728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

באין איזונים ובלמים

באין איזונים ובלמים

מחקר: מספר צווי איסור הפירסום בישראל זינק פי שלושה ב-15 השנים האחרונות; בהיעדר פיקוח ציבורי מאזן, העיתונות נלחמת לבדה בצווי הסתרה גורפים

מספרם של צווי איסור הפירסום בישראל גדל והולך והוא זינק פי שלושה ב-15 השנים האחרונות. בשנת 2015 לבדה הוגשו לבתי המשפט בישראל -על ידי הרשויות השונות, ובעיקר המשטרה והצבא, בקשות ל-231 צווי איסור פירסום, כלומר צו הסתרה חדש כל יום-יומיים. כך עולה ממחקר שערכה נעה לנדאו, עורכת המהדורה האנגלית של עיתון "הארץ", שהיתה עמיתת מחקר במכון ללימודי עיתונות של רויטרס של אוניברסיטת אוקספורד.

 

המחקר של לנדאו, שכותרתו, "המדינה מול העיתונות – התגברות צווי איסור הפירסום בישראל" העלה סוגיה חשובה: שום גוף ציבורי או פרטי ואף אדם בישראל לא מפקח או עוקב אחר סך הכמויות של צווי איסור פירסום שהוציאו בתי המשפט בישראל.
 

גם לגוף שלכאורה אמור לדעת זאת במדויק – הנהלת בתי המשפט, אין נתונים כאלה לאורך תקופה ארוכה, אלא רק החל משנת 2011 ועד 2015. מאגר נתונים משנים קודמות -אין. כדי להגיע בכל זאת לתמונת מצב בנוגע למספר צווי איסור פירסום בשנים שקדמו ל-2011, לנדאו קוששה נתונים מרשויות שונות, החל מהמשטרה והצבא ועד למשרדי הממשלה, והישוותה אותם עם מספר צווי איסור פירסום שהתקבלו במערכת "הארץ". לפיכך,התוצאה אליה הגיעה,כפי שהיא מודה, אינה מדויקת, אלא בגדר הערכה קרובה.
 

noa-landau

נעה לנדאו. צילום: יעל אנגלהרט

 

העובדה שבישראל, שבה מספר גדל והולך של צווי איסור פירסום, אין גוף שאחראי על איסוף הנתונים מכלל הרשויות הרלוונטיות (משטרה, צבא, שב"כ, מוסד ועוד) היא "בעייתית למדינה המבקשת לשמור על ציביונה הדמוקרטי- ליברלי", טוענת לנדאו. לטענתה, גוף כזה נחוץ כדי להבטיח פיקוח על האיזונים והבלמים בנושא קריטי כל כך לשמירה על זכותו של הציבור הישראלי לדעת.

 

"בהיעדרו של גוף ציבורי שיפקח על כמות צווי איסור הפירסום, כיום הגורם היחיד המנהל מלחמה סיזיפית נגד גלי הצווים לאיסור פירסום היא העיתונות, אלא שזו כיום מוחלשת כלכלית ופוליטית",אומרת לנדאו. "אבל גם העיתונות אינה יכולה להתמודד מול 230 צווי איסור בשנה, כי היא מבקשת מבית המשפט שלא יעתר לבקשה להוצאת הצו רק בנושא המעניין אותה, הנוגע לסיפור מסוים שהיא מבקשת לפרסם".
מהמחקר עולה כי מספר הבקשות שהגישו גופים שונים לבתי המשפט להוצאת צווי איסור פירסום עלה ב-20% בחמש השנים האחרונות. ב-2011 מספר הבקשות עמד על 186; שנה לאחר מכן הוא היה 177; ב-2013 -205 בקשות, ב-2014 -226 בקשות ובשנת 2015 כבר הוגשו 231 בקשות.

 


לדברי לנדאו, העלייה במספר צווי איסור הפירסום בישראל מצביעה על ניסיון להגביר את השליטה במדיה מצד המשטרה, שב"כ, מצ"ח, המוסד ומשרדי הממשלה השונים. "ככל הנראה, זו גם הסיבה שהממשלה לא דאגה שיתקיים גוף המפקח על תחום צווי איסור הפירסום"


 

מה הסיבה לעלייה בכמות הבקשות להוצאת צווי איסור פירסום? לפי לנדאו, הסיבה הראשונה לכך היא העולם הדיגיטלי שהצורך לפקח עליו נהיה חשוב יותר ויותר. הסיבה השניה, לטענתה, היא ירידה במעמדו של מוסד הצנזורה בישראל, דבר המדרבן את הרשויות הציבוריות השונות להשתמש באופציה של צווי איסור פירסום. לדבריה, השופטים מעודדים שלא מדעת את אופן הפעולה הזה, מכיוון שהם כמעט תמיד משמשים חותמת גומי של מגישי הבקשות לצווי מניעה. "לשופט, יהיה בעל חוט שידרה ככל שיהיה, אין באמת את הכלים לברר את נחיצותו של צו איסור הפירסום, הוא לא ייצא מלשכתו אל השטח, יחד עם מומחים בתחום, כדי להצדיק או לשלול את העילה להגשת הבקשה. אז הוא חותם. ברוב המוחלט של המקרים השופט נענה לבקשה".
 
לדברי לנדאו, העלייה במספר צווי איסור הפירסום בישראל מצביעה על ניסיון להגביר את השליטה במדיה מצד המשטרה, שב"כ, מצ"ח, המוסד ומשרדי הממשלה השונים. "ככל הנראה, זו גם הסיבה שהממשלה לא דאגה שיתקיים גוף מפקח על תחום צווי איסור הפירסום", היא אומרת. לטענתה, המצב שבו המשטרה מפקחת על עצמה בתחום זה באמצעות איסוף נתונים עצמי, הוא מגוחך. "ביקשתי מדוברת המשטרה נתונים מ-2006 על בקשות שהמשטרה הגישה לבתי המשפט למתן צווי איסור פירסום לנוכח חקירות פליליות שנערכו, אך היא יכלה לתת לי נתונים חסרים רק מאמצע 2012".
 
לנדאו מציעה לנקוט בשני מהלכים כדי לרסן מעט את ניסיון ההשתלטות הזה על המדיה, המעמיד בסכנה את העיקרון של זכות הציבור לדעת, המאפיין מדינה דמוקרטית וליברלית ולא פחות מהותי: יוצר סכנה של שימוש יתר בסמכויות מצד השלטון. האחד הוא דווקא חיזוקה של הצנזורה, מוסד שנחלש עם השנים, אך הוא מצויד במנגנון של בלמים ואיזונים וכן בעל מסורת ארוכה של עבודה עם העיתונות. השני הוא הקמת גוף ציבורי שיהיה בלתי תלוי במשרדי הממשלה, בדומה ליחידה לחופש המידע או הסניגוריה הציבורית, או הלמ"ס, שהן בלתי תלויות במעמדן וזוכות הודות לכך להערכה.

 


"לשופט, יהיה בעל חוט שידרה ככל שיהיה, אין באמת את הכלים לברר את נחיצותו של צו איסור הפירסום. הוא לא ייצא מלשכתו אל השטח, יחד עם מומחים בתחום, כדי להצדיק או לשלול את העילה להגשת הבקשה. אז הוא חותם. ברוב המוחלט המקרים השופט נענה לבקשה"


 

"אני לא מעריצה את הצנזורה, אבל יש לבטל את הנוהל המכפיף אותה לצווי איסור פירסום, ואז אנו כעיתונאים נעבוד מול הצנזורה. מבחינת חופש העיתונות עדיף מצב זה, מכיוון שהעיתונים יודעים להתמודד מול הצנזורה הודות למנגנון האיזונים והבלמים שבה, בעוד שמול צווי איסור פירסום ניתן להתמודד רק באמצעות עתירה לכמה ערכאות בבית המשפט".

 

לדבריה, דבר מעצרם ברצועת עזה של שלושה אזרחים ישראלים, מהם שניים בדואים והשלישי יוצא אתיופיה, היה חסוי במשך שנה תמימה באמצעות צו איסור פירסום שהוציא בית המשפט לבקשת שב"כ. "הצו הוסר לבסוף בעקבות פנייתם לבית המשפט של עיתון 'הארץ' וערוץ 10. הסכנה בצו איסור הפירסום בפרשה זו, כמו בשורה של מקרים אחרים, היא שהמידע מוסתר מהאזרח, והוא אינו יכול להפעיל את כושר השיפוט שלו לגבי אותה פרשיה, מצב שאינו בריא במדינה מתוקנת".

 


אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz