728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

הציווי "להשאר אדם"

הציווי "להשאר אדם"
תחזקה התודעה הלאומית "לעולם לא עוד" שהיתה קיימת מיום הקמתו של צה"ל מחד, ומאידך התחזקה התודעה לרגישות ולשמירה על כבוד האדם בלחימה מול אוכלוסיה אזרחית. אילוסטרציהצילום: shutterstock.com, ChameleonsEye

מזהים תהליכים. לקחי השואה כגורם מרכזי בחינוך החיילים והמפקדים בצה"ל: הטראומה אינה מאפשרת קהות חושים מול אוכלוסיה אזרחית עוינת

דבריו של משה בוגי יעלון לשמירת הציווי "להשאר אדם", בנאום הפרידה מתפקידו כשר הביטחון, מתייחסים לתהליך שמתרחש בצה"ל בשלושת העשורים האחרונים – והוא עצמו היה מעורב בו כרמטכ"ל וכבן דור שני לשואה. התהליך בו הציווי "להשאר אדם" במלחמה בכלל וכלפי אוכלוסיה אזרחית בפרט, משקף את התקשורת הלא מילולית בין צה"ל לאוכלוסיה אזרחית עוינת בעקבות לקחי השואה.
החל מפרוץ האינתיפאדה הראשונה התעצם מקומה ותפקידה של השואה בצה"ל והיא הפכה לגורם מרכזי בחינוך החיילים והמפקדים. התהליך התמקד בשני כיוונים מרכזיים: התחזקה התודעה הלאומית "לעולם לא עוד" שהיתה קיימת מיום הקמתו של צה"ל מחד, ומאידך התחזקה התודעה לרגישות ולשמירה על כבוד האדם בלחימה מול אוכלוסיה אזרחית. תהליך זה התעצם על רקע מלחמות ומבצעים צבאיים בהם השתתף צה"ל והיה בחיכוך גבוה עם אוכלוסיה אזרחית. נוכח מבצעים אלה התחזק משקלם של מסרים אוניברסאליים-אנושיים במטרות צה"ל בהנחלת זכרון השואה.
מתשובותיהם של 111 מפקדים בכירים לשאלונים נמצא כי מסרים אלה חיזקו את רגישותם מול אוכלוסיה אזרחית עוינת. מפקדים טענו כי "טראומת השואה אינה מאפשרת קהות חושים מול אוכלוסיה אזרחית עוינת".
שאלונים אלה הם חלק ממחקר נרחב, שמציג גם את תהליכי השינוי שחלו ביחסו של צה"ל לשואה מקום המדינה, דרך השפעתם של אירועים לאומיים חברתיים והשפעתם של ניצולי השואה ובני הדור השני, בפרט.
כאמור, התהליך המדובר החל בזמן האינתיפאדה הראשונה וחברו בו מספר גורמים: מפקדים בני דור שני שהשפיעו על תהליך קבלת החלטות במדיניות כלפי אוכלוסיה אזרחית עוינת, שטענו שטראומת השואה אינה מאפשרת לחושיהם להתקהות, ואמות המידה שלהם לשימוש בכוח יותר אחראיות ורגישות.
המפגש עם ניצולי שואה ושמיעת העדויות יצר בקרבם גשר בין הפן האישי לפן האוניברסאלי. התברר, כי העדויות תורמות לעיצוב אישיותם הפיקודית, בהנחלת ערכים אנושיים – כמו גם בחיזוק זהותם הלאומית ומחויבותם להגנה על המדינה ואזרחיה. באמצעות המפגש עם הניצולים חל שינוי ביחסו של צה"ל לגבי מושג הגבורה – מהסתכלות על מושג הגבורה רק כגבורה פיזית לגבורה רוחנית שכוללת התמודדות יום יומית ושמירה על צלם אנוש. כמו כן, חל שינוי ביחס לניצולי השואה – מעבר מהתנשאות לאמפתיה והזדהות.
ביקורים במוסדות הנצחה ומסעות לפולין שימשו אמצעי לשיח ושאלת שאלות בדבר תפקידו של צה"ל וכיצד עליו לנהוג מול אוכלוסיה אזרחית.
ככל שהלך וגדל המרחק ממלחמת העולם השנייה והשואה, הלכה וגברה השפעתם של ניצולי שואה ובני הדור השני על יוזמות וקבלת החלטות בקביעת מדיניות בעיצוב זיכרון השואה בצה"ל ועל הדגשת המשקלים השונים שנתנו למשמעויות של מסרים לאומיים-פרטיקולאריים ומסרים אוניברסאליים-אנושיים. עד תחילת שנות השמונים התמקדה מערכת החינוך בצה"ל בעיקר בהיבטים היסטוריים של השואה. במהלך שנות השמונים טושטשה האבחנה בין הנושאים ההיסטוריים לבין הלקחים ההיסטוריים, ואירועי השואה התמזגו עם לקחים שצה"ל רצה להנחיל לחייליו. במקביל לכך, הורחבה תפיסת השואה מאירוע היסטורי בעל השלכות על התודעה ועל הזיקה הלאומית לארוע אקטואלי, הנוכח בחיי היום יום במדינה, ממנו ניתן להפיק לקחים המשפיעים על מחויבותם ושייכותם של החיילים לצבא ולמדינה – ומהם להסיק מסקנות לאומיות ולצידם מסקנות אישיות ערכיות ואוניברסאליות הקשורות להתנהגות אנושית וכבוד האדם.
מעבר זה מראיית השואה כאירוע היסטורי לאמצעי אינסטרומנטאלי בחינוך החיילים, כלל גם מעבר מהדגשה של המסרים הלאומיים להעצמתם במקביל של לקחים אוניברסאליים, ולמצב בו זכרון השואה בצה"ל מכיל את שני הסוגים. העיסוק בשאלות מוסריות מתקופת השואה היווה תשתית לעיסוק בשאלות מוסריות אקטואליות בצה"ל וארועי השואה שמשו אמצעי לעיסוק בלקחים לאומיים ולקחים אוניברסאליים-אנושיים.
על רקע האינתיפאדה השנייה במהלך שנות האלפיים, גבר המתח שליווה את תהליך חבירתם של הלקחים הלאומיים והלקחים האוניברסאליים , מיסודן של משלחות צה"ל לפולין וההשוואות לתקופת השואה. על רקע זה, מחד, עלה הצורך בצה"ל לחדד את הערכים האוניברסאליים-אנושיים ומאידך לחדד את ההבדלים בהשוואה לתקופה הנאצית ואת החשיבות של ביצוע פקודות במציאות מורכבת שעימה מתמודדים חיילי צה"ל. כמו כן, התחדדה ההבנה שיש לעסוק בזכרון השואה במהלך כל השנה ולא רק בסמוך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, כאמצעי להטמעת ערכים והזדהות חיילים עמם, ובאמצעותם נדרשים החיילים להסיק מסקנות להפנים את הלקחים ולהתנהל על פיהם.
בשנת 2004, עת משה בוגי יעלון היה הרמטכ"ל (דור שני לשואה) וקצין חינוך ראשי היה אלעזר שטרן (דור שני לשואה),  נחתם המסמך להנחלת זיכרון השואה בצה"ל, המתווה את המדיניות בנושא.

 


 

דר' לאה גנור היא המייסדת והמנהלת של מרכז משמעו"ת בקרית מוצקין, כותבת עבודת פוסט-דוקטוראט באוניברסיטת חיפה, מוסד הרצל, במיזם "מורשת מתקומה לשחקים"- חקר קורותיהם של אנשי צוות אויר שורדי שואה, בהנחייתו של פרופ' אריק כוכבי. חברה באגודת חוקרי צבא-חברה בישראל.
המאמר הנוכחי מבוסס על עבודת הדוקטוראט שכתבה באוניברסיטת בר אילן בהדרכתה של פרופ' ג'ודי באומל-שוורץ ופרופ' דליה עופר מהאוניברסיטה העברית. המחקר התבסס על שימוש במקורות מגוונים שכללו מידע רשמי, נתוח מסמכים מארכיון צה"ל, נתוח תכוניות חינוכיות שהוצאו לאור על ידי חיל חינוך, ראיונות עם קצינים בכירים בחיל חינוך בעבר ובהווה ונתוח של 111 שאלונים איכותניים בקרב קצינים בכירים בצה"ל בכללותו.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.