728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"הפגיעה בשוויון – מידתית"

"הפגיעה בשוויון – מידתית"
אילוסטרציה.צילום: (ace_alejandre (CC BY-NC 2.0

בג"ץ דחה עתירה בה נטען כי חיובו של אדם לפרוש מהעבודה בגיל 67, היא אפליה פסולה מחמת גיל - וקבע: אין לבטל את החוק המאפשר להפסיק את העסקת עובד שהגיע לגיל פרישה

נכשל המאבק המשפטי שניהלו במשך ארבע שנים שלושה אנשי אנשי אקדמיה למען הזכות של עובד להמשיך לעבוד אצל אותו מעסיק, גם אחרי גיל הפרישה הרשמי. בג"ץ קבע פה אחד שאין לבטל את החוק המחייב אדם לפרוש מעבודתו בגיל 67. ההחלטה ניתנה היום בהרכב של שבעה שופטים בראשות נשיאת ביהמ"ש העליון, השופטת מרים נאור.

בעתירה שהגישו פרופ' משה גביש, פרופ' מרדכי שגב ופרוש אסא כשר, באמצעות עו"ד, שושנה גביש (רעייתו של אחד העותרים), הם טענו כי חיובו של אדם לפרוש מהעבודה בגיל 67, היא אפליה פסולה מחמת גיל.

העותרים ביקשו לאפשר לפרופ' גביש, מרצה בטכניון שהגיע לגיל הפנסיה הרשמי, להמשיך בעבודתו, ולדחות את החלטת מוסד הטכניון להפסיק את עבודתו מחמת גיל. במהלך התקופה הצטרפה לעתירה פרופ' רות בן ישראל, כלת פרס ישראל, שבעצמה נאלצה לסיים את עבודתה בניגוד לרצונה מאוניברסיטת תל אביב בשנת 2000. האגודה לגרונטולוגיה, בראש/ות פרופ' יצחק בריק מאוניברסיטת חיפה, הביעה תמיכה בעותרים, וטענה כי עובדים רבים כשירים למלא את תפקידם באופן מייטבי גם אחרי גיל 67, ואין לחייבם באופן שרירותי לפרוש לגמלאות בגיל זה.

ואולם, שופטי בג"ץ קבעו שהחוק (סעיף 4 לחוק הפרישה 2004) הוא חוקתי ומידתי. לדברי הנשיאה נאור, אמנם פרישה כפויה מחמת גיל פוגעת בזכות לשוויון, המוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ואולם הפגיעה בשוויון במקרה זה היא מידתית. "לא ניתן לשקול פתרונות חלופיים לפרישה החובה מבלי להתחשב בתמונה הכוללת: יש לשקול את צרכי העובדים, צרכי המעסיקים וההשפעות על היקף תעסוקת המבוגרים בה בעת. אין להתעלם מהזיקה הקיימת בין הגיל שבו זכאי עובד לפרוש לגמלאות עם הפנסיה שצבר, לבין גיל פרישת החובה", ציינה נאור. לדבריה, העלאת גיל הפרישה או ביטולו כליל עשויים להוביל בטווח הארוך להעלאת גיל הזכאות לקבלת גימלה, דבר שעשויים להיפגע ממנו עובדים שונים במשק. "זו בעיה רב קודקודית שבית המשפט יטה שלא להתערב בה".

המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, אמר כי שיטת הפרישה לפנסיה בישראל דומה לזו הקיימת במדינות אחרות. עם זאת, לדבריו, יש מקום שהגורמים הרלוונטיים יבחנו מדי עשור, לכל היותר, את גיל הפרישה הרצוי, והאם יש בנסיבות המשתנות, לרבות טיב הסדרי הגמלאות, כדי להביא להעלאת גיל הפרישה.

השופטת דפנה ברק ארז אמרה שקביעתו של גיל פרישה דווקא מגנה על עובדים מבוגרים, משום שהיא יוצרת הגנה נגד פיטוריהם בגיל סמוך אליו. "עובדים רבים מייחלים ליום הפרישה. הותרת ההחלטה בידי כל עובד עלולה לשחוק את ההסדרים הפנסיוניים", היא קבעה.

עו"ד שושנה גביש, שייצגה את העותרים, הצביעה על כך שבמסגרת החלטתו שאין לשנות את גיל הפרישה, בית המשפט קרא למחוקקים לעשות חשיבה מחודשת ואף להקים ועדה מיוחדת שתבדוק את הנושא. "פרישה כפויה בשל גיל היא פגיעה קשה בזכות החוקתית לכבוד האדם ולשוויון. מדובר בנושא בעל חשיבות ציבורית רבה", היא הוסיפה.

מוסד הטכניון, שנמנה עם המשיבים, טען כי גיל הפרישה בטכניון, שעומד על 68 שנים, נקבע מכוח הסכם עבודה קיבוצי."התערבות בית המשפט על ידי ביטול גיל הפרישה עלולה להחליש את כוחם של ההסכמים הקיבוציים, את העבודה המאורגנת ואת עסקת החבילה שנחתמה במשק", טען המוסד.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.