החלה לארגן קבוצת הזדהות בפייסבוק ותוך זמן קצר הגיעה ל-1,400 חברים…"
לעיתים רחוקות ההצלחה נזקפה באופן מפורש וחד משמעי לשימוש בכלי הפייסבוק ולאפשרויות שהוא העמיד בפני המארגנים- יצירת לחץ על פוליטיקאים שהובילו מהלך של שינוי:
"… לאחר שפתחתי את הדף בפייסבוק והתרעמתי על המצב הנורא, הגלגלים החלו לנוע לטובת הזוגות הצעירים, לפחות ברמת הצהרת הכוונות… האמת היא שמאוד הציקה לי העובדה שעד שלא התרעמנו ופתחנו קבוצה כל כך גדולה ראש העיר לא חשב עלינו"
 

7. הפייסבוק כמקור לציטוטים- תמה זו מופיעה ב-9 כתבות והיא ממחישה שעיתונאים תופסים את הפייסבוק כמקור לחומרים. מספר פעמים העיתונאים בחרו לצטט באופן ישיר את הדברים שהופיעו בפייסבוק (אירוע/ דף/ קבוצה)- בנוסף או כתחליף לציטוט ישיר של מוחה/ מנהיג המאהל.
 

"בדף הפייסבוק של המארגנים נכתב: 'הגיע הזמן לקום מהכורסא ולצאת מהבית למען עתידנו ועתיד ילדינו… הדיור בנהריה ובסביבה עלה בשנה האחרונה ב-20%. המעוניין לרכוש דירה נתקל בקשיים תקציביים רבים, ואלה הפונים לשכר דירה מוצאים את עצמם מול היצע נמוך של דירות ומחירים בשמיים".
"בעמוד הפייסבוק של הקבוצה האילתית מופיעה קריאה לכל תושבי אילת להצטרף אל המאבק ולפעול לשינוי המצב הקיים"
 

תמה שנייה: "הרע"- חסרונות הפייסבוק ככלי פוליטי

לצד היתרונות שמגלם הפייסבוק עבור המחאה החברתית, שתוארו לעיתים קרובות ובהרחבה, בניתוח עלתה תמה נוספת, ושכיחה פחות, המתמקדת בצדדים הפחות זוהרים של הפייסבוק. תמה זו כוללת לא רק התייחסות לחסרונות הפייסבוק ככלי בארגז הכלים של המוחים, אלא בעיקר התבטאויות אישיות שליליות כלפי הפייסבוק ככלי פוליטי בפרט, ואפילו כנגד דור שלם של המשתמשים בו, אשר נכללו בעיקר בטורים אישיים.
ב-11 כתבות מוצגת תפיסה שלפיה הפייסבוק אינו מרחב ציבורי לגיטימי למחאות, לפחות לא למחאות חברתיות "אמיתיות". בכתבות אלו הפייסבוק נתפס כמרחב לעצלנים, למפונקים, או לכאלה שמחפשים אקטיביזם נוח, כייפי וקל ישר מהכורסא. הכותבים מתייחסים לפייסבוק ככלי מחאה נחות לעומת כלי המחאה המסורתיים.
 

"בשעה שלמצריים יש את כיכר תחריר ולסורים יש את חמה, לנו יש לייק לקוטג' ושירה בציבור בשדרות רוטשילד. מחאה משמעה לקיחת סיכון. כל עוד המפגינים האלו לא ייצאו מהאוהל ומהפייסבוק וייקחו סיכון, הסדר הישן יישמר".
"מחאה זה לא קומזיץ בתל אביב עם כמה גיטרות וכמה לחיצות 'לייק' בפייסבוק."
עם זאת, מספר משמעותי של מופעים של התמה הזו היו בהקשר של ציפיות שהופרכו- של כותבים שהחזיקו בדעות שליליות על הפייסבוק ו"דור הפייסבוק", והמציאות טפחה על פניהם. גם אם הכותבים האמינו שהפייסבוק מנוגד לאקטיביזם "אמיתי", הרי שבפועל השימוש בפייסבוק הוציא מאות אלפי אנשים לרחובות.
"[חשבנו ש]המקסימום שאנשים עושים הוא ללחוץ like בפייסבוק. וכאן, כפי שאנו נוכחים, טעינו בגדול… ליבת הציבור המפגין היא בדיוק מי שהיו בעיניו סמל האדישות והאסקפיזם: אנשי החלום היאפי… אותם אנשים קמו מרבצם מול הטלוויזיה וצג המחשב ומובילים מאבק חברתי חסר תקדים, מאבק למען צדק חברתי".
 

"לפני שנה אמרו שהפייסבוק יהרוס את הקשר בין אנשים, ותראה איך כל הדברים האלה פשוט הופרכו. פתאום אנשים חזרו להיפגש בכיכר העיר, הרבה בזכות הרשתות החברתיות. זה קרה בעולם הערבי וזה קורה גם אצלנו".
"… אתה מסתכל על המאהל בשכונת נורדאו והלב מתרחב. העיניים הבורקות, הדיונים המיליטנטיים, הלהט המהפכני- חשבתי שבעידן הפייסבוק כבר לא מייצרים כאלו. אבל הם שם, בקצה השכונה הענייה בדרום נתניה, והם לא מתכוונים לוותר…."
פרדוקס נוסף שבא לידי ביטוי בדברי חלק ממנהיגי המחאה ותומכיהם הוא שלמרות שהפייסבוק היה כלי גיוס ראשון במעלה, עדיין הצלחה בפייסבוק נתפסה כמשנית ונחותה לעומת הצלחה בשטח. לתפיסה זו, המדד האמיתי להצלחת המחאה איננו מספר הלייקים, אלא מספר האנשים שלקחו חלק אקטיבי בפעולות המחאה השונות בשטח.
 

"… אפשר כבר להודיע על הצלחה. לא ברור איך ואם יפרקו את המאהל, אבל ברור שמדובר בהצלחה. הישראלי הממוצע יצא מהפייסבוק, עבר לרחוב וראש הממשלה מזיע…"
 

הדוגמאות לעיל רק מדגימות את התפיסה הרווחת שהנגידה בין הפייסבוק ובין הרחוב. המחשב והפייסבוק תוארו כשטח "ממוזג", סטרילי, שמנותק מההווייה הפוליטית אשר ניתן ללמוד עליה ולשנות אותה בכיכר העיר "החמה והמיוזעת". נגזר מתפיסה זו כי גם בנוגע למדידת השפעותיה ומידת הצלחתה של המחאה, הפייסבוק עדיין נתפסת כנחותה ביחס לרחוב, שכן ההצלחה הפוליטית של המחאה נמדדת ברחוב ולא בפייסבוק. באחד מהמקומונים ניתן היה למצוא דוגמא לניסיונות מצד המוחים עצמם לקרוא תיגר על הדיכוטומיה שתוארה לעיל. מדובר בשלט שצולם והופיע כתמונה גדולה שליוותה את הכתבה ותוכנו אף צוטט בכתבה:
"… אחרים נשאו שלטים: 'לא רק לייק בפייסבוק- אנשים אמיתיים'".
ראוי להתעמק בשלט זה מכיוון שהוא מתנגד לדיכוטומיה שרווחה בתקשורת הישראלית בין השטח, שבו לפי תפיסה זו מתקיימת המחאה, ובין המרחב הפייסבוקאי ששם רק עושים לייק. השלט שצולם בהפגנה ממשית ברחוב למעשה קושר בין שני העולמות ומראה שדבר מוביל לדבר ואין נתק ביניהם. מעבר לכך, השלט מנסה לשבור את התפיסה לפיה הפייסבוק הוא מרחב שבו אין אנשים אמיתיים אלא רק לייקים, והלייקים הינם חזות הכל. כותבי השלט בחרו להעביר מסר שהמחאה הזו אמיתית וממשית ושלא ינסו לבטלה בגלל שהיא התחילה בפייסבוק.
 

פרט לתפיסה הביקורתית לפיה הפייסבוק אינו מרחב ציבורי לגיטימי למחאות, ניתן לציין עוד שלושה חסרונות שהוזכרו במספר קטן של כתבות:
1. הצד השני של המהירות בעידן הפייסבוק, הוא שמחאות מתארגנות בצורה רשלנית וחובבנית ברגע האחרון, ללא תכנון מעמיק:
"את צעדת המחאה ביום ראשון האחרון, החלו באיחור קל, לאחר שרק בשעה 14:00 בצהריים הצליחו הפעילים להשיג אישור משטרתי- פועל יוצא של התארגנות מאוחרת… ככה זה, כנראה, בעידן של מחאת הפייסבוק- הכל נעשה מעכשיו לעכשיו".
"ביום חמישי שעבר… צעדו ברחבת היכל התרבות בעיר כ-200 תושבים במסגרת צעדת עגלות מאולתרת שנוסדה בחטף באמצעות הפייסבוק…"

2. הפתיחות העצומה של הפייסבוק מאפשרת ביזוריות גדולה וריבוי הקולות עלולים לפגוע במחאה ולגרום לפיצול כוחות:
"ריבוי התלונות, העצות והיועצים, אתרי האינטרנט ודפי הפייסבוק, וכן עשרות הקריאות הבלתי מתואמות ל'חרם' על תאגיד כזה או אחר, או 'מחאה' בתאריך זה או אחר, יוצר בלבול לא קטן. למי להקשיב? אלף קולות שונים קוראים למיליון אזרחים לפעול במאה כיוונים שונים. יש כאן אנדרלמוסיה שעלולה לבזבז את האנרגיה הקולקטיבית ולפרק את הכוח המשותף לגרגרי חול, במקום לגבש אותו לסלע מוצק…"
 

3. נושא הפערים הדיגיטליים עלה במספר מצומצם של כתבות. בדוגמא הראשונה מובע אזכור לכך שגם בישראל 2011 ישנן קבוצות שלמות באוכלוסיה שממדרות את עצמן מרצון מהפייסבוק ומהאינטרנט בכלל, ואילו בדוגמא השנייה מובע הצורך הלוגיסטי לפרסם באמצעים נוספים את פעולות המחאה לנוכח העדרותן של שכבות אוכלוסיה מהאינטרנט.
"[י.]: 'בדצבמר 2010 פתחתי עצומה באינטרנט, והרבה מאוד הורים מכל הארץ חתמו עליה ותמכו בה. אני ירושלמית, והתחלתי את זה גם למען כל האימהות הירושלמיות הדתיות והחרדיות. הן לא נמצאות בפייסבוק ובאינטרנט…"
"יש כאלה שלא מתחזקים פייסבוק, כך שלא כולם ידעו כי נקודת המפגש היא ברחבת העירייה. למשימת ההכוונה של המפגינים הפוטנציאליים יצא [מ.א] בעלה של מארגנת הצעדה. מצויד במכסה של סיר וכף הוא ניסה למשוך עוד ועוד אנשים למאבק"
 

תמה שלישית: "הגלובלי"- הפייסבוק ככלי פוליטי באביב הערבי

תפקיד הפייסבוק ב"אביב הערבי" הועלה ב-7 כתבות, לעיתים כאזכור קצרצר ושטחי, ולעיתים רחב ומעמיק. בכתבות אלו הועלו מספר הקשרים שמעניין מאוד לדון בהם: ראשית, הפייסבוק הוצג ככלי מערבי שהצליח לחדור לחברות הערביות.
"הרקע והאווירה בארץ ובעולם שקדמו למחאה היו ההמונים שהצליחו להפיל שני משטרים רודניים… באמצעות הפייסבוק המערבי שחדר לעם הערבי… פתאום גילו ההמונים כי ללחוץ על מקלדת יעיל יותר מללחוץ על ההדק…"
 

הפייסבוק גם בהקשר הערבי הוצג ככלי פוליטי יעיל בעל הצלחות מוכחות. כמו כן, הפייסבוק נתפס כאנטיתזה של מחאות אלימות- המקלדת לעומת הדק האקדח. כפי שסייע הפייסבוק למחאות בעולם הערבי להשיג תוצאות פוליטיות כך הוא גם מסייע למחאה בישראל. תמה זו מתקשרת להגברת תחושת המסוגלות הפוליטית, והיא ממחישה מדוע מרבית האזכורים של תפקיד הפייסבוק בעולם הערבי היו סמוכים מאוד למסרים שהביעו תקווה ואמונה של המוחים בעצמם ובדרכם.
"…[המחאות] שהתארגנו בשבועות האחרונים באמצעות הרשתות החברתיות, מהוות כיום את ה'הייד פארק' ממנו צומחת המחאה. השילוב של הצלחת המחאה במצריים ומדינות נוספות, עם תחושת המשבר של מעמד הביניים וימי חופשת הקיץ, הוא ללא ספק הבסיס למסה הקריטית שיצרה… המחאה הגדולה שאותה אנו רואים היום…"
 

"תובנה אחת אודות השינוי באופי המאבק, הייתה המקום המרכזי של טכנולוגיות האינטרנט ובראשן הרשתות החברתיות- הפייסבוק, הטוויטר וכו'… אנו נוכחים היום, הן בנעשה במדינות ערב ובוודאי במחאה החברתית בישראל, עד כמה מקומה של הטכנולוגיה הזאת מרכזי בהנעת מהלכים בימינו, ועד כמה אי אפשר להצליח בלעדיה…."
 

"מחאת האוהלים לא עוצרת בשדרות רוטשילד בתל אביב. צעירי העיר בקה אל ערביה התארגנו השבוע למחאה נגד מחירי הדיור על ידי הקמת ארגון הצעירים בשם 'שבאב בקה'. הם קיבלו את ההשראה מההפגנות שנערכו בכיכר תחריר במצרים. קבוצת נערים שישבה בבית קפה ושוחחה על המצב החלה לארגן קבוצת הזדהות בפייסבוק ותוך זמן קצר הגיעה ל-1,400 חברים. לא סתם כשהם מגיעים עכשיו למאהל, הצעירים זוכים גם לכינוי 'חמולת הפייסבוק'. מה שטוב למצריים, תוניסיה ולוב- טוב גם לצעירי בקה אל ערביה".
בדוגמא האחרונה ניתן לראות כיצד נעשה קישור בין המקום המזוהה ביותר עם מחאת האוהלים הישראלית (תל אביב), והמקום המזוהה ביותר עם המהפכה במצריים (כיכר תחריר). שני המקומות הפכו לסמלים למחאות שפרצו מתוך הפייסבוק החוצה אל הזירה הפוליטית, ואזכורם מלווה במסרי תקווה וההעצמה לגבי יכולת המוחים להביא לשינוי במקומות נוספים.
 

דיון ומסקנות

כבר מתחילת דרכו של האינטרנט המסחרי וההמוני, אנו עדים לאופני מסגור מנוגדים וסותרים בעיתונות המרכזית. מצד אחד הוצג האינטרנט באופן חיובי ולעתים כמעט אוטופי כמושיע ומועיל, ומצד שני האינטרנט הוצג כאויב העם והחברה, שימיט על משתמשיו חורבן והרס. מסגורים אלו חצו ארגוני תקשורת שונים, תקופות זמן ומדינות(Fisher & Wright ,2001; Cornish, 2008; Rössler,2001; Johnston, 2009).
 

גם כעבור יותר משני עשורים, אותן שאלות לגבי טיבה של הטכנולגיה והשפעותיה על הפרט והחברה שבות ועולות בהקשר של הרשתות החברתיות. בדומה לאינטרנט, גם הפייסבוק כפלטפורמה מרכזית במרחב המקוון, זוכה למסגורים מנוגדים בתקשורת המרכזית, אך עם נטייה רבה יותר לכיוון החיובי, במיוחד כאשר ההקשר לסיקור הוא מחאה עממית המונית. נראה כי האביב הערבי ו"כיבוש" וול סטריט לצד "מחאות פייסבוק" נוספות שהתרחשו ב-2011 הביאו למפנה בתפיסה הציבורית של הפייסבוק למרחב פוליטי בעל עוצמה רבה. בדומה מאוד לממצאיו של המחקר הנוכחי, גם ב"אביב הערבי" ניכר כי האינטרנט נתפס כחלק בלתי נפרד מהמחאה עצמה ואפילו הוצג כיוזם שלה. הודגשו שוב ושוב הפונקציות הלוגיסטיות לצד הפונקציות התקשורתיות של הרשתות החברתיות Campbell and Hawk, 2012)).
 

המחקר הנוכחי בחר לנתח את מסגרות המשמעות שניתנו לפייסבוק על רקע מחאת האוהלים (קיץ 2011) בעיתונים המקומיים בישראל. ניתוח תוכן מסוג זה מסוגל לחשוף רבדים עמוקים בטקסטים שבכוחם להשפיע על עיצוב עמדות הציבור ביחס לפייסבוק, ומתוקף כך גם להשפיע על סוג השימושים שייעשו בכלי זה. בדומה למחקרים קודמים שבחנו את אופני ייצוג האינטרנט והפייסבוק בעיתונות המרכזית, גם המחקר הנוכחי מצא ייצוג חיובי לצד ייצוג שלילי בהיקף נמוך משמעותית.
 

בדומה למחקר קודם שניתחו את אופני הסיקור של הפייסבוק במהלך האביב הערבי (Campbell and Hawk, 2012), גם במקרה הישראלי הפייסבוק מוסגר כחלק מרכזי ואינטגרלי מהמחאה עצמה. עיתונאים הדגישו את הפונקציות השונות שהשימוש בפייסבוק ממלא בצורה יעילה לאורך השלבים השונים של תכנון המחאה והוצאתה לפועל. הפייסבוק מוסגר בראש ובראשונה ככלי גיוס. תמה זו, שזכתה לבולטות הגבוהה ביותר במדגם הנוכחי, מדגישה עד כמה הפייסבוק ממלא תפקיד חיוני ומרכזי בהנעה של תומכים לכדי עשייה פוליטית. יתרה מזאת, הממצאים מצביעים על כך שהפייסבוק נתפס ומוסגר ככלי אפקטיבי לארגון לוגיסטי של המחאה (רישום להסעות, סגירת פרטי אירוע מחאתי ועוד), תוך זמן קצר ובמרחבים גאוגרפיים רבים שקודם לכן קשה היה לארגן בהם ארועי מחאה. הפייסבוק גם תואר ככלי לשמירת קשר בין המוחים (הפצת הודעות בגין אירועים עתידיים, החלטות שהתקבלו, מצטרפים חדשים ועוד), וכן כמרחב דיוני שבו אנשים רבים מביעים את דעתם, מחליפים רעיונות בנוגע לדרך הפעולה הרצויה ומשתפים בחוויות ובתמונות. כתוצאה מכל אלה הפייסבוק הוצג ככלי בעל השפעות חיוביות על המאבק. בזווית העיתונאית ניתן ללמוד שהפייסבוק הפך להיות מקור מהימן לציטוטים בעיניי העיתונאים, ופעמים רבות עיתונאים בחרו להביא לדפוס ציטוטים כלשונם שנידלו מהפייסבוק.
 

ניתן לראות בכתבות את התפקיד החשוב שהמארגנים מייחסים לפייסבוק כשאחד הכותבים מגדיר את תפקידו כ"קצין מבצעים של פייסבוק". דף הפייסבוק נתפס כהמשך ישיר של המחאה הפיזית עצמה. התקשורת המקומית מצידה, מבליטה סיפורי מחאה שניתן לייחס את הצלחתם לפייסבוק ולעיתים רחוקות אף זוקפת מפורשות את ההצלחה של האירוע לפייסבוק.
 

יחד עם זאת, לצד המסגור החיובי שללא ספק זכה לדומיננטיות במהלך המחאה, ניתן היה לזהות גם מסרים שליליים המציגים את הפייסבוק באור לא מחמיא. עיקר ההתייחסויות השליליות מסגרו את הפייסבוק כמרחב לא לגיטימי לניהול מחאות ציבוריות. הפייסבוק נתפס בעינייהם של אותם כותבים כמרחב המיועד למפונקים ועצלנים. הנימה העוקצנית והמזלזלת מצד מיעוט מהכותבים לוותה בדיכוטומיה שהנגידה בין הפייסבוק ובין הרחוב. בעוד כיכר העיר היא המרחב הציבורי הלגיטימי להתעסק בעינייני הציבור ולנקוט עמדה פוליטית ביקורתית, הרי שהפייסבוק נתפס ותואר כשטח המנותק מהוויה זו. הפייסבוק תואר כשטח סטרילי שהפעילים בו יושבים בבית מול המחשב, במזגן עם כוס שתייה ואפס סיכונים. גם "דור הפייסבוק" כולו ספג ביקורת- הוא מוסגר באותן כתבות כדור של אנשים ציניים, עצלנים, מבודדים ונהנתנים. פעולת ה"לייק" בפייסבוק הפכה לפעולה מושמצת שהונגדה לאקטיביזם "ממשי" כמו יציאה להפגנות, לינה במאהל והשתתפות במעגלי דיונים.
 

יתרה מזאת, חלק מהכותבים הציגו את הפייסבוק ככלי מחאה "נחות" לעומת כלי המחאה המסורתיים. תפיסה זו גובתה פעמים רבות על ידי הטענה, שהועלתה פעמים רבות על ידי מובילי המחאה עצמם, שהמדד להצלחת המחאה איננו מספר הלייקים אלא מספר המשתתפים שהשתתפו באירועי המחאה בשטח. טענה זו נאמרה במקביל לעובדה שהפייסבוק הוצג על ידי רבים ככלי גיוס הכרחי ויעיל. במילים אחרות, הפייסבוק הוצג הן על ידי מנהיגי המחאה והן על ידי חלק מהעיתונאים כאמצעי להשגת מטרה נרחבת יותר ולא כמטרה בפני עצמה.
המחאה נמשכה כמעט קיץ שלם, והיקפה התרחב מדי שבוע. היבט זה השפיע על הכותבים שעם הזמן סייגו את ביקורתם כנגד הפייסבוק וכנגד דור הפייסבוק לנוכח המציאות שטפחה על פניהם. דור הפייסבוק קם ויצא מהבית אל הרחובות ותבע צדק חברתי. למרחב הפייסבוק חדרו וזלגו הסוגיות הפוליטיות הבוערות והוא חדל להיות שטח סטרילי ומנותק מההוויה הפוליטית.
 

לצד התמות שהתמקדו ביתרונות וחסרונות הפייסבוק, ניתן היה לזהות תמה שלישית, שהייתה פחות שכיחה מקודמותיה. מדי פעם ניתן היה לזהות אזכורים של פייסבוק בהקשר הגלובלי, שקשרו בין המחאה בישראל לאביב הערבי, שהחל רק כמה חודשים קודם לכן. הכותבים מנסים להאדיר את המחאה הישראלית או להמחיש את הפוטנציאל שלה, באמצעות ההשוואה למחאות במצריים ותוניס. גם במחקר הנוכחי הפייסבוק הוצג ככלי פוליטי יעיל שסייע למחאות בעולם הערבי להשיג תוצאות פוליטיות מוכחות.
 

המחקר הנוכחי מוגבל בהיקפו שכן נדגמו רק האייטמים שהכילו התייחסות ישירה לפייסבוק מבין כלל האייטמים שסיקרו את מחאת האוהלים. מחקרים עתידיים שיבדקו את מסגורי פייסבוק בתקשורת המרכזית יכולים להרחיב את מסגרת הדגימה ולכלול עיתונים ארציים וכן תוכן מקוון ומשודר, ולבחון כיצד ארגוני תקשורת נוספים התייחסו לתפקיד שמילא הפייסבוק במחאות חברתיות. המדגם עליו מבוסס מחקר זה אינו רחב (92 אייטמים), אך בזכות שיטת הניתוח האיכותנית נחשפו רבדי משמעות עמוקים והתגלו ניואנסים עדינים שבכוחם לעצב עמדות ושימושים. עולה צורך לתקף את התמות שנמצאו במחקר הנוכחי באמצעות ניתוח תוכן כמותני שיבחן כאמור כמות גדולה יותר של טקסטים, וכמובן ירחיב את הניתוח למקרי בוחן נוספים, אף מחוץ להקשר המחאתי ו/או הישראלי.

1 תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

1 תגובה

  • אלעד
    6 בפברואר 2018 @ 3:11 am, 3:11 am

    היה מרתק לקרוא! תודה רבה

    הגב

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz