728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

השנה בה מתו העובדות

השנה בה מתו העובדות
נחום ברנע.צילום: רועי כ"ץ, רדיו ת"א

נחום ברנע, הפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבור שהאמירה של נתניהו בעניין משפחתו של החייל אלאור אזריה והמשפחות השכולות לא הייתה פליטת פה

"זה כבר לא עיתון, זה פראבדה", כך תקף אתמול (שני) ראש הממשלה בנימין נתניהו את העיתון "ידיעות אחרונות" שפרסם שלשום בעמוד הראשון מאמר של הפובליצסט נחום ברנע, תחת הכותרת "תדע כל אם עברייה", בו נאמר  כי "ההשוואה בין הוריו של החייל שעומד עכשיו למשפט באשמת הריגה לבין הוריהם של הדר גולדין ז"ל ואורון שאול ז"ל זועקת לשמיים". בראיון לאסף ליברמן בגלי צה"ל, אמר נתניהו כי לא ביקש להשוות בין המשפחות. לדבריו, "לא תיתכן שום השוואה בין המצוקה של הורים במצבים כאלה או אחרים למצוקה הנוראית, הסבל הנורא של הורים שכולים. אני אומר לך את זה מידיעה אישית, לצערי. לא הייתה כוונה לערוך השוואה כזאת.

ya

העמוד הראשון של ידיעות אחרונות, יום ראשון 25 בספטמבר

"האמירה שלי לא הכי מוצלחת, זה נכון", הודה ראש הממשלה, והוסיף: "אז קודם כל אני הבעתי צער אם מישהו פירש את הדברים הללו בדרך מעוותת, אבל באותה נשימה אני אומר לך שיש מישהו שעיוות את זה במכוון. כשעיתון מסוים, אם הוא קורא לעצמו עיתון, ידיעות אחרונות, לוקח את כל עמוד השער. ומה הוא עושה עם עמוד השער? כתבה מעוותת, פשוט כתבת שקר ורשע ומנסה ליצור את ההקבלה הזו בכוח".

 

"זו לא הייתה פליטת פה", אומר הפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות" נחום ברנע. "ביבי מודע לעובדה שהסקרים מצביעים על כך שחלק גדול מבוחריו רואה בחייל אלאור אזריה קורבן ומרחם עליו. כשמדובר בבוחרים החשובים לנתניהו, הוא עושה שיקול פוליטי מאד ציני. אכן, הוא מודה עכשיו שבחר מילים לא מוצלחות, אבל עצם הניסיון שלו להתערב בהליך הזה, תוך כדי חיבוק החייל ומשפחתו, נובע משיקול אלקטורלי. בשלב הראשון הייתה מצדו הכחשה-לא היו דברים מעולם. בשלב השני הוא הביע צער. בשלב השלישי הודה שלא בחר את המילים הנכונות.

"הוא נהג בתבונה – כיבה את הסערה הציבורית,  אבל לא היה לו קל", מוסיף ברנע. "עבר עליו יום של התחבטות איך לעשות את זה. זה עצוב, כי מדובר בעניין חשוב, שכן מה שעולה לדיון בבית הדין הצבאי ביפו, איננו העבירה לכאורה של סמל אחד מחברון. מה שעולה לדיון שם הם נורמות הלחימה של צה"ל ומרות המפקד על החיילים מתחתיו בשרשרת הפיקוד. מדובר כאן במקור הסמכות בצה"ל. זה מתחיל מהמ"מ, המ"פ, המג"ד ונגמר ברמטכ"ל. יש תהליך, בעיקר מימין (אך גם משמאל), בו מנסים למוטט את הסמכות הצבאית. לכן, חשוב שבמשפט הזה יהיה ברור מי נותן הפקודות ומי ממלא אותן. שהסדר יחזור אל כנו".

 


ברנע: "ביבי מודע לעובדה שהסקרים מצביעים על כך שחלק גדול מבוחריו רואה בחייל אלאור אזריה קורבן ומרחם עליו. כשמדובר בבוחרים החשובים לנתניהו, הוא עושה שיקול פוליטי מאד ציני. אכן, הוא מודה עכשיו שבחר מילים לא מוצלחות, אבל עצם הניסיון שלו להתערב בהליך הזה, תוך כדי חיבוק החייל ומשפחתו, נובע משיקול אלקטורלי"


 

כיצד אתה מסכם את מסעו המדיני של ראש הממשלה לניו יורק?

"הדבר המשמעותי היחיד מול האמריקנים, זו האמירה שנתניהו הצליח להוציא מהילארי קלינטון, שאולי תסייע לו אם היא תבחר בנובמבר הקרוב לתפקיד נשיאת ארה"ב. הכוונה לאמירה שהיא תתנגד לכל יוזמה חיצונית לכפות פתרון, גם דרך מועצת הביטחון. עם אובמה ביבי לא דיבר בנושא הכל כך רגיש. הוא חשש ורק אמר שהוא מקווה שאובמה לא יעשה זאת.
"כמו בכל המסעות בכל שנה בחודש ספטמבר לאו"ם, המטרה היא להרשים את בוחריו מבית בנאום באנגלית רהוטה מאוד. בעניין הזה, הוא עמד בציפיות של בוחריו. זה חלק מהעניין, המדינה משקיעה את מיטב כספה בלשמוע את ביבי באנגלית באו"ם".

 

בראיונות של ראש הממשלה לתקשורת הישראלית הוא התייחס גם להאשמות נגד רעייתו בפרשת מעונות ראש הממשלה ושוב יצא להגנתה.
"אני לא נכנס לזה. הגברת נתניהו איננה פקידת מדינה. אין בחוק הישראלי כל התייחסות לבת או בן הזוג".

 


ברנע: "כמו בכל המסעות בכל שנה בחודש ספטמבר לאו"ם, המטרה היא להרשים את בוחריו מבית בנאום באנגלית רהוטה מאוד. בעניין הזה, הוא עמד בציפיות של בוחריו. זה חלק מהעניין, המדינה משקיעה את מיטב כספה בלשמוע את ביבי באנגלית באו"ם"


 

איך אתה מסכם את השנה שחלפה מבחינה מדינית ופוליטית?
"זו הייתה שנה מאד מעניינת מהרבה בחינות. לא רחוק מאיתנו מתנהלת מלחמת אזרחים שעולה בחיי מאות אלפי אנשים. העולם מעורב בה במובן הכי רע. כל אחת ממעצמות העל קוטלת את חייהם של אזרחים סוריים בתורה. זה מזכיר קצת את מלחמת האזרחים בספרד בשנות ה-30. בעניין הזה, נוהגת ממשלת ישראל בתבונה, כשהיא עושה ככל יכולתה לא להיכנס לדבר הזה. בינתיים, אנחנו לא בסיפור.
"הדבר השני המעניין שזו השנה שבה העובדות מתו – בשיח הגלובאלי ברשתות החברתיות וגם במערכות הפוליטיות באמריקה. אין ערך למציאות ולעובדות. מתנהלת פה איזו מן התרחשות מאד לא בריאה שבאמת מעמידה בספק את יכולת כללי המשחק הדמוקרטיים לתת לאנשים את השירות המגיע להם, את המדיניות המגיעה להם. טראמפ הוא דוגמא מובהקת לכך. ברור שהסיכוי שלו להיבחר איננו מושתת על מדיניות שהוא מציע, אלא על דברים אחרים. זה מזכיר את שאלת הביצה והתרנגולת- מה קדם למה: האם אבדן האמון של הבוחרים במערכות הפוליטיות הוליד את טראמפ, או שטראמפ מוליך לאבדן האמון של האזרח בפוליטיקה. תופעת טראמפ מדבקת. אנשים מבינים שבגלל תרבות השיח הזו אין ערך לעובדות. אפשר להגיד הכל, אתה אומר מה שבא לך.

 


ברנע: "ברור שהסיכוי של טראמפ להיבחר איננו מושתת על מדיניות שהוא מציע, אלא על דברים אחרים. תופעת טראמפ מדבקת. אנשים מבינים שבגלל תרבות השיח הזו אין ערך לעובדות. אפשר להגיד הכל"


 

"דוגמה מובהקת לכך אצלנו זאת מירי רגב. מה הקשר בין הפריפריה למה שיש בקולנוע? אפילו השימוש במושג אליטה בפיה הוא תלוש. היא עומדת מול אולם עם שחקנים, אמנים, אנשי במה מתעשיית הקולנוע. מה להם ולאליטה, מי בדיוק שם אליטה? הסרטים שהם עושים? לא הייתי שם כי זה לא כל כך עניין אותי, אבל יש לי צפיות מאמנים ומפוליטיקאים נבחרים. יש כאלה החושבים שיבלטו אם יעשו פרובוקציות כמו מבצעי השיר של המשורר הערבי מחמוד דרוויש וההשוואה המוטעית שערכה שרת התרבות בין הנפת האגרוף של האמנים שביצעו את השיר לבין מועל יד, שזו דוגמה ליבוא אמריקני לא מוצלח. אז אמנים, אפשר לסלוח להם או לא, אבל דחילק – מה שקרה בעצם זה שרה בממשלה, הנושאת נאום שנועד ליצור מהומה, שממנה היא יוצאת נשכרת. בדיוק כמו שנוהג לעשות דונלד טראמפ".

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.