728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

העיתונאי כעובד ציבור

העיתונאי כעובד ציבור
אילוסטרציה.צילום: CC BY-NC-ND 2.0) dubcovsky)

ארצי חלפון, הכתב לענייני פלילים של ידיעות תקשורת, שבפעם השניה בתוך עשור מאויים ע"י ארגוני פשיעה: "אנחנו עושים שירות לציבור, אבל אין מי שיגן עלינו"

השבוע פרסם האתר אייס, שהכתב לענייני פלילים של רשת המקומונים ידיעות תקשורת, ארצי חלפון (45), קיבל מהמשטרה "סל אבטחה" שכולל סיורים תכופים סביב ביתו, בדיקות חבלניות לאורך שעות היום בסביבת הבית ואיכון הטלפון שלו במערכת המשטרתית. הסיבה: החשש שגורמי פשיעה, אותם סיקר במסגרת עבודתו, ינסו לפגוע בו.

 

זו לא הפעם הראשונה שחלפון, המסקר את תחום הפלילים, מאויים על ידי ארגוני פשיעה. ב-2007, כשסיקר את תחום הפלילים במקומון "כל הנגב" ניסו להתנקש בחייו שלוש פעמים. "לפני עשר שנים, הייתי הכתב הראשון שארגון פשיעה הוציא חוזה לחסל אותו. נעשו שלושה ניסיונות לחסל אותי במשך חודש וחצי", מספר חלפון. "זרקו לי רימון רסס הביתה והרגו את הכלבה שלי. רעולי פנים ארבו לי ותקפו אותי. אחד הברחתי והשאר נמלטו. בניסיון השלישי לחסל אותי כבר הייתי בדירת מסתור והמאבטח הבחין ברעול פנים חמוש מתקרב הוא הבריח אותו, ואותי הבריחו לדירת מסתור בצפון".

 

"אני כותב כבר כמעט 20 שנה לידיעות תקשורת", אמר לי השבוע חלפון. "התמחיתי כל הקרירה שלי בפלילים, משפט ומשטרה. להיות עיתונאי זה לא רק מקצוע, בעיני זו דרך חיים. רציתי להיות עיתונאי מאז היותי ילד. רציתי להיות זה שמביא את הסיפורים. כתבות עם ערך מוסף שהקוראים יפיקו ויסיקו מהם לקחים".

 

מעבר לשליחות, מתקשה חלפון להתפרנס מעבודתו. "אי אפשר להתפרנס מעיתונות", הוא אומר. "זו עבודה קשה ותובענית של פלילים, בתי משפט ומשטרה. אין לי פנאי לעסוק בדברים אחרים. בשבילי זו גם דרך חיים. יש את רעייתי ואם שני ילדי שמתפרנסת כמורה יותר ממני, ומאפשרת לי לעסוק במקצוע הזה".

 

לדבריו, הוא לא מפחד. "אני ירא שמים. השם ישמור אותי ובבוא היום ישפוט אותי. אני מפחד רק מעצמי. אני מודה שאני מעז במקומות שעמיתי אינם מעיזים. אני כותב לאורך השנים על עבריינים מסוכנים. לפעמים אני חושף אותם באופן שהוא בעייתי מבחינתם. אני מכיר אותם, בריונים ומסוכנים, כי אני חי ביניהם, נפגש איתם. אני מגיע לפגישה ונלקחים ממני החפצים האישיים, כמו הנייד והתיק. אומרים לי תעלה לאוטו נוסעים לכפרים ערבים בשטחים. אני נוסע סולו ומקווה שהם מכבדים את מי שמכבד אותם ודרישותיהם."

 

"לו היה מדובר בעובד סוציאלי בלשכת רווחה, למשל, שעבריין מאיים עליו, האיש היה מאובטח כמו שצריך, בתוקף היותו עובד ציבור. בלילות אינני ישן, אני בסוג של שמירה על משפחתי. למה המדינה לא שומרת על עיתונאים המאוימים במסגרת תפקידם? אנחנו עושים שירות לציבור, אבל אין מי שיגן עלינו. למשטרה אין כוח וכסף להגן עלינו ברצינות. אנחנו בעידן שאפילו כתבי כלכלה וספורט מאוימים ע"י ארגוני פשע. מדוע אף אחד לא פועל לקדם חקיקה שתיתן לכתבים סוג של הגנה ע"י המדינה, כמו שמקבל כל איש ציבור המטפל באזרחים?"

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.