728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מי צריך להתבייש

מי צריך להתבייש
גיא לרר על ספסל הנאשמים בבית המשפט. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של גיא לרר

העיתונאי גיא לרר שמואשם בקובלנה פלילית, בעקבות פרסום סרטון סאטירי נגד שוטר: זו בכלל לא בושה לשבת על ספסל הנאשמים. בנסיבות האלו - זו זכות

"התמונה הזו, שיש שחשבו שתבייש אותי עד כדי פחד ושתיקה, היא מהיום הקאבר שלי", כך כותב בפוסט שפרסם בפייסבוק העיתונאי גיא לרר, מגיש "ציור לילה" בערוץ 10,  שאתמול ישב, לראשונה בחייו, על ספסל הנאשמים בבית משפט השלום בתל אביב. הסיבה: קובלנה פלילית שהגיש נגדו השוטר אלון חמדני, נגד עו"ד ברק כהן מ"באים לבנקאים", נגד שי גולדשטיין ודרור רפאל ונגד רועי כץ. האשמה: שידור שיר סאטירי נגדו ונגד המשטרה. כהן זומן לחקירה בעקבות הסרטון, ולרר ששידר אייטם על החקירה, זומן בעצמו לחקירה באזהרה לפני כשנה, כולל מסירת טביעות אצבעותיו.

 

"אתמול ליוותה אותי אדונית הבושה, בפעם הראשונה בחיי, לספסל הנאשמים של בית משפט השלום", כותב לרר. "האדונית מקבלת את פניך בכניסה, מכריזה על נוכחותך בקול רם. מייעדת את קריאתה לשוטרים, לצלמים, לכבוד השופטת. מלווה אותך בחיוך זחוח עד שהתיישבת על הספסל. היא העניין האמיתי, לא עונש המאסר שעומד, לא נסיבות ההליך. זו היא ורק היא.

 

"אני מסתייג מדרכי פעולה מסוימות של ברק כהן. לפעמים יש לנו מריבות איומות", מוסיף וכותב לרר. "אבל זה לא משנה כמה שנויות במחלוקת הן דרכיו של עו"ד כהן, לא יתכן שאזרח במדינת ישראל יעבור מסכת ייסורים רק כיוון שהעז לבקר את המשטר. שיהיה ברור: הוא לא נמצא על ספסל הנאשמים כי בייש בני משפחה של בכירי הבנקאים (אלו החלקים שבהם אני מסתייג מפעילותו) – הוא נמצא על ספסל הנאשמים כי ביקר באופן חוזר ונשנה את משטרת ישראל. זה מה שיכול להכניס אדם במדינת ישראל למאסר. אה, וגם את מי שמסקר אותו".

 


"אנחנו סיכמנו כאן על דמוקרטיה שבה כל אחד זכאי להגיד את דעתו. נגיד את זה שוב ושוב, בין אם יאפשרו לנו ובין אם לא. נגיד את זה בשיחות סלון, נצעק את זה בכיכרות, נמלמל את זה כמו מני נפתלי אתמול, כשהפרצוף מרוח על המדרכה, נלחץ תחת גופם של ארבעה שוטרים: אנחנו סיכמנו, יחד, על דמוקרטיה ואין לנו שום כוונה לתת לזה להשתנות"


 

"לא מעט מסוקרים וחברים שלי עוברים התעללות מתמשכת על ידי המשטרה ושלוחותיה בגלל מתיחת ביקורת או מחאה כנגד מי מזרועות השלטון. אנחנו לא חיים בדיקטטורה, זה ברור, מצד שני אני כבר לא משוכנע שאפשר לישראל מדינה חופשית. לכן היה לי חשוב לתפוס שיחה עם אדונית הבושה. להסביר לה שזו בכלל לא בושה לשבת על ספסל הנאשמים. בנסיבות האלו, של מלחמה על צביון המדינה, זו זכות. גאווה גדולה. צריך לשבת שם בגב זקוף ובמבט ענייני לשדר להם את המסר: אנחנו סיכמנו כאן על דמוקרטיה שבה כל אחד זכאי להגיד את דעתו. נגיד את זה שוב ושוב, בין אם יאפשרו לנו ובין אם לא. נגיד את זה בשיחות סלון, נצעק את זה בכיכרות, נמלמל את זה כמו מני נפתלי אתמול, כשהפרצוף מרוח על המדרכה, נלחץ תחת גופם של ארבעה שוטרים: אנחנו סיכמנו, יחד, על דמוקרטיה ואין לנו שום כוונה לתת לזה להשתנות".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz