728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

רשות השידור היא המצפן שלנו

חיים יבין

מר טלוויזיה לרוה"מ ושר התקשורת: "מר נתניהו, עוד לא מאוחר, חזור בך. שקם את רשות השידור. תקן אותה. אל תהרוס ואל תחליפה בארגון קיקיוני אשר בשווא יסודו"

אמרו את זה כבר רבים לפני: אפשר להוציא אותך מרשות השידור אבל אי אפשר להוציא את רשות השידור ממך. כואב לי הלב בימים אלה כאשר אני רואה מה מעוללים לה, כיצד מפרקים אותה, גם אם אני שוב לא תלוי בה לפרנסתי. אני רואה את הרס רשות השידור כפשע תרבותי. לא פחות. ביום בהיר אחד שפכו את הילד עם המים וגלגלו גם את האמבטיה עצמה לתהום.
על ההר עמד באותו יום השר גלעד ארדן. הוא שלח הביתה מאות ואלפי עובדים, ביטל את האגרה, פיזר את גופי רשות השידור, והבטיח הרים וגבעות. את אלה כבר ברור שלא יוכל להגשים ומי יודע אם בכלל יקום "התאגיד" המובטח, שכן, כפי שהדברים נראים עכשיו, הכול צולע במשא ומתן: המו"מ עם העובדים, התקציבים, לוחות הזמנים.
במקרה הטוב ביותר, "התאגיד" הזה שאליו נשואות עיני הממשלה, לא יהיה שונה כמלוא הנימה מרשות השידור: הוא יפעל תחת "גופים ציבוריים", קרא לזה כרצונך – מועצה, מליאה, ועד מנהל, או כול שם אחר. השם פשוט לא חשוב, התנהלותו תהיה זהה. התאגיד הזה אמור לממן את עצמו מקופת האוצר, מאגרת התחבורה או ישירות מקופת הממשלה. על פיקוח הקמתו יוצב שופט בדימוס ולגוף ייבחרו "אישי ציבור" למיניהם, אבל זו תהיה אותה גברת בשינוי אדרת: כי מה שיניע את התאגיד יהיו פוליטיקאים, עסקנים, פעילי מפלגה או "מקורבים", גם אם הם באים מרקע תקשורתי כזה או אחר. כזו הייתה דרך המינויים ברשות השידור הישנה: אם לא נבחרת למקום ריאלי לכנסת, שיבצו אותך במקום טוב בוועד המנהל או במליאה. כך יהיה גם ב"תאגיד" ירום הודו.
ארדן הוא אשר הניע את התהליך, חיסל את הרשות, והתניע את הקמתו של הגוף החדש, אך מי שממשיך את התהליך ומי שיביא אותו לבית הקברות של השידור הציבורי האמיתי – הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה.

עכשיו מחזיק מר נתניהו בחמישה תיקים – תיק רוה"מ עצמו, ובנוסף – תיקי החוץ, הכלכלה, התקשורת ושיתוף הפעולה האזורי. אוחז חזק ולא מרפה. כמו ילד בצעצוע. מדוע? למה הוא מחזיק בכוח בתיק התקשורת? מדוע הוא אוחז בקרנות המזבח של הערוץ הראשון ושל קול ישראל? התשובה פשוטה: כדי לשמור על שליטה.

הוא נותן כמובן לנערים מן האוצר, ליועצים ממשרד ראש הממשלה, למעטים שנותרו עדיין בהנהלת הרשות ולמפיקים שנשארו ברדיו ובטלוויזיה לשחק לפניו: בתקציבים, בהפקה' בכוח אדם, אבל את המושכות הוא מחזיק בידיו, את המינויים, את ההנהלה האמיתית ואת הפיקוח הציבורי.
הלו! זה השידור הציבורי! בעיני ביבי השידור הציבורי הוא מי שחושב כמוני, "פון אונזערע", משלנו, חושב כמוני, חושב ימין ומביא ימין, כשהמודד שלו הוא הנאמנות הפוליטית והאישית. תסתכלו על כל הפעולות שלו. כולן מכוונות למטרה אחת: הישרדות וחיזוק השלטון והעיקר – חיזוק ביבי בשלטון. לשם כך יש לעשות הכול, את כול המניפולציות הפוליטיות, כדי לשמור על שלמות הקואליציה על מרכיביה – הדתיים, הלאומנים, והתרבותיים כביכול. כולם עשויים מקשה אחת, מתאימים לפונקציה אחת: השתלטות על המאחזים בתקשורת שעדיין תפוסים כביכול על ידי השמאל והמשך ההישרדות של מר נתניהו בתפקידו.


 

"בעיני ביבי השידור הציבורי הוא מי שחושב כמוני, "פון אונזערע", משלנו, חושב כמוני, חושב ימין ומביא ימין, כשהמודד שלו הוא הנאמנות הפוליטית והאישית. תסתכלו על כל הפעולות שלו. כולן מכוונות למטרה אחת: הישרדות וחיזוק השלטון והעיקר – חיזוק ביבי בשלטון"


 

הכול מצטמצם לכלל פוליטיקה קטנונית, להתמודדות בין הפוליטיקאים. ראו מה שקורה בגלי צה"ל. רזי ברקאי נהיה פתאום סמולן ושימו לב להַיְמָנָה שם, כשהשרה רגב מברכת את ירון דקל על שהוא גואל את "הפריפריה". לעומתו פורח ערוץ 20 ה"לאומי" ואני לא מדבר כבר על "ישראל היום", עיתון הקיר שהבריות כבר התרגלו אליו. הכול נהיה לאומני. מי שאינו יהודי נאמן מבית מדרשו של הימין, מוקצה. לא פטריוט. כאילו היינו כולנו עוכרי ישראל.

זה גרוע, אבל זה רע במיוחד כשזה מגיע למוסד כמו השידור הציבורי, שעליו כבר הסכים מנחם בגין בעת כינון חוק רשות השידור ב1965: על החוק, הסכים בגין, להביא "אינפורמציה מהימנה" ולשקף את "הדעות הרווחות בציבור" (סעיף 4 לחוק רשות השידור). לא אלה הרווחות במרכז הליכוד או ב"בית היהודי", אלא הרחבת היריעה, שידורן של דעות מנוגדות, של השמאל, של האמצע, של המרכז וכן, גם של הערבים הנוהרים, אבוי, בהמוניהם לקלפיות.
ובכן, לשמור על השלטון בכול מחיר. זאת המדיניות של ביבי. ובינתיים הולך ומידלדל קול ישראל והערוץ הראשון. אלה שהתפתו לקבל פיצויים עוזבים, עם ועדי העובדים המשא ומתן תקוע – כי לא ברור כמה עובדים יישארו וכמה יפוטרו. השידורים תלויים בחסדי האוצר ובחסדי הבוסים הזמניים, הכנ"ר והעורך הראשי ומיני מנהלים "זמניים" שמונו ללא מכרז. בכנס העיתונות האחרון באילת תִּינוּ בפנַי חברים את דלדול מצבת כוח האדם המקצועי ברשות ואת חוסר האונים של אלה שנותרו מאחור: אין עם מי לעבוד, אין עם מי לעשות טלוויזיה. הרדיו מידלדל. אין עובדים. אין תקציבים.
רוב האנשים שנותרו ברשות אינם מאמינים שאפשר להחזיר את הגלגל אחורה – לבטל את התאגיד ולהחזיר את רשות השידור לחיים. מאוחר מדי, הם אומרים וצער כואב בעיניהם. שהרי, ארדן נתן מתנה – הוא ביטל את האגרה, ומי הוא הפוליטיקאי שיעז להחזירה? לקחת מן האזרח כסף, אחרי שביטלת את האגרה? והרי זה בלוף שקוף: אין טלוויזיה ואין רדיו בלי כסף. והרבה כסף. ומניין יימצא? מה יחליף את האגרה? אגרת התחבורה? מי ינהל את התאגיד? משרד האוצר? ראש הממשלה עצמו? הם יקבעו מה ישודר ומה לא ישודר? אמנם כן, ייתכן שזאת המזימה. אם אכן כך הוא, אז ברור שבגופים הציבוריים האמורים לפקח על השידור הציבורי האחד והיחיד שיש לנו, יישבו אומרי הן, עסקני מפלגות שתפקידם לאשר ולהעביר לביצוע תכניות, משדרים, ניירות וטפסים – אחרי שאושרו על ידי ביבי או על ידי איזה יועץ או פקיד מטעמו. הא לך שידור ציבורי! זהו שידור ממשלתי – מפלגתי מובהק, קול אדוננו בנימין נתניהו!
מעל במות שונות פניתי ישירות אל נתניהו: רד מזה. בטל את העניין ההוא של התאגיד! עוד לא מאוחר. ואני פונה אליו עכשיו שוב. אנא חזור בך.
כל הדברים הללו שכתבתי אין בהם חלילה להשתיק זעקה אחת, גדולה ומרה: רשות השידור חולה מאד. לא חידשתי בכך מאומה. יש על זאת הסכמה מקיר לקיר, אך חשוב לחזור על כך: הבירוקרטיה, האבטלה, הבזבוז, העובדים המיותרים, ו…הפוליטיזציה. כל זה זועק לשמיים ואת כל זה צריך לרפא. כולם מסכימים לכך וכבר קמו עשרות ועדות וכבר הוצעו עשרות הצעות לרפורמה. כמה מהן אף היו על סף מימוש. חבל שלא יצא מהן כלום.

ייתכן שפשוט לא רוצים, שהשלטון טוב לו ככה. כשיש בלגן קל למשול, לתווך, לסכסך, להדיח ולהמליך, להמשיך לבחוש. אולי זוהי בדיוק מדיניות המושכים בחוטים בצמרת.


את הטוב ברשות השידור צריך להשאיר, לתקן ולעודד. את הרע צריך לגדוע, לחתוך ביד חזקה, ברפורמה, לא בחיסול. אם לפטר, אז בדרך הומנית, בפיצויים נדיבים. האנשים האלה – לא כולם אבל רובם – נתנו לרשות השידור את כל מה שיש להם, את כל חייהם. חיסול הרשות לא יתקן מאומה. הוא רק יקים תאגיד עם אותם מחדלים.


 

ונגד מה פועל נתניהו ופועלים ראשי השלטון? נגד שלטון הסמולנים? דור שלם אחרי המהפך ההוא ב77' והשמאל עדיין שולט בתקשורת? לאן נעלם הימין? יש בין העיתונאים המוגדרים כימניים אנשים מוכשרים מאד. הם גם באים לידי ביטוי בעיתונות הכתובה, ברדיו ובטלוויזיה. אז מדוע אותה תחושה שהסמול שולט? יש לי חדשות עבורכם: תחושת ההתמרמרות נגד השידור הציבורי תהיה גם כאשר הימין ישלוט לגמרי בתאגיד המתוכנן. מדוע? כי זה טבע הדברים בעולם התקשורת הדמוקרטית: הממשל אומר שהכול בסדר ושהמקולקל יתוקן. העיתונות החופשית, מטבעה, נוטה להבליט את הליקויים, את המקולקל, את הטעון תיקון. בכול מקרה, אם יש כאן עניין של ימין ושמאל, הבה נתמודד! אם עדיין אין איזון בתקשורת, הבה נתגבר את הצד המקופח. אבל בל נסתום פיות!
על קול ישראל אין מה לדבר. כולם משבחים אותו ומודים שרשת ב' מעולה וערוצי הרדיו האחרים מצויינים. אשר לערוץ הראשון, כל הצופה בו, ואני עושה זאת לרוב ברגעיי הפנויים, יש בו תכניות מצויינות, גם המקוריות וגם המיובאות. יש לו מערכת חדשות אמינה, שאפשר לסמוך עליה – גם בדיווחים שאינם בדיוק לטעמו של נתניהו וצוותו.

את הטוב ברשות השידור צריך להשאיר, לתקן ולעודד. את הרע צריך לגדוע, לחתוך ביד חזקה, ברפורמה, לא בחיסול. אם לפטר, אז בדרך הומנית, בפיצויים נדיבים. האנשים האלה – לא כולם אבל רובם – נתנו לרשות השידור את כל מה שיש להם, את כל חייהם. חיסול הרשות לא יתקן מאומה. הוא רק יקים תאגיד עם אותם מחדלים.

אני משוכנע שניתן למצוא צוות ומנהיג לרשות השידור שבקרבו לא יתרוצצו תככים פוליטיים וחשבונות מפלגתיים, אלא אדם שהשידור הציבורי יהיה עבורו אתגר, משאת חיים, מטרה יקרה, שאיפה להקים בישראל שידור ציבורי לתפארת.
גם הימים הגדולים של רשות השידור לא היו נקיים מקונפליקטים, יריבויות, תככים ומזימות. לא הכל היה ורוד, אבל הייתה תפיסה אמיתית של ממלכתיות. איש לא היה צריך לצטט את ווֹלְטֶר שלא הסכים למילה מדברי זולתו אבל היה מוכן למות על זכותו לומר אותם. איש לא פקפק אז שצריך אכן להביא את "קשת הדעות הרווחות בציבור". אף אחד לא פקפק במתן חופש ביטוי לשדרני הרדיו והטלוויזיה. "ניקוי ראש" ו"מבט", לא בדיוק מצאו חן לא בעיני שלטון המערך ולא בעיני שלטון הליכוד. לא פעם זעמו ואף הרימו טלפון למנהל הטלוויזיה או למנכ"ל, אבל בזה זה נגמר. בועד המנהל החליפו צעקות (אהרון פאפו) ובמליאת רשות השידור אפילו פסלו שידורים (חירבת חיזעה), אבל איש לא חיסל את רשות השידור. זו רשמה הישגים אדירים לא רק ב"ניקוי ראש", אלא בסדרות היסטוריות כמו "עמוד האש" של יגאל לוסין, ובעשרות שידורים חיים למן שידורי הבחירות דרך "המהפך" ב77' וביקור סאדאת ועשרות הסרטים הדוקומנטריים והעלילתיים על החברה בישראל, וסיקור הטרור, והמלחמות והמשא ומתן לשלום עם שכנותינו. מי שמתעלם מן העבר לא יבנה את העתיד, לא יוכל להקים כמו שצריך את שידור המחר של ישראל. רשות השידור היא ה-DNA שלנו, היא תעודת הזהות והמצפן שלנו.
מר נתניהו, עוד לא מאוחר, חזור בך. שקם את רשות השידור. תקן אותה. אל תהרוס ואל תקים במקומה אירגון קיקיוני אשר בשווא יסודו.

2 תגובות

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

2 תגובות

  • ירון
    27 בפברואר 2016 @ 9:12 am, 9:12 am

    הבעיה- שאני צריך לשלם על זה, ישירות – במס מיוחד. כאשר עובדי רשות השידור יפגינו בעד ביטול האגרה, אני אצטרף להפגנות בעד רשות השידור.

    הגב
  • אלי ניסן
    1 במרץ 2016 @ 1:51 pm, 1:51 pm

    חיים, ידידי ועמיתי – אל תצפה לישועה. ראש המשלה והשר לעניני השמים וכל צבאם, המכונה "ביבי", לא ישעה לך. הכל נעשה בכוונת מכוון. זו דרכו של ראש "המעצמה השמינית" בעולם לייבש יריבים ולהצמית ארגונים. מה שחמור יותר בעיני, הוא ש"עם ישראל" (שהכל נושאים את שמו לשווא) אינו זועק, או לפחות פוצה פה. גם התקשורת דהיינא מתייחסת לגסיסתה הסופית של רשות השידור כאל אירוע זניח, שפעם היה מדווח בעתונות הדפוס בעמוד 7, למטה משמאל. זעקי ארץ אהובה, העם בתרדמת.

    הגב

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.