728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מאמין גדול בדו-קיום

מאמין גדול בדו-קיום
פוראת נסאר.צילום: Zaher332, CC BY-SA 4.0

העיתונאי פוראת נסאר עדיין נסער מאירועי הימים האחרונים אותם סיקר בעירו חיפה, וחש פגוע מהמנהיגים שמיהרו להפנות אצבע מאשימה כלפי כל המגזר הערבי

"אנחנו אוהבי טבע, לא מציתים", כתב אתמול בכאב העיתונאי הערבי-ישראלי פוראת נסאר, איש חדשות 2  – והפנה את דבריו לאלו שמאשימים את המגזר הערבי בגל השריפות וההצתות. היום הוא אומר: "אני אופטימי מטבעי ומאמין גדול בדו קיום. זה המקום של כולנו, זו המדינה שלנו – ואין אחרת. תראי שיהיה בסדר. אתמול דיברה איתי מישהי שהזדהתה כימנית קיצונית. היא פנתה אלי בעקבות המאמר שכתבתי, ואמרה לי שדברי ריגשו אותה. הפניה שלה ריגשה אותי. אין מדינה  כמו שלנו בעולם"

 

הימים האחרונים היו ימים קשים. נסאר, תושב חיפה, דיווח לאורכם, ביחד עם אנשי צוותו ,על המאורעות שהותירו אלפים מבני עירו חסרי בית. "ריח העשן הנורא הזה, דבק לי בבגדים, בשערות, בנשמה. הוא לא מרפה ממני. גם אם פיזית הריח יעלם, משהו ממנו ישאר בתוכי לתמיד, לא יעזור כלום", הוא מספר. "מראות השריפה, צעקות האנשים, קריאות המחלצים – את המראות והקולות לא אשכח לעולם". הוא אומר בהתרגשות.

%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%aa2

פוראת נסאר מדווח מחיפה. צילום: איציק גולדשטיין

נסאר נולד וגדל בטורעאן שבגליל. הוא למד תקשורת במכללת עמק יזרעאל. בהמשך היה כתב בחדשות HOT בצפון. אחר כך עבד ככתב חוקר בשבועון "א-סינארה", וכן כעורך אתר האינטרנט של העיתון. בשנת 2008 הצטרף לחדשות 2. רעייתו היא חיפאית ועובדת כמורה. לבני הזוג שלוש בנות והם החליטו לגדלן בחיפה. "חיפה נכנסה לי לדם. בתחילה שלא מרצון, אבל היא הפכה להיות גם העיר שלי. סיקרתי מפה את מלחמת לבנון השניה ואת אסון השריפה בכרמל ועכשיו את השריפה הזאת. לא אהבתי את חיפה בהתחלה, אבל הסיפור הזה של השריפה האיומה הזאת קושר אותי לעיר הזאת והיא הופכת גם שלי. אני אוהב אותה והיא אוהבת אותי. אני עכשיו ברומן עם העיר חיפה. הכירו אותי תושבים בעיר עוד קודם, אבל עכשיו הפכתי להיות תושב השכונות.

 

"בימים האחרונים אני מבקר בשכונות שנשרפו, בבתים בשכונת רוממה. אנשים נגשים אלי ומתרגשים איתי, יהודים, נוצרים, מוסלמים – כולם", הוא מספר. "אני חוזר לכאן, אפילו שאין משהו חדש לחפש פה מבחינה עיתונאית".

 

"אתמול ראיינתי גברת בת 80 מרחוב שז"ר. היא נכנסה לביתה השרוף, נשענת על מקל, והתבוננה בבית המפויח, שלא נותר ממנו כלום. השתדלתי לעצור את הדמעות וחשבתי לעצמי, שעכשיו היא צריכה להלחם בביורוקרטיה בגילה, איך היא תשרוד את זה?! היא סיפרה שאין לה ביטוח על הבית. שתקנו. מה אפשר להגיד לה? מאז שהתחלתי לסקר פה אני לא יכול להפסיק לבכות. אני דומע בפנים, בתוכי, קם וממשיך קדימה.

 

%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%aa1

"ריח העשן הנורא הזה, דבק לי בבגדים, בשערות, בנשמה"

"אבל יחד עם זאת אני מלא גאווה", הוא אומר. "הצוות שלי ואני עלינו לכל הבתים הבוערים ביחד. במקרים רבים היינו צוות יחיד שנכנס עם הכבאים לדירות הבוערות, תוך דקות מרגע הקריאה, לא שעה שעתיים כמו צוותי תקשורת אחרים. ברחוב מרטין בובר עלינו עם הכבאים לדירה בוערת בקומה השישית. התחלנו לעזור ללוחמי האש למשוך את צינור המים והם ניסו לתת לנו לפרקי זמן את המסכות שהגנו על פניהם, אבל זה לא הועיל, כי המסכות מותאמות לפנים – ולא התאימו לנו. השתעלנו וצילמנו. השתעלנו כל הזמן בגלל העשן הסמיך ואנחנו ממשיכים להשתעל עדיין. באחד המקרים קרה לי משהו שאפילו לא סיפרתי עדיין לאשתי. נכנסתי לחדר מלא עשן והרגשתי כמו חירש, כמי שלא שומע אבל רואה משהו ואז נוצר בום חזק בגלל בלוני גז שהתפוצצו. לפתע הרגשתי שאני במלחמה ופגע בי טיל. הייתי מספר שניות בבלבול חושים עד שהתאוששתי".

 

ב-8 באוקטובר 2015 נשלח נסאר לסקר פיגוע דקירה בעפולה, והותקף באלימות עם צוותו על ידי אדם שהיה במקום. האדם שתקף את נסאר ואת הצלם שמעון לוי והמקליט יעקב הרשקוביץ,  – נידון לפני כמה חודשים לחצי שנת מאסר בפועל. הפעם, הוא מספר, הוא לא נתקל בתופעות מכוערות כאלה. "לא היה מישהו שזרק לי 'אתה ערבי'. היה הרבה מהמשותף בין כולנו מאימת האש. ועד עכשיו אין עצורים ערבים בחיפה שנחשדים בהצתות. אני כן נפגעתי מההנהגה והתנהגות ראש הממשלה בנושא ההצתות וההאשמה הגורפת מראש. שיבדקו וימצאו מי אשם. אבל עד עכשיו אין עצורים ואסור שאנשי תקשורת והנהגה ירקדו על הדם".

 

 

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.