728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

גב מתכוונן

גב מתכוונן
מתנגדי תכנית ההתנתקות מפגינים נגד יישומה, בכיכר רבין בתל אביב. 11 באוגוסט 2005. צילום: משה מילנר, לע"מ

11 שנים לתכנית ההתנתקות: האם תמיכה גורפת של התקשורת בישראל, כמו שניתנה בזמנו לראש הממשלה אריאל שרון, אפשרית גם במציאות התקשורתית של ימינו?

היום לפני 11 שנה, ב-15 באוגוסט 2005, החלה מדינת ישראל לבצע את תכנית ההתנתקות שיזם ראש הממשלה אז, אריק שרון, חרף מחאות הימין וההתנגדות הרחבה בתוך הליכוד. 8,600 יהודים תושבי ההתנחלויות ברצועה פונו בתוך שמונה ימים, בעוד שצה"ל השלים את יציאתו מעזה ב- 11 בספטמבר.

 
הפובליציסט ופעיל הימין שמעון ריקלין, טוען שלכלי התקשורת בישראל היה חלק מרכזי בגיבוי הציבורי שניתן לשרון להוציא אל הפועל את תכנית ההתנתקות, עליה דיבר לראשונה בכנס הרצליה, כשנתיים קודם לכן. "אילו התקשורת לא היתה מתגייסת בכל כוחה למען ההתנתקות, הכל היה נראה אחרת", טוען ריקלין.
 
"בתקשורת של אותם ימים, כמו גם של היום, אין ערכים. יש רק אינטרסים", הוא טוען. לדבריו, עמדת העיתונים ביחס להתנתקות היתה חד צדדית. "הם דאגו לדחוף את גלגלי התעמולה ולקדם את הסגידה למנהיג אריק שרון, במהלך שמזכיר את העיתונות האחידה בברית המועצות בימיו של סטלין. שום ערעור לא נשמע על מהלך ההתנתקות".
 

ריקלין

שמעון ריקלין. ציךום: שלומי דעי

 
ריקלין שהוא גם ארכיאולוג, הוביל בעצמו, יחד עם חנן פורת, את המאבק נגד פינוי יריחו בתקופת הסכמי אוסלו. "הכי מקומם", הוא אומר, היה אותם אנשים שרוממות גרונם זעקה כל השנים שזכויות הפלסטינאים נפגעות, לא אמרו דבר על הפגיעה בזכויות אדם שנעשתה במסגרת ההתנתקות שעקרה אנשים מבתיהם. תנסה להזיז פלסטיני שיושב בבית שנבנה באופן בלתי חוקי. מיד כל כלי התקשורת משמיעים זעקה כמו במקהלה. אבל פה? הוציאו אלפי אנשים מבתיהם – וכלום"

 


שמעון ריקלין: "אני לא בטוח שאילו באותם ימים היה קיים כלי תקשורת ימני, אפילו חזק, זה היה מונע את ההתנתקות, אך לפחות היה מתעורר דיון ציבורי בעניין והיה מתקיים תהליך המתאים למדינות דמוקרטיות. היו נשמעים קולות אחרים"


 

– אילו היה קיים כלי תקשורת ימני, או כזה שתומך בראש הממשלה, נניח כמו ישראל היום, ההתנתקות היתה נמנעת?

" אני לא בטוח שאילו באותם ימים היה קיים כלי תקשורת ימני, אפילו חזק, זה היה מונע את ההתנתקות, אך לפחות היה מתעורר דיון ציבורי בעניין והיה מתקיים תהליך המתאים למדינות דמוקרטיות. היו נשמעים קולות אחרים. מה שקרה בפועל, היה בדיוק כפי שהיטיב להגדיר זאת העיתונאי אמנון אברמוביץ' ב-2005: התקשורת התייחסה לאריק שרון כאל אתרוג. אברמוביץ דיבר על הצורך להגן על שרון בצמר גפן, למרות החשדות נגדו בפרשת האי היווני וסיריל קרן, משום שהאיש הוא היחיד שיכול להוציא אל הפועל את תוכנית ההתנתקות. וככל שקרב מועד ההתנתקות, באוגוסט, הכותרות הקצינו והמהלך זכה לליווי מהלל של העיתונות".
 
– אתה מדבר על תהליך דמוקרטי? סקרים שפורסמו, אחד מהם נעשה באוניברסיטת תל אביב, הראו שרוב הציבור תמך בהתנתקות מרצועת עזה, כך ששרון בעצם פעל כפי שהציבור בישראל רצה.

"עזוב, התקשורת יצרה את הסקרים האלה, במסגרת המערכה הכללית שהיא ניהלה בעד ההתנתקות, תוך מתן גיבוי מלא לשרון.

 
– היום יכול מנהיג בישראל להינות מהגב התומך של התקשורת, כפי שהיה אז?

"כיום זה יותר קשה, כי בניגוד לתקופה ההיא, יש כיום מקום מכובד לרשת החברתית, ושם יש מגוון דיעות – לא רק של השמאל, ואין מנהיג או איש פוליטי שיכול להתעלם מהבמה הזו. אבל, עדיין כוחה של התקשורת המסורתית עדיף והיא תדאג לגבות את מהלכי ההתנתקות הבאים, ככל שאלה יקרו".

 

BEBZIMAN

עוזי בנזימן. צילום: צחי לרנר

 
עוזי בנזימן, מייסד ולשעבר עורך "העין השביעית", עיתונאי ב"הארץ" בשנים 1965–2008, חבר הנהלת העיתון וחתן פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה לשנת 2006, אומר שקביעתו של אברמוביץ' ולפיה התקשורת הגנה על שרון בנושא ההתנתקות – נכונה. "בעיתון הארץ הייתי שותף לכתיבת מאמרי מערכת, בנוסף לטורים שכתבתי. אני זוכר ישיבות של העורכים שבהן השתתפתי, ובהן העלו חברי המערכת תהיות על כך ששרון נוהג באופן בלתי חוקתי בנוגע למהלכי ההתנתקות. הוא הרי לא ערך שום משאל עם חרף הבטחתו לעשות כן וצפצף על עמדת רוב חברי מוסדות הליכוד שהתנגדו להתנתקות".
 
לדברי בנזימן, מי שהיה אז העורך הראשי, דייויד לנדאו, התערב בדיונים הללו ופסק: 'תפסיקו לבלבל את הראש עם הטענה שמהלכיו של שרון אינם לגיטימיים או בלתי חוקתיים. כל נושא ההתנחלות הוא בלתי חוקי ושרון בא לתקן את המצב הזה. תפסיקו לדקדק עם העניין זה'

 


עוזי בנזימן: מי שהיה אז העורך הראשי של הארץ, דייויד לנדאו, התערב בדיונים בהם העלו חברי המערכת תהיות על כך ששרון נוהג באופן בלתי חוקתי בנוגע למהלכי ההתנתקות, ופסק: 'תפסיקו לבלבל את הראש עם הטענה שמהלכיו של שרון אינם לגיטימיים או בלתי חוקתיים. כל נושא ההתנחלות הוא בלתי חוקי ושרון בא לתקן את המצב הזה'.


 

בנזימן מסכים כי כלל התקשורת אכן נסחפה למען רעיון ההתנתקות, ולא רק הארץ, אלא גם מעריב וידיעות.
 
– ואילו ישראל היום היה קיים ב-2005, זה היה משנה את התמונה?

" זו שאלה ברמה התיאורטית, כי אי אפשר לדעת איך נתניהו היה נוהג בהקשר להתנתקות אילו כיהן אז כראש הממשלה. מה שכן, היו קיימים אז עיתונים שהיו כלי ביטוי של המתנחלים כגון נקודה ובשבע. הם זעקו גוועלד נגד ההתנתקות ופינוי הישובים , אבל הם כלי תקשורת קטנים שהשפעתם מוגבלת מאוד. אני רוצה להוסיף מילה על הנהגת המתנחלים: אחרי ההפגנות שקיימו המפונים, היא קיבלה את הדין והפגינה איפוק. אגב, חבל שההתנתקות לא נמשכה בגדה. המתנחלים הפכו את פינוי רצועת עזה למין טראומה שאין לצאת ממנה וזה שוט שמניפים אותו על כל הנהגה מדינית ששוקלת נסיגה מאיזשהו שטח ביהודה ושומרון. גם העובדה שהטיפול במפונים ויישובם מחדש בתחומי ישראל היה כרוך בקשיים ובסכומי כסף גדולים, הפכה בידי המתנחלים למיתוס וטראומה שיקשה בעתיד על כל נסיגה, במסגרת הסדר מדיני או בלעדיו".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.