728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"לשבור עבודה מאורגנת"

"לשבור עבודה מאורגנת"
בניין העיתון "חדשות" לפני הסרת השלט, תצלום מה-29 בנובמבר 1993.(מתוך ספר השנה של העיתונאים 1994-95)

23 שנה לסגירת "חדשות", העיתון היומי שסימל מרד בעיתונות הממוסדת של שנות ה-80, והופעתו סללה, בין השאר, את הדרך למיטוט התארגנויות העובדים בענף

4 במרץ 1984, שעת בוקר מוקדמת. מאות עובדי דפוס ולצידם עשרות עיתונאים מכל העיתונים היומיים מתקבצים ליד בית דפוס "גרפופרינט" באיזור התעשיה של חולון, בניסיון למנוע את הפצתו של עיתון "חדשות", מבית שוקן (המו"ל של עיתון "הארץ"), שזה עתה נולד. הסיבה: החלטתו של עמוס שוקן ולפיה עובדי "חדשות" יועסקו באמצעות חוזים אישיים, ולא במסגרת הסכם העבודה הקיבוצי, שהיה קיים אז ברוב אמצעי התקשורת. כאשר החלו רכבי ההפצה הראשונים לצאת מבית הדפוס, חסמו המפגינים בגופם את דרכם. לעובדי חברת האבטחה שנשכרו מראש כדי לאפשר את יציאת המכוניות, לא נותר מה לעשות.

%d7%98%d7%9c-%d7%91%d7%a9%d7%9f

טל בשן, "שוקן לקח בעלי־שרירים לשבור עבודה מאורגנת", מעריב, 5 במרץ 1984

אבל אז עמוס שוקן מפתיע את כולם. זאב יפת, מי שהיה אז יו"ר הוועד של עובדי עיתון הארץ, וראה עצמו גם נציגם של עובדי העיתון החדש, מתאר זאת היום, כאילו האירוע התרחש אך אתמול: "הטלנו מצור על בית הדפוס, לפני שעמדו לצאת ממנו גיליונות העיתון הראשון של 'חדשות'. אנשי האבטחה נמנעו מלהשתמש בכוח כדי להרחיק אותנו והיינו בטוחים שהמאבק הצליח, כך שעובדי 'חדשות' יועסקו בשכר ובתנאי הביטחון התעסוקתי והסוציאלי שמקנה ההסכם הקיבוצי.

 

"לפתע שמענו טרטור מעלינו. הרמנו את הראשים והנה חג מעלינו מסוק בגובה נמוך. חששנו שהמסוק יתרסק עלינו או על הגג של בית הדפוס. אבל אחרי חמש דקות הוא התרומם בחדות כשהוא לוקח חבילה ענקית שנראתה לי לרגע כמו פצצת אטום. התברר שהיו בחבילה גיליונות העיתון 'חדשות' שנועדו להפצה ברחבי הארץ. נשארנו עם פה פעור. מישהו התבדח שאנו עוד יכולים לירות בחבילה שנשא המסוק, אבל הוא נעלם.

"באותו רגע הבנו שהפסדנו במערכה למען ההסכם הקיבוצי ב'חדשות', וזאת בלי קשר למאבקים שניהלנו לאחר מכן בבתי המשפט מול שוקן בעניין עתיד ההסכם הקיבוצי, שגם בהם ידנו היתה על התחתונה", אומר יפת, שבשנות ה-90 כיהן כיו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב ואחר כך פנה לכתיבת 16 מדריכי טיול למדינות אירופה. לדבריו, "חדשות", שבודל מ"הארץ", סימל את שבירת ההתארגנות של העובדים בכלל היומונים הגדולים בישראל, שכולם עברו ממסגרת ההסכמים הקיבוציים להעסקה באמצעות חוזים אישיים, ללא ועדים אמיתיים.

%d7%96%d7%90%d7%91-%d7%99%d7%a4%d7%aa

זאב יפת.""באותו רגע הבנו שהפסדנו במערכה למען ההסכם הקיבוצי"

 

במסיבת עיתונאים שכינס עמוס שוקן ב-29 בנובמבר 1993, הוא הודיע על סגירת העיתון, לאחר 9.5 שנות פעילות שגרמו לו הפסד של מיליוני דולרים. יפת, כיום בן 81, אומר היום כי עיתון זה "לא הצליח מהרגע הראשון להופעתו. הכוונה היתה להוציא עיתון קטן ושובב, שיהיו בו הרבה מתח וסקס, בניגוד לתדמיתם המכובדת כביכול של שאר העיתונים כמו "ידיעות אחרונות', 'מעריב', 'דבר' ובמיוחד 'הארץ', מתוך כווננה ש'חדשות' ירוויח ויכסה את ההפסדים שהיו לעיתון 'הארץ'. העיתון הכאילו-ממזרי הזה, הזכיר לעתים עיתון מין בנוסח השבועון 'בול'. פעם הופיעה בו כותרת גדולה, בנוסח 'חכו רגע, אני עומד לגמור' ופעמים אחרות הופיעו בו תיאורי מין שנראה היה כאילו הודבקו לעיתון באופן מלאכותי. חשבו שכל הארץ תרוץ לקנות את העיתון, וזה לא קרה, כפי שזה לא קרה עם 'בול'".

 

%d7%97%d7%a0%d7%95%d7%9a-%d7%9e%d7%a8%d7%9e%d7%a8%d7%99

חנוך מרמרי." זה היה מרד נגד העיתונות הממוסדת, גם אם קצת ילדותי"

 

עורך "הארץ" לשעבר חנוך מרמרי, שהחל את דרכו העיתונאית בשבועון "העולם הזה" ואחר כך ככתב במגזין סוף השבוע של "חדשות", אומר שלהופעתו של "חדשות" קדמו ניסיונות להוציא לאור עיתונים יומיים, כמו "היום הזה" של משה דיין ומגזינים כמו "מוניטין" והשבועון הכלכלי "כספים". "'חדשות' הוא תוצר של העיתונות המקומית שפרחה בשנות ה-80, כגון 'כל העיר ו'העיר', במסגרתה פעלו בני דור חדש של עיתונאים, שלא באו מהמסגרות התקשורתיות הקיימות. עשרות עיתונאים שכתבו בעיתונות המקומית הצטרפו ל'חדשות' ואליהם נוספו כישרונות צעירים. נקלטו גם מעצבים, צלמים וגרפיקאים והעיתון כולו היה ממוחשב, ללא דפוס עופרת. ההדפסה היתה באופסט וחשוב מזה: התמונות הופיעו בצבע".

לדברי מרמרי, הקונספט של 'חדשות' היה דומה לזה של שבועון 'העולם הזה', עם כותרות בומבסטיות, ומתן משקל שווה בעמוד לטקסט כמו לתמונות ולאיורים, ולא כפי שהיה נהוג ביתר העיתונים היומיים, שבהם הטקסט היה המלך, בשל אורכו שלעתים היה מייגע.
"'חדשות' היה כל מה שלא היה בעיתונות הקיימת, שבה הוא התחרה. הוא מוטט את התפיסות ששלטו אז בתקשורת הכתובה. זה היה מרד נגד העיתונות הממוסדת, גם אם קצת ילדותי", אומר מרמרי. הוא מצביע על כך ש'חדשות' לא היה חבר בוועדת העורכים והצנזורה סגרה את העיתון ל-3 – 4 ימים על רקע פרשת קו 300 באפריל 84'. (תזכורת: "חדשות" הפר את דרישת הצנזור הראשי שלא לפרסם פרטים מפרשת חטיפת האוטובוס, שבמהלכה מצאו את מותם שניים מהמחבלים לאחר שהורדו מהאוטובוס החטוף בעודם בחיים. כלל העיתונים נשמעו לאיסור לפרסם את דבר תפיסתם בחיים של המחבלים לאחר ההשתלטות על האוטובוס החטוף, אך "חדשות" פירסם את הפרשה באמצעות ציטוט ידיעה מהעיתון האמריקני "ניו יורק טיימס" – ח"ב).

 


חנוך מרמרי: "היום שבו שוקן חילץ את גיליונות העיתונים מהגג של בית הדפוס של חדשות, הוא ציון דרך: זה היום שבו נסללה הדרך למיטוט של הסכמי העבודה הקיבוציים ב' ידיעות', ב'מעריב' וב'הארץ', פרט ל'דבר' ו'על המשמר', שנסגרו לבסוף"


" ב'חדשות' היו לא מעט 'נפילות', שפגעו באמינותו של העיתון, כגון בהקשר לפרשת האונס בשומרת , בה כתבי העיתון פשפשו באופן בוטה בעולמה של הבחורה שנאנסה", אומר מרמרי. לדבריו, זה היה עיתון שפעל בצורה גבולית, לעתים ברמה חובבנית, בלי שהיתה לו עוצמה משלו, שתגן על עצמו. "מהצד האחר, ל'חדשות' היתה השפעה מטלטלת על העיתונות בכלל, כי העיתונים האחרים ששלטו בזירה, 'ידיעות אחרונות' ומעריב' החלו לחקות אותו, בכותרות, בתכנים ובעיצוב הגרפי. היום שבו שוקן חילץ את גיליונות העיתונים מהגג של בית הדפוס של חדשות, הוא ציון דרך: זה היום שבו נסללה הדרך למיטוט של הסכמי העבודה הקיבוציים ב' ידיעות', ב'מעריב' וב'הארץ', פרט ל'דבר' ו'על המשמר', שנסגרו לבסוף".

מרמרי, שכיום עובד בספריה הלאומית, טוען שנפילת "חדשות" התרחשה מכיוון שהעיתון לא ידע להציג לקוראים משבר שיזדהו איתו. "העיתונאים שם היו שכבה תל אביבית והגמונית, שהיום היא נקראת ' כופרת'. חלק מהקוראים נפגעו מהתכנים שהיו שם, אחרים נוכחו לראות שחלק מהתחקירים לא היו רציניים או שהתבדו. 'חדשות ' היה נישה תל אביבית לרגע. היתה בו חדשנות ועבור הכתבים הצעירים זו היתה בהחלט סדנא לכתיבה, אבל גם צעקנות ובוטות שלא זכו לאהדה בקרב הקוראים, שהצביעו ברגליים".

 


אמנון לוי: "העיתון הפך להיות צהוב ותל אביבי. רק במשולש שיינקין – דיזנגוף – הבימה אהבו אותו. בעיני אלה שמתגוררים מחוץ למדינת תל אביב הוא הצטייר כיהיר מדי. הסירוב לנהוג לפי כללי המשחק, שתחילה נראה כשובבות עד כדי חינניות, גרם לכך שאנשים לא התחברו אליו ולעתים אף מאסו בו – והוא נפל"


 

עבור אמנון לוי, מגיש התוכנית "פנים אמיתיות" בערוץ 10, "חדשות" היה דריסת הרגל הראשונה בעיתונות. "'חדשות' היה המפץ הגדול של התקשורת מיד עם הופעתו ב-4 במרץ 84'", הוא טוען. לדבריו, עד להופעתו של "חדשות", הרעיון שלעיתון יהיה מעצב, לא היה קיים. "עצם ההופעה הצפויה של 'חדשות' במתכונת חדשנית, הלחיצה את אנשי 'ידיעות אחרונות' שהחליטו לפרסם תמונות בצבע שבועיים לפני הופעתו של 'חדשות' כעין מכת מנע", נזכר לוי. לדבריו, ב"ידיעות" חששו ש"חדשות" יעשה להם בית ספר – מה ש"ידיעות" עשה שנים קודם לכן ל"מעריב".

 

amnon_levi1

אמנון לוי. "העיתון הפך להיות צהוב ותל אביבי"

 

לדבריו, "חדשות' חידש בכך שפירסם ידיעות לאו דווקא כפי שהדברים קרו, אלא כפי שהן נראו בעיניו הסובייקטיביות של הכתב, לאמור, "זאת האמת, כפי שאני ראיתי אותה, גם אם טעיתי". בעיתון התפתחה כתיבה אישית של כותבים טובים. "יוסי קליין, העורך שגייס אותי לעיתון, לימד אותנו שעיתון לא צריך להיות מכובד ולא להיות ידיד השלטון והפוליטיקאים, אלא לפתח סוג של לעומתיות ולא לשאוף להיות חלק מהשמנת הממשלתית. לא צריך שיהיו לך חברים בממסד או במשרד ראש הממשלה ולא צריך לשאוף לקבל מהם הערכה. גם ההוקרה של הסביבה וקבלת פרסים בכלל הם מיותרים לחלוטין. עד היום זה משפיע עלי. למדתי לעשות בדיוק את מה שאני מאמין בו ואין אצלי פרות קדושות".

למה נפל העיתון? "כי הדברים האלה גם מפילים", אומר לוי. "כתיבה אישית, שנפוצה כל כך ב'חדשות, הציבה את הכותב במרכז ולא את הסיפור. והעיתון הפך להיות צהוב ותל אביבי כל כך. רק במשולש שינקין – דיזנגוף – הבימה אהבו אותו. בעיני אלה שמתגוררים מחוץ למדינת תל אביב הוא הצטייר כיהיר מדי, כעיתון שבז לכל מיני דברים קטנים, למשל לנוהגם של כל העיתונים לברך את קוראיהם בברכת ' חג שמח'. ב'חדשות' לא הופיעה מעולם ברכה כזו. גם משפט בנוסח 'משפחת ידיעות מברכת' לא היה סיכוי שיופיע ב'חדשות'. הסירוב לנהוג לפי כללי המשחק, שתחילה נראה כשובבות עד כדי חינניות, גרם לכך שאנשים לא התחברו אליו ולעתים אף מאסו בו, והוא נפל.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz