728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

אמת אלמונית

אמת אלמונית
אילוסטרציה.צילום: (Phi Requiem (CC BY-NC 2.0

מדיניות מערכתית חדשה של הניו יורק טיימס הביאה לצימצום של כ-30 אחוז בשימוש במקורות אנונימיים. האם יש מקום לאמץ עקרונות דומים גם בכלי תקשורת בישראל?

השימוש במקורות מידע אנונימיים בידיעות או כתבות עיתונאיות, הוא כלי נפוץ בעבודתו של העיתונאי, לפחות בעת כתיבה על נושא רגיש המחייב שמירה על זהותו של המקור. ללא ההסתמכות על גורם אנונימי, פרשיות רבות שגרמו לטלטלה בכל תחום לא היו מתפרסמות.
אלא שהריבוי של השימוש במקורות אנונימיים הוא בעייתי, מכיוון שהוא עשוי לערער את האמינות של המוצר העיתונאי בעיני הקוראים.
בסוף השבוע כתבה העורכת הציבורית של הניו יורק טיימס, ליז ספייד, כי קוראים רבים פנו למערכת בתלונה על השימוש הנפוץ במקורות אנונימיים בידיעות, כתבות ואף מאמרים שהעיתון מפרסם. לפי הדיווח, מערכת העיתון לקחה את הפניות הללו ברצינות והחל ממארס האחרון היא החליטה להגביל מאוד את האיזכור של גורמים אנונימיים או "מקורבים" עלומי שם כמקור של הדיווח העיתונאי המופיע בעיתון ולהעדיף במקום זאת גילוי מלא של שמותיהם האמיתיים של מקורות הדיווח.
"לפיכך", הודיע הניו יורק טיימס, "הנהגנו מדיניות חדשה שנועדה להדק את הפיקוח על הנסיבות בהן נעשה שימוש במקורות אנונימיים". על פי הכללים שקבע העיתון, ציטוט ישיר ממקור אנונימי ייעשה על ידי הכותב רק לעתים נדירות ורק כאשר ציטוט כזה הוא ממש הכרחי. "בכל מקרה , הנחינו את הכותבים שהם חייבים ליידע לפחות את אחד מהעורכים בעיתון על זהותו של מקור המידע, ללא חריגים, אחרת – יווצר חוסר אימון בין העורך לבין הכתב", נכתב. ספייד עדכנה את קוראי הניו יורק טיימס כי מאז הונהגה המדיניות החדשה, מספר האיזכורים של מקורות אנונימיים ירד בכ-30%.

 

שמעון שיפר, פרשן מדיני ותיק ב"ידיעות אחרונות", אינו מתרשם יתר על המידה מהודעתו זו של הניו יורק טיימס. "אין שום דרך לקיים את מקצוע העיתונות, זו המודפסת וזו האלקטרונית, בלי היכולת להשתמש במקורות אנונימיים, הוא טוען. "אין מה לעשות, ההסתמכות על מקורות אנונימיים, היא הדרך להגיע לחקר האמת. אותו מקור לידיעה חשובה חייב לקבל הבטחה שהוא לא ייחשף, אחרת, הוא לא ישתף פעולה עם הכתב".

 

שמעון שיפר

שמעון שיפר. צילום מסך

– אבל יכולה להיות בעיה עם ההסתמכות על מקורות אנונימיים, משום שהקורא אינו משוכנע תמיד שאלה גורמים אמינים, שבאמת מכירים את הנושא שבו עוסקת הכתבה.

"השימוש במקורות אנונימיים אינו חף מסכנות ואף עשוי לגרום לבעיות אתיות. לדוגמא, לפני שנים רבות, כשהייתי שליח העיתון בארה"ב, שאלתי את הקולגה שלי מעיתון דבר, שאף הוא הוצב בארה"ב, 'מי 'הגורם הבכיר' שאתה מצטט בידיעה שפרסמת היום בנוגע לנשיא האמריקאי'? והוא ענה לי בטבעיות: מה זאת אומרת? זה אני עצמי". ואותו עיתונאי המשיך: 'מה, הפקיד בסטייט דיפרטמנט יודע יותר ממני? אמירה הזו של הקולגה שלי הדהימה אותי. אני מעולם לא עשיתי דבר כזה. זה סוג של בגידה כלפי הקוראים והמאזינים".

 


שמעון שיפר: "אין שום דרך לקיים את מקצוע העיתונות, זו המודפסת וזו האלקטרונית, בלי היכולת להשתמש במקורות אנונימיים. אין מה לעשות, ההסתמכות על מקורות אנונימיים, היא הדרך להגיע לחקר האמת. אותו מקור לידיעה חשובה חייב לקבל הבטחה שהוא לא ייחשף, אחרת, הוא לא ישתף פעולה עם הכתב"


 

– אם כך, כנראה שטוב עשה ה"ניו יורק טיימס", שהוא עיתון מוביל, שהחליט לצמצם מאוד את השימוש במקורות אנונימיים.

"אני לא מסכים עם הקביעה הזו. אין אפשרות לקיים עיתונות מדויקת וחוקרת בלי מקורות אנונימיים, שאנחנו כעיתונאים נשמור עליהם מכל משמר כדי שלא יתגלו. לגבי עניין האמינות, לדעתי כל קורא אינטלגנטי יודע מי העיתונאי או אמצעי התקשורת האמין. הרבה מאוד גלויים על פרשות שחיתות או פרשיות נעלמות לא היו יוצאים לעולם אילמלא התבססו על גורמים סמויים מן העין שפנו אל הכתב או שהכתב פנה אליהם. נראה לך שפרשת ווטרגייט בארה"ב היתה מתגלה בלי ששני העיתונאים שעבדו על הסיפור עבדו קשה תוך שהם מסתמכים על מקורות אנונימיים? יחד עם זאת, עיתנאים צריכים להיות מודעים לכך שמקורות אנונימיים ינסו לעשות שימוש מנופולטיבי בעיתונאי ולהפילו לפח באמצעות ידיעות שקריות או מעוותות. שלא כמו הניו יורק טיימס, שהוא עיתון יהיר שבעצמו נכשל לא אחת בדיווח, בצורה נוראה. אני מציע להמשיך בשימוש במקורות אנונימיים, בעיקר כאשר מדובר בידיעה או כתבה בנושא רגיש. עם זאת, אני מסכים לכך שעל הכתב ליידע את העורך שלו, או את העורך הראשי לגבי זהותו של המקור שלו. אבל אסור לוותר על הכלי החיוני שבזכותו יש לנו עיתונות חיה, בועטת ונושכת".

 

MM

מזל מועלם. צילום: שלומי דעי

 

מזל מועלם, פרשנית פוליטית באתר אל מוניטור, אומר כי פעמים רבות האצבע קלה על ההדק באיזכור של גורמים אנונימיים כמקור לדיווח העיתונאי. "אני מודה שזה מקל על הכתיבה, אך אם אפשר להימנע מהסתמכות על מקורות אנונימיים – עדיף".

 


מזל מועלם: "במדיה הדיגיטלית, השימוש במקורות אנונימיים הוא ממש גדול, עד כדי אינפלציה, והדבר עשוי לערער את אמון הקוראים.  אבל לוותר כליל על הכלי הזה של מקור אנונימי, זה לא מעשי, כי אז נישאר עם דיווחים חיוורים ובלי הסיפורים החשובים באמת"


 

לדבריה, המקורות האנונימיים בכל זאת חשובים ואי אפשר לוותר עליהם. "בתחום הפוליטי, שבו יש הסתמכות רבה על הדלפות מישיבות ופגישות, שמירה על אנונימיות של המקור היא הכרחית, ואני בטוחה שכך גם לגבי תחומי סיקור אחרים, כמו ביטחון וכלכלה. אין מה לעשות, זו הדרך להגיע למידע חיוני לקרוא. הרבה כותרות חשובות שלי לא היו נולדות ללא מקורותי החסויים, כגון 'גורם בכיר בליכוד' או 'מקורב לראש הממשלה'".

 

– אין אצלנו הגזמה בשימוש במקורות אנונימיים?

"במדיה הדיגיטלית, השימוש במקורות אנונימיים הוא ממש גדול, עד כדי אינפלציה, והדבר עשוי לערער את אמון הקוראים. עדיף לפרסם את הדיווח העיתונאי תוך ציון שמו של המקור ולא לצטט 'מקורבים' למיניהם. הדבר יבטיח אמינות כלפי הקוראים. אבל לוותר כליל על הכלי הזה של מקור אנונימי, זה לא מעשי, כי אז נישאר עם דיווחים חיוורים ובלי הסיפורים החשובים באמת".

 

 

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.