728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

40 שנה במדבר

40 שנה במדבר
"חולה רדיו" עם דידי הררי, היום ברשת ג'.צילום: קובי מנורה, מתוך עמוד הפייסבוק של התחנה

רשת המוזיקה הציבורית הוותיקה, שהחלה לשדר לפני ארבעה עשורים, ידעה הצלחות וכישלונות ועברה תהפוכות. מה נחוץ כדי לשמור אותה כבית עבור היצירה הישראלית?

בדיוק ארבעים שנה לאחר תחילת שידוריה, ב-20 ביוני 1976, מציינת היום (שני) התחנה את יום הולדתה ביום שידורים מיוחד שבו מתארחים מגישי העבר של הרשת בשחזור מיוחד של תכניותיהם המיתולוגיות: דידי הררי וחנן דרוב (חולה רדיו); שמעון פרנס (פרנס העיר); נועם גילאור וטוני פיין (חדש, חדיש ומחודש); דן כנר (צפיחית בדבש); מנחם פרי ׁ(רק בימי חול); רויטל עמית (לי ולך שיר וברכה); יהודית בן יעקב (כאן, שם ובכל מקום); מנחם גרנית (קצת אחרת); נתיב רובינזון (נתיבי רובינזון) מומי לוי (שחור באוזן) ודן עופרי (לילות משי לבן).

 

השדר ועורך התוכניות נועם גילאור, מראשוני העובדים ברשת ג', מסתובב בימים אלה בתחושת סיפוק מהולה בדאגה. מצד אחד הוא חוגג, במלאות 40 שנה לייסודה של הרשת ושמח על הישגיה בשימור המוזיקה העברית לגווניה. מצד שני, הוא אינו שקט לנוכח תקופת המעבר שבה נמצאת כעת. "קשה לדעת מה צפוי לרשת בעתיד הקרוב. שימשתי כמנהלה במשך ארבע שנים, עד 2012, ומאז אין לה מנהל קבוע, אלא רק מנהל בפועל, שהוא המנהל הקבוע של רשת 88 (כיום זהו משה מורד)". זה אומר שאי אפשר להיות רגועים, כי חסרים בה חזון, אג'נדה, תוכן חדש ותוכניות מגוונות. הכל עומד במקום וזה אומר הליכה אחורנית" הוא אומר.

 

כאמור, רשת ג' של קול ישראל, החלה לשדר בדיוק לפני 40 שנה, ב-20 ביוני 76' כתחנה למוזיקה פופולרית מכל הסוגים, פרט למוזיקה קלאסית. באותה עת הובילו את טבלת ההאזנה, בעיקר בקרב צעירים, תחנות כמו קול השלום של אייבי נתן וגלי צה"ל. בין עורכיה הבולטים של הרשת נמנו, בנוסף לגיל-אור, טוני פיין, מנחם גרנית, טובה קלינגר ובני דודקביץ'. בין המגישים בלטו שוש עטרי, דן כנר, בני הנדל שמירה אימבר וגבי ינון -וזו רשימה ממש חלקית. התוכניות שצברו פופולריות היו בין היתר "קצת אחרת -רוק ופופ מתקדם", "שוקו חם" – מוזיקה וחידונים, ואיך אפשר בלי "אהבה יומיומית", עם יוסי סאיאס.

 

אלא שעם פתיחת ערוצי מוזיקה חדשים במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת, כגון תחנות הרדיו האיזורי והאפשרות להאזין למוזיקה בכבלים, התחנה החלה לאבד נקודות בקרב על ליבם של המאזינים, עד כדי שכך שנשקפה לה סכנת סגירה. בשנת 97' כבר נשקלה בקול ישראל האפשרות להפסיק את פעילותה של הרשת, אלא שברגע האחרון, במטרה להציל אותה, הוחלט להפוך אותה לתחנה המשדרת מוזיקה ישראלית בלבד, ובכך נקבע הייחוד שלה לעומת כל יתר תחנות הרדיו. ואכן, השינוי הזה בתכנים התברר כצעד מוצלח, ושיעורי ההאזנה לתחנה החל שוב לעלות. כיום, אומר גיל-אור, רשת ג' נהנית מהאזנה לא רעה, והיא ניצבת במקום הרביעי מבחינת פופולריות אחרי גלגל"צ, רשת ב' וגל"צ.

נועם גילאור

נועם גילאור

– רשת ג' תהיה חלק מהתאגיד החדש שיוקם במקום רשות השידור. זה אמור לתת לה תקווה, לא?
"אני מקווה שהמעבר לתאגיד החדש ינוצל להפיכת הרשת לגוף לאומי המוביל את הזמר העברי הישן והחדש. יש להקצות משאבים משמעותיים כדי להפוך את רשת ג' לגוף ציבורי- ממלכתי כדי לקדם את שימור המוזיקה הוותיקה וגם כדי לעודד יצירות חדשות. כואב לי שבהיעדר ניהול קבוע זה לא נעשה, למעט פרוייקטים ספורדיים, כגון שירי מלכת הזמר העברי שושנה דמרי, פרוייקט בשיתוף חברת הליקון שהעסיק מאות אנשים, וכן שיתופי פעולה עם גופים מסחריים, לרבות עם אתר YNET. במיוחד אני רוצה לציין את פרוייקט השירים ליום הזיכרון האחרון שבו השמענו במשך שבוע את השירים הטובים ביותר מבין מאות הצעות שהוגשו לנו. אבל כל זה רחוק מלהספיק. דרושים עוד יוזמות ורעיונות, כדי להבטיח את מקומה המכובד של הרשת".

 


נועם גילאור: "מה שחסר לנו זה מאזינים צעירים. הקהל שלנו כיום הוא מבוגר בגילו. נכון, זה תלוי בסוג המוזיקה שנשמיע. גם צריך לתת יותר במה ליוצרים צעירים, שימצאו אצלנו בית ובכך לפרוץ את המחסום של רשת מבוגרת"


 

– בעבר הייתם קרובים לסגירה וירדתם לנתון האזנה חד ספרתי. היום המצב טוב יותר, אבל נראה שבכל זאת קיים האיום של שחיקה חוזרת בפופולריות של התחנה.
"אם אתה מתכוון לכך שעלינו לחזור ולהיות סופרמרקט מוזיקלי – אז לא. מה שחסר לנו זה מאזינים צעירים. הקהל שלנו כיום הוא מבוגר בגילו. נכון, זה תלוי בסוג המוזיקה שנשמיע. בנוסף לכך, עלינו לצאת מגבולות הרדיו ולעשות שיתופי פעולה עם תוכניות טלוויזיה, כמו למשל כוכב נולד, שהיא אהודה על קהל צעיר. זה ייתן לנו חשיפה רבה. גם צריך לתת יותר במה ליוצרים צעירים, שימצאו אצלנו בית ובכך לפרוץ את המחסום של רשת מבוגרת. זו המשימה של תאגיד השידור החדש. לפנות למאזיני קול ישראל וערוץ 1 זה דבר קל. מה שאנו עוד זקוקים לו במיוחד זה שיתופי פעולה עם אתרי אינטרנט. לא מדובר במהפיכות גדולות אלא בשינויים תהליכיים שצריך להתחיל בהם מיד.

רויטל עמית

לי ולך שיר וברכה. רויטל עמית באולפן רשת ג' היום. צילום: קובי מנורה, עמוד הפייסבוק של רשת ג'

-אתה חושש שהסגירה של רשות השידור ופתיחת התאגיד החדש יגרמו נזק לרשת ג'?
"אני מקווה שלא ייגרם נזק. אבל כדי להבטיח הישארות של הכוחות הטובים בתחנה, צריך לשפר את תנאי השכר והפנסיה אחרת התאגיד החדש יישאר עם הבעיות שהיו מנת חלקה של רשות השידור. אם התאגיד החדש לא יידע לתגמל כראוי את העובדים הטובים, אלה שתורמים יותר, לא נתקדם לשום מקום. אני גם חושש מפוליטיזציה שגרמה להעדפה של עובדים פחות טובים. זה פגע בכל הרשות, כולל רשת ג'. זו בעיה שאם לא תיפתר כעת, תנציח את החוליים ואז לא עשינו דבר עם סגירת רשות השידור ופתיחת התאגיד החדש".

 


טוני פיין: "ההחלטה להפוך את התחנה לגוף המשדר שירים עבריים בלבד, היתה נכונה, כי מדינה שאינה מכבדת את שפת האם שלה, אין לה תוחלת. רשות השידור כולה סובלת מנטישת קהל והפתרון לכך הוא השמעת מוזיקה לועזית, אבל לא ברשת ג', שחייבת לשמור על ייחודה"


 

השדר, העורך והמפיק טוני פיין הועסק ברשת ג' במשך 40 שנה עד שסיים את עבודתו בה לפני חודשים אחדים, במסגרת אחת מתוכניות הפרישה שהופעלו ברשות השידור. "התאגיד החדש יצטרך להחליט שהוא לא נכנע לשיקולים מסחריים נטו, כמו רווח ורייטינג כפי שקורה בערוצים רבים, אלא צריך להקפיד על איזון בין השניים. מצד אחד יש לספק לציבור תכנים שימשכו אותו לתחנה, אך מצד שני יש לשמור על אופי שידוריה המיוחד", אומר פיין, כיום פנסיונר העוסק בפרוייקטים מיוחדים בתחום המוזיקה.
לדבריו, ההחלטה להפוך את התחנה לגוף המשדר שירים עבריים בלבד, היתה נכונה, "כי מדינה שאינה מכבדת את שפת האם שלה, אין לה תוחלת". ואולם, הוא אומר, הבעיה היא שהתחנה איבדה חלק ניכר מקהל המאזינים שלה והפתרון לכך הוא השמעת מוזיקה עכשווית. "למעשה, רשות השידור כולה סובלת מנטישת קהל והפתרון לכך הוא השמעת מוזיקה לועזית, אבל לא ברשת ג', שחייבת לשמור על ייחודה".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz