728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מסע ההסתה הגדול

מסע ההסתה הגדול
אילוסטרציה.צילום: CC BY 2.0) Diego Albero Román)

מצעד האיוולת הציבורי: מדינה שלמה, מערכת חקיקה וממשל, שותפים למהלך שנוגד את האינטרס שלהם ושל אזרחי המדינה, כשהם מתעמרים בעובדי רשות השידור

מצעד האיוולת של "חוק תאגיד השידור הישראלי הציבורי החדש" יגיע לאחד משיאיו כאשר שוב יוארכו בקרוב חייה של רשות השידור. שוב יוארך פרק הזמן שיינתן לתאגיד השידור החדש כדי שיעמוד על רגליו. שנתיים מאז אותה מסיבת עיתונאים של לפיד וארדן בה הכריזו על ביטול האגרה והקמת תאגיד חדש "מקצועי, הגון, אחראי, עצמאי, ביקורתי, נטול פניות ואמין..", עומדים המדינה והציבור באותה נקודה ארכימדית – ממשלת ישראל לא יודעת לנהל שום דבר ובוודאי שאינה יודעת להקים גוף שידור מקצועי ציבורי יעיל.

אלא שהאיוולת הזו מתנהלת על גבם וחייהם של מאות עובדי השידור הציבורי. מדינה שלמה, מערכת חקיקה וממשל שותפים למהלך שנוגד לחלוטין את האינטרס שלהם ושל אזרחי המדינה, כשהם מתעמרים במאות עובדי הרשות לאורך שנים. משמיצים אותם על גובה שכרם, מפרסמים חדשות לבקרים דברי הסתה על אופים ועל הדי.אנ. איי. ה"רקוב" שלהם, מעבירים החלטות ומשנים חוקים בכל שבוע כדי לכסות על מחדליהם ובעיקר ממררים את חייהם ואת חיי בני משפחותיהם בערפל אי ודאות קודר על עתידם וגורלם.

 


שלשה תנאים הציבה ברברה טוכמן לצורך מחקרה "על מנת שמדיניות תהיה מוגדרת כאיוולת":

1. חובה שתוצאותיה השליליות ייראו בעליל בזמנה, ולא בראייה שלאחר מעשה. בהקשר זה היא מצטטת היסטוריון אשר אמר: "אין דבר פחות הוגן מאשר לדון את אנשי העבר לפי מושגי ההווה".
2. חייבת להיות דרך פעולה חלופית, שאותה אפשר היה לנקוט.
3. "המדיניות היא מדיניותה של קבוצה, לא של שליט יחיד, ושהיא נשארה בתוקף יותר ממשך חייו של דור פוליטי אחד. "כשל שלטון שנעשה בידי מלך או רודן יחיד שכיח מדי ואישי מכדי שיהיה ראוי למחקר כוללני".


 

 

אילו הייתי עורך דין ציני רציני, הייתי מגיש תביעה ייצוגית נגד ממשלת ישראל שריה וראשה על התנכלות מכוונת ומתמשכת נגד עובדי הרשות. הייתי מתאר את הפגיעה היומיומית והשנתית בשכר כאשר בכל שנה במהלך השנים האחרונות נעצר תקציב הרשות ועוכב השכר, קוצצו שעות נוספות ונעצרו התקשרויות להפקות עד שבג"ץ נאלץ להתערב (בג"ץ 9607/11).
הייתי מצטט את דוחות מבקר המדינה – מ-2009, 2011, 2014 – על מחדלי הניהול של הנדל"ן וההפקות, קידום מקורבים מצד הנהלה שמונתה על ידי הממשלה וראשה, בזבוז כספי ציבור, גביית אגרה אלימה ובידי עורכי דין פרטיים שהשניאה את הרשות ועובדיה על הציבור כולו עד הכשירה את הקרקע למהלך ביטול האגרה בכנסת.
אילו הייתי עורך דין בכיר, הייתי מסביר לבית המשפט לענייני עבודה כיצד מתעורר עובד רשות כל בוקר, פותח את אתר הברנז'ה התורן כדי לקרוא ששכרו יירד בחמישים אחוז לאחר שהשקיע עשרות שנות עבודה ברשות וציפה להתקדם קצת בדרגות או בתפקיד. הייתי מתאר את ההתנכלות היומיומית באותם אתרים ומדורי עיתונות המסקרים את הרשות מפיהם של מנכ"לי האוצר והתקשורת שמונו במשרות אמון לתפקידם ולא כאנשי מקצוע בתחומם, הייתי מפרט כיצד הם מסלפים מידע ומאכילים את אותם אתרים בכזבים ותיאורים מופרכים על הכספים שלכאורה העביר האוצר לרשות, למרות שלא העביר על פי חוק את הנדרש, על "העלות הצפויה" להמשך פעילותה של הרשות כאשר התאגיד החדש עוד לא הכין אפילו פריים אחד לשידור שלא לדבר על לוח שידורים.

 


אילו הייתי עורך דין בכיר, הייתי מסביר לבית המשפט לענייני עבודה כיצד מתעורר עובד רשות כל בוקר, פותח את אתר הברנז'ה התורן כדי לקרוא ששכרו יירד בחמישים אחוז לאחר שהשקיע עשרות שנות עבודה ברשות. הייתי מתאר את ההתנכלות היומיומית באותם אתרים ומדורי עיתונות המסקרים את הרשות מפיהם של מנכ"לי האוצר והתקשורת


 

הייתי דורש מהשופט לקבל לידיו את תיעוד התנהלותם של נציגי הממשלה בישיבות מול ועדי העיתונאים ואת הדרישות החוזרות ונשנות לחסל ולפטר ולהיפטר מכלל עובדי הרשות על לא עוול בכפם, תוך הסתרת מחדלי הממשלה ונציגיה.

הייתי חושף את מאות מיליוני השקלים שהשקיעה ממשלת ישראל בהקמת ערוץ לוויני לשידור תעמולה לארצות ערב (240 מיליון ש"ח לפח), ואת עשרות המיליונים שהושקעו ברכישת בניין שערי צדק, את מאות המיליונים שנתניהו מחק ממחויבות ההנהלות ב 2011 להשקעות ביצירה הישראלית, את כל הצעדים והמחדלים שגרמו לתחושת הסיאוב בציבור וגם את המינויים המופרכים של אנשי שלומה של הממשלה לוועד המנהל ומליאת הרשות ולתפקידי המנכ"ל. אנשים שמעולם לא היו אנשי מקצוע וכל תפקידם הוגדר כשירות פוליטי לאג'נדה פוליטית.

בית המשפט היה נחשף בתביעה הייצוגית שלי לכישלונותיה של ממשלת ישראל בתחומים רבים המעידים על חוסר כישורים והונאת הציבור. כישלון הורדת יוקר המחיה והוזלת הדיור, כישלון הכרזותיה על חיסול החמאס, כשלון מאבקה הפומבי מול ארה"ב על סוגיית הגרעין האיראני, המאבק בתאונות הדרכים, טרור הסכינים, סוגיית מתווה הגז ומעל הכל כישלון הקמת תאגיד שידור חדש.
כבוד בית המשפט היה נאלץ גם להביט בספינים התקשורתיים בדברי ההסתה וניסיונות לסביר את מהלכי האיוולת בראיונות האין סופיים של ארדן, לפיד, אקוניס, באב"ד ופילבר.

השופט המזועזע שבוודאי קרא קצת עתירות בשנים האחרונות, היה נאלץ להחליט כיצד להגיב לעובדה ש-450 עובדים נאלצו עד כה לפרוש תחת איומים מצד האוצר ואנשיו, שמאות אחרים לא יודעים עד לרגע זה, שבועיים לפני מועד סגירת הרשות, מה יהיה גורלם ושכרם והיכן יעבדו בחודש הבא ואיך יפרנסו את משפחתם. הייתי מביא אליו את דפיקות הלב, הזעה הקרה בלילות, חוסר השינה, השיחות עם מנהל הבנק, את הייאוש והבדיחות השחורות, את חסר הוודאות וגם את ההבטחות היומיומיות של מנהלים מתחלפים ואת דבריו של המנכ"ל המיוחד והמנכל המיועד:
המנכ"ל המיועד אלדד קובלנץ (7.3.16 כנס הרדיו): "כרגע לתאגיד השידור הציבורי אין מה לשדר, המדפים ריקים. יצירה של תוכן טלוויזיוני, בעיקר סוגה עלית, היא הליך שלוקח בין שנה לשלוש שנים וכרגע אין כלום, אנחנו בדיונים עם האוצר על קבלת תקציב לשם כך".

המנכ"ל המיוחד של רשוה"ש ברי בר ציון ( 8.3.16 באסיפת עובדים) " זאת לא קונספירציה – אלא ברדק"!!!

 


בית המשפט היה נחשף בתביעה הייצוגית שלי לכישלונותיה של ממשלת ישראל בתחומים רבים המעידים על חוסר כישורים והונאת הציבור. כישלון הורדת יוקר המחיה והוזלת הדיור, כישלון הכרזותיה על חיסול החמאס, כישלון מאבקה הפומבי מול ארה"ב על סוגיית הגרעין האיראני, המאבק בתאונות הדרכים, טרור הסכינים, סוגיית מתווה הגז ומעל הכל כישלון הקמת תאגיד שידור חדש


 

בדברי הסיכום של כתב התביעה הייתי מזמן את הנתבעים בחליפותיהם שיגיעו מהמשרד לביטחון פנים וספינים, כבוד השר גלעד ארדן, מעומק ספסלי האופוזיציה והרכבת התחתית בלונדון את ח"כ יאיר לפיד, ממשרד האוצר והחיוכים את השר משה כחלון, וממשרד התקשורת את המנכ"ל והקונספירציה ואת השר הממונה עליו.

יסביר לי אדוני, יאמר אז השופט בנימוס לנציגי הנתבעים, כיצד ולמה הבאתם את החורבן הזה ומדוע אתם מתארים אותו כהצלחה?
הרי אין כרגע מקור מימון, כיון שביטלתם את מקור המימון.
ואין כרגע תוכן לשדר, כיוון שלא אפשרתם לעובדי הרשות להפיק תוכן חדש ומצד שני לא הקמתם את התאגיד שהבטחתם.
ואין כרגע דירקטוריון שיקבל החלטות על קליטת עובדים ושכר, לוח שידורים ותקציב.
וכרגע הרשות עומדת לפני קריסה והרס כל מה שנבנה כאן בשמונים שנות רדיו ו 47 שנות טלוויזיה.

כיצד אדוני אתם מאשימים את עובדי הרשות בכל האיוולת הזאת? יסביר לי אדוני את כוונתו ואת מניעיו? וכיצד הוא מתכוון לפצות את העובדים על השנים שבוזבזו ועל ההשמצות שספגו ועל ההתנכלות הנמשכת הזאת לחייהם ועבודתם?

האם אדוני באמת חושב שאפשר להאמין לו שבתוך עוד שלשה או שישה חודשי הארכה, כל האיוולת הזאת תתוקן?

 


איתי לנדסברג נבו הוא מנהל מחלקת תעודה, ועורך מבט שני בערוץ הראשון.

5 תגובות

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

5 תגובות

  • אני
    10 במרץ 2016 @ 2:20 pm, 2:20 pm

    כל מילה בסלע !

    הגב
  • יובל יסוד
    10 במרץ 2016 @ 7:25 pm, 7:25 pm

    איתי ,
    תודה על שהיית לפה עבור העובדים שבנוסף לכל הדברים הנכונים והכואבים שכתבת
    עדיין מגיעים כל יום חול ,שבת וחג ולילה לעבוד למרות הכל,כי אנו אנשים פשוטים ותמימים שמאמינים
    שעבודה זה ערך ובטח מישהו שם למעלה רואה את האמת

    הגב
  • […] נגמרים, אי הביטחון התעסוקתי במובן הכי בסיסי – הנם העסקה פוגענית לכל דבר […]

    הגב
  • מיכאל גרצמן
    11 במרץ 2016 @ 5:24 pm, 5:24 pm

    כמה מדויק ,נכון ועמיתי! גם אני חייתי את כל זה. כאב מאוד!

    הגב
    • דניאלה בן יעקב@מיכאל גרצמן
      12 במרץ 2016 @ 1:34 am, 1:34 am

      כמי שעבדה בעיתון אחד ששבק חיים לכל חי, ובעיתון אחר שממשיך לגסוס גסיסה ממושכת ומכוערת כבר שנים, לדעתי כתב איתי לנדסברג את האמת, אבל רק חלק קטן ממנה.
      מה שנעשה ב=15 השנים האחרונות מצד בעלי כוח וכסף לכל מי שניסו להקים ולהשאיר בחיים או להחיות גןפי שידור ועיתונים מודפסים אחראים, מקצועיים, עובדים קשה, משלמים מעט ולמרות זאת עושים עבודה עיתונאים מקצועית, הגונה וחשובה כל כך במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית – הוא סיפור של ניצחון הכסף,, הכוח הגס, הוולגריות, הפנייה למכנה המשותף הפופוליטסי הזול ביותר והעליבות המחשבתית הנמוכה שאנו צופים בהם מנצחים על כל שעל וצעד במדינה כפי שהיא נראית היום.

      הגב
STD11

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz