728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

משתינים מהמקפצה

משתינים מהמקפצה
פרופ' גבי וימןצילום: אוניברסיטת חיפה

פרופ' גבי וימן, מומחה בחקר ההשפעות של תקשורת המונים על דעת הקהל, נחרד מניסיונותיו של נתניהו להתערב בתקשורת בישראל במגמה להשתלט עליה

פרופ' גבי וימן, מרצה בכיר בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ומומחה בחקר ההשפעות של תקשורת המונים על דעת הקהל, טוען כי הוא נחרד לנוכח ניסיונותיו של ראש הממשלה נתניהו להתערב בנעשה בתקשורת בישראל מתוך מגמה להשתלט עליה, ולנוכח "ההתגייסות הטוטאלית של שופרו, העיתון ישראל היום, למשימת ההשתלטות הזו".

 

– למה רבים כל כך מזדעזעים מההתנהלות הזו של נתניהו? הרי הוא אינו ראש הממשלה הראשון בישראל המבקש לעצמו השפעה על התכנים של כלי התקשורת.

"במבט היסטורי, אין חדש בניסיונות של הממשלות, מימין ומשמאל כאחד, להתערב ככל יכולתן בשידור הציבורי. כבר בשנות ה-50, אנשים מונו למליאת רשות השידור לפי מפתח מפלגתי, ששיקף את תוצאות הבחירות האחרונות. וכאשר הממשלה הוחלפה, חברי המליאה, לרבות היושב ראש, הוחלפו בהתאם. הפיקוח של הממשלה על רשות השידור היה ישיר ובמשרד ראש הממשלה כיהן שר החבר במפלגתו של ראש הממשלה האחראי מטעמו על רשות השידור. ההתערבות של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון היתה בוטה והיא התבטאה בצנזור של טקסטים שלמים ברדיו. הצנזור היה מטעמים פוליטיים, כמובן, אבל הנימוק שהועלה היה תמיד ביטחוני והעובדה שהיינו מדינה- בהקמה. בן גוריון אהב להשוות את מצבנו לזה של סינגפור, שאף היא הייתה בשנות ה-50 מדינה- בהקמה, הגובלת במדינות מוסלמיות משני עבריה וגם ראשי הממשלות שבה הפעילו פיקוח אישי הדוק על שידורי הרדיו ובהמשך, גם על שידורי הטלוויזיה של המדינה הזעירה. גם קנצלר גרמניה לשעבר הלמוט קוהל, איש המפלגה השמרנית, ניסה להתערב בתכנים של רשות השידור הגרמנית, אבל אי אפשר להשוות זאת לבן גוריון, וגם לא לנתניהו".

 

– אז במה שונה היום יחסו של ראש הממשלה לתקשורת?

"במשך עשרות שנים, הדרג הפוליטי הבכיר התערב בנעשה בתקשורת, ובמיוחד ברשות השידור, בלי להרעיל את האווירה, בלי ניבולי פה. הדברים נאמרו בחדרי חדרים. היום פוליטיקאים כמו מירי רגב ודוד ביטן וכלי התקשורת המשמש את נתניהו משתינים מהמקפצה של הבריכה, ולא עושים את זה במים, בתוך הבריכה. משפט כמו זה שהשמיעה מירי רגב ולפיו "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? השר צריך לשלוט, מה, נעמיד כסף ואז הם ישדרו מה שהם רוצים?", או האמירה של ביטן ולפיה התקשורת בישראל חופשית מדי – אלה ביטויים חמורים שנאמרים מהמקפצה, בגלוי, והם קיצוניים. אני לא חושב שבן גוריון אפילו התקרב לאמירות מסוג זה. הוא העדיף לדבר על הצורך בשמירה על מורל גבוה בקרב הציבור. לעומת זאת, רגב מדברת בשפה לא מכובסת, לא דיפלומטית, אלא בשפתו של קהל היעד שלה. ההכרזה שלה מפני כמה שנים שלה על כך שהאזרחים הסודנים החיים בישראל הם כמו סרטן המתפשט בגוף, מתחברת היטב לאמירות שהיא משמיעה היום".

 


"במשך עשרות שנים, הדרג הפוליטי הבכיר התערב בנעשה בתקשורת, ובמיוחד ברשות השידור, בלי להרעיל את האווירה, בלי ניבולי פה. הדברים נאמרו בחדרי חדרים. היום פוליטיקאים כמו מירי רגב ודוד ביטן וכלי התקשורת המשמש את נתניהו משתינים מהמקפצה"


 

– אז השוני הוא בסך הכל בשפה, בסגנון?

"השוני לא מתמצה רק בזה. לנתניהו יש גם עיתון, ישראל היום, המשמש כשופר שלו. הגליון ישראל היום מאתמול, החריד אותי. עמודים שלמים, החל מהכותרת הראשית, הוקדשו להתקפה בוטה, גסה וחסרת תקדים על תאגיד השידור החדש, תוך הבעת זעם על כך שהכיוון שהתאגיד הולך אליו הוא 'ברנז'אי', וכזה שיעסיק את בוגרי גל"צ, אלוהים ישמור.

ישראל היום1

"אדבר על הגיליון הזה בשיעור הראשון של הקורס 'מבוא לתקשורת המונים' בשנת הלימודים הקרובה"

"את הגיליון הזה של ישראל היום אני שומר כאילו הוא בעל ערך מיוחד. אדבר על הגיליון הזה בשיעור הראשון של הקורס 'מבוא לתקשורת המונים' בשנת הלימודים הקרובה, העוסק במפת התקשורת ובבעלות הצולבת והאלכסונית על כלי התקשורת בישראל. חבל שרביב דרוקר נכשל בניסיונותיו לשכנע את בית המשפט להורות על חשיפת השיחות בין נתניהו לבין עורך ישראל היום, עמוס רגב. אילו הצליח, היינו יודעים יותר על אופי התלות של העיתון הזה בראש הממשלה. אגב, מעניין שדן מרגלית בעל הטור הבכיר של העיתון, לא השתתף בחגיגת עמודי ההשתלחות שפרסם העיתון נגד התאגיד. ויש שוני גם בנסיבות: הרי בניגוד לעבר, אז הליכוד נדחק לפינה ונאלץ לפלס לעצמו דרך למיינסטרים, כיום הליכוד בשלטון ואינו מיעוט קטן המנסה להבטיח לעצמו את מקומו, ולכן הניסיונות האלה של נתניהו להשתלט על הנעשה בכלי התקשורת מדיפים ריח רע. מאז ימי בן גוריון לא ראינו הסתערות כזו מעמדת כוח. כבר היום, בהיותו גם שר התקשורת, יש לו דריסת רגל גדולה במדיה, החל מישראל היום, דרך הפיקוח שמשרדו מפעיל על הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (ערוץ 2 וערוץ 10, 14 תחנות רדיו איזוריות), עבור בהיותו השר הממונה על רשות השידור וההשפעה שיש לו על התכנים באתר החדשות וואלה!, שבו שולט חברו שאול אלוביץ'".

 


"לנתניהו שיקולים לטווח ארוך. הוא נאבק על דמותו, בעיקר הפוליטית, של התאגיד החדש. חשוב לו להשפיע על דרך הגיוס של הכתבים, מי יעבוד בו בסופו של דבר ומי יהיו מנהלי התאגיד. הוא מאוד לא רוצה שהמנכ"ל הנוכחי, אלדד קובלנץ, יקים ערוץ ביקורתי"


 

לדברי וימן, יש לשאול מדוע נתניהו נכנס בכלל לסערה הקרויה תאגיד השידור הציבורי. הרי הוא היה יכול לאפשר לתאגיד להתחיל את שידוריו במועד שתוכנן, ב-1 באוקטובר הקרוב, בלי שהמערכת הפוליטית תגעש עד כדי יצירת קרעים בין מפלגות הקואליציה. להערכתו, נתניהו יצר את המהומה סביב התאגיד בגלל אחת משתי סיבות. האחת – סיבה טקטית: "יש פה ספין. במקום שדעת הציבור תהיה נתונה לדו"ח מבקר המדינה הצפוי על איום המנהרות שחפר החמאס לעבר ישראל או על החקירה שמנהלת המשטרה על העברות הכספים הקשורות בנתניהו, נוח לו, לראש הממשלה, שהכל יעסקו בניגוח של תאגיד השידור הציבורי. הסיבה השניה היא אסטרטגית, ואני נוטה להאמין לה יותר: לנתניהו שיקולים לטווח ארוך. הוא נאבק על דמותו, בעיקר הפוליטית, של התאגיד החדש. חשוב לו להשפיע על דרך הגיוס של הכתבים, מי יעבוד בו בסופו של דבר ומי יהיו מנהלי התאגיד. הוא מאוד לא רוצה שהמנכ"ל הנוכחי, אלדד קובלנץ, יקים ערוץ ביקורתי. הוא בטח לא צריך שהגוף הזה יהיה גל"צ מספר שתיים.

 

– יש איזו מקבילה מערבית לנתניהו מבחינת ההתנהלות בנושא התקשורת?

כיום לא. אין שני לנתניהו בכל מדינות המערב. בעבר הלא רחוק זה היה סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה, ששלט בתחנות טלוויזיה ורדיו. אבל ברלוסקוני היה טיפוס אחר ואין להשוות בין השניים. גם אינני מקבל שום רמז להשוואה בין נתניהו לבין ארדואן, שסגר עשרות כלי תקשורת ועצר עיתונאים רבים. אבל, ארדואן בהחלט מתכתב עם מירי רגב. אמירות כמו אלה שהיא השמיעה, אילו נאמרו על ידי שר תורכי, היו מתקבלות אצלו בברכה".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.