728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

ייצוג שלילי

ייצוג שלילי
רווי סטריאוטיפים. חנווני במכולת של כפר הבלתי מוכר אלזרנוג שבנגב.צילום: אבי פז

גנבים, עברייניים וסוחטי אדמה: הצעירים הבדווים חשים שסיקורם סטראוטיפי, רווי בביטויים שליליים של עוינות, איום על קבוצות הרוב והשתלטות על אדמות המדינה

המחקר דן בפרשנות הייצוג התקשורתי של ערביי ישראל על ידי צעירים ערבים- בדווים. הוא יוצא מנקודת הנחה שבישראל, כמדינה דמוקרטית, אמצעי התקשורת ישמשו במה להבעת דעות ועמדות בנושאים מגוונים, ולפיכך ידאגו לייצוג שוויוני של קבוצות מיעוט (כספי, 1995).
דהיינו, מדובר בתקשורת המאפשרת גישה לכל קבוצות המיעוט.
מחקרים רבים, בארץ בעולם, מצביעים על כך שלתקשורת יש תפקיד מרכזי בייצוג המציאות החברתית. היא מייצרת סטריאוטיפים שליליים, המחזקים את החשדנות ואי האמון בקבוצות מיעוט, מציגה לקהל משמעויות ומייצרת תבניות חשיבה הדוחקות את "האחר לשוליים" .(אברהם ואחרים, 2004; למיש, 2002; פירסט 2001; Hall, 1980).
מחקרים הצביעו על כך שאמצעי התקשורת מציגים את "הערבי" כאיום אסטרטגי. לדוגמה: התפרעויות והפרות סדר בסקטור הערבי הוצגו כסיכון מתמיד וכאיום ביטחוני על קיום המדינה (Avraham et al. 2000). מחקר ייחודי אשר הסתמך על ראיונות עומק עם צעירים משכילים מצא שבעיני צעירים ערבים הייצוג של ערבי ישראל נע בין רעים במקרה הטוב וגיס חמישי במקרה הרע (אבו- גוידר). מחקר נוסף מצא שתכניות הטלוויזיה והתכנים התקשורתיים של קבוצות הרוב מייצגות את המיעוטים באופן שלילי, הן מבליטות את החלקים השליליים של קבוצות צעירים ערבים ילידים בישראל (אבו-גוידר, 2014).
בעוד שהספרות המחקרית בחנה את הייצוג של ערביי ישראל מבחינת התוכן והמידה (פירסט,2001; לאור ואחרים, 2006; אברהם ואחרים, 2004; אברהם, 2001), המחקר הנוכחי מנסה לבחון את העמדות והתפיסות של צעירים ערבים- בדווים לגבי הדימוי שלהם בתקשורת הישראלית. מכאן עולה שאלת המחקר המרכזית: כיצד הצעירים הערבים- בדווים מפרשים את דרך ייצוגם בתקשורת הישראלית?

 

ag

הצעירים הערבים-בדווים חשים שהתקשורת מתייחסת אליהם במקרה הטוב כ"בוגדים" ובמקרה הרע כ"גיס חמישי. צילום: אבי פז

 

מתודולוגיה

המחקר כלל 15 מרואיינים ערבים- בדווים, "צרכני תקשורת ישראלית", לפי הגישה האיכותנית. בחירת המרואיינים נעשתה על פי קריטריון של "צריכה של התקשורת הישראלית", כלומר כמצויים בנושאים אקטואליים: פוליטיקה, בידור, ספורט, רכילות, סדרות, סרטים, וכו'.
למרואיינים הוצגו שאלות לגבי דימויים באמצעי התקשורת הישראליים כגון: ייצוג המיעוט הערבי בתקשורת הישראלית, החל מעיתונים ועבור בטלוויזיה וברדיו; אמינות והוגנות התקשורת הישראלית; טווח הסיקור; חוויות אישיות; תפקיד התקשורת בשיפור מערכת היחסים בין החברה הישראלית לחברה הערבית- בדואית וכדומה.

 

ממצאים

בדומה למוצג בספרות המחקר, המיעוט הערבי מודר לחלוטין מכלי התקשורת הישראלית. הצעירים הערבים – בדווים מרגישים שסיקורם סטראוטיפי לחלוטין, רווי בביטויים שליליים של עוינות, איום על קבוצות הרוב והשתלטות על אדמות המדינה. להלן התמות המרכזיות של המחקר.

 

הייצוג כמפרי חוק אויבים וגנבים

 

המאפיין שהיה משותף למרבית המרואיינים הינו תכני החדשות ותוכניות האקטואליה. הנחקרים סבורים שייצוג המיעוט הערבי בתקשורת הישראלית מזערי ביותר, וגם אז הוא שלילי לרוב. כך למשל, היו שאמרו: "הייצוג של הערבים- בדווים הוא קטן מאוד ומתבטא במקרה הטוב ב-2%. ייצוג זה מתבטא בגזענות ובאפליה".
המרואיינים הצביעו גם על כך שהסיקור באמצעי התקשורת הישראלית שונה מסקטור לסקטור, בקרב ערבי ישראל יש אזרחים שדוגלים בחיי שותפות ושילוב ב"חברת הרוב" הישראלית. לכאורה הבדואים מגויסים לצבא בניגוד לערבי ישראל הצפוניים שלא משרתים בצבא, ההבחנה בין אום אל-פחם הלאומנית לבין הבדואים בנגב ברורה מאליה בקרב ערבי ישראל והממשל, ולמרות זאת התקשורת אינה מבחינה בין ה"טוב" ל"רע". מהראיונות עולה
כי יש תחושה בקרב צעירים ערבים- בדווים שהמדינה אינה מעודדת התמתנות ועידוד המתונים בקרב המיעוט הערבי למען השתלבות בחיי החברה הישראלית. לדוגמה, שימוש בכינוי "ערבי ישראל" ותושבי אום אל-פחם", או "בדואים", המבדיל בין הקבוצות השונות בחברה וייצוגן.

 

גורל אחד סיקור מפלה

 

הצעירים הערבים – בדווים חשים שהתקשורת מתייחסת אליהם במקרה הטוב כ"בוגדים" ובמקרה הרע כ"גיס חמישי" בהשתייכותם לארגונים אסלאמיים קיצוניים.
ציטוטים מאפיינים: "דוגמאות של סיכון על קיום המדינה, גניבה, פשע, פלישה, לכלוך, ייצוג התרבות בתת-תנאים, ההקצנה וההשתייכות לגורמים איסלאמיים קיצוניים, כמו חיזבאללה וחמאס".
המדיניות של משרד הפנים, המבקשת להרוס את המבנים הלא חוקיים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, מולידה שנאה בקרב צעירים ערבים- בדווים. בעיקר כאשר התקשורת מציגה את אותם כמשתלטים על אדמות המדינה וכמי שמתנהגים שלא בהתאם לחוק.
למרות הצרות של המדינה, ערביי ישראל שותפים לגורל אחד עם האזרחים היהודים. למשל, האמירה של המרואיינים כי "הגראד לא הבדיל בין ערבים – בדווים ויהודים", "בעופרת יצוקה נהרג ערבי ישראלי אך לא נראה שהתקשורת השתמש בזה ככלי הגנה על ערבי ישראל כשותפי גורל ליהודים במלחמה".
לסיכום ניתן לומר שהמרואיינים מפרשים את אופן הצגתם בתקשורת הישראלית כסטראוטיפי: חברתם מוצגת כחברה שאינה משכילה, לא משתווה ברמתה לחברה היהודית, דבר המצטרף לדימויים קודמים כגון "סיכון מתמיד למדינה", מעורבת ב"גניבה", "שוחד" וכדומה.

 

השוואת הערבים ל"ערבים המזרחים"

 

תוכניות הבידור מהוות במה אסקפיסטית, אפשרות לבריחה מהמציאות ומהתכנים החדשותיים המתארים אותם, לתפיסתם, כפורעים, גנבים ופושעים. הייצוג של פוליטיקאים ימנים, שבמוקדו אביגדור ליברמן, משביע רצון מבחינתם, והם חשים סיפוק מכך שהוא מוצג כמהגר המעודד גזענות כלפי בני המיעוטים.
ציטוט: " ייתכן שניתן להפיק סוג של נחמה בכך שתוכניות הבידור השמיצו את ליברמן ודחקו איתו לפינה כמנהיג גזעני, מנהיג קומוניסטי כמו סטאלין, עם רעיון הטרנספר שתופס תאוצה, נושא הנאמנות שחרת על דגל קמפיין הבחירות שלו".
מרכיב שעולה באופן מפתיע הוא הייצוג האתני של החברה הערבית, הדומה לזה של בני עדות המזרח. שתי הקבוצות דומות בדרך הצגתן בתקשורת, ובו זמנית שונות באופן הצגתן בהשוואה לחברה האשכנזית, הזוכה לתהילה. "אני חושב שהערבים- בדווים והמזרחים הם שסופגים את הסטיגמה הזו, אך אני סבור שזו טעות לגבי הערבים, לפחות בעלי המעמד הנבחר בבית הנבחרים. קח למשל את פרשות השחיתות והאונס, ותראה שמי שעושה זאת הם
המזרחים, כמו קצב, יצחק מרדכי, וכו'".
לסיכום, בעוד שהמרואיינים מגיבים באופן שלילי כלפי הייצוג החדשותי של המנהיגות הערבית, הם חשים סיפוק מכך שתוכניות הבידור מובילות קו תקיף כלפי המנהיגות הקיצונית, דוגמת שרים ומנהיגים מהימין הישראלי.

 

בין "ערבי" ל"יהודי"

 

נרמול היחסים בין התקשורת הישראלית לאזרחים הערבים- בדווים בישראל הוא כלי חשוב לייצוגם באופן שייתפס בעיניהם כנאות יותר. באותו אופן, מיתון השפעתם של גופים, דוגמת הממסד, על התקשורת הישראלית יש בו פוטנציאל רב לייצוג שקול יותר של ערביי ישראל שאף יוביל ליצירת דעת קהל חיובית ולהזדהות עם המגבלות החברתיות והכלכליות איתן הם מתמודדים, כמו: בעיית מקומות עבודה, אי פיתוח ביישובים, הפערים הסוציו-אקונומיים.
סיקור כזה עשוי אף להוביל לשינוי מעשי – הקצאת משאבים לפיתוח החברה הערבית.
להלן ביטוי של תקווה מצד אחד המרואיינים: "אני חושב שצריך לעשות שינוי דרסטי. למשל, לתת שטח בעיתון, זמן מסך בטלוויזיה בהתאם לאחוז של הערבים במדינה, או לחלופין, לפחות להגדיל את זמן הסיקור ל-10%, שלא לדבר על העלאת הבעיות של הערבים, זמן מסך לפרשנים טובים יותר, מוסף מיוחד לחברה הערבית- בדואית ועוד".
לסיכום, המרואיינים חשים שהסיקור התקשורתי מוכתב מלמעלה ולפיכך עצמאותה של התקשורת הישראלית מוטלת בספק. היא אינה דוגלת בעיקרון של חופש העיתונות ואינה מרגישה מחויבת להבליט את הפלורליזם החברתי, התרבותי, הדתי והלאומי, ולכן קבוצות המיעוט לא זוכות לייצוג הולם ושוויוני.

 

ריבוי ערוצים משמעו ריבוי הפליות

 

דווקא ריבוי הערוצים בטלוויזיה והפצתו של עיתון יומי חדש (ישראל היום) הובילו, לתפיסתם של המרואיינים, לייצוג שלילי יותר. האתגר, לפי דברי המרואיינים, הוא אפוא לא להוסיף ערוצים מסחריים אלא לערוך שינוי בתכנים, להתייחס לנושאים חברתיים וכלכליים ולחזק את אנשי התקשורת מהמגזר הערבי, במטרה לשנות את מפת הייצוג השלילית של ערביי ישראל.
המרואיינים ציינו כי סיקור המיעוט הערבי בישראל מתמקד בפשיעה, במעשי שוחד ובאלימות. הייצוג במהדורות החדשות בישראל – הערוץ הממלכתי (ערוץ 1) והערוצים המסחריים (חדשות ערוץ 2 וערוץ 10) דל ואינו בולט. במילים אחרות, פעילותו של הערוץ הנוסף (כחלק מריבוי הערוצים בישראל) לא שינתה לדעתם את ההתייחסות השלילית כלפי הערבים- בדווים, לא בתוכן ולא במידה.

ציטוטים לדוגמה בהקשר זה: "הייצוג הוא בהיבטים של פשיעה, אלימות ושוחד"; "בחדשות ערוץ 2 אין כמעט התייחסות לערבים- בדווים בחודש האחרון".

 

דיון ומסקנות

המחקר עוסק באופן התקבלותם של ייצוגים תקשורתיים של האוכלוסייה הערבית- בדווית בקרב צעירים בהסתמך על החוק המחייב את אמצעי התקשורת הישראלית לייצוג שוויוני והולם של קבוצות מיעוט (כספי, 2001).
בדומה למחקרים קודמים, ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על כך שבעיני הצעירים הערבים יש הבדלי ייצוג מפליגים בין הערבים ליהודים במרחב התקשורתי (פירסט,2001; לאור ואחרים, 2006). אמצעי התקשורת מציגים את בני המיעוט כגנבים, פושעים ומפירי חוק, כמאיימים על קבוצות הרוב ועל ביטחון המדינה.
מהראיונות נראה שהדרתו של המיעוט הערבי בישראל קשורה לשיעור הייצוג המועט שלו בתקשורת. ממצאים אלה דומים לאלה של אברהם ופירסט (2001), לפיהם ייצוג הערבים-בדווים בתקשורת הישראלית הוא שלילי ושולי. הוא אינו נמצא במרכז החדשות או בתוכניות האקטואליה. כל אלה הובילו את הציבור הערבי לדפוסי צריכה חדשים (לדוגמא, צפייה בחדשות של רשת אלג'זירה) בהם השפה, התרבות והערכים שונים מאלה של התקשורת
הישראלית (ג‘מאל, 2006).
ייצוגם של הערבים- בדווים בקולנוע מסתמך על סטראוטיפ מיושן ומכוער, רווי בהקשרים של גניבה, שוחד, פשע ועוני (לאור ואחרים, 2004). ייצוגם השלילי של הערבים- בדווים בתקשורת ובקולנוע הישראלים משפיע בקבלת החלטות מכריעות, כגון: קבלה לעבודה, נכונות להשקיע ביישובים של בני מיעוטים והקצאת משאבים (אברהם, 2001).

 


 

תקציר המחקר של עארף אבו- גוידר מאוניברסיטת בר-אילן לקוח מחוברת התקצירים של כנס האגודה הישראלית לתקשורת, שנערך במכללה האקדמית כנרת ב- 17.4.2016

4 תגובות

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

4 תגובות

KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz