728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

על העיוורון

על העיוורון
העמוד הראשון של מעריב בערב יום הכיפורים. הידיעה המצונזרת של ארז פורסמה על פני טור אחד, במיקום לא בולטצילום מתוך הבלוג של רפי מן, "הערות שוליים להיסטוריה"

פרופ' רפי מן, שעסק בחקר התנהלותה של התקשורת ערב מלחמת יום הכיפורים ואחריה, סבור שבמציאות של היום לא ניתן היה למנוע ממנה למלא את תפקידה

ב-5 באוקטובר 73', בשעת בוקר מוקדמת, ניסה הכתב הצבאי של מעריב, יעקב ארז, להעביר לעיתונו ידיעה המתריעה מפני ריכוזי כוחות צבא מצריים גדלים והולכים מעברה השני של תעלת סואץ. הידיעה כללה גם דיווח על סימנים מתרבים להכנות התקפיות של צבא מצרים. אלא שעורכי העיתון, כמו גם הצנזורה הצבאית התנגדו לפירסום הידיעה, שהיתה אמורה להופיע בעיתון יום שישי, יום אחד לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים.
במקום הידיעה המקורית אותה כתב ארז, עורכי העיתון הנפוץ ביותר במדינה באותם ימים, בלחץ הצנזורה, אישרו לפירסום רק את אותו חלק אחרון בידיעה שנראה פחות מבהיל: "כוחות צה"ל עוקבים בעירנות אחר הנעשה בצד המצרי של תעלת סואץ וננקטו כל הצעדים כדי למנוע מהמצרים אפשרות של הפתעה". הידיעה עצמה מוקמה אמנם בעמוד הראשון של העיתון, אך היא תפסה טור אחד קצר בלבד. ידיעה דומה של ארז שנפסלה לפירסום במעריב עסקה בריכוזי הכוחות הסוריים סמוך לרמת הגולן, כפי שסופר לו מפי קצינים מגדוד השיריון שהוצב שם, עליו פיקד אחיו עודד ארז ז"ל.

 

%d7%a6%d7%a0%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91-%d7%90%d7%a8%d7%96

הנוסח המקורי של הידיעה שהעביר בבוקר 5 באוקטובר למערכת מעריב הכתב הצבאי יעקב ארז, ואת סימני עפרונו של הצנזור. מתוך הבלוג של רפי מן "הערות שוליים להיסטוריה"

 

"לפחות ארבע ידיעות שביקשתי להעביר נפסלו בשבוע שקדם ל-6 באוקטובר 73'", סיפר לימים ארז. הוא לא הבהיר אם הפסילות היו רק מצד הצנזורה הצבאית, או גם של עורכיו, שהבהירו לו יותר מפעם אחת שהם אינם רוצים לזרוע מורא בציבור. לדברי ארז, גם אילו התפרסמה הידיעה שהעביר על האיום המצרי במלואה, ללא המחיקות שביצע העיפרון של הצנזור על הטקסט, הוא אינו משלה את עצמו שהמלחמה היתה בלתי נמנעת, אך לפחות הציבור הישראלי לא היה כה מופתע ממנה. הוא הוסיף: "אחרי המלחמה, היו כתבים שהיכו על חטא, על כך שנכנעו לדרישות הצנזורה, אך אני לא. ניסיתי להעביר ידיעות מתריעות, אך נתקלתי במחסומי הצנזורה והעורכים".
בחשבון הנפש של העיתונות שהתקיים במועצת העיתונות בינואר 74' סיפר משה ז"ק, מבכירי העורכים וכותבי הטורים במעריב, על קצין צה"ל שהגיע אליו מאיזור התעלה ותיאר בפניו את ממחדלי ההיערכות לקראת התקפה אפשרית מצד המצרים. ז"ק הודה כי ראה את המורל של הצבא כערך עליון "ולכן נכנענו לעצותיו של הצנזור לא להבליט את המחדלים הקטנים המצטברים יחד לערימה של מחדל גדול". דני בלוך, מעורכי עיתון דבר, הודה כי בכל הנוגע לדיווחים ביטחוניים העיתון צידד בפעולות הצבא ' ולא עשינו את מלאכתנו העיתונאית'. פרופסורים שהשתתפו בדיון, ביניהם פרופ' שלמה אבינרי, הצביעו על מצב מוזר שבו העיתונות היתה ביקורתית ונשכנית בכל הנוגע לסיקור התחום האזרחי, כיאה למדינות דמוקרטיות, אבל בכל הנוגע לסיקור הזירה הצבאית- ביטחונית היא נהגה כמקובל במדינות טוטליטריות ונענתה לכל דרישה שבאה מהצבא

.
פרופ' רפי מן, היסטוריון וחוקר תקשורת מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, עסק רבות בחקר התנהלותה של התקשורת ערב מלחמת יום הכיפורים ואחריה. בפוסט שפרסם בעבר ביום השנה למלחמה, בבלוג שלו "הערות שוליים להיסטוריה", סיפר על פרשת הידיעה שביקש להעביר הכתב הצבאי ארז, שתוארה לעיל.

לשאלה האם גם היום מסוגלת הצנזורה הצבאית או כל גורם ממסדי אחר למנוע פירסום ידיעה מתריעה דוגמת זו שארז ביקש לפרסם – תשובתו היא: לא, חד משמעית.

%d7%a8%d7%a4%d7%99-%d7%9e%d7%9f

פרופ' רפי מן. צילום: רועי כ"ץ, רדיו תל אביב

"המציאות מאז מלחמת יום הכיפורים השתנתה דרמטית", הוא אומר. לדבריו, הלקח מהתנהלות התקשורת ערב ממלחמת יום הכיפור החל להקלט בתום המלחמה והוא, שהעיתונות טעתה בכך שהתייחסה לצבא כאל פרה קדושה שאין לגעת בה, אסור לבקר אותה ואין לחשוף מעשים בלתי ראויים הקשורים אליה. "הצבא נתפס אז כסמל. האמינו שהצבא, בניגוד למתרחש בחברה האזרחית, נוהג ביושר".

 

– מה גרם לאמונה העיוורת הזו בצה"ל? אולי הניצחון ההסטורי במלחמת ששת הימים, שהביא לשכרון חושים?

" האמונה הזו בצבא החלה מאז הקמת המדינה, אבל היא התחזקה מאז מלחמת ששת הימים, כי האווירה הייתה של אופוריה. התייחסו אל אלופי צה"ל כאל לא פחות מאשר אלים. אף עיתון לא חשב אפילו למתוח ביקורת על צה"ל, בטח לא לפשפש במתרחש בחדרי חדרים של המטכ"ל או בנעשה בבסיסי צה"ל. העיתונים היללו כל מהלך צבאי. רק שבועון העולם הזה היה חריג , כאשר , למשל, כינה את פעולות התגמול של ישראל מעבר לגבול 'טימטום'. גם עיתון 'הארץ' מתח ביקורת מתונה על פעולות התגמול, אבל הקו הכללי של העיתון היה של תמיכה בצבא ודיווח חיובי עליו. ואז באה המהלומה הכואבת של אותה שבת ב-6 באוקטובר 1973, והיא הפתיעה את כולם. חשבון הנפש שהחל במועצת העיתונות נמשך גם בספר 'המחדל' אותו כתבו כמה עיתונאים, שהודו במבוא לספר שגם הם היו שותפים למחדל אי החיזוי של פרוץ המלחמה ואחר כך חשבון הנפש נעשה בכל רבדי הציבור".

 

– מלחמת יום הכיפורים שינתה את דרכה של העיתונות ושחררה אותה מכבלי המחויבות המוסרית כלפי הצבא?

"היתה תחושה שבעקבות רעידת האדמה שגרמה מלחמת יום הכיפורים, העיתונות צריכה להפסיק להיות כנועה כלפי דרישות הצבא. השינוי התבטא כבר במלחמת לבנון הראשונה. הכתבים הצבאיים הזהירו מפני התכנית של אריק שרון לשנות את פניה של לבנון, לחזק את הנוצרים החיים בה ולהחליף את המשטר בביירות, כך שיהיה ידידותי לישראל. תחילה העיתונאים עשו זאת בדרכים עקיפות, כי זה בכל זאת לא היה פשוט, בגלל הצנזורה שלא נתנה לפרסם באופן חופשי דיווחים על הנעשה בלבנון. איתן הבר,פירסם אז בידיעות אחרונות שיר קצר בשם 'תפילה', שבו ביקש מהבורא שהחורף הזה לא יסתיים, אלא שיימשך עוד ועוד, כי בלבנון כמעט שאי אפשר להילחם באותה עונה, בגלל הבוץ."

"ואחר כך, בפרשת קו 300, כשאנשי שב"כ ירו במחבלים שנתפסו חיים, עיתון חדשות חשף בהדרגה, אבל באומץ, מידע שכבר היה ידוע לכתבים אחרים. כשחדשות פירסם שקמה ועדת חקירה לבדיקת האירוע, שר הביטחון, משה ארנס, הוציא צו לסגירת העיתון לכמה ימים, תוך ניצול העובדה שעיתון זה לא היה חבר בוועדת העורכים. אבל עצם העובדה שהיה עיתון שגבר על ניסיונות ההשתקה, הייתה לקח ממלחמת יום הכיפורים".

 


"היתה תחושה שבעקבות רעידת האדמה שגרמה מלחמת יום הכיפורים, העיתונות צריכה להפסיק להיות כנועה כלפי דרישות הצבא. השינוי התבטא כבר במלחמת לבנון הראשונה. הכתבים הצבאיים הזהירו מפני התכנית של אריק שרון לשנות את פניה של לבנון, לחזק את הנוצרים החיים בה ולהחליף את המשטר בביירות, כך שיהיה ידידותי לישראל"


 

– ובתי המשפט? הם לא נקטו צד בעניין מאבקה של העיתונות נגד הצנזורה?

" יאמר לזכותם של בתי המשפט שהם לא שתקו. האמירה המובהקת היא בג"צ מאיר שניצר, שהיה עורך העיר. הצנזורה פסלה כתבה בשבועון זה שעסקה במוסד. העיר עתר ב-88' נגד ההחלטה ובינואר 1989 פסק בית המשפט שלצנזורה סמכות לפסול רק פירסום עניין שיש בו ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה. פסק הדין הזה היה ניצחון לעיתונות ומאז כל הצנזוריות המכהנות – וכן, כולן נשים – חייבות לפעול לפי כלל זה, וכתבה שלילית על הצבא לא תצונזר. ב-25 השנים האחרונות בג"צ מחזק את האתוס המקצועי של הכתבים הצבאיים, שעליו יש להיאבק כשיש תחושה שהצבא מנסה למנוע פירסום של דברים שליליים בחצרו".

 

לדברי מן, גורם נוסף שמחליש את האפקטיביות של הצנזורה הצבאית הם השינויים הטכנולוגיים: טלוויזיה בלוויינים, טלוויזיה רב ערוצית, אתרי אינטרנט ורשתות וחברתיות. "אני זוכר שכשהיה אירוע החטיפה של החייל נחשון וקסמן, ב-94', שהניסיון לשחררו הסתיים במותו של החייל ושל לוחם נוסף, ניר פורז, הטלוויזיה הישראלית נדרשה על ידי הצנזורה לעכב את פירסום הידיעה ואכן עשתה זאת. אלא שתושבי ישראל יכלו להתעדכן בפרטים מרשת CNN, ששידרה פרטים רבים על הפשיטה של סיירת מטכ"ל על הבית שבו הוחזק וקסמן. למעשה מנגנון הצנזורה התמוטט עם התרחבות השימוש באינטרנט והרשתות החברתיות".

 

– התמוטטות מוחלטת?

"בכל זאת, יש לכך סייג. למרות השינוי בתפיסה, לצבא יש עדיין מעמד מיוחד בחברה הישראלית, דבר שמוצא את ביטויו גם בכלי התקשורת הפופולריים, וכוונתי לעיתונים ידיעות אחרונות וישראל היום ולערוץ 2. שם מחפשים סיפורים חיוביים על הצבא ואוהבים לפרסמם. לצבא יש מקום מכובד יותר בכלי התקשורת האלה לעומת תחומים אחרים והוא נהנה שם אפילו מגלוריפיקציה. זה חלק מהבעיה של עיתונות פופולרית, שמחפשת דברים כאלה, על חשבון התנהלות חקרנית וספקנית. ואם נחזור למלחמת יום הכיפורים, הרי שכיום אין ספק שאזהרות מפני היערכות של כוחות אויב היו מתפרסמות, ולא בטורים מוצנעים, ואולי- אולי המערכה הייתה מתנהלת – ובעיקר מסתיימת -אחרת".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.