728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מחאת חיילים אלמונים

מחאת חיילים אלמונים

כארגון טוטלי והיררכי הצבא אינו מאפשר שביתה או מחאה. "גם אני עם דוד הנחלאווי", מחאת הפייסבוק הראשונה בצה"ל, סחפה המונים - אך משתתפיה לא נענשו

מחקר זה עוסק במחאת הפייסבוק הראשונה בצה"ל שהתרחשה לאורך כחודש החל מ-29 באפריל 2014. מקורה בסרטון יוטיוב בו דוד אדמוב, לוחם נח"ל בשמירה על-יד בית הדסה בחברון, חש מאוים לנוכח נער פלסטיני כבן 15 ודרש ממנו להתרחק וסורב, אדמוב דחף אותו בידיו ודרך נשקו, ולנוכח נער פלסטיני נוסף, אדמוב בועט בהם, מקלל ומאיים: "(…) אתן לך כדור בראש". מבין הנערים הפלסטינים ברחוב, אחד מצלם במצלמת וידיאו קטנה. לרוחב הסרטון שהועלה לרשת יש כיתוב באנגלית "צעירים נגד התנחלויות" ("Youth Against Settlements"), כחלק ממאבק "האינתיפאדה האלקטרונית" (בן ישי, Khalek ;2014). כנראה שהסרטון שהועלה לרשת ב-28 באפריל 2014, הועלה גם לאתר-חדשות 0404. ואז שתי תמונות מחאה שהועלו בפייסבוק של 0404 גררו תגובה מיידית של כ-3,000 תצלומים נוספים (עופר, 2014).



במהרה נפתח דף פייסבוק עצמאי שקלט תגובות חיילות וחיילים אלמונים רבים שהצטלמו מסתירים פניהם בניר ועליו הסיסמה: "גם אני עם דוד הנחלאווי". תוך כיומיים הצטברו 131,000 לייקים. עתה המחאה שודרה בחדשות הערוצים המרכזיים בטלוויזיה, ונאמר גם כי אדמוב יועמד לדין. תגובת דובר צה"ל נמסרה בחדשות בהודעה שנאמר בה, כי לפני האירוע בחברון, אדמוב גרם לתקריות אלימות בהן הכה את חבריו בגדוד, וכן שהחייל הרים אבן על מפקדו, ולכן נגזרו עליו הדחה ועונש מחבוש. המחאה נתמכה גם על-ידי אזרחים ברשת בדף הפייסבוק, ובנוסף נערכו הפגנות אזרחים במקומות שונים בארץ לרבות בתל-אביב, ופורסמו תגובות של פוליטיקאים התומכים במחאה, למשל השרים נפתלי בנט ואורי אריאל, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז ועוד (המחאה בפייסבוק; בן ישי, 2014; זיתון, 2014). לבסוף דוד אדמוב לא הודח מהצבא, אלא סיים קורס מ"כים כשנה לאחר המחאה (גולן, 2015).

 

נראה כי ההיסטוריה של הנח"ל, שהוקם ב-1948, משקפת שינויים ערכיים ומעשיים בחברה ובצבא לאורך שנות המדינה, לרבות השינוי באיומים על מדינת ישראל (אתר הנח"ל צה"ל; הראל 2013; מוריס, 2003). בשנים האחרונות התפתחו המשגה ומחקר, בהובלת יורם שוייצר, במכון למחקרי ביטחון לאומי, בדבר "מלחמה בעצימות נמוכה", של חקר הטרור והשלכותיו האסטרטגיות, הביטחוניות והמדיניות על ישראל (שוייצר, 2015). בצד המשך ה"מלחמה בעצימות נמוכה", נראה כי בימים אלה משתנה תפיסת הביטחון של צה"ל. בעוד במערכות האחרונות בלבנון (2006) וברצועת עזה (2014 ;2011 ;2009) צה"ל הפעיל את תפיסת השחיקה של האויב; "אסטרטגיית צה"ל" החדשה,
המנוסחת בימים אלה בהובלתו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט, מציגה גישת פעולה שונה מהותית: צה"ל –בתגובה להתגרות – יהלום באויב מהלומה משולבת, מידית ובו-זמנית באמצעות פיקוד ושליטה ממוקדים, באמצעות זרועות היבשה והאוויר, מהלכים דיפלומטיים ופוליטיים, לוחמת סייבר, מודיעין, והגנה אפקטיבית (סיבוני, 2015).

 

דיון ענף מתרחש בחקר התקשורת בהקשר גל המחאות הגלובלי החל מ-2011, וחוקרים רבים עוסקים בטיפוח המיתוס של מהפכות הרשתות החברתיות וקידום הדמוקרטיה המתרחש בעטיין, אך מחקרים רבים מראים כי כוחם של אמצעי התקשורת המרכזיים, הטלוויזיה והעיתונות המודפסת, נשמר.

 

בעוד הרשתות החברתיות משמשות להתארגנות הפעילים, אמצעי התקשורת המסורתיים הם המקדמים את התרחבות המחאה. (למשל, Castells, 2012; Rinnawi, 2012; Wolfsfeld et. al. 2013).
אין ספק כי לוחמת "האינתיפאדה האלקטרונית" של הפלסטינים היא חלק מתנועת "החרם כנגד ישראל" (אתר BDS). לפי האתר הרשמי, תנועת החרם על ישראל החלה בשנת 2005, אך נראה כי בעשור האחרון, במדינת ישראל לא היו מודעים לעוצמת פעולת הפלסטינים בעניין זה. לפי שניידר, בנימין נתניהו שהיה בעבר "פלא ההסברה הישראלית (…) מי שמבין תקשורת יותר מכולם, נותר מאחור". נמסר כי על שולחנו של נתניהו "אין מחשב, אין חיבורי רשת אחרים. כאשר צריך, מדפיסים לו … (שניידר, 2013).  למרות שמתקיימים מודיעין ולוחמה אלקטרונית בצה"ל, הערכות צבאית מקיפה ללוחמה האלקטרונית מתרחשת רק לאחרונה: "דובר צה"ל הודיע ב-15 ביוני 2015, כי לאור האתגרים המשמעותיים שאתם מתמודד צה"ל בממד הסייבר, הרמטכ"ל החליט על הקמת זרוע סייבר אשר תוביל את הפעילות המבצעית בתחום זה. זרוע הסייבר תוקם בתוך שנתיים והקמתה תבוצע בשלב ראשון במקביל באגף המודיעין ובאגף התקשוב" (אלרן וסיבוני, 2015).

 

כארגון טוטלי והיררכי הצבא אינו מאפשר שביתה או מחאה כלשהי, אלא שחיילים בכל זאת מורדים ומסרבים לבצע פקודות. בקולנוע הוצגו מרידות חיילים, ביניהן מרד חיילים-ימאים בסרט המופת "אוניית הקרב פוטיומקין", שהתרחש ב-1905 כנגד צבא הצאר, ובוים על ידי סרגיי אייזנשטיין ב-1925. הסרט מציג את עריצות צבא הצאר בצורה שווה לכל נפש: החיילים מקבלים יחס גרוע ממפקדיהם ובשר מתולע ולבסוף הם מתמרדים. צבא הצאר שמצווה להרוג את החיילים המורדים בפקודת מפקד אוניית הקרב מסרב פקודה, ותושבי העיר אודסה נחלצים לעזרתם בתמיכה ובמזון. לבסוף האזרחים נטבחים על מדרגות אודסה על-ידי פרשי הצאר הקוזקים – מהסצנות המפורסמות בתולדות הקולנוע (Eisenstein, 1925).

 

מרידות של חיילים סדירים בישראל אינן שכיחות. מרד אסירים בכלא הצבאי 6 פרץ ב-9 באוגוסט 1997, בשל היחס ותנאי הכליאה המחפירים, לטענתם. שלטונות הצבא לא עמדו בסיכום עם המורדים והענישו אותם בחומרה, אך מאז שופרו היחס והתנאים בכלא 6 (זיכלינסקי, 2012). נראה כי בחיי היום יום הצבאיים בצה"ל מתקיים אי ציות של חיילים, שלמעשה הן מרידות. כגון מקרה בו חייליםבגולני נטשו מוצב ברצועת עזה, או מקרה בו חיילים בחטיבת כפיר נטשו את הבסיס, ובגדוד צנחנים 890 על גבול עזה, חיילים הביעו אי אמון במפקדם (בר-שלום, 2013; גרינברג, 2008 ;2007). לעומת המרד בכלא 6 שהקיף חיילים רבים, במקרים האחרונים מדובר בחיילים בודדים, בין 5 ל-15, שחלקם נענשו באופן חמור; אך נזכיר כי מחאת הנחלאווי שהיא הראשונה בפייסבוק, הקיפה מעל 100,000 לייקים, אך משתתפיה לא נענשו כי הם "חיילים אלמונים".

 

ב-30 באוגוסט 2015, פרצה סערה באשקלון: הורים דרשו לפטר את בנשלום, מנהלת בית הספר לאמנויות שחתמה בעבר על עצומה נגד השירות בשטחים: "אנו, (…) תומכים במאבקם של הקצינים והחיילים המסרבים לשרת בשטחים. מתוך הבנה כי משימת הדיכוי והכיבוש אינה משרתת את הגנת מדינת ישראל …. (צורי, 2015). הלגיטימציה למחאה נגד הצבא ניתנה בעבר ובהווה למחאות אנשי מילואים ולמכתבי קצינים. הספר "שיח לוחמים" שיצא לאור לאחר "מלחמת 6 הימים" עסק ברגשות קשים וספקות מוסריים של בני הקיבוצים, רובם אנשי מילואים, וכבר אז הם דיברו על סכנת החזקת השטחים הכבושים. לאחרונה התברר כי רק כשליש מהחומר שנאסף מהלוחמים אושר אז על-ידי הצנזורה לפרסום. מעשי רצח של שבויים ואזרחים, התאכזרות והתעללות שנמחקו אז מהתודעה הלאומית, שבו עתה בהקלטות המקוריות של עדויות החיילים ששולבו בסרט זוכה פרסים בפסטיבלים בינלאומיים: "שיח לוחמים-הסלילים הגנוזים" בבימויה של מור לושי (איזיקוביץ, 2015).

 

לאחר מלחמת יום-כיפור 1973 הקים מוטי אשכנזי (מפקד מוצב בודפסט שלא נפל במלחמה) תנועת מחאה גדולה של אנשי מילואים; במלחמת לבנון הראשונה 2000 – 1982, אלי גבע סירב להשתתף, ועמרם מצנע התפטר, מחאת ענק של הציבור בישראל נערכה ב-1982 לאחר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בביירות. אז גם הוקמו תנועות "יש גבול" "ארבע אמהות", וועדת חקירה נגד אריאל שרון (פולמן, 2008; תצפית משתתפת; Lemish & Barzel, 2000).

 

מערכת יחסי הגומלין המורכבת בין אידיאולוגיה, טכנולוגיות תקשורת, החדשות והבנייתן במקרה מחאת "דוד הנחלאווי" מעלה שאלות מחקר מעניינות: יחסי הגומלין ברשת בין פעילות של אתרי חדשות עצמאיים ומשוייכים לארגוני חדשות מרכזיים, בלוגים ופעילות אזרחים ותנועות מחאה ברשת; כמו גם טכנולוגיות ויזואליות של ה"הטלפון החכם", ומצלמות הסטילס והוידיאו במערכת יחסי-הגומלין התקשורתית (גינזבורג, 2015); והעובדה כי טכנולוגיות התקשורת מצויות בשימוש בקרב "דורות תקשורת" שונים(Gal-Ezer, 2014; Mannheim, 1952, Nimrod, 2012; Volkmer, 2003) ,(Media Generations). ולבסוף, במוקד החיכוך בחברון, החל מ-2004 פועלת תנועת מחאה נוספת, "שוברים שתיקה" המלקטת עדויות "חיילים אלמונים" ברשת ובדפוס; שהחלה בתערוכת תצלומים מחברון בתל-אביב והמשכה בתיעוד עדויות חיילים ותצלומים (גל-עזר, Katriel & Shavit, 2011; 2008). ולכן יש לבחון גם כיצד "מחאת הנחלאווי" משקפת מחלוקת פוליטית עמוקה (Hallin, 1984) ביחס להמשך הכיבוש הישראלי בשטחים, וכיצד התאפשרו פרשנויות פוליטיות סותרות של האירוע ושל מחאת דוד הנחלאווי – שנתמכה בקרב הימין והשמאל הפוליטי כאחד. השיטה הננקטת משלבת אתנוגרפיה מרובת אתרים (Multi-sited ethnography; Bourdieu, 2008; Marcus, 1995) וניתוח ביקורתי רב אופנויות של תקשורת, לרבות ניתוח רגשות.


תקציר המחקר של ד"ר מירי גל-עזר מהמחלקה לתקשורת, המכללה האקדמית כנרת, לקוח מחוברת התקצירים של כנס האגודה הישראלית לתקשורת, שנערך במכללה האקדמית כנרת ב- 17.4.2016

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.