728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מסומנים

מסומנים
אמנון אברמוביץ'צילום: אייל בן יעיש, CC BY-SA 4.0

אמנון אברמוביץ' במפגש עם סטודנטים לתקשורת במכללת נתניה: "אין ספק שלמנהיגות הפוליטית יש חלק גדול בהלהטת האווירה. הם בוחרים את התקשורת כיעד"

"האם  יירצח פה עיתונאי?" שאל פרופ' מוטי נייגר, דיקן בית הספר לתקשורת במכללת האקדמית נתניה , שהנחה אתמול (רביעי) ביחד עם ערד ניר מחדשות 2 מפגש של סטודנטים עם פרשן חדשות 2 אמנון אברמוביץ. "אני לא יודע. אני מקווה מאוד שלא", השיב אברמוביץ'. "יש פה אווירה שלא מבדילה בין מותר לאסור, בין חוקי ובלתי חוקי".

 
כחודש לאחר שהותקף מילולית בצורה ברוטאלית מחוץ לכתלי בית הדין הצבאי ביפו, שם נערך משפטו של החייל אלאור אזריה, ע"י אדם שקרא לעברו "לך יא בוגד, חבל שהטנק לא שרף אותך למוות", סיפר אברמוביץ' לסטודנטים: "הלכתי לצורך כתבה למשפט אלאור אזריה, ושמה הותקפנו ודלקו אחרינו. אבל כשהגעתי לשם,  עמדה במקום משמרת מחאה קבועה, מאוד תוקפנית, עם נטיה לאלימות והם צעקו: 'אברמוביץ', זבל, אתה אמרת על אלאור נמושה'. אני באמת אמרתי באחד השידורים על אלאור אזריה נמושה. אבל, אני הייתי נגד העמדתו לדין. התזה שלי הייתה, מתוך תפיסה פוליטית, שמצב החיילים בתוך הישוב היהודי בחברון, הוא בלתי אפשרי. גדוד מילואים אחרי גדוד מילואים יוצא וכותב מכתב שהם לא יחזרו לשרת שם, כי זורקים עליהם חיתולים עם צואה, ושופכים עליהם טרפנטין וצועקים להם נאצים וגרמנים. יש שם חבר'ה מקומיים – קצין הביטחון, מפקד מד"א חברון – קבוצה הכפופה לברוך מרזל, שנוהגת באלימות גם כלפי התושבים הערבים וגם נגד החיילים הישראלים.
 
"היה לי אירוע דומה בצוק איתן. הייתה לנו עמדת שידור בכניסה לקריה בתל אביב. היו שם דני קושמרו, דנה ויס ואני. באותו ערב נפוצה ידיעה, שנתניהו הסכים להפסקת אש בחצות. הגיעו כל מיני בריוני צל, כל מני צללים כאלו, הספיקו כבר להכין שלטים, ובפיהם הקריאה: 'בדם ואש את ביבי נגרש, לא רוצים הפסקת אש'. הם מתגודדים סביב עמדת השידור, ואז הם אומרים זה הכל אברמוביץ', הוא כל הזמן אומר שצריך להפסיק את המלחמה. אני, מתחילת צוק איתן, חזרתי על משפט אחד: 'זה יסתיים בנסיגה חד צדדית, תחת אש ובלי הסדרה'. החברה שם התחילו לקלל ולירוק ולאיים, עד שאני מקבל הוראה ממפקד המחוז, אז ניצב בנצי סאו, לעזוב את השידור וללכת אחורה. זה דבר די מביך. אני יורד מהשידור, הם מוחאים כפיים, מבסוטים – 'סילקנו אותו'. אני נכנס למכונית של ימ"ר תל אביב ומוסע משם למערכת. זו לא הרגשה נעימה. האווירה שם הייתה ממש מפחידה. קצין המשטרה אמר לי שאם לא הייתי מסתלק הם היו זורקים אבנים אל עבר עמדת השידור.
 

אירוע נוסף היה בזמן הפיגוע בשרונה, לפני כחצי שנה. הייתה לנו עמדת שידור שם, עם יונית לוי, רוני דניאל ואני. בתום השידור, יונית לוי ואני מלווים על ידי מג"ב. מחלקה אחת עליה, מחלקה אחת עלי".

 

netanya

פרופ' מוטי נייגר, אמנון אברמוביץ' וערד ניר, במפגש במכללת נתניה. צילום: מושון נחמיאס

 

נייגר: איך זה מרגיש להיות האייטם?
"קודם כל זה מפחיד. אומרים לי במשטרה – תגיש תלונה. אני לא מתלונן. תפעלו אתם. יש לכם את הסרטון, היו אנשי משטרה במקום שחילצו אותנו קחו מהם עדויות. אני לא יכול לומר שזה דבר נעים. אחר כך, ברשתות החברתיות, יש ויכוח, כאילו לגיטימי. אנשים כותבים שם: כמו שהרגנו את רבין ומנענו על ידי כך את חלוקתה של ארץ ישראל ואת החזרת שטחי המולדת. צריך להרוג עיתונאי בולט ואז התשקורת תשתנה. ואז יש מישהו בעד, מישהו נגד – ויאללה".
 

ניר: איזה אחריות ממסדית יש לאווירה הזו?
"אין ספק שלמנהיגות הפוליטית יש חלק גדול בהלהטת האווירה. הם בוחרים את התקשורת כיעד. פעם זה חמאס, פעם זה איראן. התקשורת היא יעד מאוד קליט, יעד מאוד נוח. כי כשאדם יושב מול מסך טלוויזיה, באותו רגע זה עולמו. באותו רגע, העולם שלו זה העולם שניבט אליו מהטלוויזיה. אותו דבר ברדיו, בעיתונים ובאתרי האינטרנט. ואז, הזעם של הציבור על כל מה שקורה, לא משנה אם זה ביטוח הלאומי שמתעמר בו, או ההוצאה לפועל שמחמירה איתו, או האלימות ברחוב או האיומים על הילדים שלו בפייסבוק – התקשורת היא הגורם המתווך, אז עליה הוא כועס. והיא תמיד נראית לו קצת מתנשאת, וקצת אינטיליגנטית וממושקפת, ואלי אשכנזית פה ושם. לכן, היא יעד מאוד מוגדר, כשאת האווירה מלמעלה מייצרים הפוליטיקאים.
 

"תראה את ההתרחשויות בתקופה אחרונה. תראה את התגובה שלו (של נתניהו, ע,צ), של לשכתו, של משפחתו, לאילנה דיין. זו תגובה ברוטאלית, אישית, נחותה. שלא תחשבו שהדברים האלה לא מחלחלים. לדברים האלה יש אחר כך המשך. אותו הדבר לגבי התגובות לערוץ 10, התגובות לרביב דרוקר. אני רואה את הטוקבקים נגד רביב דרוקר, נגד בן כספית, נגד אילנה דיין, נגד נחום ברנע וסימה קדמון ויוסי ורטר. תקראו את התגובות האלימות האלה, הן לא נולדות מעצמן".
 
נייגר: והרוח הממסדית היא הרוח במפרשים של הדבר הזה?
"הרוח הממסדית, גם אם היא לא רוצה להגיע לתוצאה הסופית של אלימות כלפי עיתונאים, היא מגיעה לשם, כי זה בלתי נמנע.
 
בעניין פרשת הצוללות, אמר אברמוביץ' שיש להבחין בין כל הפרסומים, להתייחס לידיעות בזהירות רבה ולמקד את העניין בידיעות הבסיס. "נתניהו היה ראש הממשלה הישראלי הראשון בתולדות המדינה שנחקר באזהרה, בפרשת בראון חברון. לאחר מכן הוא נחקר באזהרה בחשד לגניבת מתנות ממלכתיות. לאחר מכן בעניין קבלן ההובלות עמדי, בחשד שהשית על המדינה הוצאות פרטיות. לאחר מכן הוא נחקר בקשר לכך שלא שילם כסף עבור מרצה בבר אילן, שהיה עורך עבורו סקרי דעת קהל וניתוחי מצב. מחקירה לחקירה כוחו של נתניהו עולה, משום שהתקשורת חשודה שהיא מחפשת אותו, את רעייתו ובני ביתו. צריך להיות זהירים, כי אם הדברים לא מבשילים אחר כך עד הרשעה – הדברים מתהפכים עלינו. בגלל שהעיתונות היא במצב כל כך מתגונן, היא צריכה להיות מאוד זהירה ביחסה למר נתניהו. אם אתם שואלים אותי, הצוללות לא יפילו אותו".


File1-[2016-11-23 15-20-24]-00000 from Kol Netanya on Vimeo.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz