728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"לנו יש מדינה, להם מצלמה"

"לנו יש מדינה, להם מצלמה"
הצלם, עימאד אבו שמסיה. מתוך הכתבה של יגאל מוסקו באולפן שישיצילום מסך

הטיפול של צה"ל בסוגיית המצלמות בידי אזרחים בזירות הפעילות שלו צריך להיות הסברתי ותודעתי. מדובר במימד משמעותי של זירת הקרב החדשה, שהצבא צריך ללמוד ולהתרגל אליה

פרשת החייל היורה במחבל המנוטרל עלתה לכותרות בעקבות קטע וידאו שצילם תושב חברון, שמתגורר בסמוך לזירה. הצלם, עימאד אבו שמסיה, סנדלר במקצועו, ישב בביתו בעת האירוע וכששמע יריות רץ מיד לעבר מקור הרעש, כשהוא, כמו תמיד, חמוש במצלמה.

 

קצינים שראו אותו, הבריחו אותו בחזרה לביתו. בשלב הזה, שמסיה לא ידע בדיוק מה מתחרש, ובהחלטה של רגע החליט ללכת לכיוון אחר, להסתתר במקום שלא רואים אותו – ולצלם. המצלמה שלו תיעדה את באירוע, הצילום הופץ בתוך דקות בכל הרשתות החברתיות ופרץ למהדורות החדשות ברחבי העולם.

 

גירוש הצלם שצילם את החייל, הוא סוג התגובה האופייני לקציני צה"ל בכל פעם שהם נתקלים במצלמה בזירת אירוע, ולא משנה אם הצלם יהודי או ערבי. הם ממהרים להציג צו כלשהו, שמחייב את הצלם להסתלק מהשטח. במקרים מסויימים הם גם עוצרים אותו.

 

אותם  קצינים פועלים כחוק, בדיוק כפי שהנחו אותם בתדריכים שונים. חלק מהם, ככל הנראה, לא מודע לפוטנציאל העצימות והנפיצות הטמון במצלמה שמחזיק אזרח הפשוט, עובר אורח, שלא מעורב בשום פעילות עוינת. בכתבה של יגאל מוסקו באולפן שישי על עימאד אבו שמסיה, הוצג קטע של מפגש  בין חיילי צה"ל לאזרח עם מצלמה, במהלכו אמר אחד הקצינים בשטח: "לנו יש מדינה להם יש מצלמות".  המשפט הזה ממחיש כמה צה"ל צריך עוד להשקיע רבות, כדי לגבש  עמדה ומדיניות הרבה יותר עדכנית וברורה בכל מה שקשור לממשק של חייל עם אזרחים הנושאים מצלמות.

 

תופעת הצלמים האלמונים שמפיצים את הפעולות של צה"ל ברשת אינה מוגבלת רק לאוכלוסייה הערבית. הרשתות החברתיות הן זירה שבה גם חיילי צה"ל פעילים בה, מתמודדים איתה ולא פעם מפעילים לחצים על הצבא באמצעות פעילות מאורגנת. לפני כשנתיים פרצה סערה בעקבות מחאת רשת במסגרתה לוחמים בנח"ל, בגולני, בגדוד החרדי ובחטיבה 7 של השריון הצטלמו עם שלטים נגד פינוי מאחזים.

 

באפריל 2014 נשלחו חיילים מגדוד 932 של חטיבת הנח"ל למשימות שיטור ואבטחה בחברון. נער פלסטיני התעמת עם אחד מחיילי הגדוד, דוד אדמוב, כאשר הוא מצולם במצלמת וידאו על ידי ארגון פלסטיני בשם "צעירים נגד ההתנחלויות" ובודדים נוספים. הנער, שהשתייך לקבוצה של תושבים שעוכבה במקום, הביע כעס ונצמד לחייל. החייל הורה לנער להתרחק, ומשלא נענה, נראה החייל דוחף אותו, מקלל, דורך לעברו את נשקו ומאיים לירות בו ובנער נוסף שרץ לעברו מאחור. הסרטון הפלסטיני הועלה לרשת האינטרנט ופורסם בחדשות 10. בעקבות פרסום הסרטון פרצה מחאת אינטרנט ישראלית שכונתה "מחאת דוד הנחלאווי", ובה הבעת תמיכה באדמוב, בסיסמה "גם אני עם דוד הנחלאווי". בעקבות מחאת "דוד הנחלאווי" ברשת, קצין החינוך הראשי שלח איגרת לחיילים ולמפקדים ובה הבהרה של כללי ההתנהגות המצופים מהם בפייסבוק. בין הכללים שהציג קצין החינוך הראשי לפעילות חיילים ברשת נאסר על חיילים להביע תמיכה במחאות בעלות אופי פוליטי או צבאי. "הימנעות מהשתתפות בדיון ציבורי או במחאה ציבורית הקשורה לנושאים מדיניים או צבאיים אם לא הוסכמו לכך- בהתאם לפקודת מטכ"ל האוסרת על חיילי צה"ל להשתתף בתהלוכות הפגנות וחתימה על עצומות בנושאים אלה".

 

לפני שנתיים בדיוק, הופיעה אל"מ יעל הס, קצינה בכירה במערך חיל החינוך, בכנס של עמותת אשנ"ב, וסיפרה על ההתלבטויות של צה"ל בכל מה  שקשור לרשתות חברתיות."על צה”ל להתמודד בכל הקשור לשימוש ברשת האינטרנט עם נושאי כבוד האדם" אמרה אז אל"מ הס בדבריה, אנו חשופים הרבה יותר כיום ויש להתמודד עם הדברים. יש לדעת להבחין בין האסור למותר ובין פקודות לערכים".

בהמשך דבריה  אמרה אל"מ הס כי צה"ל רואה כחלק ממשימותיו  להשפיע על החיילים ולחנך אותם לתרבות נאותה. מעבר לזה הרשתות החברתיות מהוות אתגר ביטחוני מהמעלה הראשונה, וכאב ראש לא  קטן לממונים על ביטחון המידע בצה"ל.

 

אבל את מה שצה"ל אוסר על חייליו להעלות במדיה, יכול לקלקל בשנייה כל אחד שיש לו מצלמה והוא נקלע לזירה עוינת שבה מתמודדים חיילם עם אזרחים. זה קורה כל יום ובכל רגע. במקרה הזה פקודות הצבא שנכתבו כדי לתדרך את החיילים, כיצד לנהוג ברשתות חברתיות – לא יעזרו. גם  פעולות גירוש או  מעצרים לא ימנעו את הצילום המביך הבא.

 

לכן הטיפול בסוגיית המצלמות  והרשתות החברתיות לא צריך להיות רק משמעתי, אלא הסברתי ותודעתי. פה נדרשת חשיבה מחוץ לקופסה. אתה יכול לגרש או לעצור 100 צלמים אבל במקומם יצוצו עוד 1,000 ואין לסיפור הזה  סוף. זהו מימד משמעותי של זירת הקרב החדשה שצה"ל צריך ללמוד ולהתרגל אליה.

אין זה אומר שצריך לחבק כל צלם עוין שמגיע בכוונה כדי לצלם ולשדר צילומים מעוותים ולא מדויקים, אבל צה"ל צריך לסגל לעצמו מדיניות של  דיאלוג עם אותם צלמים, בדיוק  כמו שהוא מנהל דיאלוג עם צלמי המדיות המסורתיות והחוקיות בישראל.

 

צה"ל מכיר את הצלמים "האלמונים" האלו, הם אינם רבים. במקום לגרש אותם או לעצור אותם, עליו לאפשר להם מרחב פעולה סביר, כפוף כמובן לתנאים וצרכים מבצעיים, כל עוד הצילומים מתעדים פעולות חוקיות וידועות.

מעבר לזה ובמקביל הצבא חייב להכשיר את קציניו ומפקדיו בסדנאות מעשיות, שיעניקו להם כלים להתמודד עם המדיה במאה -21, במציאות בה מצלמה קטנה יכולה להפוך אירוע מקומי למלחמת עולם.

 


אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.