728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

זה מה שנשאר

זה מה שנשאר
שדרות רוטשילד, יולי 2011צילום: © Lucidwaters | Dreamstime.com - 2011 Housing Protests In Israel Photo

חמש שנים למחאה החברתית: גלית חמי (כלכליסט), קרן מרציאנו (חדשות 2) ויהודה שרוני (מעריב) - על מה שהשתנה כאן מאז קיץ 2011. ועל מה שלא

"המחאה החברתית של 2011 השפיעה על פני העיתונות, בעיקר זו הכלכלית. אם קודם לכן עיתונות זו הרבתה לעסוק בנושאים כמו פנסיה, מאבקי עובדים וענייני רווחה, כיום היא עוסקת הרבה יותר בבחינה מקרוב של מעשיהם, לרבות מעלליהם, של אנשי העסקים הגדולים", אומרת גלית חמי, העורכת הראשית של העיתון כלכליסט.
לדבריה, המחאה החברתית היתה המהלך השני בעשרים השנה האחרונות שהכניס את העיתונות הכלכלית למרכז הבמה התקשורתית, כאשר המהלך הראשון היה המשבר בענף ההיי-טק בתחילת שנות ה-2000, שיצר התעניינות גוברת בסוג עיתונות זה והביא לה קוראים חדשים. ולא מדובר רק בשלושת היומונים הכלכליים: אין היום ערוץ טלוויזיה או תחנת רדיו שאין להם תוכנית כלכלית בפריים-טיים.
חמי מצביעה על משולש משפיע שנוצר בעקבות המחאה, ש"בצלע אחת שלו מצויים מקבלי ההחלטות במגזר הציבורי ובעלי החברות העסקיות, בצלע השניה – התקשורת הכלכלית ובצלע השלישית אנשי מעמד הביניים".

 

galitH

גלית חמי. צילום: שלומי דעי

– וכוחה הגדל של העיתונות הכלכלית עזר במשהו לאזרח הבודד המגיע לסופר או רוצה לרכוש דירה?

" בשטח אין תוצאות של ממש, במיוחד בתחום הדיור. אותם בעלי חברות עסקיות ומנהלי ארגונים ציבוריים אינם רגישים במידה רבה יותר למצבם של ההמונים, הנאבקים עם יוקר המחיה. המחאה לא הפכה אותם לחברתיים או למודעים יותר לצרכי האזרח. הם בסך הכל חוששים כיום הרבה יותר מפני הסיקור התקשורתי שהם מקבלים. הם מונעים מפחד התקשורת. לפני המחאה שלטה בקרב חלק מהעיתונים הגישה ולפיה אם ניטיב את הסיקור הנוגע לאנשי העסקים, מצבם ישתפר ואז הם יקלטו יותר עובדים חדשים ויימנעו מפיטורים, לטובת המשק הישראלי. היום זו כבר לא הגישה, ורוב העיתונים עוקבים אחר בעלי העסקים בקפדנות, עם זכוכית מגדלת. אנשי העסקים נזהרים יותר, מתוך פחד מהמילה הכתובה ואולי יותר מכך מהחשש שמא ידיעה עיתונאית קצרה, אבל נשכנית, תתגלגל ברשת החברתית ותיצור גל של חרם צרכני נגדם".

 


גלית חמי: "פעם, אנשי העסקים היו מחנים את היאכטה שלהם בכיכר רבין. היום הם מחביאים אותה. למה? כי הם חוששים ממה שיכתבו עליהם. פעם, כשחברה פיטרה עובדים, עיתונים דיווחו על המהלך כ"צעדי התייעלות" או כ"רה ארגון", ומניות החברה עלו בעקבות זאת. היום ההתייחסות של התקשורת לאירוע כזה היא יותר מתוך ראייה חברתית"


 

לדברי חמי, מעמדה המתחזק של העיתונות הכלכלית מתבטא בכך שתחומים לא מעטים שסוקרו בעבר על ידי כתבים בעיתונות הכללית, כגון בריאות, תשתיות, וחינוך, הפכו לחלק מהסיקור של העיתונות הכלכלית. שינוי זה התרחש אמנם עוד לפני פרוץ המחאה החברתית, אך התגבר אחריה. "העיתונים הכלכליים עורכים כיום תחרויות מי החברה שהכי טוב לעבוד בה או, כמו במקרה של כלכליסט, מי הוא המעסיק החברתי הטוב ביותר, לפי 20 פרמטרים, כגון הכשרות מקצועיות, פערי שכר ותנאים מסביב לשכר. בכל שנה יותר ויותר חברות מבקשות להשתתף ומצויות בניהן לא רק חברות פרטיות, אלא גם ארגונים ציבוריים כמו קופות החולים והרשות לניירות ערך.

 

– כלומר שינוי, אם בכלל היה, התרחש רק בהתנהגות של כלי התקשורת?

"שנאת העשירים, שעלתה שלב עם המשבר הכלכלי של 2008, העצימה עם המחאה החברתית של 2011. פעם אנשי העסקים היו מחנים את היאכטה שלהם בכיכר רבין. היום הם מחביאים אותה. למה? כי הם חוששים ממה שיכתבו עליהם. פעם כשחברה פיטרה עובדים, עיתונים דיווחו על המהלך כ"צעדי התייעלות" או כ"רה ארגון", ומניות החברה עלו בעקבות זאת. היום ההתייחסות של התקשורת לאירוע היא יותר מתוך ראייה חברתית והיא שואלת אם באמת היה צורך לפטר עובדים ומה שכרו של מנכ"ל החברה מול יכולת הניהול שלו. מי שמשתמש בביטוי "החברה מתייעלת" הם רק היחצנ"ים, לא העיתונאים. בגדול, השינוי מאז המחאה החברתית התחולל בעיקר בסיקור העיתונאי של תחומי הכלכלה. החברות העסקיות עצמן הפכו למעין צב שנכנס אל מתחת לשיריון שלו. נדמה לי שהיום הם טיפה יוצאים ממנו".

 


 קרן מרציאנו: "מחירי הדירות לא ירדו, אלא להיפך. בענף הסלולר נוצרה תחרות, שהיא תמיד לטובת הצרכן, עוד בעיצומה של המחאה. מחירי המזון נעצרו רק בחלקם ובמוצרים אחרים חלה התייקרות מתונה, לעומת התקופה שלפני המחאה. גם מחירי המכוניות עלו ומרכיב המיסוי שבהם נותר גבוה. בתחום החינוך היתה תוצאה אחת טובה – שהחינוך ניתן חינם לגילאי 3 ו-4, אבל חסרים צעדים נחוצים כמו תוספת של צהרונים, קייטנות ומעונות יום"


 

קרן מרציאנו, הפרשנית הכלכלית של חדשות ערוץ 2, אומרת שתוצאות המחאה מאכזבות במובן שיוקר המחיה לא ירד משמעותית בחמש השנים האחרונות. "מחירי הדירות לא ירדו, אלא להיפך. בענף הסלולר נוצרה תחרות, שהיא תמיד לטובת הצרכן, עוד בעיצומה של המחאה. מחירי המזון נעצרו רק בחלקם ובמוצרים אחרים חלה התייקרות מתונה, לעומת התקופה שלפני המחאה. גם מחירי המכוניות עלו ומרכיב המיסוי שבהם נותר גבוה. בתחום החינוך היתה תוצאה אחת טובה – שהחינוך ניתן חינם לגילאי 3 ו-4, אבל חסרים צעדים נחוצים כמו תוספת של צהרונים, קייטנות ומעונות יום. ועדת טרכטנברג הוקמה כדי להשתיק את המחאה, אך רק חלק ממסקנותיה יושמו. היה בהחלט מקום לקצץ יותר בתקציב הביטחון לטובת החינוך".

 

קרן מרציאנו

קרן מרציאנו. ציילום: אייל בן יעיש, CC BY-SA 4.0

לדברי מרציאנו, אם יש אפקט חיובי למחאת רוטשילד הוא העובדה שלציבור יש מודעות רבה יותר לתחום הכלכלה, ובפרט לנושאים צרכניים. "אמצעי התקשורת מסקרים יותר עניינים הנוגעים לכיסנו. אנשים מקפידים יותר להשוות מחירים, בעיקר בתחום המזון. הם מודעים לכך שבענף זה שולטות חברות ענק והתחרות בו ממש מעטה". לדבריה, להפגנות היתה גם השפעה פוליטית מעניינת: מפלגתו של יאיר לפיד, יש עתיד, נבנתה על גלי המחאה ובנוסף לה נכנסו לכנסת, אף כי כולם במסגרת אותה מפלגה (המחנה הציוני) ארבעה אנשים ששמם נקשר למחאה: פרופ' מנואל טרכטנברג, פרופ' יוסי יונה, סתיו שפיר ואיציק שמואלי.

 


יהודה שרוני: י"ש קורבן אחד שאיש לא מתרגש ממנו, והוא המגזר העסקי, אליו הופנה הכעס של מאות אלפי המשתתפים במחאה. כל הטבת מס המיועדת לעידוד המגזר העסקי, שחלק ניכר ממנו מתקשה ממש לשרוד, זוכה מיד לביקורת מהתקשורת ונוצר אקלים לא נוח עבור בעלי העסקים וגם בחברות הציבוריות, כוחו של המיעוט גדל ובעלי השליטה מתקשים לנהל את החברות"


 

יהודה שרוני, העורך הכלכלי של מעריב, אומר כי הטוב שצמח בתנועת המחאה הוא ההבנה בקרב ראשי המשק העסקי שהאזרח אינו מישהו שאפשר להתעלם מצרכיו, אלא יש להביאו בחשבון. לדבריו, גם משרדי הממשלה והפוליטיקאים מתכתבים עם זכויות הפרט יותר מבעבר.

"כולם מדברים בגובה העיניים על יוקר המחיה, הריכוזיות וזכויות הפרט (בתחום הצרכני).", אומר שרוני. גם התקשורת עוסקת יותר בבעיות יוקר המחיה וגם במהלכים המעוררים תחושת דחייה כמו המעבר של רגולטורים לעולם העסקי. בצדק עולה השאלה, מה למפכ"ל המשטרה לשעבר יוחנן דנינו ולראשות חברת הביטוח מגדל ולמה המפקח על הבנקים דודו זקן צריך לעבור לבנק דיסקונט.

SHARONI

יהודה שרוני. צילום: שלומי דעי

 

שרוני טוען שבגדול, המחאה כן הצליחה, למעט עליית המחירים בתחום הדיור שהגיעה כבר ל- 30%. לדבריו, נעשות רפורמות כדי להוריד את המכסים על יבוא וכדי לפתוח את החקלאות לתחרות וכך גם בענף הבנקאות והביטוח והמהלך של השמיים הפתוחים. "ואולם, יש קורבן אחד שאיש לא מתרגש ממנו, והוא המגזר העסקי, אליו הופנה הכעס של מאות אלפי המשתתפים במחאה.

"כל הטבת מס המיועדת לעידוד המגזר העסקי, שחלק ניכר ממנו מתקשה ממש לשרוד, זוכה מיד לביקורת מהתקשורת ונוצר אקלים לא נוח עבור בעלי העסקים וגם בחברות הציבוריות, כוחו של המיעוט גדל ובעלי השליטה מתקשים לנהל את החברות. האווירה, הרגולציה, חברי הכנסת וגם שרי הממשלה יצרו מצב בלתי אפשרי עבור בעלי העסקים. אין ספור הגבלות המוטלות על המגזר העסקי, החל מהתחום של העסקת נושאי משרה, המיסוי על חברות הענק, הרגולציה המופרזת שעיכבה את מתווה הגז ב-5 שנים וההתבטאויות נגד משקיעים זרים, כל אלה הפכו למסע צלב. לאנשי עסקים קוראים טייקונים ויש שפע של משפטים נגדם בעבירות של ניירות ערך. לפחות בתחום הזה של המגזר העסקי, שפכו את התינוק עם המים".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.