728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

נפילת הַמִּשְמָר

נפילת הַמִּשְמָר
במרכז: ציור הכנה לכרזה לעיתון "על המשמר" (1957) מאת שמואל כץ(CC BY-SA 3.0)

בסוף החודש ימלאו 21 שנה לסגירת על המשמר, ביטאונה היומי של מפ"ם. סבר פלוצר, עורכו הראשי של העיתון בשנים 1987-1992: גם היום יש מקום לעיתונות מפלגתית

בתחילת 95', קבוצת עיתונאים בעל המשמר החליטה לארגן אירוע חגיגי בתל אביב למלאת 50 שנה לצאתו של העיתון. לאמיתו של דבר, לא היה מדובר בשנה ה-50 מאז נוסד היומון, אלא רק בשנה ה-49, ואולם העיתונאים החליטו להקדים את קיום האירוע, בתקווה שהדבר ישפיע פסיכולוגית על ראשי הקיבוץ הארצי וישכנע אותם להימנע ממימוש כוונתם לסגור את העיתון.
הקבוצה המארגנת כבר סיכמה את פרטי האירוע שהיה מיועד להיערך בגינת בית סוקולוב ואולם בסופו של דבר החגיגה בוטלה. התברר כי הנהגת הקיבוץ הארצי, בלחצם של אנשי האגף הכלכלי שבתנועה, נחושה להפסיק את הופעת העיתון, בטענה שהוא הפך לנטל כספי כבד מנשוא. וכך לפני 21 שנה, ביום שישי ה-31 במארס 95', על המשמר, שהיה בטאונה הרשמי של מפ"ם, אך למעשה שופרו של השמאל הציוני כולו ובמה למאבקי עובדים – נפח את נשמתו.
החגיגה בבית סוקולוב לא היתה האמצעי היחיד עליו חשבו עיתונאי על המשמר בניסיונם הנואש להציל את העיתון מסגירה. כמה מהם העלו הצעה להפוך את על המשמר למוסף של ידיעות אחרונות ואחרים ניסו ליזום איחוד בין על המשמר לבין ביטאונה של ההסתדרות דבר. יש גם מי שקרא להפיכת העיתון לשבועון. ואולם רעיונות אלה עלו מאוחר מדי, כשהעיתון כבר גסס והפך להיות לנטל כלכלי, והם לא זכו למימוש.

 

לציונות, סוציאליזם ואחוות עמים

סבר פלוצקר, שהיה עורכו הראשי של על המשמר בשנים 87' ועד 92', שנה שבה עזב את העיתון ועבר לידיעות אחרונות, שבו הוא משמש עד היום כעורכו הכלכלי, אומר שלקיומו של על המשמר (בשנותיו הראשונות העיתון נקרא "משמר") היתה הצדקה. " לכל המפלגות בישראל היו במשך עשרות שנים עיתונים שביטאו את השקפותיהן. עיתונים אלה אפשרו לראשי המפלגות לקיים שיח עם הבוחרים והאוהדים. זה דווקא ביטא שקיפות ופתיחות. אדם נטל עיתון לידיו וידע מה אומרים ראשי התנועה, וכזה היה גם על המשמר".

 


סבר פלוצקר: "מה שהנחית על העיתון את המכה הסופית היה הקשיים הכלכליים אליהם נכנסו התנועות הקיבוציות, בכללן הקיבוץ הארצי. משבר החובות של סוף שנות השמונים ותחילת התשעים גרם לתנועה להחליט על הפסקת המימון של על המשמר"


 

פלוצקר טוען כי כשמונה לעורך הראשי של על המשמר הוא פתח בהדרגה את העיתון לקשת דיעות רחבה. "המוטו של העיתון, כפי שהודפס מתחת לשמו, היה ' לציונות, סוציאליזם ואחוות עמים', הוא אומר. "תחת הססמא הזו נתנו במה לדיעות מגוונות ולא רק של אנשי מפ"ם והקיבוץ הארצי. השתדלנו לקיים את על המשמר בלא הוראות מגבוה לגבי תוכנו זה, ודי הצלחנו. בזמן כהונתי הוצאנו מוספים, למשל לענייני טלוויזיה, רדיו וקולנוע הפכנו את העיתון

SP1

סבר פלוצקר

לטבלואיד (אך בלא שנוספו עמודים – ח"ב). וזה היה קצת מהפכני. הדבר סייע לנו לקרב לעיתון לאוכלוסיה רחבה יותר. נקטנו גם צעדי התייעלות שהתבטאו בפינוי בית המשמר ברחוב בן אביגדור בתל אביב והעברת המערכת לקומת משרדים אחת בדרום העיר.

– אבל השינויים האלה נעשו ככל הנראה מאוחר מדי, שמצבו של העיתון כבר היה בכי רע.

" כשעזבתי את על המשמר, העיתון לא הפסיד כספים, אלא היה מאוזן. אבל מה שהנחית על העיתון את המכה הסופית היה הקשיים הכלכליים אליהם נכנסו התנועות הקיבוציות, בכללן הקיבוץ הארצי. משבר החובות של סוף שנות השמונים ותחילת התשעים גרם לתנועה להחליט על הפסקת המימון של על המשמר. באו הבנקים ואמרו לראשי הקיבוץ הארצי, למה במצבכם הביש אתם צריכים להיות מנויים על עיתון (הם התכוונו לאו דווקא לעל המשמר, אלא לעיתונים בכללן). הסתפקו בטלוויזיה וברדיו' ".

-יש הצדקה כיום להוצאת עיתון אידיאולוגי כמו על המשמר?

"תתפלא אבל כן. גם היום לא יזיק שיהיו עיתונים שתומכים במפלגות ויקראו לקוראיהם להצביע עבורן. זה תורם לשיח הדמוקרטי. זה לא פוגע בייצוג של קשת דיעות רחבה. הנה, הניו יורק טיימס תומך במועמדותה של הילרי קלינטון לנשיאות ארה"ב, וזה לא אומר שאין בו מגוון דיעות".

 

התנערות הקיבוצים ממחויבותם הרעיונית כלפי העיתון

אבשלום קווה, כיום סופר, שקובץ סיפוריו הראשון "בושות" זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2003, היה כתב על המשמר לעניינים מוניציפליים ובהמשך כתב לענייני עבודה במשך 18 שנים, עד לסגירתו במארס 95'. לדבריו, מה שמנע את המשך הופעתו של על המשמר לא היה רק המשבר הכלכלי שפקד את הקיבוצים, שהיו הנתח העיקרי בקרב מנויי העיתון, אלא לא פחות מכך רצונם של הקיבוצים להתנער ממחויבותם הרעיונית כלפי העיתון.

AK1

אבשלום קווה

"הם כבר לא רצו לעמוד בסטנדרטים שהכתיבו להם אבות התנועה, מאיר יערי ויעקב חזן בתחומים שונים, ובין השאר החליטו שלא מתאים להם יותר לקום בבוקר ולקרוא את על המשמר. העיתונים המסחריים שהתפתחו מאוד באותה עת, כמו ידיעות ומעריב ובשלב מסוים גם חדשות, קרצו להם יותר", הוא נזכר.
קווה תולה את ניצני "המרד " של ראשי הקיבוץ הארצי בעל המשמר בחיים רמון, שהביא להפיכה הפוליטית בהנהגת ההסתדרות, במאי 94'. "המעשה של רמון, שהיה בגדר התרסה כנגד מוסדות מפלגת העבודה שתמכו במזכ"ל המכהן חיים הברפלד, עודד את אלה בקיבוץ הארצי שאמרו שהמפלגה (מפ"ם) אינה רשאית להכתיב להם נאמנות לעל המשמר".

 


אבשלום קווה: "על המשמר שקע למרות השיפורים שהוכנסו בו, בין השאר בדמותו של חותם – מוסף סוף השבוע. אבל מה לעשות אנשי הכלכלה בקיבוץ הארצי הכריעו. יש קיבוצים עשירים, כמו סאסא, ברעם, משמר העמק ודליה, שיכלו להחזיק בעצמם את על המשמר, אבל הם לא רצו"


 

"האווירה בעל המשמר היתה ביתית, פמיליארית. בלי הוראות נוקשות מדי ובלי דד ליין תובעני עד אימה", אומר קווה. "בשנים הראשונות לעבודתי בו, הציעו לי עיתונים אחרים, בעלי תפוצה רחבה יותר, לעבור לעבוד אליהם, אבל העדפתי להישאר בחממה הנעימה הזו. יכול להיות שהשמאל היה יכול להסתדר בלי על המשמר, כי גם עיתון חדשות היה עיתון שמאלי, ואפילו אוונגרדי. אבל הנה, גם הוא נסגר כשנה וחצי לפני העיתון שלנו. על המשמר שקע למרות השיפורים שהוכנסו בו, בין השאר בדמותו של חותם – מוסף סוף השבוע אבל מה לעשות אנשי הכלכלה בקיבוץ הארצי הכריעו. יש קיבוצים עשירים, כמו סאסא, ברעם, משמר העמק ודליה, שיכלו להחזיק בעצמם את על המשמר, אבל הם לא רצו".

 

גם הקיבוץ שינה פניו

אודי נחשון, שעבד בעל המשמר במשך שש שנים, עד שנת 90', כעורך לילה ובהמשך ככתב כלכלי וכיום בעלים של משרד יחסי ציבור, מציין שהתקבל לעבודה בעיתון, בלי שכלל נבדקה זהותו הפוליטית. "במשך כל תקופת עבודתי,

UN1

אודי נחשון.

לא הרגשתי שום לחץ פוליטי על אופן הכתיבה שלי", הוא מספר. "יכולתי למתוח ביקורת נגד מפ"ם וכאשר יורם ארידור, איש הליכוד, כיהן כשר האוצר, על

המשמר תמך במידה מסוימת במהלכים שלו לבלימת האינפלציה במשק".
לדברי נחשון, על המשמר סיים את דרכו כחלק מדעיכת העיתונות המפלגתית בכלל, כגון, הבוקר, חירות, היום, קול העם ולמרחב, התחזקותם של ידיעות ומעריב והמעבר לצבע שהכתיב עיתון חדשות. "גם הקיבוץ שינה פניו. חדר האוכל שהיה פעם מוקד חברתי ומקום שבו נהגו לעיין בעיתון התנועה במהלך ארוחת הבוקר, הפסיק לשמש כמקום מרכזי בקיבוץ בחלק מתהליך ההפרטה של הקיבוצים. ובמצב שהקוראים הצעירים העדיפו את ידיעות ומעריב, והשיפור בעל המשמר היה מוגבל (גם תקציבית) ולא הדביק את טעמו של הקורא התוסס, הסוף היה בלתי נמנע הכתובת כבר היתה על הקיר".

1 תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

1 תגובה

  • קהל שבוי - עיתונות
    21 באפריל 2016 @ 9:00 am, 9:00 am

    […] מנויים של בטאון המפלגה, הייתה מקובלת בעבר. עיתון "על המשמר", למשל, שרד כלכלית, כל עוד חויבו כל הקיבוצים המשתייכים […]

    הגב
aguda ad haaretz

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.